יחי המלך

מספרים על פרידריך השני מלך פרוסיה, שהיה הראשון שציין שהמלך אינו מעל החוק, וכמו כולם כפוף גם הוא לחוק.

 

יום אחד, בשנת תרפמב"ם, ניסה אזרח פשוט לברר מה הן עלויות האחזקה של ארמונו המפואר של פרידריך בסנסוסי ועד כמה הן מעיקות על הקופה הציבורית. פרידריך סירב,  אבל האזרח לא ויתר ודרש ממנו ללכת לבית המשפט - שהרי אם המלך אינו מעל החוק, עליו לעמוד בהחלטות בית המשפט.

הלכו השניים לבית המשפט, שפסק לטובת האזרח. הוצאות הארמון נחשפו ברבים, וראו זה פלא - התברר כי דווקא בשנה הקשה 1763, כאשר אזרחי פרוסיה נדרשו לקצץ בהוצאותיהם על מנת לממן את מלחמת שבע השנים, ולאכול רק תפוחי אדמה קרים, תפחו הוצאות האחזקה של הארמון המלכותי כמעט פי שניים, ברוב הסעיפים: גם הוצאות הניקיון של הטראסות, גם הוצאות התספורת של כלבי הציד ואפילו הוצאות האיפור (מה שגרם לאי אילו הרמות גבה, שכן היה זה ידוע שאשתו של פרידריך אינה מתגוררת אתו בארמון).

אבל מה שזעזע את תושבי פרוסיה יותר מכל - אפילו יותר מהעובדה שפרידריך החל לבנות עוד (!) ארמון בסנסוסי - זו העובדה ששנה קודם לכן, כשהצארינה של רוסיה הלכה לעולמה, נסע פרידריך להלווייתה עם אשתו בספינה אישית - ושבספינה הותקן אולם שינה מפואר וחדר משרתים, בעלות עצומה שמומנה כולה מהקופה הציבורית.

 

הסערה שהתעוררה שככה במהרה. אחרי הכל פרידריך הוא מלך, וזכותו לעשות בארמונותיו כרצונו. אם הוא היה ראש ממשלה במדינה דמוקרטית אולי הבושה היתה גורמת לו להתפטר, ואולי בבחירות הבאות לא היה נבחר; אבל בפרוסיה לא היו בחירות, ופרידריך שלנו מלך עד יומו האחרון.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/5/2013 22:05, ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות, בחירות וכן להיות
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נ*גה ב-14/5/2013 11:23

---

מיליונים

אפשר להתווכח עם החוכמה שבבחירת השם 'צעדת המיליון': לא יעזור, גם אם כל מי שיכול יצא לרחובות, מתמטיקה פשוטה מראה שמיליון לא יהיו שם. הסיבה היא שיש בסך הכל שבעה מיליון ישראלים - והמספר הזה כולל ילדים, נכים, זקנים בני תשעים, ישראלים שלא חיים בארץ, חרדים שלא מוכנים לצאת להפגנה עם נשים, ערבים שמפחדים להפגין, אנשים שצריכים לעבוד בשבת בערב, הורים לילדים קטנים (ואם הם יקחו בייביסיטר, היא לא תוכל לבוא) וכאלה שמפחדים ממקומות צפופים. צריך להכיר בכך שזה פשוט בלתי אפשרי שאחד מכל שבעה ישראלים יצא לרחוב. הבעיה היא שסימון המטרה הזו מקל מאוד על מתנגדי המחאה ומגמדיה להצביע על ההבדל בין הציפיות למציאות, ומקשה מאוד להכריז על הישג ('400 אלף השתתפו בצעדת המיליון'? איך זה נראה?). 

