מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

19 7/2007		לחץ אמצע-סוף סמסטר
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור

איך יודעים שהשבוע היה ממש, אבל ממש קשה? כשיוצאים הביתה ויודעים שהמנוחה היחידה שתהיה לי היא בתליית הכביסה שהבאתי איתי אחרי 3 שבועות (יש לציין שלא היה לי זמן אפילו ללכת ולכבס אותה במעונות).

אמצע הסמסטר ידוע בתור הזמן הכי עמוס אבל לפעמים אפשר לשבור שיאים. אומנם יהיה קשה להשוות למה שהלך באמצע סמסטר אביב הקודם, אבל עדיין היו לי כמה שבועות לא קלים. עכשיו יש קצת רגיעה, אבל היא קצרה, לקראת השבוע האחרון של הסמסטר שאחריו יגיע המבחן הראשון ואז טיפה חופש וזמן לאגור כוחות לבחינות בחגים (שוב פעם בחינות בספטמבר, מוי כיף). זה לא פשוט שבכל הקורסים שלי יש לי שיעורי בית, חלקם כבדים, חלקים מסובכים ולאחרים פשוט אין לי זמן להגיע מרוב שיש שיעורים אחרים שתופסים את כל הזמן שלי. לקינוח, התווסף לו בוחן אמצע, ואז מה אם נשארו עוד שלושה שבועות בלבד לסוף הסמסטר. הרי בטכניון, אמצע זה אמצע.

השבועות האחרונים התאפיינו בעיקר בתרגיל הבית במערכות הפעלה, שאיים לכלות את הלילות שלי ושל השותפים שלי. צוות הקורס סיפק לנו מערכת הפעלה משלו שאנחנו צריכים להריץ על תוכנה מיוחדת, אחרת כל הניסיונות שלנו להבין מה בדיוק רוצים מאיתנו לא יצליחו. זה לא רק שהמטלה עצמה לא היתה ברורה, גם הקובץ FAQ שצוות הקורס פרסם לא הועיל, וכשסטודנטים ניסו לשאול שאלות בפורום הסטודנטים, מנהלי הפורום איחדו את כל השרשורים שנפתחו שם לשרשור אחד גדול, וזה קצת קשה לנסות להבין מה רוצים ממני כשאני צריך לנסות ולהבדיל בין 6 שרשורים שונים שהפכו לאחד (בצורה כרונולוגית). כבר מההתחלה היה ברור שמסגרת הזמן לא תספיק, ובסופו של דבר הצלחתי להשיג דחייה של 4 ימים שכמעט ולא הספיקו לנו. רק בערב האחרון עלינו על כמה באגים, הצלחנו לסיים את החלק היבש של התרגיל ובבוקר ההגשה הלכתי לי עם מעטפה חומה עבה שבתוכה היו כל חלקי העבודה המודפסים (הקבצים שכתבנו הוגשו ערב לפני). את העבודה החדשה, שצריכה להיות מוגשת בסוף הסמסטר בעוד שבועיים עוד לא התחלנו. פשוט עוד לא מצאנו את הכוחות והזמן.

רק אחרי שיכולתי להגיד נגמר על התרגיל במערכות הפעלה, הצלחתי להתפנות לתרגיל באלגוריתמים. בגלל התרגיל הזוועתי בהפעלה, פניתי למספר מתרגלים וביקשתי מהם לדחות את מועד ההגשה של התרגילים בכמה ימים בגלל העומס הרב, אבל הקורס היחידי שסירב לדחות היה הקורס שאני לוקח בעצמי. את סוף השבוע האחרון "ביליתי" בניסיונות לדלות אינפורמציה מ-1001 מקורות מידע שונים בניסיון להעמיד פתרונות הולמים לתרגיל. גם עבודות הבית בקורס הזה, כמו כמעט רוב תרגילי הבית בפקולטה, נעשות בזוגות. הבעיה אצלי, שבשביל למצוא בן זוג הייתי צריך להפוך עולמות ובסוף מצאתי מישהו שאיתו אני מגיש את העבודות. הבעיה היא, שבזה מסתפקת האינטראקציה בינינו. דיברנו פעמים ספורות בטלפון, אנחנו שולחים אחד לשני מיילים, וזהו. אין לי מושג מי הוא או איך הוא נראה ועל תרגילי הבית כל אחד מאיתנו ישב בעצמו על החלקים שלו (או ריפרנס, בחלק מהמקרים). זה מעצבן אותי, כי זה מוציא את כל הפואנטה של העבודה בזוגות, וזה לא תמיד קל. אני משתדל לשבת מדי פעם עם אנשים אחרים או לשבור את הראש עד שאני מצליח לעלות על הפתרון בעצמי. זה עובד, אבל מאוד לא אידיאלי ולקראת סמסטר חורף שיבוא עלינו לטובה (ההרשמה כבר החלה, אני יכול להירשם מיום שלישי) אני מתכוון לסגור מראש עם שותפים ולא לחכות לרגע האחרון עם כל העניין הזה. עדיף לעשות עם מישהו מוכר שעוד אפשר קצת לבטוח בו, מאשר עם מישהו שזו הפעם הראשונה שאני נפגש איתו (אם אני בכלל נפגש איתו).

