מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

11 1/2008		נקודת רתיחה
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

זה היה צפוי שנגיע לרגע הזה, אבל זה עדיין מעצבן ומקומם. עוד יומיים יפקע אותו אולטימטום מוזר של ועד ראשי האוניברסיטאות בנוגע לביטול הסמסטר. מצד שני, עוד יומיים יתכנס בית הדין לעבודה להכריע בשאלה אם להוציא צווי מניעה למרצים ובכך להכריח אותם לחזור ללמד (אי אפשר להגיד להכריח אותם לחזור לעבודה, כי הם באים כל יום להמשיך במחקרים שלהם). כמו כל דבר במדינה שלנו, גם כאן הגענו לדקה התשעים, וביום ראשון אף אחד לא יידע מה הולך לקרות, אם יהיו לימודים או שלא. אנחנו אי שם בעיצומו של השבוע ה-12 בסמסטר, רגע לפני שהוא נגמר וכבר נגמר הכוח מלחכות ולראות מה יקרה.

חצי שנה לא התקיימו לימודים סדירים, מאז סיומו של סמסטר אביב בתחילת אוגוסט האחרון, ונדמה לי כבר שהתרגלתי לשגרה המוזרה הזו שאין לי כמעט לימודים. כדי לא להרגיש שאני לא עושה שום דבר כל היום, התנדבתי להצטרף לפורום השביתה של האגודה שמנסה לטפל במצב ע"י חבילת הפתרונות שהוצעה (כולל הכנסה של שינויים לאורך המצב בשטח שמשתנה מיום ליום או דרישות והצעות של סטודנטים) ומנסה לחשוב על דרכי מחשבה אחרים לפעולה, כולל אקטיביים. בשבוע שעבר התחילו דיונים מול הנהלת המוסד על החבילה ובינתיים יש התקדמות מסוימת, כשהצד השני מסכים לחלק לא מבוטל מהדרישות, אבל גם מסרב אפילו לדון בחלק מהם. הצלחנו להגיע להסכמה על מתווה ללוח השנה האקדמי החדש, תחת ההנחה שנראתה מאוד סבירה שביום ראשון נחזור ללמוד, ואפילו עדיין לשמור על סוג של חופשת קיץ קצרה של חודש-חודש וחצי. עוד לא הגיעו להסכמה על כמות המועדים האופציונליים שבהם יהיה ניתן להיבחן, כשהקורסים הבעייתיים הם אלו שדווקא כן נלמדים עכשיו, והמבחנים שלהם אמורים להתקיים בזמן הסמסטר המחודש, או אפילו במרחק של חודשיים ויותר ממועד סיום הקורס, דבר שהוא בכלל לא הגיוני. כך או כך, אנשים נדפקים, והמטרה הייתה לאפשר לגשת לשניהם ולפחות למועד נוסף (מועד ב'),כשכל סטודנט יוכל לבחור לאיזה שניים מבין השלושה לגשת.

מאז תחילתה, כמעט ואין סיקור תקשורתי. המרצים החליטו שהם לא רוצים ללכלך את עצמם והם יושבים בבית ומחכים שמישהו בכלל יסתכל לכיוון שלהם. רק בשבוע האחרון, כשבית הדין התחיל להתערב בנעשה וכשהתקשורת הריחה את הדם של הסמסטר, פתאום יש יותר כותרות ויותר דיבורים בנושא. הגענו כבר לנקודה שאי אפשר להעיר את הסטודנטים לצאת ולדרוש מכל הגורמים להגיע כבר להסכמה שתאפשר לימודים תקינים. כשמנסים לארגן הפגנה, קשה מאוד לצפות שהיא תהיה הפגנת המונים וגם ההפגנה אתמול שעשתה קצת רעש, הייתה בסופו של דבר הפגנה של 200-300 איש (סטודנטים וגם קצת מרצים ומתרגלים) שעשתה רעש רק בגלל שהיו שם כמה מעצרים (ותיכף אני ארחיב על זה). גם אם ננסה לחסום עכשיו את הקמפוס, אני בספק אם יגיעו יותר מ-200 סטודנטים שאולי יעשו קצת רעש, אבל לא להרבה זמן. באופן אישי, הייתי רוצה לקיים את הסמסטר, למרות שהוא צפוי להיות מקוצץ, רק בשביל להציל משהו ממה שעוד נשאר. ביטול סמסטר יכול להיות כל כך קטסטורפלי, ואם אני אסתכל על זה מהרמה האישית הקטנה והמצומצמת שלי, זה רק יפגע בי, בזמן שאני אמור לסיים את הלימודים או להתחיל לעבוד בעבודה נורמלית. אני כבר יודע שהתואר שלי ייקח יותר מארבע שנים, אין לי כוח להאריך אותו עוד יותר.

