אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±
| מיקרו אוגי |
| שכנים |
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת
| הקוראים האחרונים |
אמילי1212
Pillow
Violetsunרוג_Kaia Girlשמחת זקנתיLIL_WHO
Suga Mamaקמיל ה
Yuval's Studio.
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
1/2018
|
19 |
מרפי המנייאק | |
|
תגיות:
|
דווקא ביום שאתה נוסע לצפון יורד גשם ואתה צריך להחזיק מאוד (מאוד) חזק כל פעם שאתה יורד ממדרגות (וכמעט עושה סלטה באוויר). לקום מוקדם בבוקר, להגיע בזמן לרכבת הנכונה, רק בשביל שהיא תאחר ולא תספיק את האוטובוס שאתה צריך בשביל לעלות למעלה. לגלות שלמרות שירד גשם והכל רטוב כאילו עכשיו אמצע ינואר, חום אימים בחוץ ואתה מזיע כאילו אמצע אוגוסט. לנסוע 100 ומשהו קילומטר צפונה רק בשביל שאיזה אידיוט יסביר לך את כל מה שהצלחת להבין לבד אתמול. להסתובב בחצי טכניון רק בשביל לגלות שמשרד מעונות ראשי נמצא מתחת לאף שלך. לגלות שהחצי מנה שווארמה שהזמנת ממש לא משביעה אותך (מי מזמין חצי מנת שווארמה?!). להיסחב ברחובות של העיר התחתית רק בשביל לגלות שאין את הקרמשניט שהבטיחו לך. לגלות (כמעט במקרה) שדווקא את החלק הקשה יותר של הבחינה ההיא בפיזיקה, זה שהיית ממש, אבל ממש בטוח שנכשלת בו, לגלות שדווקא אותו עברת... 
21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
23 |
קומפיוטר | |
|
תגיות:
|
לא החדשות, גם לא המבחן בפיזיקה. דווקא המחשב שלי הוא זה שהצליח להוציא אותי מהשלווה שלי בימים האחרונים. דווקא הוא החליט שהוא לא רוצה לעבוד יותר ודווקא בזמן די קריטי, אחרי שהתחלתי להשתמש בו לצרכים שבשבילם השקעתי כל כך הרבה כסף. זה לא פעם ראשונה שהוא עושה לי את המוות. קצת אחרי הקנייה הוא בחר להראות שהוא לא יתחבר לרשת בבית כל כך מהר. הוא החליט לעשות מה שבראש שלו וניתק כל מגע חיצוני עם האינטרנט. אחרי זה הוא החליט לא לתת לחלונות לעלות והשבית אותו לגמרי לחודש, שבמהלכו הפכתי את העולם בשביל למצוא לו מערכת הפעלה חדשה שתקבל אותו. מדי פעם הוא היה מאותת שהוא לא יסכים לכל מה שאני עושה לו אבל בסך הכל הכללי הוא התנהג בסדר גמור. עד יום שישי האחרון. נכון שהעמסתי עליו יותר מדי בזמן האחרון. התקנתי תוכנות זוללות זיכרון שמשנות כל פיפס שקיים, נכנסתי לאתרים ומקומות שלא הייתי צריך להיכנס אליהם ושיניתי דברים בפנים. אני לוקח את כל האשמה עליי. ביום שישי האחרון, בזמן בדיקת הוירוסים הקבועה שלו, הוא פשוט בחר לקרוס. אני, בהיסטריה שלי, עשיתי מעשים נואשים ולא נתתי לו לעבור את זה בשקט. בפועל רק הגברתי את הנזק שנוצר. מאז, הוא כבר לא אותו דבר. עולה הרבה יותר לאט, מסרב לעשות פעולות פשוטות, נתקע לפעמים. אתמול הוא כבר לא היה יכול יותר. כל ניסיון לאתחל אותו מחדש עלה בתוהו. הוא כבר לא מתפקד יותר. זה קורה בתקופה שרמת הפעילות שלי בו מתחילה להשתנות. הוא תופס חלק לא קטן בהתכוננות שלי למבחן בעוד שבועיים וחצי. את הסיכומים של החומר התיאורטי אני עדיין עושה במחברת, אבל הנוסחאות מועתקות אליו בשביל לראות אותם בצורה מסודרת יותר בעיניים. עכשיו, גם את זה אני לא יכול לעשות. זה בא בדיוק בזמן שהתחלתי לדבר דרך האינטרנט עם אנשים חדשים וכל זה הסתבך לי עכשיו. באי רצון מופגן אני חוזר עכשיו אל המחשב הגדול של הבית, מקווה שיאפשרו לי קצת זמן עליו בשביל לעשות את כל הדברים שהתרגלתי אליהם. זה לא פשוט. צריך להתרגל מחדש לגרסה הישנה של ה-ICQ שבשביל לשלוח הודעה צריך ללחוץ על קונטרול ואנטר ולרדת שורה מספיק רק אנטר (אצלי זה הפוך), לא לשוטט יותר מדי כי יש עוד אנשים שגולשים במחשב ורואים מה אני עושה, אבל בעיקר למצוא זמן מתאים לשבת לפני שאמא שלי תגרש אותי כי היא צריכה את המחשב. המחשב כבר קיבל אולטימטום. יש לו עד אחרי הצהריים הזדמנות לחזור ולעבוד. אם זה לא יקרה, הוא יילקח למעבדה לתיקון. למזלי, האחריות עליו תיגמר רק בחודש הבא. בינתיים צריך להתגבר על הייאוש ולחזור לשדות המגנטיים. מייאוש אחד לשני...