הקורסים הביולוגיים והכימיים עוברים בינתיים בסבבה. התרגיל בית בגנטיקה עשה סימנים של הרגזה, אבל הלחץ הכללי מנע ממני לקרוא בין השורות ולהבין שהוא לא כזה קל, אפילו בחלקים מסוימים קל (ותודה למי שעזר לי להבין את מה שלא הבנתי). כימיה אורגנית, לעומת זאת, מתחיל להציק. מילא לעשות שיעורי בית שחוזרים על עצמם, אבל אחר כך אני אצטרך לזכור את כל התגובות האלו, וזה די מעצבן (וזה גם המבחן האחרון, אי שם בחול המועד סוכות). במקום מבחן האמצע שבוטל בגלל השביתה, יתנו לנו 4 תרגילי בית עם ציון לחופש, להגשה ביום המבחן. אני לא בטוח עד כמה זה טוב, אבל לפחות זה אחד הדברים שיישמרו אותי צלול בחומר לקראת המבחנים (החומר של תרגילי הבית האלו לא יהיה לבחינה הסופית). בביוכימיה של חלבונים חיכה לי השבוע הבוחן. לצערי, לא למדתי כמו שצריך ובכלל לא ידעתי מה בדיוק היה צריך ללמוד. הם אמרו לנו שלא צריך לזכור דברים, אבל בסופו של דבר היינו צריכים לזכור את המבנה המדויק של כל חומצות האמינו, וזה לא הדבר הכי אידיאלי שאפשר ללמוד, במיוחד תחת כל העומס של הסוף שבוע האחרון. זה חבל, כי הייתי יכול להוציא בבוחן הזה ציון טוב יותר אם רק הייתי לומד טוב יותר והיה לי יותר זמן. נחכה לציון ונקווה שהבוחן בסוף לא ייגן עליי.

בגזרת הפעילות הציבורית העניינים מתקדמים כסדרם. ביום ראשון השבוע ויתרתי על שעתיים הרצאה באורגנית (לא כזה קריטי) בשביל ללכת לסדנה אקדמית מטעם הוועדה האקדמית. הם לא חידשו לי הרבה אבל נתנו כמה כלים וכמה הצעות שכדאי לחשוב עליהן לקראת המשך הפעילות שלי. בינתיים אני מתמקד בכיבוי שריפות קטנות כמו דחיית שיעורי בית, פתרון בעיות קטנות ברישום לסמסטר הבא או ניסיון ללכת ראש ראש עם המתרגל שהחליט לפרסם פתרון לתרגילי בית דווקא על הקיר מול המזכירות ולא באתר הקורס (בינתיים אמרו לי לרדת מהרעיון להשיג בדרכים לא דרכים את מה שכתוב שם ולפרסם בעצמי). אני גם מנסה לשכנע מרצים ומתרגלים שייתנו שיעורי חזרה בווידיאו במקום פרונטלית, וככה גם להם יהיה יותר קל וגם לסטודנטים, שיוכלו להגיע בזמנם ה(לא)פנוי ויראו את ההקלטה. בינתיים שני מתרגלים הסכימו וכל מה שנותר זה לסגור על מועד הקלטה. היום היתה לי ישיבת ועד שבה תכננו הפנינג פקולטי לקראת סוף הסמסטר, ביחד עם יריד חוברות. אחרי אינסוף ויכוחים הגענו להסכמה וכבר מחר ייתלו ברחבי הקמפוס שלטים שיזמינו את מי שרוצה לחגיגה הקטנה שלנו (והיה לי חלק לא מבוטל בעיצוב הכרזות).

