מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

15 7/2006		התשה
		תגיות: שחרור קיטור

קצת אחרי השעה 16:00 ביום רביעי הגעתי לבריכה. רציתי קצת לשחות, לנקות את הראש אחרי כל השבוע הקשה שעברתי, לתת למחשבות לזרום להן החוצה ממני ולתת למים לנקות אותי. אחרי 10 בריכות, כשאני עושה את העצירה הקבועה שלי, החלטתי להפסיק ולצאת. אני לא חושב שזה היה רק בגלל שכבר המון זמן לא שחיתי, או ביקרתי בחדר כושר המקומי. אני פשוט מותש.

מותש בגלל המבחנים של השבוע האחרון. אם יש משהו שלא כדאי לעשות, זה שני מבחנים שרק יום מבדיל ביניהם (ועוד שבועיים זה שוב קורה לי). לא פשוט לנסות להבין (עזבו ללמוד, יותר חשוב להבין) את כל קורס פיזיקה מחדש תוך סוף שבוע אחד. לא הבנתי את זה סמסטר שלם, אז מרתון של הרצאות בוידאו במהירות כפולה (פשוט אי אפשר לראות את זה במהירות רגילה, אנשים קורסים ליד המחשבים) או קריאות תכופות של החומר מהתרגולים לא יעזרו לי להבין, בייחוד שלא נשאר לי זמן לפתור בחינות עבר. 12 שאלות במבחן, אחת פתוחה (לרשום תשובה מספרית) וכל השאר אמריקאיות, אבל עם לא פחות מ-10 (!) תשובות אפשריות לכל שאלה, מה שהופך את העסק ללא פשוט כלל וכלל (ובגלל שעוד שבועיים וחצי יש לי מבחן בקומבינטוריקה, דבר ראשון מחשבים כמה אפשרויות יש לתת תשובות למבחן...). אז מה עושים כשלא יודעים? מנסים לפסול תשובות על פי ההיגיון, בסוף מגיעים למשהו ואז צריך להמר. ומה החוצפנים עשו? העבירו אותי (55 בציון הסופי זה עובר!). רבים אחרים, כמו למשל השותף שלי (בזמן פרסום הפוסט – שותף לשעבר) שכל השנה אמר איך הוא אהב פיזיקה בתיכון, נכשלו במבחן (מצד שני, היה שפע של עתודאים מרקדים בחווה אחרי הבחינה).

לא היה חכם במיוחד ללכת בשיא החום של הצהריים לעשות קניות אבל לא הייתה לי ברירה אחרת הייתי באמת לא אוכל כלום (לא שגם ככה אני אוכל עכשיו הרבה, חוץ מג'אנק). אחרי זה כבר לא היה לי כוח לכלום, אפילו להתכונן למבחן הבא בתור. אז שלחתי SMS עם בקשה לנקות את הראש, וכמה שעות אחר כך שלפו אותי מלמעלה ולקחו אותי לים לנקות את הראש. בפועל זה רק סיבך בתוכו הרבה יותר.

והיה עוד מבחן, ממש אתמול. קצת קשה להעביר את הראש ממצב של מבחן אחד לשני, אבל חייבים במיוחד שלא רוצים לדחות עניינים למועד ב'. אז חוזרים על החומר, מסכמים אותו ואולי בסוף היום מגיעים לבחינות עבר. הבעיה הייתה עם החומר האחרון, זה שנלמד בשבועות האחרונים של הסמסטר (כלומר בשבועיים האחרונים) ועוד לא התיישב טוב בראש. לא משנה כמה ניסיתי להבין, זה לא ממש חדר פנימה. בבחינה כמובן הדגש היה על החומר הזה. שתי שאלות לא ממש הצלחתי, אחרות השתדלתי יותר, ואני מקווה לטוב. הרבה אמרו אחר כך שהיה קשה ושלא ענו על הכל. צרת רבים נחמה בפקטור?