ובכל זאת, למרות הבחירה הבעייתית בשם שניתן להפגנה, ואולי דווקא בגללה, מי שרוצה לשנות משהו בישראל חייב לצאת לרחוב בשבת. גם אם אתם לא מסכימים לכל התכנים של המחאה. גם אם אתם חושבים שמסמך הדרישות קיצוני מדי ואין מספיק כסף להכל. גם אם אתם חושבים שהוא לא קיצוני מספיק ושצריך להפיל את ביבי כמו את מובארק. גם אם אתם חושבים שבעצם הכיבוש אשם, החרדים אשמים, תקציב הביטחון אשם, הממשלה הקודמת אשמה. גם אם אתם חושבים שדפני ליף לא ראויה להנהיג את המאבק. גם אם אתם חושבים שכן. גם אם אתם רוצים בעצם להדגיש את מצוקת העשירון התחתון, השני, השלישי, הרביעי או השביעי, את שוועת המורים, העובדים הסוציאליים, המתמחים בפסיכולוגיה או דרי הרחוב. גם אם בסך הכל אתם עצמכם מסודרים בחיים, בזכות ירושה או מזל, אבל מבינים שאתם יוצאים מן הכלל. גם אם אתם טרודים עמוק בתוך הבעיות הכלכליות המייאשות שלכם, אבל הבנתם בזכות המחאה שאתם *לא* יוצאים מן הכלל. 

אתם יודעים מה? מי שמאמין לכל מילה שבנימין נתניהו מוציא מהפה, רואה בו מנהיג דגול ומוכן לתת לו את המפתחות לעתידו מבלי לפקפק לרגע - שלא יבוא. מי שיש לו מספיק כסף כדי להשפיע על כל פקיד ממשל או פוליטיקאי ולדאוג לשמר את עמדת הכוח שלו - שלא יבוא. מי שמאמין באמת ובתמים שהסכסוך עם הפלסטינים ייפתר בשנה-שנתיים הקרובות ואז נוכל לדאוג לענייני הכלכלה והחברה - שלא יבוא. אבל אם אתם מאמינים בדמוקרטיה הישראלית, מאמינים שדמוקרטיה מתרחשת לא רק פעם בארבע שנים אלא בכל רגע וכל הזמן, מאמינים שמיליון איש חשוב יותר ממיליון שקל, מאמינים שתפקידה של הממשלה הוא להקשיב לאזרחים ולא ל'מומחים' ולבעלי ההון - אז מקומכם שם.

 

את השיר הבא לא שמעתי עד כה על במות המחאה, על אף שהוא מתאים לזעקה כמו כפפה ליד. זה אולי לא קצבי כמו 'העם דורש צדק חברתי', אבל תקשיבו למלים (לנוחותכם, מצורפות בסוף הפוסט):

 

 

 

מיליונים / אתי אנקרי

אני יודעת שהכסף לא כל כך חשוב
אם הלך הוא יום אחד ישוב
אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שלחשוב עליו זה סתם בזבוז
של זמן שעובר עלינו גם בלעדינו הוא יזוז

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום

אני יודעת שאתה יודע -
השתכרתי החודש לא רע
ובכל זאת הם הגיעו
להוציא לפועל אצלי בדירה

לקחו את ת'טלויזיה ת'ארון ת'מגירה
שפכו את מה שבתוכה
אני יודעת שזה לא צודק
ואין לי הוכחה

ניסיתי להגיד שהמיסים
הורגים כל הגיון
והם אמרו לי שהם לא גונבים,
הם לוקחים ברישיון

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל איך שזה קרה לי
לא יכולתי לקום

ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות

יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה

אני יודעת שהבריאות חשובה
יותר מכסף הרבה יותר
ועל אהבה אין מה לדבר
אסור בשום פנים ואופן לוותר

אני יודעת יש חובות מגלגולים
מתגלגלים עלינו ביקום
אז אם היום נפלתי
אולי מחר אני אקום

אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת
שאני לא יודעת כלום
אבל מישהו היום דרך עלי
ואני לא יכולה לקום

ויש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות

יש כמוני מליונים
אנשים בני תמותה
בלי כסף,
לא שווים פרוטה

אתה זוכר את סוזן הבכירה מהבנק
נתנה לי הרבה אהבה
בעיקר הפשטות הקסימה אותה,
נגעתי לליבה

זה לקח לה קצת זמן לתפוס את העניין
לשנות את הגישה שלה אלי
היא הבינה שאין לי מזומן
והפשיטה את כבודי מעליי

אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע
שאני לא יודעת כלום
ממרומי מעלתה
לא יכולתי לקום

יש כמוני מליונים
מתגלגלים ברחובות
יש כמוני מליונים
בכל מיני צורות

יש כמוני מליונים,
אנשים בני תמותה,
בלי כסף,
לא שווים פרוטה
היום זה אני, מחר זה אתה.
בלי כסף.... לא שווים פרוטה

בואו נראה להם שאנחנו שווים קצת יותר מפרוטה. להתראות מחר.