ועכשיו צריך להעביר כאן עוד סופ"ש, כי בשישי בבוקר מחכה לי הרצאת השלמה ואחריה כבר יהיה מאוחר מדי בשביל לנסוע הביתה. דווקא כשעכשיו אין כל כך הרבה לחץ כמו שיהיה ב-2 השבתות הבאות, אני אוכל לנצל את הזמן טוב יותר למנוחה, להתקדמות משמעותית בשיעורים ולארגון הבלגן שמצטבר לי כל פעם על השולחן. וכן, אולי לחזור לכתוב בצורה יותר מסודרת. הכתיבה של הפוסט הזה החזירה לי את התחושה שקצת חסרה לי בזמן האחרון, ויש לי עוד דברים לכתוב.

ועם או בלי קשר, דווקא בזמן האחרון יש תחושה כזאת באוויר שיש משהו שונה באוויר, שפתאום דברים נעשים בהירים יותר, טובים יותר. הייתי באמת רוצה להאמין שזו לא רק תחושת בטן, שאולי דברים באמת הולכים להשתנות. השבועות הקרובים ייקבעו.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/7/2007 16:42

 

8 5/2007		חשבון נפש
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור

לפעמים אני פשוט מרגיש שכל מה שאני עושה זה לחנוק את עצמי. לחנוק, כי אני דואג לתקוע את עצמי כל כך חזק ויוצר עוד ועוד מחסומים שמונעים ממני להיות את מי שאני באמת רוצה להיות, לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם שאני רוצה להיות. הגעתי לנקודה כזאת שאני צריך לערוך עם עצמי חשבון נפש נוקב ורציני ולא להסתפק בלהצהיר הצהרות שאחר כך אני לא אעמוד בהם.

אני מרגיש כאילו הפכתי את עצמי לשק של רחמים. יש בתוך השק הזה שפע של רחמים עצמיים, זה הרצון שלי לענות את עצמי על כל הנפילות שלי, על האכזבות, הטעויות שאני עושה וכל מה שגורם למציאות המרה לטפוח לי על הפנים. אני כל הזמן מבקר את עצמי, שונא את המראה שלי, מתעצבן מחדש משטויות ונובר בפצעים פעם אחר פעם, גם בכאלו שאין הצדקה לקיומם. הבעיה היא שאני לא עושה שום דבר ולא משתנה בצורה כזו שתגרום לי להפסיק להרגיש ככה.

שאר הרחמים שבשק הם כאלו שאני מבקש מהסביבה. מצד אחד אני יכול לשנוא את זה, אבל אני מבקש את זה כל הזמן. סוג של רצון להסיט את תשומת הלב קצת אליי, לתת לי הרגשה שלמישהו קצת אכפת ממני. הבעיה היא שהדבר הזה גורם לכך שאנשים רואים אותי בתור ייצור חד מימדי, מדוכא שכל הזמן תקוע על קיבעון מסוים ומסרב לצאת ממנו. זה לא שאותם אנשים לא מסוגלים לראות מעבר לזה, אני פשוט לא נותן להם את הדרך לראות גם קצת מעבר. בשלב מסוים לאותם אנשים מתחיל להימאס מלהקשיב שוב ושוב לדברים שלי, אז הם מתרחקים ונעלמים, כי מי רוצה קשר עם אחד שתקוע באותו מקום. זה עוד יותר יחזיר אותי אחורה אל מתי שהכל התחיל ויפתח מחדש את פצעי התיכון, שיצרו את הבחור שמסוכסך עם עצמו עד היום.

זאת אחת הצרות הכי גדולות שלי. אני יודע בדיוק מה הבעיות שלי, ממה הן נובעות ולפעמים אפילו מה הדרך לטפל בהן. רק שהדרך לפתרון עוברות דרך מספר לא מבוטל של מחסומים שחוסמים לי את הדרך להשתנות. הם חוסמים לי את הדרך בצורה כזאת שאני לא בטוח שאני יכול לעבור אותם. כאן נכנסים פנימה הפחדים היותר גדולים שלי שהם אלו שמעצימים את הגודל של אותם מחסומים. הפחד מלהרגיש לבד, הפחד מכישלון, הפחד להביך את עצמי והפחד להודות שאני באמת כזה. הם משתקים אותי, משאירים אותי להתמודד עם כל השדים שבי בבית, מכונס בעצמי וסגור, בלי לתת לאף אחד להיכנס פנימה. אני עוצר את עצמי כל כך הרבה פעמים, מחליט פתאום לחשוב פעמיים (או 20 פעם) על כל דבר, פוחד תמיד מהדבר הכי גרוע שיכול לקרות (או שזה שאני חושב שיהיה הכי גרוע) ואז אומר שאין סיכוי שאני אכניס את עצמי לדבר הזה ועוזב, מתלבט, מתחרט ושוב מתלבט ולא לוקח את הצעד הזה, זה שיכול לעזור לי יותר מהכל.