הפוסט אומנם מפורסם בשבת, אבל הוא התחיל להיכתב אי שם ביום רביעי, רגע לפני שכל הבלגן התחיל. לקח לי זמן לחזור אליו. עייפות וכאלה. יום חמישי, שמונה בערב. אני בחוות מחשבים בפקולטה בשביל לעשות שיעורים בחדו"א, נכנס לראות חדשות באחד מאתרי האינטרנט השונים. חצי דקה אחרי שהמהדורה התחילה עולה כתב ומדווח שנפלה קטיושה בחיפה. לא לקח הרבה זמן לפני שכל האנשים בחווה ידעו מה קרה. נכון שזה קרה במרחק של כמה קילומטרים טובים מכאן, אבל זה היה מספיק בשביל אנשים להיכנס להיסטריה. תוך דקות קרסה הרשת הסלולרית ואני בקושי הצלחתי להתקשר הביתה להרגיע את אמא שלי (את אבא שלי לקח לא מעט זמן להשיג). אנשים ליד התחילו להתלונן שככה הם לא יכולים ללמוד, שהם לא מסוגלים ללמוד למבחן שיש להם למחרת וברגע שהם יכולים הם ייקחו את הרגליים ויעופו הביתה, הרחק מהקטיושות. אחרי עוד קצת חצי שעה הופיע מייל שדיווח לכולם לאן הם צריכים להתפנות במקרה שהטיל מגיע (אני צריך להתפנות לפקולטה, מרחק הליכה לא קטן מהחדר שלי, בטח ובטח במצב חירום...) ואחריו עוד מייל שמבשר שמי שיש לו מבחן שיחכה לבוקר ואז יחליטו מה לעשות. מהשיעורים בחדו"א כבר שכחתי. לא הייתי מסוגל לעשות אותם. קצת יותר משעתיים של ניסיונות להוציא שיחות טלפון, שיחות הרגעה בכל מיני דרכים אפשריות וצריכה בלתי מוגבלת של חדשות, החלטתי לפרוש לחדר. אחרי מקלחת זריזה, לקחתי את עצמי לסימפ, להיות קצת אצלה, ואחר כך לחזור לחדר לישון. והאמת? להסתובב ברחובות חיפה ב-1 וחצי בלילה לא היה יותר מדי שונה מלהסתובב בתל אביב באמצע הלילה. כולה קטיושה...

כל השילוב הזה, של הלחץ מהמבחנים (יום שני חדו"א 2...) וכל המצב מסביב רק מכניס אותי לסחרור. בכלל, צריך עכשיו להתרגל לעובדה שאני ממש לבד בחדר, שאין לי יותר שותף. אז בהתחלה זה נחמד, וארגנתי קצת מחדש, לפרוש את עצמי על המרחב הקצת יותר גדול שיש לי כאן, אבל בסופו של דבר החדר נראה הרבה יותר שומם. זה לא שהייתי כאן לבד. סגרתי כאן שבתות לגמרי לבד (הוא לא נשאר אף פעם בסופי שבוע) אבל זה היה שונה. עכשיו זה סופי, המדפים שלו ריקים לגמרי (הוא לקח הכל פרט למיקרוגל, לקומקום ולמאוורר), הארונות שלו ריקים והאווירה פתאום השתנתה. דווקא די הסתדרנו, אבל צריך להתרגל עכשיו לרעיון הזה, שבשלושת השבועות הקרובים (מינוס היומיים שאני מתכנן להיות בבית בשבוע הבא) אני אהיה כאן בצורה הזאת.

5 מבחנים לסוף. אולי כל מה שאני צריך עכשיו זה שקט, ומשהו (או מישהו) שיגרום לי להרגיש הרבה יותר טוב, ואולי להתרכז בדברים שהכי חשובים לי כרגע, ולהשתדל לא להיות שחקן משנה בטלנובלות של אחרים.

באמת הגיע הזמן.

