פוסט אמסטרדם
אם אתם תוהים לאן נעלמתי בסוף השבוע, הכותרת היא התשובה. צירוף מקרים ממוזל של כרטיסים זולים ברכבת וחבר שהזמין אותנו לשהות אצלו כמה ימים הביא אותנו להגשמת הפנטזיה מס' 1 מאז שעברנו לאירופה - אמסטרדם. לי זו היתה פעם ראשונה, מה שעוד יותר חידד את החוויה; מה שכן, אמסטרדם זה עיר שצריך להתאושש מחופשה בה, והיום הוקדש לכך (ולניסיונות להחיות את המחשב של אסנת, ששוב עשה בעיות כשהיינו בחופשה ועכשיו ממתין לתיקון).
לפיכך עדיין לא העלינו תמונות (אבל זה בדרך); וגם היום, יומיים אחרי שחזרנו, אני ממש לא בטוח איך לכתוב פוסט על העיר הזו, שבולעת אותך מהרגע שנכנסת לשעריה ועד הרבה אחרי שהרכבת כבר עזבה את אמסטרדם סנטראל. שיטת ההתרשמויות הקצרות, ששירתה אותי היטב כשחזרנו מרומא, לא נראית מתאימה לעיר שבה הכל מקושר להכל, ותעלות מחברות בין אזורים שבחיים לא היית מדמיין שקרובים זה לזה.
אמסטרדם סובלת מהפרעת קשב וריכוז; תיאורטית יש לה מרכז מובהק שסביבו הכל מסתדר במעגלים קונצנטריים של רחובות ותעלות, אבל אלה מתנקזים לכיכרות מרכזיות להפליא גם רחוק מאוד מה'מרכז' התיאורטי. היא מבלבלת את חוש הניווט בעשרות השתקפויות והכפלות (הגשר הזה דומה לגשר ההוא; התעלה הזו היא כפילתה של התעלת מאתמול; התחנה המרכזית נראית כמו הרייקסמיוזיאום, ושניהם דומים קצת למלון אירופה), ולא מהססת לשקף גם ערים אחרות. אחת התעלות החיצוניות הזכירה העתק של פאריז, רק עם מים במקום רחוב; פעם אחר פעם חשבתי שאני רואה לנגד עיני רחובות בתל אביב (ולאו דווקא באחד הסניפים של 'פלאפל מעוז'); ובאחד הרחובות הצדדיים התחצפו אדריכלי העיר ובנו זה לצד זה שבעה בתים בסגנונות המשקפים מדינות שונות באירופה.
באמסטרדם הסדר המוכר של אמצעי תחבורה מתהפך; האופניים שולטים בכיפה, אחריהם הטראמים, והמכוניות רק במאסף. כשמבררים על חניה בעיר, צריך לדעת קודם אם הכווונה לחניה לאופניים, לסירות או למכוניות. כדי לחצות את הכביש חייבים להיות אמסטרטיביים (מילה חדשה המתארת את האסרטיביות הנדרשת כדי לעבור בבת אחת מסלול אופניים, מסלול למכוניות, שני מסלולי טראם, מסלול למכוניות בכיוון ההפוך ולבסוף מסלול לאופניים בכיוון ההפוך). בזמן שנדרש לכם לקרוא את זה כבר עברו על פני חמישה זוגות אופניים, שניים מהם מקושטים בסלי פרחים.
אני אוהב לתת לערים ללמד אותי את הקצב שלהן. בפאריז למדנו תוך יום שהדרך הכי טובה לטייל היא לעבור בין בתי קפה ולהזמין יין מקומי. אמסטרדם, לעומת זאת, לא נותנת את הפריבלגיה של לימוד איטי והדרגתי; היא שואבת אותך בבת אחת אל תוך החוויה. החלונות האדומים פתוחים לרשות הרבים, שלטי הניאון בוהקים, יצירות אמנות מתנפלות עליך ברחוב. המוזיאונים שהיינו בהם (ואן גוך ותצוגת יצירות-המופת של הרייקסמיוזיאום) צפופים, דחוסים, מלאים חוויות בכל מטר. רוצים לנוח? יש פארק ירוק ענקי ובו יותר פינות מאשר בתוכנית של 'זהו זה'. בדוכנים ליד הדאם, מישהו הופך פנקייקים בגודל מטבע במיומנות של זורק חרבות בקרקס. אמסטרדם היא כשלעצמה קרקס.
זהו בינתיים. רשמים ברורים יותר - ותמונות - בהמשך.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/7/2009 21:22, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, קוהרנטיות זה פאסה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-2/8/2009 06:50