אני כבר לא מסוגל לחיות עם עצמי ככה. אני מתסכל על החודשים האחרונים, מסתכל על כל מה שקרה שהביא אותי לכזה שפל מדרגה ושנאה עצמית, מסתכל על הטעויות הטיפשיות שעשיתי בגלל התלהבות יתר (עוד חטא ידוע שלי) ואי עמידה במילה שלי לגבי כל העניין. כל הזמן הזה האשמתי את הצד השני בכל מה שקרה בלי לראות את הדברים שאני עשיתי שגרמו לכל הדבר הזה. שוב פעם לא הייתי עצמי ולא הייתי מי שאני באמת רוצה להציג לעולם, אלא רק איזה אחד שרוצה הכל ומהר ועושה את כל הדברים הלא נכונים שיגרמו להכל להתפרק. היה אפשר לעצור את זה, אבל זה כנראה היה יותר מדי ככה שהצד השני העדיף לברוח במקום לעצור, להעמיד דברים במקום ולתת להם לזרום בצורה הנכונה, ולא לייצר שקרים, אשליות ובעיקר מרחק שאני כבר לא בטוח כמה שני הצדדים רוצים בביטולו.

יש בתוכי הרבה כעס שנאגר בזמן האחרון על הכל אבל הדרך הכי טובה להוציא אותו החוצה תהיה דווקא ביכולת שלי לכעוס על עצמי על כל אותם הדברים האלו. במקום להוציא את האגרסיביות הזאת בריבים מטופשים, להוציא אותה בחדר כושר, בבריכה או בהליכות ארוכות, לכעוס על עצמי יותר כשאני עומד שוב פעם לעשות משהו שאני אצטער עליו (כמו לקחת עוד איזה חטיף מהארון כשאני ממש לא רעב, רק בגלל שקצת משעמם לי), להכריח את עצמי לעשות כבר את כל מה שאני אומר שאני חייב לעשות ולא להתפשר יותר על שום דבר, ובעיקר להתחיל להאמין שאני מסוגל לעשות את הכל, שאין שום דבר שהוא מעבר למה שאני יכול להשיג. רק אם אני אתחיל להשקיע בעצמי, המניה שלי תעלה, ודברים יפסיקו להפריע לי. אני צריך להתרכז ולהשיג את מה שאני רוצה כרגע בלי להיות תלוי באף אחד ובלי להסתכל על מה שלאחרים יש ולי אין. לי יש מספיק דברים בחיים שאנשים אחרים היו רוצים בעצמם.

רק אחרי שאני אטפל בעצמי אני אוכל לתת לאנשים להתקרב אליי ולנסות להתקרב לאחרים. רק ככה אנשים ישימו לב שיש בי הרבה מעבר לאותה דמות חד מימדית ויתקרבו. רק אז אני אוכל לנסות וליצור קשר בדיוק כמו שאני רוצה, ולא לקפוץ על משהו שפתאום נראה אמיתי. הכישלונות האחרונים הראו לי כמה אסור לי להתפשר על הדברים שאני באמת רוצה וכמה אינטואיציה ראשונית משמעותית הרבה יותר מאשליות שיכולות להיווצר על ידי פנים יפות או מילים יפות. אני לא מוכן יותר להתפשר על דברים שלא נראים לי מספיק מתאימים אליי מהצד שכנגד במקום רק להאמין שהכל יהיה בסדר ושהדברים יסתדרו אחר כך. אלה בדיוק הדברים שבסוף יטרפדו את הכל. למרות כל האכזבות עוד לא איבדתי את האמונה הזאת שאני יכול למצוא את מה שאני מחפש. אני עדיין מאמין שאי שם בחוץ יש מישהי שתרצה להתקרב אליי ולא תברח כשתראה את מה שמסתתר מאחורי החומות שלי, שנייצר בינינו אינטימיות קרובה בלי לחשוש אחד מהשני, שהמגע הראשוני והאמיתי בין שנינו יהיה בין שני הלבבות ושברגעים הכי קרובים שיכולים להיות לא יהיה אכפת לשנינו מהעולם שבחוץ. על זה אני לא מוכן להתפשר.

