שלוש עבודות וחמישה פרויקטים
מאז שאני מכיר את עצמי, יש משהו שפשוט לא נותן לי להישאר מרוכז בדבר אחד. מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מתלונן על זה שיש לי 80 אלף דברים שונית לעשות, אבל שברגע שזה מצטמצם לדבר אחד או שניים אני מיד דואג לפתוח, לפתח, להקים או להזמין עוד כמה פרויקטים 'מהצד'.
בעבר אלה היו בעיקר פרויקטים התנדבותיים, כאלה שדרשו זמן אבל לא שילמו כסף, עד שבשלב מסוים הכרחתי את עצמי קצת לצמצם אותם. אלא שאז מילאו את החלל כל מיני עבודות קטנות, שדרשו זמן ושילמו כסף (אבל לא תמיד הרבה). ב-2005, למשל, הגשתי דו"ח למס הכנסה ובו לא פחות משמונה מקורות הכנסה שונים. שלא לדבר על זה שתמיד יש דברים שעושים בשביל הקרדיט, בשביל חברים, בשביל הקארמה או בשביל עצמי - כלומר עוד פרויקטים התנדבותיים בנוסף לעבודות הרגילות.
ואז, כמובן, מגיע השלב שבו ההצפה הזו היא יותר מדי, ואני מזניח חלק מהפרויקטים - כמו ההזנחה הנוכחית בבלוג, שקצב העדכון בו נמוך בהרבה מבעבר - ובשלב מסוים מחליטים ש'חייבים לצמצם קצת', ומצמצם, ומיד מזמן שלושה-ארבעה פרויקטים להחליף את השניים שנגמרו/הוזנחו/ננטשו. אני כנראה צריך להבין שככה אני ולקבל את תופעות הלוואי (סוויצ'ים מטורפים בין מצבים שונים, חוסר שינה והרבה קפה).

[ובפרק הבא ב'מה למדתי בגן היום' - ספיישל על השפה הגרמנית, כולל איפור, מין והתמכרויות. שווה לצפות]


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/1/2008 23:09, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, עבודה
38 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-29/1/2008 00:18

---

חופשה, עבודה, עייפות
אז חזרנו מקמפטן. עמוסים חוויות ותמונות. אבל עדיין לא פרקנו אפילו.
מצד אחד - עיירה מתוקה. באמת. במדרונות הדרומיים של האלפים. לא ממש פנינת תיירות - רוב העיר העתיקה נחרבה מזמן והאטרקציות היחידות הן מספר מוזיאונים ומנזר עם ציורי רוקוקו מרשימים מהמאה ה-17 - אבל מאוד ידידותית למטייל. הסתובבתי שם חמש שעות ב'מסלול המומלץ לתיירים', הכולל גם דברים מאוד לא נפוצים בגרמניה, כמו שלטי הסבר באנגלית. וגם אנשים נחמדים: הזוג החביב שגרנו בצימר הצמוד לביתם, וביתם מלא יצירות אמנות, היא ציירת ומשוררת, ושניהם מעריכים מאוד מוזיקה ומכינים ריבת חבושים מצוינת; הקהל החם שהגיע בהמוניו לשלושת ערבי הלידר בתיאטרון היפהפה; וחבורת הזמרים עצמה, שהסתובבנו אתם בין החזרות ואחרי ההופעות, ולפחות חלק ממנה התגבש לאיזו מין קבוצת אמנים עם הומור משותף בגרמנית ואנגלית. סוג של חופשה מהחיים, סוג של מקום אחר, במיוחד בשבילי - שלא לדבר על מפגש עם שירים, הרבה שירים, בגרמנית, והתמודדות עם כולם ללא מילון (שכחנו אותו בבית) עד כדי הבנה שאני כבר יכול להעריך שירה בגרמנית.
מצד שני - זו לא חופשה, זו עבודה. לבטח לאסנת - חזרה גנרלית עמוסה עד מאוד בבוקר, ואז חיבים לנוח לפני הקונצרט, ובערב להיות נחמדים ולחייך לאנשים מבנק אופנהיים (הבנק הפרטי הגדול בגרמניה) שהואילו בטובם לממן את אחד הערבים (חוויה מטורפת למדי שאני צרייך לכתוב עליה בנפרד) ואז להוריד שכבות עצומות של מייק-אפ לפני שנופלים למיטה לקראת מחר. אבל למעשה גם לי - כי אני לא מנותק ממנה, כי גם אני צריך להיות שם לחייך לאנשים שצריך, כי אני צריך וחייב ויכול ורוצה לתמוך בה כשהכל נראה לרגע מתפרק בתוך כל הלחץ הזה שהוא בעצם לא חופשה, הוא החיים שלה והוא אפילו החיים שלנו. ומתוך ההבנה שאלה בעצם החיים של זמרת אופרה ובעלה הנודד, לנחות לתוך החיים הביתיים היומיומיים בזארברוקן (ועוד שבוע כבר נסיעה לארץ) זה סוג של קושי, דיסוננס.
וכך באה העייפות. רוצה להיות הכי פעיל, רוצה לקפוץ לקלחת האמנותית, רוצה להיות חלק מכל זה, לתרגם שירה מגרמנית לעברית, לספר לכם סיפורים מופלאים על כל מה שנתקלתי בו - אבל אחרי החובות ואחרי המנוחה ועם הקור הזה, שמסתבר שרדף אחרינו עד לכאן, מסתבר שאין אפילו כוח לפרוק את המזוודות. לפעמים כשאני עייף א ני מתקשה לדמיין שאי פעם לא אהיה עייף; לפעמים כשקר לי אני מתקשה לדמיין איך זה כשחם. אני יודע מנטלית שמתישהו אקום שוב עם איזה עזוז וכוח ועם עוד מלא רעיונות ואנרגיות לבצעם; אבל כרגע אני חוזר מ'חופשה' וזקוק למנוחה.
ולכן כל הדברים האחרים שהצטברו בבטן מקמפטן - תמונות מרהיבות, סיפורים, חוויות - יצטרכו לחכות לפוסטים הבאים. עכשיו אני צפוף, צפוף, והראש שלי מלא גרמנית (בגרמנית אומרים gequetched, שאם תסתכלו טוב תגלו בו את הקוֶוץ').