---

תובנות על תובנה
הכל התחיל כשניקדתי שיר שנשלח ל'זוטא' לפני גיליון או שניים. בשיר הופיעה המילה 'תובנה', וכהרגלי בקודש פתחתי את אבן שושן כדי לראות אם קמצים, פתחים או חטפים מעטרים את אותיותיה. להפתעתי גיליתי שהמילה לא מופיעה במילון. 'טוב, מילה חדשה יחסית,' אמרתי לעצמי, ומיד פתחתי את פרק המילואים וההשלמות העשיר של אבן. אבל גם כאן לא מצאתי שום תובנה. וכדי לקצר את המוארך ולהקדים את המאוחר, אספר כבר עכשיו שהמילה לא נתגלתה גם בפרק מילואים ב', המכיל מגוון מלים חדשות ורעננות.
המממממ.... חשבתי לעצמי, אבל לא אמרתי נואש. כמי שהדקדוק העברי לא זר לו, אני יודע שיש בעברית תבניות קבועות של שמות ופעלים, ואם רק אצליח למצוא ל'תובנה' חברות-למשפחה, מיד אדע איך צריך לנקד אותה. תוך דקות הצטברו אצלי תודעה, תופעה, תוצאה ותולדה, ומיד ידעתי שאני בצרות. זאת כי לדקדוק העברי יש אמנם מבנים קבועים, אבל אלה נוטים להתקשר לסוג מסוים של שורשים (מה שנקרא 'גזרה'), שמתנהגים בדרך כלל באותה צורה בכל הבניינים. תוצאה, תולדה, תופעה ותודעה היו כולם מאותה גזרה - והפעלים הקשורים אליהן, בבניין הפעיל, היום כולם דומים: הוציא, הוליד, הופיע, הודיע - אבל תובנה ידידתנו, כאילו להכעיס, מתקשרת דווקא לצורה 'הֵבין'.
אוקיי, אמרתי, זה טיפ-טיפה יותר מורכב. אני צריך פשוט למצוא מה השורש של 'הֵבין' ואז למצוא עוד שורשים מאותה קבוצה ולגזור מהם שמות במבנה של 'תובנה'. אז אמרתי. למצוא את השורש היה די קל (זה ב.י.ן.), וגם לגלות לו חברים לא התקשיתי (ש.י.ר.;ג.י.ש.;צ.י.פ. וכד'), אבל ככל שניסיתי, לא הצלחתי ליצור משורשים אלה שם במשקל של 'תובנה'.
מה שכן, מצאתי לא פחות מארבעה מבנים אפשריים של שמות עצם שנגזרים מהשורשים האלה - ובכל אחד מהם, יש כבר שם עצם מסודר בשורש 'ב.י.נ.' יש למשל את הגזרה של 'תשוּרָה', 'תבוּסה' וכד' (תבונה); את הגזרה של 'שירה', 'ציפה' ו'גישה' (בינה); את הגזרה 'הגשה', 'הצפה' (הבנה); ואת הגזרה החביבה של 'דיון' ו'שיור' (ביון). אבל שום תושרה, תוגשה או תוצפה. המבנה הזה פשוט לא הולך טוב עם שורשים שיש להם יו"ד באמצע (נחי ע"י, נדמה לי). מצד שני, היתה לי תחושה שהבנתי קצת יותר טוב מה קורה כאן: דוברי העברית המסכנים, שנזקקו לעוד שם עצם בשורש ב.י.ן., פשוט השתלטו על משקל שלא שייך לגזרה, ותקעו עליו את דגלם.
בנקודה הזו - כשהבתי שלתובנה אין אח ורע בממלכת השמות - בא לי רעיון חדש, והלכתי לבדוק באתר האקדמיה ללשון העברית. ושם, באורח פלא, נפתרה החידה. כי אצל האקדמיה אמנם הופיעה ה'תובנה' השימושית-כל-כך כתרגום ל-insight האנגלית, אבל צוין שם במפורש שהמילה התקבלה רק ב-2008 (ומכאן חוסר ההתייחסות של אבן); ושעד אז, המילה הרשמית (לפי האקדמיה) היתה 'בּוֹנְנוּת'. יתר על כן, אתר האקדמיה גם ציין מאיזה שורש נגזר השם 'תובנה'; וכדי לא לחרוג מדרכיו הנאות של הדקדוק העברי מכריז האתר, שחור על גבי אינטרנט, ש'תובנה' נגזרת מהשורש 'י.ב.נ.' - שורש חדש לגמרי, שהומצא למטרה זו.
וכך ניתן לשחזר את השתלשלות העניינים: תחילה נתקלה האקדמיה במונח הפסיכולוגי insight ותרגמה אותו (בגלל ה-sight) ל'בוננות' - משקל שבהחלט קיים בשורשים מסוג זה (השוו 'עוררות', 'כוננות', ו'שוטטות'), ומתאים לתיאור מצב, לשמות עצם שאין להם בדרך כלל ריבוי. הכוונה כנראה היתה לתרגם משפטים כמו he has insight, המתארים תכונה של אדם ('יש לו בוננות'). אבל המילה של האקדמיה לא הצליחה לעמוד בתרגום המובן המקובל יותר (כיום) של insight, כהארה פתאומית וחד-פעמית, שבהחלט יכול להיות לה ריבוי (I had an insight/insights) - 'בוננויות' נשמע ממש בעייתי - והשפה המדוברת החליטה לשאול משקל מגזרה שכנה, ויצרה לנו תובנה. האקדמיה, שהבינה שלהתעקש יהיה לתקוע יתד בגלגלי השפה המתפתחת, קיבלה לבסוף את 'תובנה' - אבל כדי לא לפרק לגמרי את כללי השפה, יצרה עבורה שורש חדש.

