אוגי

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 42, תל אביב.

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±

מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

1/2018

קטעים בקטגוריה:

25 1/2005		לימודים
		תגיות: רבוטה

יום 67

סוף השבוע והחגיגות הקטנות שלי שככו וחזרתי לשגרה הרגילה אחרי חופשת יום הולדת שקיבלתי. אתמול ארגנו לנו יום הדרכות מיוחד בגלל שהחליטו שאנחנו לא מקצועיים מספיק (מתי הייתי מקצועי בעבודה הזאת?). חילקו את המחלקה לשניים (מלבד האחראית על ההדרכות שהשתתפה בשני הימים והערבי שלא השתתף בכלל) ובנו תוכנית הדרכה לאורך יום שלם לכל קבוצה.

היום היה אמור להתחיל בשמונה בבוקר ואחרי כמה פעמים בשבוע שעבר שיצא לי לאחר, יצאתי מוקדם מהבית (6 וחצי) בשביל להגיע בזמן. מסתבר שחוקי מרפי עובדים מצוין בכיוון ההפוך ואני הגעתי למלון קצת אחרי 7 ורבע. אז מה עושים כשיש כל כך הרבה זמן לשרוף לפני המשמרת? עוברים את הכביש לגן צ'רלס קלור ונרגעים מהים. כל פעם שאני מגיע לשם אני מצטער שאין לי מצלמה כי הנוף של הגלים ויפו העתיקה ברקע הוא פשוט מדהים. אתמול גם היו גלים גבוהים שהתנפצו על הסלעים וריססו לכל עבר את העוברים ושבים. בהחלט דרך רגועה להתחיל את היום (ותודה לסימפוני שהמליצה לי לעשות את זה).

את היום התחלנו בארוחת בוקר במסעדה עצמה (שזה כבר משהו, בהתחשב שארוחה כזאת עולה בסביבות ה-100 ₪ לאורחים). אחר כך ירדנו למטה לחדר ההדרכה והתחלנו את המרתון. למדנו על ההיסטוריה של הרשת, על ההיסטוריה של המלון עצמו (כמעט בן 6, אחד היוקרתיים בעיר בפרט ובארץ בכלל, בעל מרכז הכנסים הגדול בארץ) ואחר כך לקחו אותנו לסיור במתקני המלון מהקומה ה-24 ועד הקומה הראשונה מתחת לאדמה. ככה רואים את הפאר שהשקיעו במלון הזה.

אחר כך עברנו לשלב ההדרכות המקצועיות ולמדנו איך לערוך נכון, איך לפנות לאורח שמגיע ואיך לטפל בו, איך למזוג יין ואיך להמליץ על יין לאורח ואיך לטפל בכל מלצרי האקסטרה שמגיעים למחלקה לעזור.. עשינו סימולציות והצגות וסיימנו את היום המתיש הזה כשהשמש כבר שקעה בים.

היום כבר יצא לממש את כל מה שלמדנו. זה התחיל עם מלצרית אקסטרה בעלת פרצוף של חוסר אונים מוחלט ואדישות עוד יותר גדולה. ניסינו ללמד אותה לעבוד נכון וכמו שצריך, אבל בשלב מסוים גם הסבלנות שלנו נגמרה (ולא רק שלנו, גם של טימור). בעשר היא שוחררה הביתה אחרי שהסבלנות נגמרה לגמריי (בתקווה לא לראות אותה יותר). במהלך ארוחת הבוקר יצא לי גם להפנות אורחים למתקני המלון. היה אורח שרצה לדעת איפה חדר הכושר של המלון ואם הוא טוב. להפנות אותו ידעתי, בשאלה השנייה שיקרתי. יצאתי מהארוחה עם הרבה חיוכים מאורחים מרוצים וזה היה מספק.

עכשיו צריך ללכת לישון. מחר מתחילה המשמרת כבר ב-6 בבוקר בגלל קבוצה גדולה של 170 איש על הבוקר שרוצה לאכול. יהיה בסדר, זה מה שחשוב. עכשיו הפנים קדימה. בשבת מגיעים לחצי...

5 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של הבורג ב-31/1/2005 13:38

17 1/2005		סופרסטאר
		תגיות: רבוטה

כבר שכחתי מתי כתבתי פה בפעם האחרונה. האמת, כשצריך לריב על המחשב במיוחד בתקופה כזאת של הגשת ציונים לתעודה (אימא מורה, לא כולם מושלמים) אז צריך לפנות. אבל היום גם העסק הזה נגמר והנודניק הקטן שלי חזר לחיים ולעבודה רגילה ובאופן מסתורי חזרו חיבורי הרשת אליו, ככה שאני לא צריך את הדיסק און קי שקניתי בשביל להעביר קבצים (אבל הוא משמש גם כנגן ורדיו, אז ההשקעה השתלמה). אני חייב להודות מכאן למקליין (על הדיסק וה-2.20 ששילם בשביל לשלוח אותו בדואר רגיל!) ולבורג ולסופר-עטלף (שעזרו עם תמיכה ועצות). תודה.

