בר קבועים  קבע אותי   ספר לחבריך   הפורום
ישר לכאן   דף כניסה   



2/2009

עדכונים משתפים


אין לי שום דבר מעניין לכתוב, תוצר ישיר של חזרה לשגרת-לימודים-עבודה-לימודים-גם-בבית-לישון-לימודים-שיט-צריך-ללכת-לעבודה-שקט-בעבודה-אז-נעשה-קצת-לימודים.


וככה חיי יראו בחצי שנה הקרובה.

עם המנויים הסליחה.


קטע בירוקרטי - אזהרת שיעמום.

לפי החוק בארץ הפלאות, סטודנט המגיע על ויזת סטודנט חייב שיהיה לו ביטוח בריאות. כך למשל, אם סטודנט נדרס באמצע הרחוב על ידי עדת קנגרו פראיים (לא לצחוק! פגשתי חמישה באוניברסיטה ביום ראשון והם הסתכלו בי במבט דורסני) הביטוח יאמר לו מפורשות שהוא לא מכוסה והסטודנט ייאלץ לשלם מכיסו דמי אישפוז, טיפול ותפרים.

בתור שומרת חוק צייתנית שילמתי עבור שנינו עוד באיטליה.

כמובן שהאיטלקים הסתומים לא יודעים חשבון והעבירו רק את הסכום הנדרש לכיסויי, וגבי נותר חסר כיסוי.

כחודש אחרי שהות בארץ הפלאות התברר לנו העניין במקרה, ולכן אצתי-רצתי לממן גם את חוסר-הכיסוי שלו. שילמתי לאוניבסיטה כסף, שתעביר לחברת הביטוח. האוניברסיטה הבטיחה להעביר את הכסף.

עכשיו, עשרה חודשים אחרי, תסבר שהכסף לא הגיע לחברת הבריאות (לטענתם) ולכן, במקום לבטח רק אותי, שנינו מבוטחים, אבל לחצי תקופה.

כלומר, מזה חודשיים שאנחנו מסתובבים ברחבי היבשת החמישית בלי ביטוח רפואי ובלי משקפי שמש.

כי אנחנו לא אוהבים משקפי שמש.

התרגזתי על חברת הביטוח (שהרי שילמתי! בחיי אדוני והנה גם הקבלה ששילמתי!) וחברת הביטוח הודיעה לי שהיא בנדיבות תסכים לקבל את הכסף על אותה תקופה כדי שלמראית חוק אהיה מכוסה במשך כל תקופתי על פני היבשת, אבל למעשה הם לא יחזירו לי החזרים על אותה תקופה, כעונש.

אני לא מסרקזת עליכם. אמרו "עונש". יעני Penalty.

בירור עם האונ' העלה שהם כן העבירו את הכסף, וחברת הביטוח תהיה חייבת הלכיר בכיסוי שלה לאותה תקופה ולהחזיר החזרים. ואני, כאות תודה על ההתנהגות הלא אתית שלהם (איזה מן דבר זה לא להודיע לאדם שתוקף ביטוחו עומד לפוג?) אעבור לחברה אחרת, גם אם זה יהיה יותר יקר.


לפסיכולוג הנוכחי אין הרבה מה לתרום לי מבחינת תובנות וכאלה, לעיתים נדירות יש לו מה לחדש לי. אני לא מאלה שצריכים להוכיח לפסיכולוג שהם יותר חכמים ממנו, נטע פסיכולוגיתי המופלאה מישראל היתה נהדרת ותמיד יצאתי ממנה בהרגשה שקיבלתי משהו. אצלו לא כל כך.

אבל יש לו יתרון אחד ברור -

הוא מוצא אותי אדם נפלא, מדהים וייחודי. הוא במפורש אוהב את הסשנים שלנו. ואין שום מקום לטעות בכך.

שזה תמיד כיף להרגיש.

 

ולא, אני לא מרגישה עניין פיזי מעורב כאן. שזה עוד יותר שווה.


קולינאריה ייחודית

קאטמן, לסתום אוזניים.

מרק מיסו

עם שמנת חמוצה.

ככה זה כשבאים מרוסיה, שמנת זה המלח שלנו.


הביולוגי ממשיך לכתוב לי מיילים מעצבנים, אבל כבר אין לי כוח להתעצבן. וגם אין לי כוח לחנך אותו. אז אני עונה באיחור אם כי בסבלנות פוחתת והולכת. אולי כדאי שאני אכתוב לו שאני באוסטרליה, זה יוציא לו את החשק ממני לגמרי.


