לוותר
אני אמנם כותב שירה ופרוזה מצד אחד, ועובד כמתרגם (ספרי טיולים) מצד שני, אבל לא יצא לי לעסוק הרבה (ובטח לא באופן מקצועי) בתרגום אמנותי (של שירה, פרוזה וכד'). ודווקא בזמן האחרון יצא לי לטעום מהחוויה הזו, בשתי עבודות קטנות (אחת בתשלום סמלי, אחת עם קרדיט בלבד) של תרגום אמנותי, מעברית לאנגלית - כיוון הפוך לזה שאני מתרגם בו בדרך כלל.
היה בכך משהו מענג, אפילו מלהיב. מערכת השיקולים השונה המופעלת בתרגום 'ספרותי' מקשה מאוד על המשימה, ומאלצת את המתרגם להתחשב בכל מילה; אבל נהניתי מהיכולת להחליט בעצמי החלטות קשות, מבלי להיות מחויב לסטנדרטים של ההוצאה ולכל מיני שיקולים שנועדו להקל על הישראלי הממוצע את השימוש במדריך הטיולים שקנה.
ואז נתקלתי השבוע ברשימה הזו העוסקת בספרו של הפילוסוף הצרפתי פול ריקר 'על התרגום'. אחת העמדות המרכזיות שמביע ריקר (לפחות לפי הכתבה) היא חובתו של המתרגם לוותר על הניסיון ליצור תרגום מושלם (כי אין כזה) ולהתמקד ביצירת תרגום המהווה 'התאמה ללא זהות' - דהיינו השתקפות כלשהי של הטקסט דרך הבחירות שביצע. הרעיון הדהד לי עם דברים שאמרה ויויאן אדן, שהנחתה אותי בתרגום בכיתת השירה של הליקון - שעל המתרגם להיות מודע לוויתורים שהוא עושה במהלך התרגום, ואף להחליט מראש באלו מובנים הוא מוכן לוותר ועל מה הוא מתעקש.
שהרי אין דרך לתרגם (נניח) שיר חרוז ושקול, המשלב עגה דרום-לונדונית בז'רגון רפואי וכולל הקשרים תרבותיים שונים ומשונים, ולשמר את החרוז, המשקל, המשלב, המשמעות וההקשרים בצורה מלאה ומדויקת. הבדלי המשלב, הטון ונגינת המלים בין עברית לאנגלית הופכים את המשימה לבלתי אפשרית בשל הלחצים הפועלים מכל הכיוונים. הוויתור נדרש, ואין גם עדיפות מובהקת לוויתור אחד על משנהו; שני מתרגמים שונים, שיחליטו להרפות את הגומיה בתחום אחר (להתיר חריזה פחות מדויקת, למשל, או לא לדייק במשמעות) יגיעו לטקסטים שונים, שההכרעה על איכותם היא סובייקטיבית ובעיני המתבונן בלבד.

אם נחזור לתסכולים היומיומיים, הרי שבעבודה היומיומית על מדריכי הטיולים דווקא קיים לפעמים טקסט שלישי, שאליו משווים הן את המקור והן את התרגום, והוא כמובן המציאות. כשהמחבר של לונלי פלנט נכנס למשפט מפותל שיש לו שתי משמעויות אפשריות שונות, או שסותר את עצמו במובהק [1], המשימה (העגומה) שלי היא לחפור במעמקי האינטרנט עד שאבין איזו משתי האפשרויות מתקייימת במציאות (או עד שאגלה, במקרים מסוימים, ששתיהן שגויות). זה כמובן מעצבן, אבל לפחות יש תשובה מובהקת - לא כמו בתרגום שיר, שם לא נותר אלא לנסות לוותר בצורה קוהרנטיות ולקוות שההשתקפות שיצרת תעביר לקוראים אספקט חשוב של המקור.