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-17/7/2006 12:57

 

20 5/2006		סוף של יום...
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

אני יודע שאני לא כותב כאן כבר המון זמן. כל החודש הזה הוא פשוט לחץ אחד מטורף. פרויקט ענקי לסוף החודש (שכולל שותף שכבר רוצה לרצוח אותי), עשרות שיעורי בית (איך מצפים שנספיק הכל כשמוציאים בו זמנית שני גיליונות במכה בשני קורסים) וכבונוס התחילה עונת בחני האמצע. יום חמישי האחרון היה בוחן האמצע הראשון, באלגברה, המקצוע שאני חוזר עליו אחרי הכישלון במועד ב'. נראה לי שהיה בסדר, אבל אני כבר לא יכול לדעת. בסמסטר הקודם הייתה לי תחושה טובה ובסוף קיבלתי 45, ככה שכל ציון גבוה מזה ייחשב אצלי לטוב ולרוח בגב שתגרום לי להמשיך הלאה. אני רק מקווה שהקורס הנוסף (לא ביטלו לי קורסים אחרים בסוף) לא יגרום לי לעומס מטורף מדי ביולי, בתקופת הבחינות. 7 בחינות תוך פחות מחודש נראה נוראי למדי...

העובדה שהבוחן הייתה ביום חמישי בערב גרמה לי להישאר כאן בצפון בסוף השבוע, לנסות להשלים פערים, ויש הרבה. גם ככה אני נשאר כאן בשבועות, וזה תירוץ טוב לא להישאר כאן גם בשבת הבאה, לפני הבוחן בחדו"א. סוף השבוע התחיל אתמול עם השלמת שעות שינה, קניות בסופר המקומי (יקרים הגרוזינים האלו, לפחות הם ממוקמים מול הביתן...), כמה בריכות (ועיניים צורבות לכל היום) ואפילו צפייה בכמה סדרות במחשב בזכות דיסקים שלקחתי בהשאלה מידידה. וכן, גם שיעורים. לא הספק מי יודע מה, אבל סביר. השבוע הבא יהיה קצת יותר נעים, אבל אז צריך לתת את הפוש לפני שני הבחנים הבאים.

כן, אני יודע. עדכון קצר. האמת, שמרוב עומס אין לי הרבה מה לכתוב ומה לחשוב ועד שיש לי רעיון בראש הוא לא מספיק לצאת החוצה ונעלם לו. צריך לחזור לשיטה הידועה של לכתוב לפני השינה, ולהוציא החוצה הכל. נו, טוב. נלך לעשות את זה עכשיו בחדר...

 

ולמי שתוהה, הפוסט הבא יהיה כבר ביום שני הקרוב. ארז זוננשיין (לינק בצד ימין) מארגן שוב את פרויקט אוהבים שלו. זאת השנה השלישית (מתוך 3) שאני משתתף ככותב, ושנה שנייה ברציפות שאני משתתף בהכנות לקראת הפרויקט. הכפתור שמתנוסס לו כאן למטה הוא תוצרת עצמית לבקשתו. אז כל מי שקורא כאן (וכמה שיש זה טוב) מוזמן לכתוב גם כן, העיקר שתרגישו טוב. רוב תודות לסימפ' יקירתי על שנתנה (שוב) עצות על איך לעצב ותרמה את דעתה, וגם ליובל שהציעה תמונות ורעיונות (מותר לשים כאן לינק לפליקר שלך?).

   

אז בברכת דיפרנציאביליות לכל, שיהיה לכם (באמת) שבוע טוב,

שמור   בטל

10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-21/5/2006 21:16

 

29 4/2006		מבוא לטירוף מערכות...
		תגיות: טכניון, שחרור קיטור

יום ראשון

5:40  השעון המעורר בפלאפון מצלצל. שבוע וחצי של חופש פסח נגמר לו וזה הזמן לקום מהמיטה ולהתחיל במסע חזרה צפונה. לא ישנתי מספיק בלילה, לא מספיק בשביל לאגור כוחות ליום המטורף של נסיעה ארוכה ו-6 שעות לימודים שמחכה לי פלוס לא מעט זנבות של שיעורי בית שעוד נותרו בדרך שלא סיימתי מהחופש, כולל העבודה הענקית בקורס מת"ם, שבשלב מסוים לילה לפני זה פשוט נטשתי את המחשב כי לא יכולתי יותר.

