מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

27 1/2007		אתחול
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור

שבועיים לסוף הסמסטר ואני מרגיש שהכוחות אוזלים לי מהגוף. הסמסטר הזה, שהיה אמור להיות נוח ונחמד תפס כיוון מפחיד והוציא אותי לגמרי מהאיפוס. לא שהייתי מאופס קודם, אבל עכשיו אני צריך משהו בשביל לחזור להיות נורמלי. קשה לחגוג יום הולדת כשיש לך תרגיל בית כבד על הראש להגשה באותו יום, ושותף שמתעסק בתיקון של המחשב שלו. במקום קצת לחגוג בסוף השבוע שעבר, העברתי את הזמן בבית מול המחשב, בשעות הקטנות של הלילה, חזרתי לחיפה במוצאי שבת למרות שביתת המרצים וגם אז ישבתי בלילה בחווה עד שאזלו לי לגמרי הכוחות. בלילה הראשון (בין שבת לראשון) ישבתי עד 3 ופרשתי והשותף המשיך עד 7 בבוקר. יש אפשרות להגיש עד 5 ימים איחור תמורת קנס (5 נקודות ליום) , אז המשכנו לנסות ולגרום לקוד שכתבנו לעבוד. אני לא אלאה אתכם ביותר מדי פרטים על התרגיל (בכל זאת, אני רוצה לשמור על קוראים) ורק יגיד שמדובר במימוש של מבנה נתונים מסוים שממנו ניתן לשלוף נתונים תוך זמן מסוים.

ביום ראשון כבר אמרתי שאני צריך קצת הפוגה. בכל זאת, יום הולדת. למזלי, סימפ הייתה בסביבה ולקחה אותי למקום הקבוע שלנו, להפוגה קלה וטובה של שעתיים (אחחח, איזה המבורגר). אחר כך חזרתי למקום הפשע והמשכנו בניסיונות שלנו. אני נטשתי בסביבות 4, השותף המשיך עד 6 ומשהו. עובד? ברור שלא. נזקקנו לעוד לילה בשביל לעשות ניסיון אחרון. בסופו של דבר, הגשנו את העבודה ביום שלישי בצהריים, כשאנחנו יודעים שהיא לא עובדת במאה אחוז, אבל אחרי כל ההשקעה, זה יהיה פשע להבין לא להגיש.

חזרתי הביתה גם בסוף השבוע הזה. למרות מבול השיעורים לשבוע הבא (4 הגשות ב-5 ימים), הייתי צריך לבקר את סבא וסבתא שלי ולראות את אבא שלי, הייתי צריך לשבת עם התל אביבית לשיחה קרובה וצפופה (על כוס קפה וארנב משוקולד בקור המקפיא של הים ביפו) וגם לעשות היכרות עם הנגן החדש שלי, המפלצת הקטנה. שדרוג קטנטן שרציתי לעשות לעצמי לכבוד היום הולדת.

שבועיים לסוף הסמסטר ונכנסתי לאוברדרפט בכוחות שאמורים לגרום לי להמשיך הלאה. כבר אין לי כוח להתעסק בשטויות, לשחק משחקים או להתפרק שוב. סימפ הגדירה השבוע את אותו מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב במהלך השנתיים האחרונות, מעגל שצריך להישבר. הוא לא צריך להישבר מהסיבה שמשהו צריך לקרות. הוא צריך להישבר כי אני זה שצריך לקחת החלטה ולהגיד שיש לי מספיק דברים על הראש עכשיו ואני לא צריך את זה שוב פעם, כי שוב המעגל יביא אותי לאותה נקודה בדיוק. סופי השבוע בבית רק מכניסים אותי עוד יותר ללחץ של זמן, ועוד לא מצאתי זמן להתחיל ללמוד למבחנים שלי (ויש פתיחה מפוצצת עם 3 מבחנים לא קלים בשבוע הראשון). מדהים אותי איך חייתי לי פעם בטוב עם האמונה שמה שאני רוצה בסוף יקרה, ואיך בשנתיים האחרונות אני מוצא את עצמי שוב ושוב בתוך המעגל הזה ולא מצליח להיחלץ ממנו, ובעיקר לא לומד. איפה הימים ההם, שבהם התעסקתי רק בדברים שבאמת השפיעו לי על החיים ולא חיפשתי אחרי מה שאין לי. נכון, זה היה חסר לי גם אז, אבל האמונה שזה יקרה מתישהו השאירה את זה בצד, עד שהתחלתי להרגיש את זה באמת, ומאז זה לא עוזב אותי.

את הגלגל אני לא אוכל להחזיר אחורה, ואני גם לא רוצה להיות באותה תקופה שוב. אני רוצה להישאר האני הבוגר יותר של עכשיו ולחזור להאמין באמונה ההיא. אני צריך את השקט, את השלווה הפנימית, לא להיגרר למשחקים, לא לתת שישחקו בי, לקבוע לעצמי את הכללים ומה אני רוצה ומוכן לעשות, גם אם זה אומר לוותר על דברים שעכשיו אני רוצה ולא בטוח שאני יכול להשיג אותם. זה לא הרמת ידיים, זה הכרה במציאות. אני לא חושב שאני מסוגל לקום ולשנות את העור שלי, להיות מישהו אחר, מנאייק כזה. אני רוצה להיות מי שאני, בלי משחקים, בלי פוזות, אני נטו. אל תתלו בי ציפיות, אל תחשבו שאתם לגמרי מכירים אותי. צילקו אותי (מלשון צלקת) מספיק בשנה האחרונה, התישו ופירקו. עכשיו אני קובע את הטון, ולעזאזל העולם.