 

ההפגנה אתמול

נכון, אחת הסיבות שיצאתי להפגנה אתמול בתל אביב הייתה בשביל להגיע לתל אביב בחינם ואפילו קצת יותר מוקדם. אבל בניגוד לכמה אנשים שעלו על האוטובוס, נשארתי גם להפגנה עצמה עד שהחלטנו שמיצינו. כשהגענו לתל אביב כבר ראינו את הריכוז הראשוני של שוטרים ואמצעי התקשורת שכבר היו מוכנים לקראת ההפגנה. 15 הסטודנטים מהטכניון (ובראשם יו"ר וסיו"ר האגודה) הוזמנו ע"י היו"ר של תל אביב להיכנס פנימה ואחר כך להצטרף אליהם לתחילת ההפגנה (ויסלחו לי כל הסטודנטים של תל אביב על הבורות שלי כי אין לי ממש מושג למה התחלנו מאותו מקום...). אחר כך יצאנו מהקמפוס והתחלנו ללכת ברמת אביב, כשמסביבנו שוטרים וצלמים שמנציחים כל רגע. מסיבה שעדיין לא הבנתי, התחנה הראשונה הייתה דווקא הבית של שמעון פרס, שבה עצרנו, עמדנו על הכביש ועשינו קצת רעש. לא הבנתי למה אנחנו הולכים לשם, במיוחד שרוב הסיכויים שהוא לא נמצא שם בגלל הביקור של בוש (ולפי העיתון היום, גם בימים רגילים הוא לא שם).

משם המשכנו ללכת לכיוון הבית של יולי תמיר, אבל באמצע הדרך פתאום הופיע שוטר עם מגפון קטן והכריז שמה שאנחנו עושים לא תואם איתם ולכן מבחינתו ההפגנה אסורה ואנחנו נדרשים לפנות את הכביש או שיפזרו אותנו בכוח. זה לא עשה על אף אחד רושם והמשכנו בצעדה. הגענו לבית של יולי תמיר וגם שם עשינו קצת רעש. תוך שניות הופיעו במקום עשרות ניידות, אופנועים וג'יפים שמהם נשפכו יס"מניקים ומג"בניקים. אותו שוטר שוב חזר עם המגאפון הקטנטן שלו ודרש את פינוי הכביש ומיד אחר כך החברים שלו התחילו בביצוע. הם הרחיקו את כולם אל המדרכה, כשהם עוצרים כמה סטודנטים ובהם את יו"ר האגודה בתל אביב. אני עמדתי עם חלק מהאנשים שבאתי איתם בצד השני של הכביש, מסתכל על המפגינים שעדיין מנסים לצעוק סיסמאות ומולם חומה אנושית של מקררים (סליחה, מג"בניקים) שחוסמת מהם את הדרך לכביש. בשלב מסוים כמה מהאנשים שהיו איתי התחילו גם כן לצעוק, מה שגרם לכמה יס"מניקים להתנתק מהחומה האנושית ולצעוד לכיוון שלנו בצורה קצת מאיימת. כשהם הגיעו אלינו, אחד מהם עוד הספיק לפלוט "נו, את מי אני יכול לעצור כאן?". אחרי כמה דקות ההפגנה התחילה להתפזר והתחלנו במסע הרגלי חזרה לכיוון האוניברסיטה, רק לפני נסיעה הביתה.

 

עכשיו כל מה שנשאר זה לחכות ולראות מה יקרה ביום ראשון. אני באמת שכבר לא יודע מה יקרה.

 

שמור   בטל

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-14/1/2008 09:48

 

29 12/2007		כל השבוע מרגיש כמו שבת
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