בינתיים, מסביב, הכל נמשך כרגיל. אחרי השבוע חופש, קיבלתי אותה בבום של 8 ימי עבודה רצופים שעברו לי כמעט בלי לשים לב. כנראה שהשגרה בעסק השתלטה עלי עד כדי כך. המנוחה בשבת האחרונה הייתה מתבקשת, ולא היה לי משנה שאני מפסיד משמרת עם הרבה כסף. באמצע עוד הספקתי לקפוץ ולקחת את התלוש השני שלי שגירד מלמטה את ה-3300 שקל (שזה יותר מהחודש הקודם ואפילו ב-100 שקל יותר ממה שאני חשבתי שיצא). כמובן שעד שמצאתי זמן להגיע לכוח אדם וזמן להפקיד את הצ'ק יצאה הנשמה, אבל נראה מה יהיה עם זה. במלון העסקים כרגיל. פה ושם הכנסים חזרו לאופנה אבל עושה רושם ש-600 איש בארוחת צהריים כבר לא מפחידים אותי יותר. בחמישי האחרון הזמינו אותי למשמרת ערב ונתנו הבטחה שהיא לא תהיה יותר מכמה שעות בודדות ולפני חצות נהיה בבית. בפועל גילינו הר של צלחות, כוסות וסכו"ם שצריך להעביר עליהם פוליש, ובנוסף להכל גם לעזור בהגשת ארוחת ערב לקבוצה של אסטונים ולסדר את כל המסעדה אחריהם. ב-1 וחצי סיימנו את הכל רק בשביל לגלות שהביטחון החליטו שבגלל שאנחנו לא רשומים כמי שהיו אמורים לעבוד, לא אמורה להיות לנו מונית שתיקח אותנו הביתה. אחרי טלפונים למנהלים (השעה, כאמור, אחת וחצי) הם הסכימו להוריד אחת למטה. הבעיה מבחינתי הייתה שב-7 בבוקר הייתי צריך כבר להתייצב בחזרה, רענן ועירני לעוד משמרת. כנראה שישנתי עמוק מדי ולא שמעתי את הצלצול של הפלאפון שלי להתעורר (ומי ששמע יודע שהוא מסוגל להעיר מתים). ב-6 ועשרה קפצתי מהמיטה ובזריזות שהדהימה אותי הספקתי להתלבש, לצחצח שיניים, להתגלח (!) ולעשות הכנות אחרונות לפני יציאה. 10 דקות מהרגע שפתחתי עיניים הייתי כבר בתחנה מחכה לאוטובוס. ברור שאיחרתי והזמן הזה ירד לי מההפסקה לארוחת בוקר (אפילו בבית לא הספקתי לתפוס משהו). אחרי שארוחת הבוקר נגמרה התחילו ההכנות לחתונה שנערכה שם בצהריים. מסתבר שההורים של החתן או הכלה (לא ברור ולא אכפת) שייכים למשפחת דואני, וככה יצא לנו לשזוף את עינינו בצמד האחיות לבית סופרסטאר יעל ורוני, ובשפע של ילדות קטנות בנות 10 שנראות בדיוק כמוהן (מפחיד). ממש רמת אביב ג', רק מראשון לציון.

היום, לשם שינוי, היה אמור להיות יום חופש, אבל חוקי מרפי קובעים שביום כזה צריך לעשות ישיבת צוות והדרכות אז למה לא. אחרי שקצת התווכחנו, הוסכם שנחתום כרטיס וככה לשם שינוי הייתה נוכחות מלאה. הישיבה (שהתחילה רק שעתיים אחרי שהגענו) עסקה בעיקר בהדרכה. מסתבר שהמלון הדרדר לרמה שהוא מדורג במקום ה-18 מתוך 18 מבין מלונות הרשת העיסקיים באזור הים התיכון, אחרי שנים של ממוצעות. בגלל זה, החליטו למעלה (שזה אומר קומה 10) לעשות סבב בין כל המחלקות ולראות איך משפרים את השירות. שעתיים טחנו לנו במוח דק דק על הנושא הזה, ורק אחרי זה התפנו לדברים השוטפים ולחלוקת הטיפים (150 שקל, למי ששאל).

בגזרת האוניברסיטה מתחיל להיווצר מפח נפש. עוד לא ברור מהן הדרישות של אוניברסיטת תל אביב אבל כנראה לשפר את הבגרות שלי אני לא אוכל ולנסות לשפר את הפסיכומטרי יהיה מאוד קשה (או איך ניסחה את זה יועצת מיואל גבע: "יהיה לך מאוד קשה לשחזר את ההישג שלך"). אני מחכה לשבוע הבא ליום הפתוח של הטכניון (בתל אביב, כל החיפאים להירגע!) ובו אני אקפוץ גם לצפון תל אביב בשביל לדעת פרטים אחרונים ואולי גם להירשם.

אבל כל זה עוד רחוק. בינתיים צריך לעבור את יום שישי.