6:30  אני והחיילת שנקראת גם אחותי יוצאים מהבית לכיוון מפלצת בטון המכונה התחנה המרכזית "החדשה" (30 שנה היא חדשה, מוזר...) בעיר הגדולה. כעבור שעה אני כבר באוטובוס הישיר לכיוון ההר.

9:30  אני בחדר. א', השותף שלי, מסיים את ארוחת הבוקר שלו ומתכונן בעצמו ליום הארוך. כשאני מפרק את התיק אני עושה כרגיל את הרשימה השבועית של מה שהשארתי בבית מאחור. מלבד כמה דברי אוכל, אני מגלה שאת השבוע הקרוב אני אאלץ להסתדר בלי מצעים. נו, מילא.

11:00  אמצע הרצאה בפיזיקה. לא להאמין על איזה מרצה נפלנו. לא יכלו בפקולטה לפיזיקה למצוא מרצה עם מבטא אמריקאי יותר כבד ויותר לא מובן? אם החומר היה פשוט וקל אז מילא, אבל גם זה לא. מנסה לשחק אותה קוסם עם ניסויים בפיזיקה ולא ממש מצליח להסביר מה הוא עושה עם העברית העילגת שלו. בין כוח קוריוליס לטנגנס הזווית בריבוע, אני מאמץ את עצמי לא להשלים שעות שינה מהלילה...

12:35  הגענו לפקולטה ל-4 שעות מת"ם. שעתיים של הרצאה עם מרצה שיש לו עודף אגו ורצון לתקן את כל עולם התכנות (פרסם באתר שלו דף שלם עם טעויות שהוא מצא בספרי מחשבים...) ועוד שעתיים עם מתרגל שהוא בדיוק ההיפך ממנו, אבל הרס לנו את החופש עם התרגיל שהוא הוציא...

16:30 נגמר היום. עולים למשרד של המתרגל להציק לו בשאלות על התרגול ובדרך מנסים לפתור את הבעיות שגרמו לי לפרוש יום לפני זה (וללכת לראות אבודים...). משהו מתחיל לזוז לאיטו.

אי שם מאוחר יותר, הפונקציה הראשונה מתוך ה-4 שיש לי מוכרזת כנקייה מבאגים. לפחות אצלי באותו רגע, לפחות ככה חשבתי. נשארו עוד 3 אבל גם שיעורי בית בחדו"א למחרת. אז עוברים לחדו"א ומתחילים לנסות ולהבין מה רוצים ממני. כמה תרגילים עוברים חלק (הכל הגשות במחשב) אבל כמה שאלות בוחרות לשגע אותי לגמרי. הניסיונות מתחילים להיגמר לי, וגם הכוח.

23:30  א' מגיע ויושבים לפתור את השאלות שנשארו. כמה נפתרות בקלות, אחרות שוברים את הראש (יותר בלהבין איך זה שתיקנו שתי תשובות שאנחנו בטוחים שהן שגויות ובכל זאת הציון עלה מ-75.0 ל-87.5).

00:30  ניסיון אחרון באחד הסעיפים מניב את הציון 50 (הכי גבוה). ציון סופי של כל התרגיל 93. מחליטים לפרוש להלילה, כל עוד יש מים חמים בצנרת. למחרת מישהו אמר לי שכל ציון מעל ל-90 מעוגל בסופו של דבר ל-100. אחרת איך יתחילו לחשב מאיות נקודה מתוך 8 הנקודות שזה נותן בציון הסופי?

 

יום שני

9:30  אני מגרד את עצמי מהמיטה. השותף שלי הלך להרצאה אחרת בחדו"א במקום הרגילה שלו (המרצה שלו מת בסרביה במהלך החופש...). אני קם, מתלבש, אוכל, מתארגן ומתחיל את היום.

11:00  כנראה שאין לנו מזל הסמסטר הזה. באלגברה מודרנית החליטו להתחכם ושיבצו לנו את שני המרצים באותה שעה בדיוק. אז צריך לבחור בין זה שלא מבינים מה הוא אומר לזה שלא מבינים מה הוא רוצה מאיתנו. החומר די טריוויאלי, רק מנסים לסבך אותו עם הגדרות שונות ומשונות.