ואם כל הדיון הזה לא עייף אתכם ואפילו גיליתם בו עניין, אתם חייבים לעצמכם מנוי לדגש קל, בלוג חדש שנפתח ממש לאחרונה ומתמקד בבלשנות מכל היבטיה, מהדקדוק והניקוד ועד הסלנג והתחביר. ברכות!

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/7/2009 09:53, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, המחשב ואני, הומור
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Crocodil Gena ב-27/7/2009 03:10

---

משוט בארץ
היה לי כבר בקנה פוסט בלשני חביב כמיטב המסורת, אבל זה יצטרך להידחה לאור מגוון העדויות שנפלו עלי היום על רשעות, מניפולציות וסתם טמטום במערכת השלטונית בישראל. ומאחר שלא בריא להחזיק דברים בבטן, חשבתי לחלוק אותן עם קוראיי.

הפרשייה הראשונה כבר נטחנה רבות בבלוגים שונים, אבל היום, נדמה לי, נתגלתה במלוא כיעורה סאגת ה'סליחה' בפרשת האברך הדורסני. אני חושד שהרמב"ם היה מתהפך בקברו לו היה שומע על השימוש היצירתי במשנתו להכשיר שרצים. אבל בעוד שהסיפור הזה נוגע רק למקרה אחד, ועשוי אולי להגיע לסוף טוב יותר בחסות בג"ץ, הרי שעניינם של פליטי דארפור רק הולך מדחי אל דחי - ועל זה מדווחים פחות בוויינט. זו אולי הסיבה שרק היום שמעתי על התיקון לחוק ההסתננות שעבר בקריאה ראשונה בכנסת וקובע עונש מאסר של עד 20 שנה (!) לכל מי שמסייע לפליט מדארפור או מקל בדרך כלשהי על שהותו בארץ. החוק, אגב, עבר ברוב גדול, כולל ניצן הורוביץ ממרצ, שהודה אחר כך ש'לא קרא את החוק לעומק'.
מה שכן, קשה לומר שיש כאן אפליה, כי נראה שהמדינה עושה ככל יכולתה להקשות על הבאים אליה מכל מקום - כולל תיירים שבאים לחלוק כבוד למקומות שבהם ישו נצלב ו/או הלך עם המים. בקרוב, לפי הצעתו של השר כץ יאלץ תייר כזה לנסות לזהותבמפה את Yam Kinneret ולתהות מה זה בדיוק Yerushalayyim. אבל מה לא עושים כדי למחוק מהזיכרון הלאומי את המושג 'אורסלים אל-קודס' (ויחד אתו את העובדה שירושלים קדושה לא רק ליהודים. באסה).
מצד שני, בעוד שחוק-דארפור נמצא עדיין לפני קריאה שנייה ושלישית (ולכן אפשר עוד לעשות משהו נגדו!) וההצעה של כץ כנראה לא תעבור בג"ץ, היטל הבצורת כבר כאן. וגם אם מזג האוויר אינו לגמרי בשליטתנו (אם כי יש משהו בעניין הזה של גזי החממה וכד'), קשה שלא להתרשם שמשרד האוצר לא דואג להתייבשות מאגרי המים אלא בעיקר לעוד דרך לחלוב את האזרחים. אהבתי במיוחד את העובדה שבלחץ האוצר לא ישוריינו כספי הקנסות לעניינים הקשורים במים (התפלה, טיפול במי קולחין) אלא יזרמו לקופת האוצר, משם יוכלו לממן את האברך הדורסני, את צביעת השלטים מחדש ואת שוטרי משטרת ההגירה, שינקשו בדלת בנימוס ויבקשו, אם אפשר, להציץ בעליית הגג ולראות אם במקרה מתחבא שם איזה דארפורי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/7/2009 00:05, ושייך לקטגוריות רשימת קריאה, אקטואליה, שחרור קיטור
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Crocodil Gena ב-27/7/2009 03:23