 

,

,

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/9/2011 13:46, ושייך לקטגוריות אנחנו עם סגולה, בחירות וכן להיות, אקטואליה, דברים שמצאתי ביוטיוב
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של contrite ב-2/9/2011 20:31

---

קואליציה
כשהקמנו קואליציה, היא קיבלה את משרד החוץ. הרי היא אוהבת את אור השמש, לטייל ולפגוש אנשים, ואילו אני מעולם לא הייתי טוב בדיפלומטיה. בתמורה לקחתי את האוצר: תמיד ידעתי לחשב אילו כספים להעביר ולאן. הייתי רק צריך ללמוד להגיד 'אין לי', וגם על זה השתלטתי עם הזמן.
כבת לרופא וחובשת-לשעבר, היה ברור מאליו שהיא תזכה למשרד הבריאות ותנהל ביד רמה את מנהל התרופות הביתי. משרד התקשורת, לעומת זאת, הוא הממלכה שלי - גם אם יש חברים בקואליציה שמרימים קול צעקה כשנדמה שהוא משקיע יותר משאבים בטכנולוגיה מאשר בתקשורת בין-אישית. לחברים הממורמרים אני מזכיר תמיד שהם (כלומר היא) קיבלו את משרד התעשייה (הבישולית) והמסחר (ה-e-bayיי).
צימאון בלתי נדלה לידע הוביל אותי למשרד החינוך, אבל אחרי מו"מ ארוך הוחלט על רוטציה במשרד התרבות והספורט. מה שכן, לא התקשיתי לוותר על משרד החקלאות (המפתח זנים מפלצתיים של פלפלי צ'ילי על אדנית החלון במטבח), על המשרד לאיכות הסביבה (ששואב את תוכניותיו מהמשרד הגרמני המקביל) ועל משרד התחבורה (לא משרד רלוונטי למי שעובד מהבית). במקביל, לקחתי על עצמי מחוסר ברירה את משרד הדואר (פתיחה וקריאה של מכתבים רשמיים בגרמנית משפטית) ואת משרד המשפטים (הניסיון הנואש להבין את המסמכים לעיל).
משרד האנרגיה עובר בינינו כמו כדור פינג-פונג - לפעמים האנרגיה היא אחריותי, לפעמים אחריותה. את התשתיות השארנו לגידו (שר מקצועי מן החוץ) ואת משרד הפנים ביטלנו: אנחנו יודעים בדיוק מה אוכלוסיית הבית (שני אנשים, חתול ואי-אלו זבובונים מציקים) וממש לא מעוניינים לערוך בחירות.
משרד העבודה שמור אצלי כפיקדון, ממתין ליום שיעבור אליה כמובטח. בינתיים זה אולי המשרד שגורם הכי הרבה משברים קואליציוניים, ולו בגלל שמשרד הרווחה אצלנו כל-כך קטן, ומלא בעיקר באנחות.
מצד שני, מה שמחזיק את הקואליציה יציבה כל-כך הרבה שנים, הוא משרד הביטחון, שבו אנחנו חולקים בלב שלם: הביטחון שאנחנו מושלים בעצמנו, שאנחנו יכולים לדבר על הכל - גם במליאה וגם בוועדות - ושלא באמת חשוב מי ראש הממשלה.

(בגעגועים לאשתי, שנסעה לה לעשרה ימים בניסיון נוסף להשתלטות אוהבת על משרד העבודה. החזיקו לה אצבעות)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/4/2010 19:58, ושייך לקטגוריות אסנת, בחירות וכן להיות, אופטימי
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-16/5/2010 15:09

---

פוסט ישראל 2 פלוס פרפאות
אני חושב שהפוסט הקודם הוציא אותי קצת יותר מתלונן ממה שתכננתי, אז להלן השלמה קצרה: חמישה דברים שטובים בישראל (אפילו באוגוסט).