2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
16 |
ביס | |
|
תגיות:
|
הרבה זמן לא כתבתי כאן. כמעט שבועיים. לא בדיוק מחסום כתיבה, אולי סתם אי רצון לכתוב, או שזה נראה לי פחות חשוב באותו הרגע, או שרגע שהחץ עשה דרכו לכיוון האייקון של הוורד הדהד צליל של או-אוו באוזניים, ואז צריך להיות מנומס ולענות (אני עכשיו בלתי נראה, בשביל לכתוב בשקט). אז זהו, עכשיו צריך לכתוב. למה? באמת שאלה טובה (ואני צריך לחשוב על תשובה טובה). אז בעבודה הכל בסדר, אם כי מעייף מאוד. חופש שהיה אמור להיות לי ביום שני בוטל (אחרי שאמרתי לא פעמיים בשבוע שעבר, היה קשה לי להגיד עוד פעם וחוץ מזה אני צריך כסף), מה שיוצר שבוע עבודה עמוס במיוחד בגלל כנס של כימאים מוזרים שמסתובבים ומדברים על מולקולות כל היום (גם בארוחות בוקר). המשכורת של החודש הקודם נכנסה לבנק אחרי שהסתבכתי עם הפוקוס ברחובות של אזור סוף אלנבי רק בשביל לגלות שבשביל 3000 עגול היה חסר רק איזה שרת אחד ירוק. מבחינת האוניברסיטה, השלמתי השבוע הרשמה ל-3 שהיו על הכוונת שלי ואני מחכה עכשיו להחלטות שיגיעו בשביל להחליט מה הלאה. בשבוע הבא אני חוזר לחיפה בשביל לראות את הטכניון מבפנים ולתצפת על הבסיס מילואים שלי ולהעלות זיכרונות (ואולי להיתקל במישהו מהטייסת ולתת לו מכות. למה? ככה). אם כבר זיכרונות מהעבר, בשבוע שעבר חזרתי לתיכון שלי, כנראה בפעם האחרונה, בשביל להחתים את הצילומים של תעודת הבגרות שלי בחותמת של נאמן למקור. אין הרבה זיכרונות טובים מהמקום הזה. כבר בכניסה (השומר היה עסוק בלריב עם תלמידים ולא בדק אותי) עלו הזיכרונות שהדחקתי במשך השנים שעברו מאז שסיימתי והעדפתי להשאיר את העבר מאחור, רחוק ממני. לא אהבתי את הימים בתיכון, את האנשים הצבועים בכיתה. אני מנסה לשחזר לי בראש איפה אני טעיתי, איפה אני גרמתי לכל הדברים האלה להיות כמו שהם היו ולא מצליח למצוא סיבה טובה. אולי זה באמת לא אני, ואולי כן. מה שאני יודע שכשהתגייסתי לצבא מחקתי כמעט הכל ויצאתי לדרך חדשה, טובה יותר. התקופה ההיא לימדה אותי איך להתייחס לאנשים ואת מי לבחור בתור חברים. לפחות בזה הצלחתי. פוסט קצר ותמציתי. אולי באמת יש מחסום כתיבה. אולי יש חומה שחוסמת ולא נותנת להיפתח. יש למישהו פטיש?
6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15
אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378
כניסות