שמור   בטל

25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-31/1/2007 10:22

 

21 1/2007		(07)211
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, יוצא אל האור, אופטימי

שמור   בטל

46 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-27/1/2007 15:09

 

2 1/2007		יום חדש נפלא: פוסט פתיחת החודש [ינואר 2007]
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש

"עכשיו קצת קשה, אתה חושב לוותר,
אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים.
הופך שולחנות לעיתים רחוקות
וגם זה רק כדי לנקות את הרצפה עם קצת מים."

זה מדהים איך שפתאום עוד שנה נגמרת לה, ואתה שוב סופר לאחור. זה נראה ילדותי מאוד, אבל יש בזה סוג של משהו שהוא מאוד אישי ופרטי, שמייצג את כל החגיגה הקטנה עם עצמי ביום הזה. אז עכשיו יש 20 יום לחשוב על מה היה (ובינתיים התבזבז לו אחד על מחשבות על עצים וקשרים לוגיים).

את השנה האחרונה אפשר לסכם כשנה של אכזבות. נכון, כל החיים שלי אני רק מתאכזב, אבל משהו בשנה האחרונה היה יותר חזק מאי פעם, משהו שגרר אותי פעם אחר פעם למטה והקשה עוד יותר על הטיפוס בחזרה למעלה. מהציונים שלי ודרכי הלמידה, דרך אנשים שגילו פעם אחר פעם את הפרצוף האמיתי שלהם ועד אכזבות מניסיונות רומנטיים כושלים. בסופו של דבר אני מוצא את עצמי רגע לפני ה-24 כמעט באותה נקודה שהייתי בה בדיוק לפני שנה, רק עם תחושות קצת יותר מוקצנות.

זו הייתה שנה של התפקחות. הבנתי שמה שהולך לי כאן זה לא מה שהייתי רגיל לו בחוץ ושאני באמת צריך לקחת את עצמי בידיים בצורה רצינית אם אני רוצה להיות גאה בהישגים שלי ובמה שאני רוצה לעשות ולהראות לעולם. הבנתי שאני עדיין נאיבי ותמים כלפי אנשים ושאני עדיין לא מסוגל להבדיל לגמרי עד הסוף מי באמת יכול להיות חבר ומי סתם תופס טרמפ. למדתי שאני לא יודע מה הבעיה שלי והחלטתי שיש לי מספיק דברים שמבלבלים את המוח עכשיו, ואני לא צריך שגם הלב ישחק בי עכשיו.

למדתי להעריך את החברים שבאמת קרובים אליי, ולמרות רגעי המשבר שהיו לי כמעט עם כל אחד מהם (במיוחד עם שתי הקרובות), הם עדיין קרובים וטובים, ובעיקר חברים אמיתיים. מצאתי לי אנשים שאפשר לסמוך עליהם ולדעת שאם צריך, אני אקבל עזרה. אני עדיין נותן מעצמי לאנשים שאני מכיר, אבל המנגנונים הפנימיים עדיין נאיביים מכדי לסנן את זה יותר מדי. אני עדיין צריך ללמוד איך לקבל מחמאות, בלי לחשוב אם הן ריקות מתוכן, בעיקר אם הן רק נזרקות לאוויר וזהו.

התחלתי סוף סוף לאזן קצת את עצמי. לנסות לארגן מחדש לוח זמנים טוב ולהתרכז בדברים החשובים, או לדעת מתי להפסיק לרדוף לפני שאני אהפוך לפתטי כלפי חוץ, ומרוסק עוד יותר כלפי פנים. עוד לא ממש הבנתי מה אני עושה ומה אני צריך לעשות, אבל אני מנסה יותר לדאוג לעצמי, לנסות לעצור את הנפילות בזמן, ובו בזמן לנסות לא לשמור דברים כל הזמן בפנים. עוד לא השתחררתי מהניסיונות שלי להוכיח לכל העולם מי אני, להוכיח לגאונים שמסתובבים מסביבי שגם אני כאן ומסוגל להוציא ציונים כמוהם, להוכיח להיא שהיא הפסידה כאן משהו שאחרת מרוויחה עכשיו (באופן כללי ולא אחת ספציפית). מיותר לציין שקודם כל אני צריך להוכיח את הדברים האלו לעצמי לפני שאני בכלל מנסה להוכיח לאחרים.

אז הנה אתה, 24 פחות 20 (טוב, כבר 19), בשנה השנייה שלך, עם ממוצע ציונים שהשתפר קצת בקיץ ובתקווה שייתן איזו שהיא קפיצה חיובית יותר תוך חודשיים, גר רוב הזמן מחוץ לבית אבל עדיין תלוי מאוד בהורים, שומר על גרעין קטן של חברים קרובים ומספר גדל של חברים מסביב (אבל עם מספר שלא משתנה בטור הנוסף), ועדיין מנסה להבין את העולם שמסביבך. אם השנה האחרונה הייתה שנת למידה, אז השנה אני כבר רוצה להתחיל ליישם, להתחיל להתקדם, להרגיש שגם אני מישהו. זה בדיוק מה שעבר לך בראש כשראית אתמול את הזיקוקים שבישרו על השנה החדשה (ומצאת דרך מעניינת להתחמם בקיפאון ששרר בחוץ בשעה הזו...).

בלי להרגיש שוב מתחילים לספור אחורה, בתקווה שהיום שלי בשנה לא יהיה היום היחידי שבו אני באמת ארגיש קצת אושר. אולי הסוד הוא פשוט לתת לדברים לקרות, בלי לנתח יותר מדי, בלי להיות כל כך כבד, פשוט להיות ולזרום. אולי הסיפור האמיתי הבא כבר כאן, ואני פשוט לא שמתי לב אליו. עדיין.

"ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"

[יום חדש נפלא – אריק ברמן, שכבר יותר משבוע לא יוצא לי מהראש]

שמור   בטל

21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/1/2007 22:33