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/12/2007 23:35, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, קוהרנטיות זה פאסה, עבודה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-22/12/2007 00:14

---

הצופה שיצא אל הכפור
היו לי הרבה פוסטים בקנה - החל בהערות על שביתת המורים ז"ל וכלה בהתמרמרויות על פלצנים אמנותיים - אבל פתאום, בלי ששמתי לב, הזדחלה והגיעה נסיעה שתוכננה כבר הרבה זמן - לעיירת הנופש קמפטן, בדרום גרמניה, שם משתתפת אסנת בסוף השבוע הזה בשלושה קונצרטים של שיר אמנותי (לידר) במסגרת פסטיבל שנערך בעיירה.
זו גם הזדמנות מצוינת להזכיר עוד אינטואיציה ישראלית שצריך להיפטר ממנה לגמרי בגרמניה - המחשבה ש'בדרום חם, בצפון קר'. אז מסתבר שבאירופה זה לא בדיוק עובד, וברוב החלק הצפוני של היבשת שורר בערך אותו אקלים, המכונה 'ממוזג' (כנראה בגלל שבקיץ הוא מרגיש כמו חדר עם מזגן ממוצע ובחורף כמו המזגן בקריון כשמפעילים אותו במלוא העוצמה). ההבדלים המשמעותיים היחידים בין מזג-האוויר במקומות שונים נובעים מההבדלים בגובה (כמה גבוה, ככה קר); ומאחר בגרמניה ההרים נמצאים בדרום (האלפים, למי שגיאוגרפיה היא לא הצד החזק שלו), יוצא שכאן זה עובד בדיוק הפוך: בצפון חם, בדרום קר. או אם נדייק, בצפון קר, בדרום קר מאוד.
אז קמפטן זו שוכנת, כאמור, בדרום גרמניה, קרוב מאוד למשולש הגבולות בין גרמניה, שווייץ ואוסטריה, ולכן מצפות לנו בסוף השבוע הקרוב טמפרטורות של סביבות מינוס חמש, עם סיכוי לשלג קל (וזה עוד כלום לעומת התחזית מתחילת השבוע, שהפחידה אותנו עם מינוס 13 - מזל שהחזאים נסוגו מהאיום). נו, בשביל מה יש מעיל חם, כובע, כפפות ועוד זוג של גטקס מהארון?
המסע המתוכנן גם גרם בעקיפין להזנחה מסוימת של חובותיי הבלוגיות - בגלל שהנסיעה בעצם עולה לי ביומיים של עבודה פרודוקטיבית (שישי + חצי שבת + יום ב'), ניסיתי להשלים קדימה את הפער ועבדתי בטירוף מערכות ביומיים האחרונים. אני מניח שזו גם הסיבה העיקרית שלא שמתי לב שכבר הגיע הזמן לפוסט-פרידה-זמנית. אין לי מושג עם יש מרכזי אינטרנט של ממש בקמפטן, או אם יהיה לי כוח להוציא את האף לקור כדי להגיע אליהם, כך שייתכן שהבלוג יישאר נטוש עד יום שני בערב... מקווה שתוכלו להתאפק.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/12/2007 23:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מטאבלוגיקה, עבודה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-15/12/2007 09:18