ייאוש. אני לא חושב שיש מילה אחרת שאפשר לתאר את ההרגשה שלי כלפי המצב של הסמסטר. בעולם אידיאלי ונורמלי הייתי אמור להיות עכשיו אי שם בשבוע ה-10 או ה-11 לסמסטר חורף, אבל בפועל כידוע כמעט ואין שום דבר והמצב כבר נהיה משעמם. סיימתי כבר ביום ראשון את שיעורי הבית בקורס היחידי שמתקיים, וכמעט הצלחתי להדביק את הקצב של ההרצאות בקריאה ובסיכום של הקורס לצורך הבנה מעמיקה וטובה שלו. עד לפני כמה שבועות עוד ניסיתי לראות וידאו של קורס אחר, אבל נשברתי אחרי 15 הרצאות מצולמות (מתוך 37). זה פשוט כל כך משעמם, והחומר כל כך מתמטי ותיאורטי שפשוט אי אפשר להסתדר עם הדבר הזה, במיוחד כשאין תרגולים שנותנים להרגיש את החומר בצורה יותר מוחשית ומובנת. לאט לאט נגמרים לי הדברים לעשות, ואי אפשר להתיש את עצמי יותר מדי בבריכה (לפחות 20 בריכות כל יום, חייב את זה לעצמי). אחרי שכבר הבנתי שיהיה לי מאוד קשה לנסות ולהבין את החומר של קורסים שלא למדתי רק מלקרוא את השקפים שלהם, אני מנסה לקרוא את החומר של הקורסים שכבר עברתי מזמן, והתחלתי לקרוא חומר של קורס מסמסטר שני, רק בשביל להיזכר איך מתכנתים נכון (ובעיקר - איך מתכנתים, כבר שכחתי מתי כתבתי ממש קוד בעצמי). אם המצב ימשיך ככה אני עוד עלול לנסות לעשות את התרגיל בית שהם קיבלו, רק בשביל להשתפשף. זה כל כך מעצבן, כי אין לי כבר רעיונות מה אני יכול לעשות, ועבודה אני לא ממש יכול למצוא כרגע, כל עוד אני לא יודע מה הולך עם הסמסטר ומה הולך לקרות.

זו בדיוק הבעיה של השביתה הזאת. החוסר ודאות הזה יכול להתיש ולייאש, וזה מה שהוא עושה לכל אותם סטודנטים שבקושי לומדים ולא עובדים, ושרק רוצים לקבל את מה שהם שילמו עבורו ממיטב כספם. נכנסנו כבר לסוג של שיגרת שביתה כזאת, ובמצב הזה אי אפשר באמת לנסות ולגרום לסטודנטים לצאת לרחובות ולדרוש ממישהו להתערב ולהביא לסיום השביתה. אנחנו היום בדיוק חודש לסוף הסמסטר, וכמו שזה נראה, אנחנו הולכים למשוך את זה לפחות עד ה-13 בינואר, המועד בו ועד ראשי האוניברסיטאות הודיע שיבטל את הסמסטר. האמת, גם ההצהרה הזו נראית קצת הזויה, לנוכח כל האיומים שהם השמיעו בחודשיים וחצי האחרונים (אלוהים, עבר כל כך הרבה זמן?!) והאיומים בשביתת הסטודנטים בסמסטר שעבר. הניסיון העלוב שלהם לנסות להוציא צווי מניעה למרצים רק שומט את השטיח מתחת לרגליים של המחשבה לתמוך בהם, כי זה רק מעמיד אותם בעמדה כוחנית מצד אחד ופחדנית מדי מצד שני בשביל להגיע להסכם שיהיה מקובל על כל הצדדים, כולל הסטודנטים. בחלק מהאוניברסיטאות, וגם אצלנו, מנסים עכשיו להדיח את הנשיא המכהן ולהחליף אותו במישהו אחר, וגם זה נראה מגוחך למדי. לכו תנהלו ככה השכלה גבוהה.

האדישות בקרב הסטודנטים כבר די מובנת. נוכחתי השבוע לדעת שאף אחד לא באמת יודע מה הדרך הכי טובה להילחם בלי לירות לעצמנו ברגליים ולהרוס לעצמנו את הלימודים או לנסות ולעורר פרובוקציות והפגנות שלא יזיזו לאף אחד. הנה, הסטודנטים בבאר שבע הפגינו השבוע, הלכו מכות עם שוטרים ועשו שם בלגן, ופרט לכמה שורות בעיתון ואייטם שהופיע למשך שעה באתרי החדשות, לא שמעו כלום מזה. מה יכול לעזור אם נלך להפגין מול הבית של צבי הכהן, של נשיא הטכניון או של שר האוצר? אתם באמת חושבים שזה ישנה להם ויוציא אותם מהאדישות שלהם? גם אם נחסום את הכניסה לקמפוס ונמנע ממרצים שובתים להיכנס ולהמשיך במחקר שלהם, זה לא יזיז להם ממש. הם בסך הכל ירוויחו יום חופשי בתשלום ולא, הם לא ינצלו אותו בשביל להפגין למען השכר שלהם. הם מרוויחים יפה מאוד גם ככה.