[1] דוגמא מהשבוע שעבר: הטקסט המקורי טען בתוקף שקברו של ולאד צפש, מקור אגדת 'דרקולה', נפתח ונתגלה ריק, ובמשפט הבא טען שבקבר נתגלתה גופה ללא ראש. פחחחח.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/7/2007 22:37, ושייך לקטגוריות אמנות, עבודה
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-19/7/2007 00:54

---

הונג קונג מאחורינו
כשהתחלתי את עבודתי הנוכחית כמתרגם, אחד היתרונות הבולטים היה היכולת 'לטייל' וירטואלית למקומות מרתקים בעולם ולגלות עליהם פרטים מעניינים. אמנם המדריכים של לונלי פלאנט מלאים בהרבה מידע שימושי, אבל יש בהם מספיק תיאורים של נופים, אנשים ומסורות כדי לאפשר לי ממש להפליג על כנפי הדמיון אל היעד שאני עובד עליו באותו רגע. באופן טבעי, בכל אחד מהיעדים שתרגמתי מאז, מצאתי את עצמי נמלא חשק לקחת מטוס ולנסוע, או לפחות להמליץ לחברים מסוימים לנסוע. כך התהבתי מפורטוגל, התאהבתי בפרובאנס, נמשכתי למרוקו (למרות תיאורי הגניבות והרוכלים המנדנדים שדחו אותי מעט), פינטזתי על השלווה באיי יוון, עקבתי אחרי האצטקים והמאיה במקסיקו, התרגשתי מהקיצוניות של קולומביה (אבל היא בכל זאת מסוכנת מדי בשבילי) והחלטתי סופית שהגיע הזמן לנסוע לברצלונה. כל מדריך - אהבה חדשה, עוד כמה מקומות מלהיבים שצריך לראות ועוד סיפורים מלוא החופן. ואז קיבלתי לידי את מדריך הונג קונג.
אולי זה האופי שלי, אבל כבר מיד הרגשתי שמשהו חורק. כשבין מוקדי המשיכה העיקריים, אלה שמפורטים בתחילת הספר כיעדים שאין להחמיץ, מצאתי נסיעה בחשמלית צפופה, שיט בן שבע דקות במעבורת, לגימת תה במחיר מופקע במלון סופר-יוקרתי עם נשים מוחזקות מהחברה הגבוהה, מסלול מרוצים ושוק שתיאורו הזכיר יותר מכל את שוק הכרמל. בהמשך התוודעתי לכך שהעיר צפופה, מזוהמת, מדורגת ראשונה בעולם בחדירת טלפונים סלולריים, פקוקה עד טירוף ודי יקרה. תחושת הרתיעה החמירה כשלמדתי מהראיונות המפוזרים במדריך עם תושבי העיר, שלדעתם סצנת המסעדות משעממת, האמנות לא חדשנית, הסינים משתכרים מאוד מהר והמילה החיובית ביותר שאפשר לומר עליה היא 'נמרצת'. התמונה שהצטיירה היא של ניו יורק בלי הגלאמור, או של תל-אביב צפופה ומזוהמת יותר מכפי שהיא, ובלי החלקים השקטים. בקיצור, בפעם הראשונה מאז שאני מתרגם, קיבלתי מדריך שגרם לי למחוק את היעד המתואר בו סופית מהמפה.
הרתיעה הזו מהעיר הקשתה עלי, כמובן, גם את מלאכת התרגום, שכן היה לי הרבה יותר קשה להתלהב כשרוב הטקסט עוסק בשופינג ובברים אופנתיים יותר או פחות. לא סייעה גם העובדה שהמחבר הוא בריטי חובב אופנה, שהקדיש את הספר לבן זוגו וכותב בסלנג בריטי מבלבל, מנוקד בדיחות קרש מעצבנות, תוך התמקדות בעיצוב ובמראה של כל מיני דברים והתעלמות מפרטים היסטוריים חשובים.
אז היו ימים שכמעט התייאשתי, והיו ימים שהתמודדתי טוב יותר, במיוחד כשיצאתי מהעיר והתחלתי לתרגם את האזורים הכפריים שסביבה (השייכים גם הם לאזור המנהלי הונג קונג). אבל היום הכל מאחורינו, במזל טוב שלחתי לעריכה את כל הקבצים, כולל מקראי מפות וכיתובים לתמונות, ואחרי הגהה ותיקונים. עכשיו אני יכול לנקות את שולחן העבודה, לשכוח מהסיוטים האסיאתיים הצפופים, ולהתמקד ביעד הבא - רומניה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/6/2007 18:25, ושייך לקטגוריות עבודה, שחרור קיטור
30 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-13/6/2007 11:56