13 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של stoic ב-25/1/2005 20:44

27 12/2004		MERD!!!
		תגיות: רבוטה

יום 47 (אתמול)

את סוף השבוע הזה בעבודה אפשר להגדיר במילה אחת: טירוף. זה לא שמספרים גדולים של אנשים מפחידים, אבל זאת הצורה. לא יודע אם זה בגלל כריסמס, או בגלל שהייתה חתונה גדולה ביום רביעי במלון, או בגלל שתי שבתות חתן שהיו במלון, אבל מספר אוכלי ארוחות הבוקר קפץ. רק בשביל שתבינו: ארוחת בוקר במלון מוגשת מ-6 וחצי בבוקר ועד 10 וחצי. כשיש ארוחות צהריים גדולות (בגלל כנסים וכאלה) אז סוגרים בעשר. בשבתות בבוקר סוגרים ב-11 כי נותנים לאנשים להתפלל בבית כנסת ואז למלא את הבטן. ככה יש לאנשים 4 שעות לבוא ולאכול ארוחות בוקר. הבעיה בסוף השבוע הזה שבכל בוקר מחמישי ועד אתמול (היום לא עבדתי) הייתה מסה גדולה של אורחים שנזכרה לבוא ביחד, שעה לפני הסגירה. זה יוצר מצב של אווירה מזויפת של רוגע ושקט ועבודה בלי לחץ בכלל, ואז פתאום נוחתת המכה והבלגן מתחיל לחגוג. כמו עדר ארבה מורעב למדי הם מתנפלים על המזנון ומשאירים אותו ריק לגמרי, מטרטרים את המלצרים אחרי קפה ותה מכל הסוגים ולא נותנים רגע לנשום. על טיפ כמובן אין על מה לדבר. זמן לפנות מהשולחנות למדיח כמעט ואין והאנשים רק מערימים ערמות על ערמות של צלחות על השולחנות שלהם.

כל זה עוד לפני שהתחלתי לדבר על האנשים עצמם. בראש ובראשונה בשבתות בעיקר המלון מתמלא בקבוצות של משפחות דתיות עם המון ילדים קטנים. חוץ מהקשיים הרגילים שהם מערימים (לא חותמים בשבת וכאלה) הילדים שלהם משתעממים מהר מאוד מההורים שלהם שמדברים בלי סוף ביניהם, אז הם מתחילים לשחק בשטח של המסעדה. מילא לקחת אבנים מהאדניות ולפזר אותם על הרצפה, מילא לחסום את הדרך וכמעט לגרום למלצרים עם מגשים מלאים בצלחות המלוכלכות שההורים שלהם השאירו ליפול, הם גם נכנסים לכל חור אפשרי וכמעט גורמים לנזק ממשי. מצאתי את עצמי כמה פעמים נוזף בילדים קטנים שנכנסים למקום שהם לא אמורים להיות בו, פותחים דלתות של ארונות חשמל ועוד. כשהמסעדה סגורה הופיע פתאום ילד יחף שחיפש את אימא שלו (מרקו?) שישבה אי שם בלובי ולא שמה לב אליו. מלצרית נחמדה השיבה את האבידה. מאוחר בערב האימא הופיעה במסעדה (סגורה, הכנו אותה לבוקר) עם טיטול מלא בחרא ורצתה לזרוק אותו בפח באמצע המסעדה, שיעלה שם ריח. הפניתי אותה לפח אחר שיסריח שם.

אבל הקבוצה היותר גרועה היא של הצרפתים, ככל הנראה יהודים מצרפת, כי כולם יודעים קצת עברית. אם הדתיים היו מטרד, הם שברו את כל השיאים. צעקות, טענות על כל פרט קטן (מה לעשות שאין קרואסונים? לפני שנייה היו פה!), ערימות על ערימות של צלחות (יותר גרוע מישראלים) ואין סוף הזמנות של קפה הפוך ואספרסו. רק שתבינו, קפה רגיל זה לא בעיה למזוג להם ברגע שהם מבקשים, אבל בשביל הפוך או אספרסו צריך ללכת למכונה ולהכין במיוחד בשבילם בתהליך שלוקח מספר דקות וצריך להיות מדויק וטוב, אחרת הלך הקפה. עכשיו מה עושים עם עשרות הזמנות כאלה? מסכנה המכונה שכמעט קרסה בעומס שהופעל עליה. למזלנו, בשבת המכונה לא עובדת ובחצי התנצלות-חצי שמחה לאיד צריך לבשר לאורח שישכח מההזמנה שלו. בדיחה שרצה בנינו אמרה שאנחנו מבינים עכשיו למה יש כל כך הרבה אנטישמיות בצרפת, ולמה אנחנו ממש לא סובלים צרפתים. בסופו של דבר, מדובר בגרסה אירופאית של המרוקאים (ואין הרבה הבדל ביניהם).

אני מקווה שמחר בבוקר הם כבר לא יהיו ויהיה שקט. השבוע הזה אמור לעבור בשקט בלי כנסים וארוחות צהרים גדולות (מלבד שישי ושבת) וזה כבר נראה יותר ורוד. רק שאני יסיים עם זה כבר.

5 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של stoic ב-30/12/2004 21:38

הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,379 כניסות