אינטרנט, חרדות,קור
ביום השביעי לשביתת האינטרנט כבר לא יכולנו יותר. ממש טיפסנו על הקירות, ומרוב יאוש החלטנו לנסות לחפש אינטרנט גיבוי - כזה שמשלמים רק כמה שגולשים, ללא התחייבות לשנתיים (כמו שנהוג כאן) וללא עלות חודשית. כזה שיתפקד כמו אינטרנט קפה, רק בלי טורקים מעשנים והליכה ברגל בקור. בדקו וביררנו, והפתרון היחיד היה אינטרנט סלולרי משולם-מראש - כמו כרטיס טוקמן, רק לאינטרנט. היתרונות: אין התחיבות, אין עלויות נסתרות, אין מגבלות ואין סיכון להוציא הון תועפות, כי הכל מוטען מראש. החסרונות? צריך לקנות (חד פעמית) את 'מקל היו אס בי' שמשמש כמודם; הגלישה עולה לא מעט (5 אירו ליום); ניכרים כל החסרונות של אינטרנט סלולרי (כלומר, מהירות לא מדהימה וניתוקים מדי פעם); ואפשר לגלוש רק ממחשב אחד (ולא משני המחשבים שלנו בו-זמנית) - או שלפחות לא מצאנו בינתיים פתרון טכנולוגי שיאפשר גלישה משניהם. התלבטנו, והחלטנו שבשביל השקט הנפשי שלנו שווה להשקיע.
מה שמוזר הוא, שמהרגע שהחלטנו ללכת על זה, נכנסתי לחרדה. החרדה התגבשה כשהלכתי הביתה להביא את הדרכון (מסתבר שלצורך הקנייה יש להזדהות); התחזקה בהמשך הקניות כשהסתובבתי עם ה'אינטרנט בשקית' ובכל פינה חששתי שאניח את זה ואשכח לקחת; והגיעה לשיאה בתהליך ההתקנה של התוכנה על שני המחשבים. התקלות הקטנות, כמובן, רק הקפיצו אותה לרמות חדשות. יחד עם החרדה גבר שוב הכעס על חברת האינטרנט הקבועה שלנו, קאבל דויטשלאנד, שנראית כמצפצפת על לקוחותיה השרויים עדיין בתקלה.
איני יודע מה היה הגורם לחרדה. אולי תחושת הביקורת העצמית, על הכניעה הזו לדחף האינטרנטי ועל הוצאת הכסף הזו, שבעצם לא צריכה היתה להיות. העובדה שיש עכשיו אינטרנט היתה אמורה להיות הקלה, ובמקום זאת - היא הופכת לגורם חרדה, בהיותה לא בטוחה ויקרה. עכשיו יש אינטרנט? עכשיו אין? הכל ביד המקרה. ליליאנה חברתנו רמזה לאפשרות שחברת הכבלים בחופש עד תחילת 2009, ולא באמת עושה כל שביכולתה לתיקון התקלה. מי יודע. בארץ על תקלה של שעתיים מתנצלים אלף פעם ומסבירים שדחפור על הכבלים. כאן כבר עבר שבוע ואין שום הסבר.
בעצם, ההסבר היחיד הוא שקפא להם האינטרנט. הקור בחוץ הגיע בימים האחרונים לשיאו, ואתמול כשיצאנו לעיר היכו הטמפרטורות את קו המינוס ארבע. קור כזה נוטה לשגע את השכל, והיום הגבתי בקו הגנה חדש: לא עוד סתם כובע, אלא כובע ורצועת בד לחימום אוזניים. לא עוד כפפות בד מהשנה שעברה, אלא כפפות עור נוחות, חדשות ואופנתיות. התוצאה חיובית: היום הצלחנו לבלות זמן מה בקור בחוץ ולא לצאת מדעתנו. נראה שגם לקור הזה יש פתרון. עכשיו נקווה רק שחרדות האינטרנט לא יעשו ממני סמרטוט.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/12/2008 15:47, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, סטיות אישיות, שחרור קיטור
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קומי מדינה ב-19/1/2009 17:46