פנינה מהילד המקסים שן השלוש בקריסמס:

(ניגש אל אם הבית בסוף הארוחה): "מיסיס גלנמור, תודה על ארוחת הקריסמס".

מיסיס גלנמור: "בשמחה, ג'ימי. נהנית ממנה?"

ג'ימי:"נהניתי ממנה,

 

אבל לא אהבתי אותה".

 

נכתב על ידי פארה ווי, 5/1/2006 11:36, בקטגוריות מלחמתי בבירוקרטיה
33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-11/1/2006 23:40


סיפורי ויזה

אז ככה הולך עניין הויזה, מגישים בקשה לויזה מקדימה, עוד לפני שמגיעים לאוז.

השגרירות האוסטרלית שוקלת ושוקלת, ואז מחליטה. (לפעמים היא שוקלת שניה ולפעמים חודשיים, שולחת את הטפסים לסופר סת"ם שיבדוק את סוג הדיו ולקרימינולוג שיבדוק את טביעות האצבעות על הדף ולסקסולוג שיגיד אם לפי כמות הריר על הבול אתה לא סוטה מטורף)

אחרי שהתקבלה ההחלטה החיובית, מגישים בקשה לויזה עצמה.

השגרירות שוב שוקלת, משל היתה בסטיונרית בשוק.

משהתקבלה הויזה הזאת, אפשר להתפקלע ולטוס ללמטה-מתחת.

משהגעת לארץ-אוז, סטודנט חופשי ורודף אופוסומים, עליך להגיש בקשה למשרד ההגירה לקבלת ויזה המאפשרת לך, לפי החוק, לעבוד.

את הבקשה שוקלים במשך 30 ימי עבודה לפחות.

כן, קראתם נכון - 30 ימי עבודה לפחות. 6 שבועות. עוד שבוע היינו מקבלים את לוחות הברית ואת הבד"ץ. 

ואז, כשהויזה הזאת מגיעה, אפשר לנוח על זרי דפנה ולקרוע את התחת באיזו חוות תנינים.

 

 

איך כל זה קשור לעניינו? עד הנחיתה פה סירבתי להתעצבן/להלחץ/לצאת מדעתי/למרוט לעצמי את הריסים בציפיה לויזה המיוחלת. האמת, גם פה הייתי בגישה שאין לי כוח לבוסס בשמן משומש של פיש-אנד-צ'פסיה עד שהויזה תגיע. רק מה, מצאתי עבודה והכסף התחיל לנזול החוצה מחשבון הבנק, אז עבודה היתה דיי משנה את המאזן לטובה. התחלתי לנג'ז.

אני דיי טובה בלנג'ז, זה נובע מאמונה טבעית ושכנוע פנימי עמוק שהעולם חייב לי את מה שאני רוצה. למשל, ויזה.

יום אחד, מעשה שטן, שכחתי את הטלפון, ולכן סונג'ר גבי להתקשר במקומי. ברם, יכול אדם לברר פרטים רק לגבי הויזה של עצמו. מסתבר, שפקידי משרד ההגירה המנוסים והמורגלים בבקשות ויזה של סטודנטים למכביר, טעו ולא עיבדו את הבקשה של גבי. היא פשוט שכבה לה שם והעלתה צורות אבוריג'יניות של אבק סוליות קנגרו.

BASTRDS!!!


רגע, לא נגמר.

אחרי ששכנעתי אותם לעבד גם את הבקשה שלו, דיברתי עם האחראית על הויזות שלנו והתחננתי בפניה לעבד את הבקשות, נגיד, היום, כי יש לנו הצעות עבודה ואנחנו רוצים לקבל אותן.

אמרה: "אני אחזור אלייך עוד כמה שעות". (תרגום: אני אתקע את הדרכונים שלכם בערימת המסמכים לגריסה, אחכה שלושה חודשים, ואז אשסה בך את משטרת הגבולות)

חזרה אחרי כמה שעות. (הלם כלל-מערכתי. הנסיגה של סוריה מלבנון היתה כמו היציאה של מייקל סטייפ מהארון לעומת זה)

אמרה:

"הכנתי לכם את הויזות וכבר שלחתי, יגיע מחר."

(מייד ניגש אלי פועל הנקיון האוניברסיטאי וביקש ממני לאסוף את הלסת שלי מהמדרכה. "לא משלמים לי על פינוי שיירים אורגניים" הוא נימק.)