יש לי תחושה של שינוי באוויר, של רצון אמיתי שהדברים יתחילו ללכת אחרת בחיים שלי. ביום שישי האחרון הצלחתי לחצות מחסום אחד בזכות אדם קרוב שבאמת אכפת לו, ואתמול גרמתי לכעס שנוצר אצלי לקום ולעשות כמה מעשים שיכולים לגרום לדברים להשתנות, ולייצור מוגבר של מספיק פטישים שישברו עוד כמה מחסומים שיש לי בדרך. עוד לא איבדתי תקווה בעצמי. אני הולך להראות לעולם מי אני באמת.

 

 

[מיליון פעם – מלכת הפלקט. במקום ציטוט, יותר מתאים כבר לשים את כל השיר...]

שמור   בטל

16 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-12/5/2007 11:37

 

20 4/2007		כאן שביתה
		תגיות: טכניון, אקטואליה, שחרור קיטור

כבר שבוע וחצי שהסטודנטים שובתים ואין ממש לימודים אמיתיים. אם עד עכשיו היו לי שני מבחנים בשבוע שעבר (בשניהם שיפרתי) ושתי עבודות להגיש, אז כבר אין לי יותר שום דבר על הראש. עד להודעה חדשה אני בחופש אמיתי מהלימודים, בלי שום עבודות ושיעורים שצריך להגיש, ובלי מעבדות שאמורות להתקיים בסוף בשבוע הבא (אבל זה כי אני לא עושה מעבדות הסמסטר).
האמת, החופש הזה מתחיל להזכיר את ימי יולי-אוגוסט. גם אז לא היו לי דברים על הראש ולא ידעתי מתי כל העסק יסתיים. אז זה עוד היה בתוך תקופת המבחנים אבל הדחייה בחזרה צפונה גמרה לבלבול במבחן שצריך ללמוד אליו. בסוף המבחנים התחדשו אחרי חודש וחצי והבעיה נפתרה. אבל מה נעשה כאן? בחלק מהקורסים כבר הלכו לאיבוד שני שיעורים ואני לא יודע מתי יספיקו להחזיר את הזמן שאבד. דחיה של סוף הסמסטר תגרור דחיה בתחילת סמסטר קיץ ואז דחיה הלאה ושוב נגיע לסמסטר חורף נטול חופשים ובלי חופשה בין הסמסטרים. לא שזה כזה גרוע, אבל צריך את הכמה ימי מנוחה האלו וזה מאוד היה חסר השנה. זה יכול להגיע למצב שסמסטר קיץ כולו שוב יתבטל וימנע מאנשים לקחת קורסים שהם שמרו לקיץ (אני עדיין שוקל אם לקחת גם כן, או לעשות חופש אמיתי, עם עבודה או חו"ל). אופציה אחרת היא פשוט לקצץ בחומר, אבל החומר הזה יהיה חסר להמשך הלימודים, וכבר בסמסטר הזה ראיתי איך המרצה בגנטיקה מתפתל בכיסא שלו כשהוא שומע שהמרצה בביולוגיה 1 לא לימד נושא שהוא די קריטי בשבילו. הם יכולים להגיד ללכת לנו ללמוד נושאים לבד וגם זה לא אידיאלי, כי לא בכל נושא אפשר לעשות את הדבר, ולא בכל קורס. אי אפשר להוסיף עוד שעות למערכת, כי זה יצריך סידור שלה מחדש ולא בטוח שהסטודנטים יכולים לעשות את זה עם כל האילוצים שיש להם.
בסופו של דבר, רק הסטודנטים נפגעים מהשביתה הזאת והיא לא מעניינת אף אחד. כבר היו מקרים השבוע של שבירת שביתה, שסטודנטים באו ולמדו ולמעשה פגעו בחברים שלהם ללימודים שלא הגיעו ולא ממש יוכלו להשלים את החומר כמו שצריך. המרצים, למרות ההבטחה שלהם, יכולים לעשות מה שבראש שלהם אחרי שהם הגיעו להסכם. לא מודדים אותם לפי השעות בפועל שהם לימדו וגם לא בודקים אם הם באמת לימדו. כמו שאחד המרצים שלי בסמסטר שעבר ניסח את זה: "אם אף אחד לא יבוא, אני עדיין אכול לשבת במשרד שלי ועדיין לקבל על זה