הסטודנטים בטכניון כבר שבעים ממאבקים, נמאס להם מגזירות של אחרי מלחמות ושביתות והם רק רוצים סמסטר נורמלי בשביל להוציא ציונים כמו שבאמת מגיע להם. אחרי שהשבוע נפרדנו לשלום מחופשת הקיץ השלישית שהולכת, מחכים עכשיו לרגע שבו נוכל להגיד שאנחנו חוזרים ללימודים, וכל מה שנשאר לראות זה מה הגזרות שיונחתו עלינו כשהשביתה תיגמר ונדחוס את השנה האקדמית מחדש. מישהו כבר פרסם איפשהו לוח שנה אקדמית שאמור להתחיל (למרבה הפלא) ב-13 לינואר ויימשך לאורך כל השנה, עם הפסקת אוויר קטנטנה בפסח (ותהיו בטוחים שידאגו לדחוס לנו טוב עבודות ושיעורי בית במהלך החופשה הקצרה הזו). בשבוע שעבר הוצגה תוכנית דרישות של האגודה ליום שאחרי, וגם היום היא נראית לי גרנדיוזית מדי ועם כמה דרישות מוגזמות שהסיכוי שכולה תתקבל די קטן. מצד שני, בהתחשב בכל מה שקורה היום מסביב, יכול להיות שהיא תהפך מאוד מהר ללא רלוונטית, או שפשוט ישליכו אותה לכל הרוחות. מה שבטוח הוא שאנחנו נהיה יותר חכמים רק ביום שאחרי, אם אי פעם נגיע אליו.

אז ייאוש היא באמת המילה הכי מתאימה לתאר את מה שהולך בקמפוס. מיום ליום נראה שכבר עדיף לוותר על כל הקורסים שלא התחלתי ללמוד אותם, להישאר עם הקורס הבודד ולסיים אותו. כמו שקשה להתחיל את השנה אחרי חופשה (בעצם, עוד לא היה לי דבר כזה בתואר) או אחרי תקופת מבחנים, ככה יהיה קשה עכשיו לחזור למצב של לימודים מלאים, דחוסים ובקצב גדול מאוד. אולי כדאי כבר עכשיו להכין את בלון החמצן ואת האינפוזיה מלאה בקפאין, כי נזדקק לזה מאוד אחר כך.

תולה
חתולים הם חיות מוזרות. הם יכולים להיות קולניים למדי, כמו החתול של אבא שלי (שכבר כתבתי עליו בעבר), והם יכולים להיות שקטים, כמו תולה של התל אביבית. לקח לה כמה זמן להתרגל אליי ולרצות לבוא לקבל מנה של פינוקים ממני, אבל בשבועות האחרונים היא רק מחכה שאני אתיישב על הספה בשביל לקפוץ עליי, לעמוד לי על הברכיים ולקבל קצת ליטופים. אתמול כשהגעתי היא כבר באה אליי לדלת, מסתכלת אליי וכאילו מסמנת לי לבוא וללטף אותה. אבל לי היו תוכניות אחרות, והעדפתי ללכת ולהגיד שלום לתל אביבית, שהייתה עסוקה במטבח. הגוש שערות לא ויתר (היא לבנה לגמרי, אחרי ביקור שם אני צריך לנער טוב את הבגדים שלי מרוב מה שהיא משאירה עליי) ובא אחריי למטבח, וטיפס לו על הכיסא, מוכן לליטופים. היא קיבלה קצת, כי קשה להגיד לה לא, ואז התחלנו קצת לשחק, או לפחות זה מה שאני חשבתי. השארתי את היד המלטפת קצת מעליה, היא ניסתה לתפוס אותה ואני משכתי אותה מהר. הפסיכית הקטנה אפילו נעמדה ממש על הרגליים האחוריות שלה בשביל לנסות ולתפוס את היד שלי וניסתה לקפוץ כמה שהיא יכולה בשביל זה. הכל היה טוב ויפה, עד שבאחד הניסיונות היא הצליחה לשרוט אותי וירד קצת דם. התל אביבית קצת נלחצה ודאגה לחטא ולשים לי פלסטר על החתך ורק החתולה נשארה לשבת על הכיסא, מסתכלת עליי עם העיניים הכחולות הגדולות שלה ולא מבינה למה אני לא ממשיך לשחק איתה. מאוחר יותר, כשישבתי על הכורסא, היא ניסתה שוב לקפוץ עליי לליטופים, בלי הצלחה. אחר כך היא חזרה למיטה והלכה לישון. כרגיל.
נשים, לך תבין...

