מכתב אהבה

הבוקר עוד לא זורח, אולי יש ציפור או שתיים שכבר ערות, ואתה צריך לקום עם השעון המצפצף ולנסוע לשעות ארוכות של עבודה. שעות על גבי שעות במפעל, לאור הפלורוסנטים, בין המוני אנשים שהשנים שלהם הקשיחו בהם לא רק את עור כף-היד, והם כבר לא מסוגלים להרגיש את הפלא הזה שהגיע מעבר לים ועומד בפניהם.

אילו יכולתי, הייתי נותנת לך את החיים שאתה רוצה. את החיים שמגיעים לשנינו. הייתי מסירה מעליך את עול המפרנס, משחררת אותך מרודנותם של בורים, מקיפה אותך בילדים שלנו, במשחקים, בזמן פנוי.

אילו יכולתי, החיים שלנו היו נראים כמו החופשות שתיכננתי ונסענו אליהן בלי להקשיב לרדיו, כי שום דבר לא נוגע לנו. נסענו בארץ שלנו, או בארץ זרה, וקלטנו את המראות החדשים וניסינו עוד דברים שלא ידענו קודם, ובערב שכבנו על אותה מיטה וגם בלי להתעלס היינו מכילים זה את זו, קרובים וצמודים. הבוקר לא איים, אלא הציע אור ושקט ונוף שלא רואים כל יום.

השנים עוברות אותנו. האפור היה שם כל הזמן, אתה צוחק, גם אבא שלי וגם סבא שלי האפירו מוקדם. ואני לא מצליחה להעיף ולסלק ממך את הטרדות. חלשה מדי, קטנה מדי. את כל האוקיאנוס שבי אני פורטת לארוחת בוקר ביום ראשון, מעוצבת כמו מסעדה צרפתית. קונה לך פירות שאתה אוהב בסופרמרקט, שתהיה לך הפתעה. מסכימה בקלות לקניה גדולה שרצית, שתשמח.

אתה משכים לישון כדי להשכים לקום, ואני נכנסת למיטה בחדר החשוך. אני אוהבת אותך, מלאך שלי, אני לוחשת לך בלי קול. שלא תתעורר, שלא תאבד את השינה לפני ההשכמה. רוצה לחבק ולאסוף את הגוף שלי בצמוד לשלך, ולא נוגעת. אתה לא אוהב להפסיד שינה. אני אוהבת אותך. מילים טחונות עד דק ומחוות שנעשו לאלפים. אילו יכולתי לתת לך יותר.

ואולי יום אחד אצליח.

אוסטרלים וסחוג

מסתבר שמצאתי את הזיווג המושלם. לא, לא מדובר ב"אישה טובה" החרדית (לדעתי מדובר בכלל בבלוג פיקטיבי הנכתב על ידי תל אביבי משועמם) ובועלה, אלא בזוג שבכותרת.

אולי מפני שיש בזה ירק שהגוף שלהם צמא לו, ואולי מפני שבלוטות הטעם שלהם כבר מתו, אבל למרבה פליאתי צאצאי האשכנזים הללו חיסלו לי אתמול סחוג בכמויות וגם ניסו להגיד את השם שלו.

הרקע לא כל כך מעניין - נפגשנו, אני ובנות ריקודי הבטן, לערב וידאו. במהלך ערב הוידאו צפינו ברקדניות בטן עולמיות טובות יותר, חטובות יותר, גמישות יותר ואובזרות יותר משאנחנו אי פעם נהיה.

התבקשנו להיא כיבוד קל.

אני הבאתי חומוס, עם סחוג - כדי להפחיד אותן.

השאר היסטוריה.

פעם, לפני הרבה שנים, עבדה איתי אחת הילה. הילה התחתנה עוד כשעבדנו יחד, ואחרי כמה חודשים עזבה. אני לא נשארתי איתה בקשר, אבל מישהי אחרת שעבדה איתנו כן. שמעתי ממנה עידכונים.

בערך שנה אחרי החתונה הילה סיפרה שבעלה, (לצורך העניין נקרא לו ישו, כיוון שהוא ראה את עצמו בנו של אלוהים) נוסע ליוון עם כמה חברים לחופשה. "מה זאת אומרת 'ישו נוסע'? את לא נוסעת איתו?" הילה אמרה שלא, כי אין לה כסף.

אני מבינה שלא כל בני האדם חולקים איתי את תפיסת עולמם, אבל עדיין, נראה לי משונה שזוג נשוי לא יבלה ביחד חופשות כי אחד מהם מרוויח פחות כסף.

נראה לי ממש משונה, זוגות שמנהלים את החיים שלהם מחשבונות נפרדים. גבי ואני היינו "ביחד" מבחינה כלכלית מאז שעברנו לגור יחד. אמנם חשבונות איחדנו מאוחר יותר, אבל עדיין היה ברור השהמחויבות שלנו כוללת גם את הפן הזה של החיים.

זו רק אני?

כמה מכם הדפיסו מאמר, ותוך כדי קריאה רצו לחפש מילה מסויימת ושאלו את עצמם איפה הsearch פה?

זו שוב רק אני?