---

Day 6. Internet? Nicht
Still without internet at home and running out of friends to call on.
So today had to go the internet cafe.
It is minus 4 outside, but at least the sun is shining.
We went shopping for a backup-internet and realized that Germany is pretty backwards in this respect. At least when compared with Israel.
But at least here no one is shooting rockets (except for kids preparing for New Year's)
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/12/2008 13:18, ושייך לקטגוריות אקטואליה, שחרור קיטור, אינטרנט, המחשב ואני
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של איתן ב-31/12/2008 06:23

---

סיפור חג
ערב חג המולד, שנחוג שלשום, היה קר, לבן ומנותק. לא 'קר ולבן' במובן של שלג - השלג מיצה את עצמו בשבוע שעבר ולא חזר השבוע - אלא במובן של ערפל חלבי, שכיסה את השמיים ואת רוב הנוף במשך כל היום. לניתוק דאגה חברת האינטרנט האהובה, שבשל 'תקלה אזורית' משאירה אותנו כבר יומיים ללא אינטרנט כלל (אחרי שהאפיפיור החליט להתיר את החתונה הקתולית שלנו עם וודאפון, אין לנו אינטרנט גיבוי למקרי חירום), ופתרון לא נראה באופק.
הרחובות התרוקנו, החנויות נסגרו בשתיים, השכן מלמטה (לא זה של הדלת, אחד נחמד) מילא אנטי-פריז באוטו כדי לנסוע להרים. כבר בצהריים החלה ליפול עלינו תוגת חג-המולד - הדיכאון התוקף את מי שאינו נוצרי או שאינו יכול לבלות עם משפחתו בערב החג. התוגה הזו, שמככבת לא אחת בסרטים ובסדרות, ברורה לחלוטין ברגע שחווים אותה. אני מניח שזר בישראל מרגיש כך ביום כיפור: הכל עוצר למען מטרה שהוא אינו חולק ואינו מבין בה.
אסנת החליטה להטביע את האווירה העגמומית בעשייה מטבחית, ובלי היסוס החלה לקצוץ אינספור ירקות כדי להכין חמוצים. מאז שמצאה מתכון מנצח ואת כל התבלינים המופיעים בו, כמויות החמוצים רק גדלות מפעם לפעם, ומוגבלות רק בידי מספר הצנצנות בבית. בשלוש אחר הצהריים היכתה בה ההבנה הפתאומית שאין בבית חומץ. היה זה לאחר שהמוני בית חמוצייה כבר היו מסודרים בצנצנות, ושעה אחרי שכל הסוּפֶּרים נסגרו לחג.
למזלה, היה בבית אביר לבן עם רעיון - לנסוע למכולת של העיראקי, במרכז העיר, שאינו נוצרי ואולי סוגר קצת מאוחר יותר. היה זה הדהוד של רעיון מוצלח מלפני שנתיים, אז חיפשנו מקום לאכול באחר-הצהריים של חג המולד ומצאנו את עצמנו בסוף במסעדה טורקית. לרעיון, כמובן, אין ערך ללא ביצוע, וכך נאלצתי לטפס על אופני ולדווש במהירות אל תוך הערפל הקר. בהתקרבי אל חנותו של העיראקי ראיתי
לשמחתי כי ליד הדלת עומד אדם ומשוחח עם מישהו בפנים. העיראקי סגר רשמית לפני כמה דקות, אבל עבור אותו לקוח (ובהזדמנות זו, גם עבורי) פתח את הדלת. שני בקבוקי החומץ שביקשה אסנת נמצאו על אחד המדפים הרחוקים, ולאחר שיחה קצרה על הקור (וחפה לחלוטין מברכות 'חג מולד שמח') היו בידי שני בקבוקי חומץ מרוכזים בשקית ניילון קטנה.
לא אלאה אתכם בכוח ההמצאה שנדרש כדי להביא שני בקבוקי חומץ כבדים, שבירים
ויקרי-המציאות על אופניים ללא עגלת קניות צמודה וביום קר במיוחד. אולם למרות הכל
התקדמתי לי, לאט אבל בטוח, עד ששני החומצים שכנו לבטח במטבח (בחט זה לא שורש!).
בערב צלצלו פעמוני הכנסייה ושקלנו לרגע להתגנב למיסה רק כדי לראות, אבל העדפנו לא להוציא שוב את אפנו אל הקור. כתחליף צפינו (לגמרי במקרה) בפרק חג המולד בעונה הראשונה של 'הבית הלבן' ואחריו התפרקדנו מול הסרט החמישי בסדרת הארי פוטר (לא שונה בהרבה מהקודמים) ואכלנו מרק כרוב, דג בתנור ואיטריות שפֶּצלֶה בנוסח דרום גרמניה. חג כהלכתו (-:
בבוקר שאחרי, למרות הצצות קטנות של כחול, עדיין ישבו העננים על העולם, והניתוק נמשך. את הפוסט הזה רציתי להעלות בצהריים של אותו יום (דהיינו אתמול) מביתם של חברינו היהודים-רוסים, שהזמינו אותנו לארוחת חג (חנוכה, כמובן), אבל שכחתי לקחת אליהם אל הדיסק-און-קי. קשים חייהם של המנותקים.
היום המשיך סיפורנו העצוב במסע נואש ברחבי מרכז העיר בניסיון למצוא מקום עם אינטרנט אלחוטי כדי לגלוש בו עם המחשב הנייד של אסנת. אחרי שיטוט ארוך בטמפרטורה של מעלה אחת בדיוק, כולל צ'יפס וקולה במקדונלנד'ס (אל תשאלו), הצילו אותנו שוב הטורקים, שם מצאנו דרך להתחבר. אז הנה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/12/2008 17:23, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, שחרור קיטור
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של npknncxjge ב-17/2/2013 10:17