---

נהר אסוציאטיבי
'נשוט על פני האורינוקו
המשתפך לאמזונס'

בשבוע שעבר נפל דבר בגרמניה: אחרי כחמישה חודשים שבהם בוססתי בתרגום מקסיקו, סיימתי סוף סוף את חלקי במדריך השמן (אלף עמודים פלוס) ועברתי לתרגם מספר פרקים במדריך דרום אמריקה המעודכן. במקביל להפניית העורף שלי למקסיקו היפנה גם האוסקר עורף לשלושת האמיגוס (קוארון, אינריאטו ודל טורו) ואיש מהם לא זכה בפרס אליו הוא מועמד; כתחליף קיבלנו סינית ואיטלקית על הבמה, זוכים ממקסיקו, סין, איטליה, ארגנטינה, בריטניה ונורבגיה, לסבית עם אישה וארבעה ילדים ואת אל גור (סיכום מלא יותר בלינק לעיל). אני כמובן יודע את כל זה מכיוון שאתמול חגגנו על הכבלים החדשים ונשארנו ערים מול הטקס, שהועבר בשידור חי בערוץ הגרמני Prosieben.
אבל אם נחזור לדרום אמריקה, המשימה שלי בשלב זה קטנה משהיתה במקסיקו - אני אחראי רק על פרקי הפתיחה, הסיום וקולומביה. ואף כי רציתי לחגוג את הקרנבל בברזיל, לחצות אגמי מלח בבוליביה ולהבין סוף סוף מה יש בפאראמאריבו [*] - נראה שאסתפק בשתיית קפה איכותי במדינה שהמדריך טוען בתוקף ש'הפכה להיות הרבה יותר בטוחה בשנים האחרונות'.
מצד שני, פרקי המבוא מאפשרים לי לבקר במהירות בכל מוקדי העניין העיקריים של דרום אמריקה, ובין השאר לדון באורינוקו, שבניגוד למה שכתוב בשיר המפורסם *אינו* נשפך [**] לאמזונס אלא ישירות לאוקיאנוס האטלנטי. או לפחות כך חשבתי, עד שהערה קטנה בטקסט שלחה אותי למחקר אינטרנטי וחשפה בפני שסמוך לראשיתו מתפצל האורינוקו לשני פלגים - אחד מהם, המוליך שני שליש ממי הנהר, נשפך לאוקיאנוס האטלנטי; האחר, המוליך כשליש מהמים, הופך לנהר קסיקיארה, הנשפך לריו נגרו ומשם לאמזונס. במלים אחרות, יש אמת מסוימת בשיר (!).
אני מקווה להיתקל בתובנות משעשעות מסוג זה גם בהמשך העבודה על דרום אמריקה (ולא בנחשי אנקונדה באורך 12 וחצי מטר). מה שכן, אם מישהו מכם מקורב לאלוהים או לעופר עיני, נסו למנוע את השביתה המטופשת במשק, שמעיבה על תוכניותינו לקבל מבקרים בשבוע הקרוב. טוב?