12:45  אם המרצה של א' בחדו"א הוא רוח רפאים (מה זה פה? הארי פוטר?), שלי סתם משוגע, אבל לפחות מהסוג הנחמד. עם הקוקו והנוהג להיתקע לפחות פעמיים בשעה בדלת של הארון שליד הלוח (שנראית כמו דלת החוצה, רק שאנחנו בקומה שביעית...). בכל מקרה, הוא הרבה יותר טוב מהסמסטר הקודם ולשם שינוי אני מבין את החדו"א הזאת.

14:30  היום נגמר. בעצם, כאן היו אמורות להיכנס שעתיים חלון ואחריהן עוד שעה של תרגול באת"ם (ארגון ותכנות המחשב) עם מתרגל שעושה טובה שהוא בא ללמד ולא מבין איך בשעה כל כך מאוחרת אנשים לא משתפים איתו פעולה. אז לא היה היום. ביטלו. לא נורא. יש מספיק זמן לעבוד על התרגיל במת"ם.

22:00  הפונקציה הזאת לא רוצה להיפתר. רק בעיות היא עושה לי. אין לי כוח להתחיל לכתוב אותה מחדש, לנסח לה אלגוריתם אחר. הריכוז שלי מתחיל להיעלם לו. גם לא' יש בעיות משלו וגם הוא על סף ייאוש.

23:30  פורשים לחדר. הפעם מסיימים מוקדם, כי נגמר הכוח...

 

יום שלישי

8:30  הרצאה באת"ם. עוד מרצה שעושה טובה שהוא בא ללמד. משחרר חיוך פעם ב-3 הרצאות, פרצוף של "מה לכל הרוחות אני עושה כאן מול עתודאים זבי חוטם וחננות בוגרי ממר"ם (אני לא זה ולא זה, אולי בגלל זה אני לא תקין אקדמית...) במקום לשבת רגל על רגל בהיי טק ולהרוויח מיליונים", מלמד אותנו על מערכת שנכחדה מהעולם לפני יותר מעשור (רק אצלנו משתמשים בה) ומאיים לסיים את השיעור בעשרים לעשר כי הוא חייב לרוץ (במקום ב-10:20). אז הוא רץ...

9:59  החווה שלנו מקום מוזר. כמעט ואין קליטה בסלולר, וילונות מסתירים את מה שהולך בחוץ, כמעט מבודדים מהסביבה לגמרי. רגע, למה האנשים עומדים פתאום? מה זה הרעש המוזר ברקע? איזה מחשב התפרק לו עכשיו? אה, זה צפירה...

11:30 תרגול בקומבינטוריקה, או בקיצור קומבי. מיסטר פוטטו הד מלמד אותנו כמה אנשים עם משקפיים, בלי זקן ועם 5 שערות בבית שחי יש בקבוצה של 100 איש ומוכיח את זה בעזרת נוסחאות. פשוט, לא?

12:30  היה אמור להיות תרגול בפיזיקה, אבל יום השואה היום, אז מפסיקים ללמוד שעתיים. או שבעצם נגמר לי היום. עכשיו צריך להבין מתי יהיה שיעור השלמה, כי בפעם הקודמת שהתבטל שיעור המתרגל התפלא איך לא הלכנו למתרגלים אחרים...

13:00  מוותרים על ארוחת צהריים וממשיכים לעשות debugging לקוד. דילגתי על הפונקציה הבעייתית ועברתי לאחרות.

20:00  שתי האחרות בסדר, חוזר לבעייתית.

22:20  הקבוצה בהאטריק מפרקת אחרת 5-0 בסיבוב הראשון של הגביע. עכשיו אפשר להמשיך בשקט...

22:30 מצטרף לא' בניסיון לפתור את הבעיות. עולים על משהו והפונקציות שלי בסדר. לפחות ככה זה נראה. עכשיו מתחילים לבדוק אם הכל עובד ביחד.

