בחירות (1): הדמוקרטיה האמריקנית בפעולה
במבט ראשון, קשה להבין מה יש לאזרח ישראלי שגר בגרמניה להתלהב מהבחירות בארה"ב. אבל אין ספק בכך: בחירות 2008 מעוררות אצלי עניין כפי שאף מערכת בחירות אמריקנית לא עשתה בעבר. ויש לכך כמה סיבות.
ראשית, בשנתיים הראשונות אני חי הרבה יותר 'באינטרנט' מאשר בעבר. ובאינטרנט קל הרבה יותר להיכנס לעומק לנושאים ולאירועים שמתפתחים הרחק ממך, גם מעבר לאוקיאנוס.
שנית, מה שמעניין אותי בבחירות האלה הוא 'הסיפור'. התחלתי להתעניין עוד בתקופת הפריימריז, כשהיה סיכוי שלראשונה תהיה אישה מועמדת לנשיאות; במקום אישה לבנה קיבלתי גבר שחור, אבל הסיכוי לאירוע מכונן וראשוני נשאר.
שלישית, ואולי חשוב מכל, הסיפור בבחירות האלה היא התחושה המובהקת שאחד מהמועמדים מייצג שינוי משמעותי, וההתגייסות המרשימה והסוחפת מאחוריו (זה כמובן עוזר שהמועמד הזה ממוקם בצד 'שלי' של המפה הפוליטית). מערכות הבחירות האחרונות, בישראל ובאמריקה, היו במקרה הטוב סביב מועמדים אפורים (מי זה ג'ון קרי?) ובמקרה הרע סביב מועמדים שצריך לסתום את האף כדי להצביע להם. הפעם האחרונה שאני זוכר מערכת מלאה התלהבות, שבה היתה תחושה של התגייסות לסייע למועמד שישנה דברים, היתה בבחירות שבהן עלה רבין לשלטון, ב-1992.

בגלל שלוש הסיבות האלה מצאתי את עצמי בימים האחרונים מבלה זמן רב באתרים של סקרים ואוסף המון מידע על מערכת הבחירות בארה"ב, כולל דברים שלא ידעתי על הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם.

חלק מהפרטים הם קוריוזים - למשל העובדה שלא משנה מי ייבחר לנשיא בשבוע הבא, הוא יהיה הנשיא הראשון שלא נולד ב-48 המדינות הרציפות של ארה"ב (אובמה נולד בהוואי, מק'קיין נולד באזור התעלה בפנמה שהיה תחת שלטון צבאי אמריקני). בהתחשב בעובדה שהחוקה קובעת שרק מי שנולד כאזרח אמריקני (ולא התאזרח במדינה) יכול להיבחר לנשיא, זה בהחלט צירוף מקרים ייחודי. אבל אם מוסיםים לכך את העובדה ששרה פיילין מייצגת את אלסקה וג'ו ביידן את דלאוור - אחת המדינות הקטנות ביותר בארה"ב - מקבלים בחירות שנוגעות יותר מתמיד ב'שוליים' של ארה"ב, לא בזרם המרכזי (והעובדה שאף נשיא או סגן נשיא מכהן לא רץ מוסיפה לעניין).
דבר מעניין נוסף, שאיכשהו ידעתי באיזו מגירה נסתרת במוח אבל אף פעם לא הכרתי בו ממש, הוא העובדה שברוב מדינות ארה"ב צריך להירשם מראש - לפעמים אפילו חודש שלם מראש - כדי להצביע. ההרשמה היא פשוטה יחסית - מילוי טופס עם שם וכתובת וכמה פרטים נוספים - ובמקומות רבים אפשר לבצע אותה בדואר. אבל בכל זאת יש משהו שנשמע לי לא-דמוקרטי בדרישה הזו, והתחושה התחזקה כשקראתי על מהלכים מכוונים שנועדו לערער על תוקפה של ההרשמה להצבעה (למשל, לשלוח דואר רשום לכתובת שנתן המצביע ולטעון שאם לא נאסף, ההרשמה לא תקפה. השיטה גורמת לכך שאנשים שאיבדו את ביתם/עברו דירה/היו זמן רב במדינה אחרת מאבדים את זכותם להצביע בלי להיות מודעים לכך אפילו).
נקןדה שנייה היא מורכבותו של תהליך ההצבעה. ישראלים רגילים לחשוב על הצבעה כתהליך פשוט מאין כמוהו: לוקחים פתק, שמים במעטפה, שלום ולהתראות. אבל בארה"ב חוקי הבחירות נקבעים ע"י כל מדינה (ולפעמים ע"י כל מחוז) בנפרד, והם שונים ממקום למקום. יתר על כן, בכל מערכת בחירות בארה"ב מצביעים לא רק לנשיא, אלא גם לחלק מהסנאטורים והנציגים בבית המחוקקים, למושלים ולמגוון עמדות אחרות במדינה. כתוצאה, בהרבה מדינות בארה"ב מצביעים ע"י סימון בטופס (בעיפרון או באמצעות מחורר) ובאחרות מצביעים באמצעות מכונות הצבעה מסוגים שונים ומגוונים. הסיכוי לטעויות וןלבלבולים גדול, בייחוד בקרב מי שמצביעים לראשונה.
נקודה שלישית ומפתיעה מכל היא שברוב מדינות ארה"ב יום הבחירות *אינו יום שבתון* (וגם זה כמובן משתנה ממדינה למדינה). כתוצאה, אני ששומע סיפורים על תורים ארוכים-ארוכים בקלפיות. במספר מדינות בארה"ב מאפשרים 'הצבעה מראש' - כלומר הצבעה בקלפיות או בדואר עוד לפני יום הבחירות (עד שבוע לפני, בד"כ) - וכבר שמעתי דיווחים על תורים של חמש שעות (!) בקלפיות המוקדמות. ישראלים היו כבר מזמן עושים 'אחורה פנה' ומוותרים, לא?

מכל הדברים האלה, נשאלת השאלה - למה כל-כך קשה להצביע באמריקה? ממה מפחדים כל מי שקבעו את כללי ההצבעה המשונים? אולי מהצבעה מאסיבית של מי שבדרך כלל שוכחים מפוליטיקה ומוותרים מרצון על זכותם? אולי מהישמעות קולם של מי שבדרך כלל נדחקים לשוליים?
אם זה כך, יכול להיות שלכמה אנשים צפויה הפתעה ביום שלישי.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/11/2008 10:30, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-5/11/2008 12:26

---