---

שתי אנקדוטות של התרגלות
1. מזג האוויר

משפט בריטי ידוע אומר 'כולם מדברים על מזג-האוויר, אבל אף אחד לא עושה שום דבר בנדון'. אבל זה לא נכון: יש דבר אחד חשוב שאנחנו עושים בקשר למזג-האוויר, וזה להתרגל אליו. וכך אזרחי מדינת ישראל והסביבה מורגלים מזה שנים לחיות בסאונה שאתם מכנים 'קיץ', ומצליחים איכשהו לשרוד בה למרות הקיטורים; ואילו כאן באירופה, נרשמה מעט-מעט ההתרגלות למזג האוויר של חורף אמיתי.
היום, למשל, יצאתי מהבית לקניות בסופר כשהטמפרטורה עמדה על שש מעלות והשמיים היו מכוסים עננים אפורים-בהירים שכיסו אותם מקצה אל קצה. אבל מבחינתי זה היה מזג-אוויר נהדר - כי אפשר היה להסתובב בלי כובע-הצמר, וכי העננים היו דקים ואפשרו קצת לאור לעבור, ויותר מכל - לא ירד גשם טורדני וזרזפני על הפנים. הנה כי כן, התרגלתי לחורף הגרמני, וכל שיפור יחסית אליו כבר נראה לי כמו סיבה למסיבה.

2. משחקי מלים

בספרי הטיולים שאני מתרגם יש מדי פעם מסגרות מיוחדות ובהם מידע נוסף על האזורים המטוילים - לפעמים היסטוריה, לפעמים רכילות, לפעמים הצעה לטיול צדדי. למסגרות הללו נותנים בלונלי פלנט כותרות, שבמקרים רבים מורכבות ממשחקי מלים (רובם לא מבריקים) על נושא המסגרת. אני בתורי עושה מאמץ לתרגם למשחק מלים פחות-או-יותר מקביל בעברית, אם כי לפעמים אני נכנע ומתרגם לכותרת פשוטה.
למה אני מספר לכם את כל זה? כי היום נתקלתי בכותרת משחקית מעין זו, בקטע שעסק בחנות מזון ענקית בשם Peck במילאנו. הכותרת היתה feeling peckish - משחק מלים בין שם החנות לבין המילה Peckish, שפירושה 'רעב' באנגלית. מיד נעניתי לאגר והתחלתי לחפש מה ילך עם 'פֶּק' ועם אוכל בעברית - חרוזים, משחקים, אליטרציות ועוד. אבל באורח מפתיע, לפני שמצאתי משהו סביר בעברית, עלה לי למוח פתרון מצוין לתרגום - בגרמנית: Peck schmeckt, שפירושו 'פֶּק זה טעים' ומתחרז ממש טוב. אין ספק, חשבתי לעצמי, כשמשחקי מלים בגרמנית קופצים לי לראש ללא הזמנה, זה אומר שבאמת כבר התרגלתי לשפה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/12/2007 02:39, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, עונות השנה, עבודה
תגיות בטכנורטי: מעברים 10-20-30, עונות השנה, עבודה
26 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-4/12/2007 14:03

---