הגיעו הויזות.

שמו על הויזה של גבי הגבלת שעות: 20 שעות בשבוע. לא אמורה להיות לו הגבלה, והמעסיקים העתידיים שלו מאד רוצים אותו במשרה מלאה-פלוס-תקעה-גם-כמה-ביג-מק-וצ'יפס-כפול.

התקשרתי היום, שוב דיברתי עם הגברת, והיא בנון-שולנטיות: "טוב, תשלחי לי את הדרכון אני אתקן את זה."

גררר... אפשר היה, נגיד, לא לקלקל את זה מההתחלה?!


סתם אני מקטרת, מחר יום ראשון בעבודה ויצא לי חצ'קון. לא בטוח שזה חצ'קון, אולי זו עקיצה של חרק אוסטרלי מסתורי וצמא-דם-יהודים-טרי-ומלא-ברק.


 

יש לי חגב-גינה משלי. הוא תמיד על אותו עץ.

 

 

מישהו רוצה?

נכתב על ידי פארה ווי, 11/4/2005 14:31, בקטגוריות מלחמתי בבירוקרטיה
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-7/3/2006 22:31



הדף הקודם  
דפים: 1  2  3  
31,184
מי אני: פארה ווי
שנות שמש: 47
ככה תדעו שכתבתי:

רוצה לדעת
כבר לא
שלח
סמס לי
חדל סמסת

RSS (הסבר)

 << פברואר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10 11 12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28

מה היה פה קודם:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


מוטבעת:
« ישראלים בחו"ל » ±
« נשים חזקות » ±





איפה הייתי ומה עשיתי
איטליה - התחלה וסיוט
אנגליה - זמן אבא
גרמניה אחרת
ארץ הפלאות


זו ילדותי
סליחה, ש"ע
גיל חמש
בחלומי חזרתי
פוסטלגיה


משפחה לא בוחרים
אבות
אמא (1)
אמא (2)
חותנת
סבים


גבי ואני - מההתחלה
גבי ואני מההתחלה
מכתב אהבה
הסוף
סידני


אוסטרליה שלי
ויזה
שופינג אוסטרלי
רגישות חברתית
בדיחה
ביקורת דירה
ראיון עבודה
קרוקודילים
מורשת
על חוף הים


טוב מראה עיניים
יריד חקלאי
דלעות
בית וגן (1)
קאקדו שחורים
קיבוץ תרבויות
בית וגן (2)
בית וגן (3)
ציפורים פה
פרוק רגליים
כן כך נראית
חנוכריסמס
חמשת הסלעים
פוסטונה
עוד מבט
קיבוץ תרבויות


מי אני בשיר
הנזקים הסמויים
החרדה
אני בראי עדי
עדשה


הקרואים שלי (מתעדכן מדי פעם)
עדי - בחזרה מן הקור
סשינקה - מתבגרת לתפארת
חבצלת - שפיות מבדרת
בימבילבוסטון - אור לגויים
שרה הקודמת - מהממת
שרה צלמת העמק (שצ"ה)
קוראת מחשבות - ספרים וסימפטיה
דודינקא - אביר על דוב לבן
ערן - כנות והצלחה
מרגלית צמרת
חתולה במגפיים - אירוח חתולי
ארילו - רואים, ומכאן
CatMan - אוכל, קדימה אוכל
סנורקה - חקלאית מעוצבת
רון - אהבה ולמידה
שארלי - כנות וחוכמה
אמהוּת טובה דיה
אמלש - בעולם אחר, בזמן הזה
בן האין - מעניין
אדם פשוט וירא שמיים
סטימפי - ונדמה שישוב...


ספרים רבותי
מיכאל שלי
נחל קופר
וכי נחש ממית
סיפור על אהבה וחושך


תהליך שיקום אמא
מחשבות
אמא ומשמעות
מכתב שאמא לא תקרא
מזמן לא כתבתי


שמחות וחגים
חנוכה באיטליה
סדר פסח באוז
תכלה שנה וקללותיה
רוששנה
חנוקריסמס
יום אוסטרליה


דברים שאוכלים בחו"ל
פיתות עושים ככה
וככה מלוואח
הרוב לא צריכים, אבל אני כן - מיונז
חומוס אגדי (די די די)
ועוד ממרוקו - דגים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפארה ווי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פארה ווי ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze
עיצוב: איה וגם:שצה