---

בלוז, רוק, קיץ, חורף, מחול , ריקוד, אירופה
ביום א' החלטנו לנצל את החמסין שהיכה בזארברוקן (ובאירופה כולה) בשבוע שעבר, ויצאנו עם ידידנו סבסטיאן וחברתו סנצ'יר לטיול מקסים בהרים, ב'דרך המים' - מסלול נהדר דרך יערות, נחלים ומפלים (תמונות בהזדמנות). בדרך הביתה סבסטיאן השמיע משהו במערכת של האוטו, ואני אמרתי שזה קצת מזכיר את האחים בלוז. סבסטיאן התלהב, אבל אסנת הגיבה בתמיהה, ואז התברר לנו שהיא לא ראתה את הסרט מעולם. מיד החלטנו שעוד באותו ערב נעשה הקרנה מיוחדת. סבסטיאן ארגן במהירות אוכל מקסיקני, אסנת הפיקה יופי של עוגיות (עם השם המפוצץ 'וולקנו'), וארבעתנו הפקדנו את עצמנו בידיהם האמונות של ג'ק, אלווד וחבורה מוכשרת להפליא של חלוצי הבלוז. 'אנחנו 106 ק"מ משיקגו, יש לנו מיכל דלק מלא וחצי חפיסת סיגריות, חושך, ואנחנו עונדים משקפי שמש.'

---

באותו יום, סבסטיאן עשה טרור לנגן האם פי שלוש שלו, ואיפשר רק לאחד מכל שלושה או ארבעה שירים להגיע לידי גמר. היה בזה משהו מעצבן, במיוחד כשהוא קטע שיר שאני אישית די מחבב - מזג האוויר איתך של 'בית צפוף' - עוד לפני הפזמון. ביום ב' פיציתי את עצמי והכנסתי את השיר כבסיס בתחנת הרדיו האינטרנטית החביבה עלי, Last.fm; מנגנון הניחוש של התחנה עלה על זה שקראודד האוס באים מחצי-הכדור הדרומי, ובשעה הבאה השמיע לי ממיטב להיטי הארץ שם מתחת. בהם למשל שיר מחאה מהאייטיז, מיטות נשרפות של 'שמן חצות'. השיר עשה לי פלאשבק לימי ילדותי, וכרגיל במקרה כזה, הלכתי לוויקי לברר מה היא חושבת על השיר. וכאן זה נהיה מעניין.
ויקי ספרה לי שהשיר הוא אחד הנציגים האוסטרליים הבודדים ברשימת '500 השירים שעיצבו את דמותו של הרוקנרול' שאסף היכל התהילה של הרוק, כנראה המקום המעניין ביותר לבקר בו בקליבלנד, אוהיו. אני, כחובב רשימות ידוע, מיד קפצתי לראות את הרשימה, ואז עלה במוחי רעיון מטורף: החלטתי לחנך את עצמי קצת בתולדות הרוק, בכך שאקשיב לכל הרשימה, שיר אחרי שיר, בסדר אלפביתי. לעזרתי באה אופציית ה-quicklist, שגיליתי בידידינו אתה-צינור, וכך ליוו אותי לאורך כל השבוע צלילים מעצבי-רוק. ומאחר שאלה צלילים 'מעצבים' היתה עדיפות משמעותית לכל מיני שירים ישנים עד ישנים מאוד, שרבים מהם משתייכים לקטגוריות טרום-רוקיות , כמו קאנטרי, גוספל, ג'אז ובלוז (ואפילו כמה חזרות על שירים מהסרט של מוצאי יום א'). מה שכן, היה מפתיע לשמוע את הגרסאות המקוריות לכמה וכמה שירים מוכרים (למשל זה), לגלות כמה יציאות משעשעות (שימו לב למלים), להיזכר כמה כולם היו תמימים בשנות השישים (הנה) ולראות את מייקל ג'קסון הצעיר (כאן). בינתיים הגעתי ל-L, והמסע נמשך.