5. כביש שש (אני יודע, כאיש איכות הסביבה אני אמור להיות נגד, אבל הדרך החלקה שבה עקפנו את הפקקים בדרך מהקריות להרי ירושלים קצת שינתה את דעתי).
4. סיבוב בתי קפה בתל אביב. משום מה, דווקא בלב העיר שאמורה להיות הכי מרכזית במדינה, נופלת עלי תמיד שלווה ואני מרגיש בבית.
3. פלאפל טרי, עם טחינה וחמוצים (פלאפל יש אצלנו, אבל פרסי ומתובל אחרת, ומוגש עם יוגורט).
2. לחם עם קוטג' (אין בשום מקום אחר בעולם, ושלא יספרו לכם סיפורים).
1. שקיעה בחוף הים:





מה שאין בישראל, לעומת זאת, זו מפלגת שמאל ראויה לשמה. בזאת נזכרנו שוב ביום א', כשנערכו שוב בחירות בזארלנד, הפעם לפרלמנט המדינה (ומכאן - לנשיא המדינה). העניין העיקרי בבחירות היה התחזקותה של מפלגת השמאל החדשה, Die Linke, שהמנהיג שלה (אוסקר לה-פונטיין) מקורו אצלנו בזארלנד. המפלגה הכמעט-קומוניסטית מעוררת הרבה חרדה בקרב 'האזרחים ההגונים', החוששים שהשמאל המתון (הסוציאל-דמוקרטים) ייאלץ להקים אתה קואליציה. בתום הבחירות (שהתאפיינו באחוזי הצבעה גבוהים יחסית, כ-67%), התברר שתיקו פוליטי אינו מצב ששמור לישראל בשנות ה-80, וגם בגרמניה יש מפלגת לשון-מאזניים שתקבע מי יהיה המנצח; אבל כאן, לשון המאזניים הם הירוקים (שעבורם הצביעה אסנת), שיש להם אמנם רק שלושה מושבים מתוך 51 בפרלמנט, אבל לא הימין ולא השמאל יכולים להקים ממשלה בלעדיהם. נחמד שפעם אחת לפחות הכוח מצוי בידי המפלגה שאנחנו מסכימים אתה אידיאולוגית (-:

אסנת, אגב, הספיקה להצביע בבוקר, בדרך לתחנת הרכבת לטיול האופניים המסורתי של יום א'. מזג האוויר המושלם (21-24 מעלות ושמש), והעובדה שלא יהיו עוד הרבה ימי א' כאלה עד שהחורף ייפול עלינו, גרם לנו (טוב, אני מודה, גרם *לי*) לבחור מסלול אתגרי יחסית, עם עליות וירידות, אף על פי שרק חזרנו מהארץ ולא היינו בכושר מושלם.
היתה זו טעות. המסלול התברר כמאתגר בהרבה מכפי שנראה לפי הפרוספקט - מסתבר שעבור גרמנים, מסלול שעולה ויורד בלי הפסקה וכולל שש עליות של יותר מ-40 מ' (כולל אחת של 80 מ') נחשב מסלול 'קל עד בינוני' ש'מתאים גם לילדים בכושר טוב'. יש לציין שלא רק המסלול החליט לאתגר אותנו, אלא גם האופניים של אסנת, שהחלו כבר יום קודם להשמיע רעש מוזר כתוצאה מחיכוך של חלק מהגלגל עם הצמיג; ובנוסף החלטנו כנראה לאתגר את עצמנו, וטעינו בדרך לא פחות משלוש פעמים, כל פעם במחיר של עליות מיותרות להפליא. התוצאה היתה שרירים דואבים ושאר מרעין בישין כבר באמצע המסלול, והתארכות משמעותית של זמן הנסיעה (כי החלטנו בשלב מסוים 'לקחת את זה לאט', לעצור אחרי כל עלייה ולנוח הרבה). לפחות הנוף היה נפלא, ובאמצע הדרך גם נפגשנו עם סבסטיאן (הפסנתרן הגרמני) בגינת-בירה חמודה וגילינו שהאזור שבו דיוושנו, ליד העיירה אילינגן, הוא למעשה מחוז ילדותו.




בקצה אחת העליות




נוף משיא הרמה




שדות תירס לנצח

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/8/2009 22:50, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, בחירות וכן להיות, תמונות, מעברים 10-20-30, אופטימי
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של gentzo ב-8/9/2009 03:22

---