שמור   בטל

8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-30/12/2007 21:34

 

20 11/2007		מכתב לאנשי הסגל הבכיר
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

אני פונה אלייך היום כסטודנט שחרד לגורל הלימודים האקדמיים שלו. שביתת הסגל הבכיר נכנסה לשבוע החמישי שלה ואין פתרון באופק, ואנחנו מתקרבים למצב שבו הסמסטר, אם לא השנה כולה, יעמדו בפני ביטול.
אתמול נכחתי במפגש בין סטודנטים לבין נציגי הסגל הבכיר ויצאתי ממנו עם תחושה קשה. מצד אחד, מטרות השביתה מוצדקות. ההשכלה הגבוהה בפרט, והחינוך בישראל בכלל, נמצאים במשבר עמוק שמחייב פתרון רציני, ולאף אחד לא נראה שאכפת. אני וחבריי הסטודנטים היינו רוצים באקדמיה עם המרצים הטובים ביותר שהמדינה יכולה להציע לנו, את הכלים המחקריים הטובים ביותר ואת התנאים הטובים ביותר לרכוש השכלה גבוהה, לחקור ולקדם את המדע למען החברה והמדינה.
מצד שני, השביתה הזאת לא יכולה להתקיים כפי שהיא מתקיימת. חלף למעלה מחודש של שביתה ואף אחד לא שומע עליה, לאיש לא אכפת שהמרצים שובתים ולא יודע על שום מה ולמה. בקרב הסטודנטים נוצרה תחושה שהמרצים שובתים ומחכים שהסטודנטים יפעלו בשבילם, ייצאו להפגין בשמם ולהתעמת עם הממשלה בשביל להוביל למשא ומתן על שכר המרצים בלבד, בעוד המרצים ימשיכו לשבת במגדלי השן שלהם וינהלו את המחקרים שלהם כרגיל, כאילו אין שביתה. אין לי עוררין על חשיבות המחקר שאתה וחבריך מנהלים, אבל מה אתה עושה למען ההשכלה הגבוהה? למה אתה וחברייך לא עושים דבר להעלות את השביתה הזאת על סדר היום הציבורי? למה אתם עומדים באדישות מהצד ומחכים שמשהו יקרה?
בסמסטר האחרון אנחנו שבתנו מתוך מאבק על שכר הלימוד שלנו ועל עתיד ההשכלה הגבוהה. אנחנו לא ישבנו בצד אלא יצאנו ועוררנו דיון ציבורי, ניסינו לקדם את המו"מ ולחפש פתרון בכל שלב. מה אני יכול להגיד עכשיו לחבריי הסטודנטים, שלימודיהם נפגעו בצורה כל כך קשה בשנתיים האחרונות ע"י מלחמה ושביתות? מה אתה יכול להגיד לסטודנט ששירת במילואים ורק רוצה לסיים את התואר שלו בכבוד, אבל צריך לנהל עכשיו מלחמה נוספת, רק בשביל להיות אדם משכיל במדינת ישראל?
אחת התחושות שיצאתי איתן מהמפגש אתמול הוא שהמחקר שלכם חשוב ויקר לכם, ולכן אתם לא מפסיקים אותו למרות השביתה. אני מבין את חשיבותו, אבל מה עם האחריות שלכם כלפי הסטודנטים? איפה האחריות שלכם כלפי הדור שלי, שרק מבקש השכלה גבוהה? האם אתה מוכן לקחת עלייך את הנזק העצום שייגרם למדינה, לחברה ולאקדמיה כתוצאה מביטול השביתה?
אני פונה אלייך כעת ומבקש שתקום ותעשה מעשה, תשפיע על ראשי המאבק לנהל אותו בצורה הנכונה ולהביא לסיומו. הסטודנטים מאחוריכם ומוכנים לעזור לכם במאבק, אבל לא במקומכם. הכוח הגדול שלכם טמון במוחכם, אנא, השתמשו בו בשביל להביא עלינו ועליכם עתיד טוב יותר.

מכתב ששלחתי לפני כמה דקות לכמה אנשי סגל ששובתים, כחלק מהרצון של אס"ט לעורר את המרצים להתחיל לפעול.
(ולא, אין לי פרו לתת. נתתי אותו כבר)

שמור   בטל

15 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/11/2007 21:18