---

אמרתי שהיה חמסין, נכון? למי שלא מאמין, יהיו גם תמונות. ו'מי שלא מאמין' כולל גם אותי - כי יומיים אחרי החמסין העוצמתי נאלצתי שוב לצאת לריצת הבוקר עם מכנסי טרנינג וקפוצ'ון נגד הגשם הטורדני; ובאותו אחר צהריים תקפה את אזורנו סופת רעמים ותפסה את אסנת בדרך לקניות ('הזרם היה יותר חזק מאשר אצלנו באמבטיה', דיווחה). וכך, שבוע אחרי שעברנו לקיץ טוטאלי, נאלצנו לפתוח את מגירות הארוכים, להוציא את שמיכות הפליס ולהתכרבל. מה שכן, לפחות היתה לי הזדמנות לנסות את החליפה המפוספסת ואת החולצה הסגולה-זוהרת שקנינו בשוק יד שנייה לפני חודש ומשהו, וזאת משום שנפלו עלינו משום מקום כרטיסים חינם למופע מחול מודרני בתיאטרון העירוני.
המופע (המרתק) החזיר אותי למחשבה ישנה, על המשמעויות הרבות של המונח dance, והקשרים ביניהם. למילה הזו (באנגלית) יש למעשה שלושה תחומי משמעות שונים:
1. תנועה אקסטטית, דתית/פולחנית/עממית, בהשתתפות אנשים רבים, ללא שליטה ותכנון.
2. בילוי חברתי מודרני, עם או בלי כללים, בזוגות או בחבורות או לבד.
3. יצירה אמנותית, מתוכננת בקפידה מראש, מבוצעת בידי מומחים בלבד.
(ויש עוד, בתפרים בין לבין).
המופע, כמו לא מעט קטעי מחול מודרני, עסק בין השאר בגישור על פני חלק מהפערים האלה; באחד הקטעים נכנסו הרקדניות לבמה כשהן נושאות עליהן פרופילי פייסבוק ומאוחר יותר רקדו לצלילי פופ אם-טי-וי בגרמנית; קטע אחר (נפלא) תיעד תהליך התעוררות של רקדן עירום, במקביל בווידיאו-ארט על מסך ענק ועל הבמה עצמה, תוך שימוש בצלילים המופקים על ידי הגוף באופן טבעי (מוגברים להפליא), והסתיימה בקימה של הרקדן באורח שנראה כמו קימתו מהאפר של האדם הקדמון, המיתי, הפרוטו-אדם.
בכל מקרה, עמוסי חוויות אמנותיות יצאנו מהתיאטרון בתשע וחצי בערב, באור השמש השוקעת, עלינו במיטב מחלצותינו על אופנינו שחנו בחוץ, ונסענו הביתה. וכשחשבנו בצורה מסודרת עלהתיאור הזה, הרגשנו שהפכנו כבר להיות אירופים לגמרי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/7/2009 09:19, ושייך לקטגוריות אמנות, אסנת, בשבילנו זו אירופה אירופה, דברים שמצאתי ביוטיוב
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-14/7/2009 23:43

---