22:35  לא עובד שום דבר. מתחילים לחפש בעיות.

01:00  יש המון בעיות בפונקציות שלי. איך לא ראיתי את זה קודם?

02:34  טוב, אז אני לא יודע ממש למה התכוונת עם כל השינויים שלך, בסדר? תראה מה השעה...

03:17  לא מסוגל יותר. נותן לך 10 דקןת ואז אני הולך לחדר. גם ככה אין מים חמים.

03:20  הולכים לחדר.

03:35  אין מים חמים (מפתיע). הולך לישון מג'וייף ורעב...

 

יום רביעי

8:00  השעון מעיר אותי. להרצאה הראשונה של היום בפיזיקה כבר לא נלך. מגרד את עצמי בקושי רב מהמיטה, והולך למקלחת לקוות שיש מים חמים.

8:40  לא רוצה לצאת. כל כך טוב מתחת לזרם של המים...

9:20 יוצא מהחדר. הפסדתי שעה אחת היום, לפחות נשמור על כל מה שעוד יש. התרגול באלגברה מנסה להיות מובן, אבל במצבי המאוד סהרורי, קשה לשמור על עירנות, במיוחד כשהמתרגל עוצר כל כמה דקות ואומר שאם הוא רץ יותר מדי מהר לעצור אותו, ואז לוחץ על הגז וממלא את הלוח.

12:30  צהרי יום ד'. ליד האמפיתיאטרון מתארגנים רובוטים לטפס על אמאדו (בניין הפקולטה למתמטיקה, זה שכולם קופצים ממנו בסופו של דבר...), דיילים של משקה מסוים מסתובבים להם על סגוויי, בפקולטה מנסה עוד חברת היי טק לשים יד על עובדים ורק אני וא' מנסים לפתור את הבעיות שלנו. בינתיים מתקדמים...

16:30  הרעב שובר אותנו. הוא פורש לחדר ולקורס קראטה שלו. אני עובר את ה"כביש" לפקולטה לארכיטקטורה, לאכול שם צהריים בקפיטריה המחודשת שלהם. הבטחתי לעצמי לטעום את הלזניה שלהם. לא משהו, של אמא שלי יותר טובה. נחמד שם, המון בנות...

17:20  חוזרים לעבודה. מתחילים לכתוב כל מיני הערות והסברים בקוד שלי. אחרי קצת זמן מצטרף אליי ט' שהבטיח לעזור לי עם השיעורים שנשארו בפיזיקה. תוך 10 דקות הוא מסביר ופותר לי את שלושת השאלות שנשארו לי.

20:00 ממשיכים במלאכת פתירת הבעיות.

22:00 מכבי חיפה מפסידה. זה היה כל כך לא צפוי...

22:38 הבעיות לא ממש רוצות להיפתר. על סף שבירה.

23:28 נשברנו. נגיש את זה מחר כמו שזה. עכשיו הולכים לישון...

 

יום חמישי

8:00  קמים. צריך לארגן את החדר. למחרת אמורים לרסס ואמרו שכדאי לשטוף אותו קודם ולסדר הדברים כדי שלא יספגו ריסוס. יום של ספונג'ה מתחיל.

9:30  סיימתי לשטוף. הולך ליועץ האקדמי לסטודנטים במצב לא תקין בשביל לסדר אחת ולתמיד את המערכת. מגיע למשרד שלו. לא נמצא. עכשיו, מי לא תקין כאן?

10:30 תרגול בחדו"א. מוזר המתרגל הזה. שואל את הסטודנט בשורה הראשונה שנראה כמו אחד בן 60 (משקפיים, זקן בלונדיני פלטינה, קרחת במרכז הראש, קורא לכל מרצה "פרופסור" גם אם הוא לא, ומה שהכי גרוע זה שהוא עתודאי...) אם הוא פתר נכון את השאלה... מביך מזה לא יכול להיות...

12:45  הרצאה בקומבינטוריקה. לא מבין מילה.

14:45  באוטובוס בדרך לתל אביב. עוד שבוע נגמר...

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/1/2007 01:53