ראשי
קבועים
עריכה
RSS
|
||||
|
חבצלת מהשרון
בת 59 
ארכיון:
 דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים  חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק  דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי        
|
מציאות נוזלית בלילה חלמתי שאני רוכבת על אופנוע כבד משדה התעופה של סאן פרנסיסקו לכיוון סן חוזה. ידעתי שאני צריכה לעלות על הכביש המהיר, אבל פעם אחר פעם פספסתי את הירידה אליו, ובמקום לנסוע בכביש פתוח מצאתי את עצמי מתפתלת ברחובות צדדים, נעה בין כיכרות ואנשים. האופנוע היה ענק ולמרות זאת היה לי קל לתמרן אותו והרכיבה עליו, בבגדים קלים ובלי קסדה, היתה עונג צרוף. תחושה של שחרור. ידעתי שאני צריכה להגיע לסן חוזה, כי שם מצוי המלון בו הבנזוג ואני אמורים לבלות את סוף השבוע הזה, ידעתי שאני צריכה למהר, ובכל זאת המשכתי בנסיעה מהירה ואיטית לחילופין באותם רחובות צרים, עד שנעשה כבר מאוחר מדי וכבר היה ברור שלא אספיק להגיע לשם והחלטתי לוותר. באותו הרגע התחלפה תחושת השחרור בשלווה. הבוקר, אחרי התלבטות בת יומיים, החלטתי לדחות את החופשה בצפון. לא בגלל המצב, או לפחות לא רק בגללו, אלא בגלל צירוף נסיבות שלא נעים לי לפרט, כי אני עלולה לאבד את ההערכה המועטה שחלקכם עדיין חולקים לי. בקליפת אגוז אני יכולה לומר שזה קשור בבת שלי, במרכזת חוגי הבלט במתנ"ס, בשפיים, בשודדי הקריביים ובלונדון, כאשר אף אחד מהגורמים לא השפיע ישירות על ההחלטה, אבל העירוב האווילי שיצרתי ביניהם בנבכי המחשבה שלי, הוא שסיכל את סוף השבוע. וכמו בחלום סיום ההתלבטות הישרה עלי תחושה של שחרור ושלווה, לפחות לשלוש דקות תמימות לאחריהן חזרתי לנאחס הכללי שאופף אותי. שוב, לא בגלל המצב, או לפחות לא רק בגללו, אלא משום שאותה חופשה זוגית נועדה לציין פרק זמן משמעותי בחיי הזוגיות שלי ולמרות שברור לי שהחגיגה כשלעצמה היא רק סממן חיצוני שאין בו כדי להעלות או להוריד, זה לא ממש מעניין אותי. אני רוצה רעש ורעד, צילצולים ואור, אני רוצה זיקוקים בשמיים ונגינת תזמורת על הקרקע, כי עשרים שנה זה לא משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום. לפחות לא בעיני. כן. אני יודעת, החיזבאללה מוכן לסדר לי יופי של רעש, רעד וזיקוקים. זה אפילו לא מצחיק. רק חסר לי שבשנים שיבואו אזכור את יום הנישואין שלי כיום בו קרה איזה שהוא אסון שזימנתי בגלל הרצון לאירוע מיוחד. גם ככה בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מתנצלת שוב ושוב, אחרי שמשפטים שאמרתי בסגנון "זה לעולם לא יקרה" נהפכים ברגע, כשאותו "הזה" דווקא קורה. מלאה סאת האחריות שאני מוכנה לקחת על עצמי. אני זקוקה לאירועים מהמסוג המשמח. תמיד ועכשיו אפילו יותר מתמיד. בגלל המצב ובעיקר בגללו. ואני מוכנה, כמו תמיד, לארגן אותם בעצמי, ובלבד שיפסיקו משמיים להתערב לי ולקלקל כל תוכנית שאני רוקמת, או לפחות יפסיקו לשלוח לי חלומות שגורמים לי להתעורר בבוקר עייפה ועם תחת תפוס. מהרכיבה. אני צריכה שהמציאות שלי תהיה יותר יציבה. זו הנוזלית גורמת לי לשקוע. אני ואני ואני. הרבה אנשים נאלצו לשנות את התוכניות שלהם בעקבות המצב, אמרה לי אחותי הבוקר. זה אמור למנוע ממני להתלונן? 87 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע 
אסקפיזם בפעם השלישית שהותקפתי היום במילה הזו שהיא פופולרית בקרב הסובבים אותי לא פחות מ"טיל", "קטיושה" ו-"רקטה", אבל הרבה פחות מובנת, החלטתי לבדוק במה לעזאזל מדובר. "הרגל של הסטת המחשבה לפעילות דמיונית לחלוטין או לבידור לשם בריחה מהמציאות או השגרה", כך על פי מילון וובסטר, "תכונה המשמשת לבריחה מהמציאות", על פי ויקפדיה ועל פי אחת דורית צימנד שיינר - "אסקפיזם לא מוגדר על ידי ההתנהגות אלא על ידי המוטיבציה שמאחוריה – הרצון לברוח מהמציאות. באופן מסורתי אסקפיזם הוגדר כקיצוניות, אבל למעשה הוא הופך יותר ויותר לנורמה עבור אנשים רבים... כל דבר החל מספורט דרך צריכת אופנה ועד לסקס הופך לפעילויות של אסקפיסט. חלק מפעילויות האסקפיסט מקובלים חברתית: צרכנות יתר, התמכרות למדיה הדיגיטלית (טלויזיה, משחקי מחשב) והערצת מפורסמים וחלק מהפעילויות לא מקובלות, כמו שימוש בסמים". אז עכשיו אני יודעת. לא רק מה זה אלא גם מה אני. שמי חבצלת ואני, מאז ומעולם, אסקפיסטית. אבל לא בגלל זה אני אמשיך לכתוב כאן על השגרה שלי במקום לדון במצב המדיני-פוליטי-ביטחוני. אני אמשיך לכתוב על השגרה משום שבעיני הכוח שלנו, שלי, להתמודד עם המצב המחורבן הוא בשמירה על אותה השגרה, עד כמה שאפשר. חתולתי שאלה אותי אם ארגיש בנוח לצאת לחופשה (בצפון, אגב) בסוף השבוע הזה, כשאנשים אחרים נפגעים או מתאבלים על יקיריהם. זה המצב הקבוע אצלנו במדינה, עניתי לה. ואני יכולה רק להתפלל שאני והקרובים לי לא נהיה בנפגעים, אני יכולה להציע עזרה למי שכן נפגע והכי חשוב, אני יכולה להמשיך בשגרה שלי, שאחרת, אם אעצור את החיים שלי, אם נעצור את החיים שלנו, מבחינתי אלו שתוקפים אותנו ניצחו. "האם נכון להתעלם מהמלחמה שאנו שרויים בה ולכתוב על פכים קטנים ביום-יום של קפוצ'ון, כשמסביב יהום הסער", מקשה קפוצון. מבחינתי התשובה חיובית. ועכשיו סילחו לי, אני חוזרת לטמון את הראש בחול. 80 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע הדף הקודם דפים: 1 2 3 |
|||