[*] כשהייתי ילד כתבנו אני ואחי יחד סיפור הרפקתאות בסגנון "בחר את גורלך" (זה היה פופולרי מאוד אז) שהתרחש על רקע תעלומה בלשית. חיפשנו לוקיישן אקזוטי ומצאנו באטלס את פאראמאריבו בירת סורינאם, ששמה צילצל לנו אקזוטי מספיק.
[**] נקודה מעניינת היא שבשיר אומרים 'משתפך' ואילו היום אני מרגיש לא בנוח לכתוב את המילה הזו כשאני עוסק בנהר ולא במאזינים בתוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט. וזאת למרות שאבן שושן מבהיר ש'משתפך' במשמעות 'נשפך' הוא עברית נכונה בתכלית; אלא שעם הזמן השתלטה המשמעות המטאפורית (שנבעה כנראה מהביטוי 'שפך את ליבו') והעלימה מהמילה את משמעותה המקורית.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/2/2007 21:39, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, עבודה, אקטואליה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-27/2/2007 21:27

---

שודדי הזמן
בגלל העבודה שלי כמתרגם והרצון שלי לעדכן בבלוג, אני נמצא הרבה על המחשב, והרבה מזה - באינטרנט. וזה, בתורו, גורם לתופעה מוזרה: בלוקים שלמים של זמן נעלמים פתאום מחיי. לפעמים קורה שאיכשהו, למרות שלא קמתי מהמחשב מהבוקר עד הערב, הצלחתי לעשות רק עבודה של חמש שעות, וזה לא בגלל שעבדתי לאט במיוחד.
כשניסיתי לעקוב אחרי הזמן האבוד גיליתי שזו משימה קשה (תשאלו את פרוּסט). מה שכן, ברור שזה קשור איכשהו לאינטרנט. כל עוד אני מתרגם מול הוורד בלבד, הכל בסדר; אבל אם לרגע אני מגיח לויקיפדיה כדי למצוא קצת יותר מידע על שבט הצוציל, ו-הופ! אני מוצא את עצמי אחרי שעתיים, מתקן את הערך על דייגו ריברה בוויקי העברית, כשבדרך למדתי הרבה דברים לא חשובים על איך מתחלפים נשיאי ארה"ב. ואם אני מעז לקפוץ לפורום תרגום כדי לשאול אם מישהו שם יודע מה זה Backstrap loom ואיך בשם קצאלקואטל מתרגמים את זה לעברית, מיד אני מגלה שממתין לי שם דיון פילוסופי מרתק על שפה, בלשנות, הבנה הדדית ופילוסופיה של הלשון, ו-הופ! עוד שעה וחצי נשאבו לחור השחור של הזמן. ואיך אני יכול לעדכן את הבלוג בלי להימשך לבלוגים האחרים בקבועים שלי, ללינקים שלהם, וללינקים שלהם ו.... טראח, אני מעבר לאופק האירועים, מרחף באתרים לא ידועים ונדהם שוב מעומקה וממורכבותה של הרשת (שלוש שעות נגוזו כלא היו, אבל יש לי המון אם-פי שלושים חדשים של שירים שמעולם לא שמעתי).
אז עיתון טיים הכתיר את גולש הרשת האינטרקטיבי כאיש השנה, והיה על זה אפילו פרויקט בישראבלוג (שלא השתתפתי בו כי לא הספקתי), ואפילו התגאיתי קצת (בהיותי בלוגר ותורם לוויקיפדיה, כך שאני איכשהו חלק מהקבוצה הזו), אבל מסתבר שלמרות השימוש הנרחב שלי באינטרנט עד עכשיו, רק לאחרונה התחלתי להבין כמה תוכן, מידע, קשרים ופינות אבודות מסתתרים במרחב הזה. שלא לדבר על פינות אפלות, שם עלולים לשדוד מכם את המשאב החשוב ביותר: זמן. ההצעה שלי? לא להתפתות לעסקאות בשטח, אבל אם כבר תופס אתכם איזה אתר עם html גדול ודורש:"הזמן או החיים", אל תיאבקו; יכול להיות שאפילו תיהנו בסוף.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/12/2006 21:22, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, הומור, עבודה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-31/12/2006 11:24

---