כסף". את שאר המדינה השביתה הזאת ממש לא מעניינת, כי מי אכפת לו מסטודנטים ששובתים. נכון שכשהם יסיימו את התואר, הם ייכנסו למעגל העבודה וירוויחו מספיק כסף שממנו יופרשו למדינה מיסים טובים, הרבה יותר מאלו שלא הולכים ללמוד במוסד אקדמי, אבל עד אז יש מספיק זמן, והמדינה צריכה כסף עכשיו. הדרך הכי טובה היא כמובן להעלות את שכר הלימוד ולא לבדוק למה האוניברסיטאות הגיעו למצב כזה שאין להן כסף בכלל, ושהם לא מצליחות להתקיים בלי עזרה של תרומות. כמובן שהממשלה לא צריכה להשקיע כסף באקדמיה בשביל הישגים מדעיים חשובים שיעזרו לה ומבחינתה, שהסטודנטים יממנו את האקדמיה.
אחת ההצעות של הוועדה שהוקמה לצורך מציאת הפתרון לבעיה באוניברסיטאות היא להנהיג שכר לימוד דפרנציאלי, שאומר שככל שהמקצוע מבוקש יותר, ככה שכר הלימוד אליו יהיה נמוך יותר (ובאותו האופן, גם התשלום למרצים). זה כמובן פוגע בחופש הבחירה ובזכות של כל אדם לבחור את התחום שמעניין אותו. הרבה אנשים היום מתחילים ללמוד את מקצועות ההייטק, ולכן לפי התכנון הם יהיו זולים יותר, אבל מה אם כל שאר תחומי המדעים ותחומי הרוח. האם אנשים שרוצים ללמוד פילוסופיה לא יוכלו ללמוד את המקצוע רק בגלל ששכר הלימוד שהם יצטרכו לשלם הוא גבוה מדי, והם יצטרכו להתפשר על משהו שהם לא ממש רוצים ללמוד? ובכלל, למה מעלים את שכר הלימוד? לא היתה לפני כמה שנים ועדה שקבעה שצריך להוריד אותו? בראש הוועדה עמד אז השופט וינוגרד, שהיום הוא עומד בראש ועדת בדיקה אחרת. אני מקווה מאוד שלא יתייחסו למסקנות הוועדה הנוכחית ממש כמו שהתייחסו למסקנות הוועדה הקודמת שבראשה הוא עמד.
לצערי הרב, אני לא רואה פתרון קרוב לכל המשבר הזה. אני גם לא מאמין שאני אחזור ללמוד בשבוע הבא, אבל אי אפשר לדעת דברים כאלו עם שביתות. מצד אחד, אני מקווה שהסמסטר הזה לא יילך לי, במיוחד אחרי שסוף סוף נכנסתי למגמת שיפורים טובה והציונים שלי רק עולים ועולים. מצד שני, זכותי להשיג את ההשכלה שאני רוצה תמורת מחיר הגון ושווה לכל נפש, ושאני אקבל את התמורה המלאה למחיר שאני משלם. בין אם זה בכיתות לימוד, ספריות, ספרים, מחשבים ומעבדות לצרכי הלימוד וההשכלה שלי. כמובן שצריך את המרצים הטובים ביותר שהמוסד יכול לתת (ולא בכל המקרים זה מה שקורה), כמות מספיקה של מתרגלים (וגם להם מגיע לעבוד בשכר הולם) ובודקי שיעורי בית ומבחנים, שיעזרו לי להבין את החומר בצורה הטובה ביותר ויעזרו לי להצליח בלימודים.
עד שיחליטו אם לחזור ללמוד או לא, אני בבית, נהנה מהחופש הזה אבל מודאג מכל מה שמסביב. בניגוד לימי בית הספר, כאן הרצון שלי הוא ללמוד ולהבין, ולצבור את הידע המספיק בשביל להצליח בהמשך החיים שלי. אם השביתה תמשיך אחרי החג, צפויה הפגנה נוספת בתל אביב (לזו בירושלים לא הלכתי), והפעם אני מתכוון להיות שם. הגיע הזמן שמישהו יתעורר וייתן את מלוא תשומת הלב לעניין. בסופו של דבר, כולנו כאן מפסידים. וחבל.
שמור   בטל

14 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-22/4/2007 21:07