---

חורף קשה
לישראלים למודי-קיץ כמונו, החורף האירופי קשה מעצם היותו, וכבר בשנה הראשונה התלוננו ארוכות על שעות האור המועטות, הטמפרטורות הנמוכות, העננים שמסרבים לחשוף את השמש ושאר מרעין בישין. אבל השנה, כך נראה, כל הרמזים מעידים על חורף קשה באמת, כזה שגם באירופה קשה להישאר סקפטיים כלפיו. זה התחיל בסתיו שהגיע מוקדם מהרגיל ועצים שהצהיבו כשעוד היו אמורים להיות ארוכים; נמשך בבולמוס האכילה חסר הפשרות של חתולי העיר ובראשם טריסטן שלנו; והגיע לשיאו בשלג שעברנו כאן לפני מספר שבועות, אירוע נדיר למדי בחודש נובמבר (זארברוקן מקבל על פי רוב שלג אחד או שניים בשנה, וגם זה בפברואר). ולא סתם שהיה שלג מוקדם, הוא היה גם הכבד ביותר שחווינו מאז שהגענו לעיר, והחזיק מעמד הכי הרבה זמן (בערך שבוע). ואם זה לא מספיק, לפני יומיים שב השלג למעוננו - שלג שני לפני חג המולד, שזה ממש אירוע יוצא דופן. אז נכון שהפעם הוא היה קל והחזיק פחות מיום, אבל עדיין אין ספק שהחורף כבר מוציא את התותחים הכבדים, ועדיין לא עברנו אפילו שליש ממנו.

חשבתי לצטט כאן את שירה של דליה רביקוביץ', 'חורף קשה', אבל אחרי שקראתי אותי שוב החלטתי שזה אמנם שיר נפלא אבל מדכא להפליא, ושיש גבול. אז דמיינו שיר מדכא על חורף נכתב על מסך מחשב שמאחוריו חלון הפתוח לשמיים אפורים-לבנים, עם כמה עצים עירומים. יודעים מה? לא צריך לדמיין. בוקר טוב:





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/12/2008 11:35, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות, שחרור קיטור
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-22/12/2008 10:56

---