מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

21 9/2006		סוף (שנה)
		תגיות: אהבה ויחסים, יוצא אל האור

כנראה ידע זה שהחליט על תאריכי הבחינות לכוון שמועדי א' יסתיימו בדיוק עם ראש השנה. ככה, הוא אמר, יוכלו הסטודנטים לסיים עם כל המטלות שלהם ולפתוח את השנה החדשה ברגל ימין, שמחים וטובים. כמובן שזה לא נכון, כי הסיכויים שסטודנט טכניוני ממוצע לא ייגש למועד ב' כלשהו (ובסמסטר הנוכחי יש גם מועדי ג', צריך לבחור 2 מבין שלושת המועדים) שואפים בדיוק לאן שהציון שלי בחדו"א שואף לו. טוב, קצת הגזמתי. הוא יותר חיובי מזה, אבל לא חיובי ממש (בצורה כזאת שאני חייב לגשת למועד נוסף). אז כן, מחכים לי שלושה מועדי ב' מהשבוע הבא, אולי אני אחליט לגשת גם למועד ג' אחד (וזה כבר יקרה בתוך סמסטר חורף), אבל מאז הנפילה בחדו"א שהיה המבחן הראשון אחרי המלחמה, הציונים שלי נראים טוב יותר. אפילו במבחן בקומבי, שיצאתי ממנו עם הרגשה מחורבנת קיבלתי ציון שהיה קרוב מאוד לממוצע הכללי (70) ובהתחשב בעובדה ש-20% נכשלו, ושמועדי ב' הם קשים בטירוף והרבה יותר ממועדי א', אני אומר תודה וממשיך הלאה. המבחן האחרון, אתמול, קצת קלקל. דווקא חשבתי שילך בסדר, הייתי בסדר עם החומר אבל משהו התפקשש באמצע. את החלק הראשון שלו הצלחתי להעביר בצורה טובה יחסית ואנשים אחרים התלוננו שלא היה להם זמן, אבל החלק השני היה הרבה יותר גרוע. קרוב לחצי מהזמן בהיתי בדף עם השאלה והוא סירב לענות לי איפה לכל הרוחות מתחבאות השגיאות שהמרצה הארור שתל בקוד שהוא כתב. אומרים שצרת רבים, פקטור גבוה, אבל אני מחכה לציון הסופי של הקורס בשביל לראות אם בכלל כדאי להשקיע זמן בסוף החודש הבא ולגשת למועד ב'.
השנה נגמרת לה מחר ואני רציתי לסיים את השנה הזאת עם תקווה גדולה לשינוי, עם התחלה טובה של השנה הבאה. הבעיה שקצת קשה לקבוע להיפגש באמצע תקופת מבחנים, בטח שגם לי וגם לה יש שני מבחנים באותו שבוע (ואצלה ההפרש ביניהם היה הרבה יותר קטן). רציתי להיפגש איתה שוב אחרי אותו ערב סרט, אבל כל אחד היה עסוק ולא הצלחתי למשוך אותה מהספרים לכוס קפה. השבוע היא זאת שפנתה ושאלה אם אני רוצה להיפגש. אז קבענו בבית הקפה הטכניוני (כן, יש לנו כזה. אז מה אם אנחנו חנונים, אנחנו יכולים להרגיש קצת אוניברסיטת תל אביב...). מתיישבים על ספל קפוצ'ינו (או הפוך) ושוברים את הקרח. מקטרים על החגים שמגיעים, כל אחד והבעיות המשפחתיות שפתאום צצות, על הבחינות, על החברה שלה שמציקה לה בשעות הקטנות של הלילה בגלל החבר שלה. מראש לא תכננו להיפגש להרבה זמן כי כל אחד צריך לחזור לענייניו ואני מלווה אותה חזרה למעונות שלה (שבמקרה הם בכלל בצד השני של הטכניון, אז מה?), כשבדרך עוברים דרך המקומות ההזויים והנסתרים שיש, שאני אפילו לא חשבתי שהם קיימים. כשמגיעים לבניין היא קולטת שהגיע המשלוח שהיא הזמינה מהסופר והשליחים כבר חוזרים לתוך הטנדר שלהם. היא רצה למעלה ובדרך מספיקה להגיד לי שלום מהיר. את החדר בחזרה לחדר אני עושה בצליעה קלה. מסתבר שהקיר של הבניין יותר חזק ממני, לא משנה כמה אני אבעט בו מרוב תסכול.
כשהגעתי בחזרה כבר אמרתי שמגיעה לי עוד הזדמנות עד שנוסעים הביתה לחג. חיכיתי קצת ואז שלחתי לה הודעה וכתבתי שההפסקה הזאת גרמה לי להרגיש טוב, ובעצם עזרה לי להמשיך ללמוד יותר טוב בהמשך הערב. שאלתי אותה אם היא מסכימה שנעשה את שוב מחר והיא הסכימה. את היום למחרת העברתי עד הערב בהתכוננות למבחן ביחד עם מוזיקה טובה באוזניים. האווירה הכללית הייתה די אופטימית עם תחושה שהולך להיות טוב. חיכיתי לה ליד הקפה, התיישבנו לנו בשולחן בחוץ ופטפטנו. אחר כך עשינו טיול קטן לכיוון הדירה במעונות של חברה שלה ("זה לא שאין לי ללמוד", אמרתי לה, "אני פשוט צריך קצת הפסקה מזה"). אחר כך התחלנו ללכת בחזרה לכיוון הפקולטה שלי, אחרי שאמרתי לה שאני רוצה קצת זמן אינטרנט, למנוע מהתיבות דואר שלי מלהתפוצץ והיא אמרה שהיא תלווה אותי לשם כי "מחר לך יש מבחן וזה יותר חשוב". כשהגענו לדלת, רגע לפני שהסתובבה ללכת בחזרה לחדר שלה, תפסתי אותה ואמרתי לה שאני רוצה להגיד לה משהו. הקול שלי רעד, גם הברכיים (הבנתי סוף סוף את המשמעות של הביטוי פיק ברכיים...) ובין לבין הצלחתי להגיד לה שטוב לי איתה, ומאז שאנחנו נפגשים רק אני והיא בלי החוליה שקישרה בינינו למדתי להכיר אותה ושהיא פשוט מוצאת חן בעיניי. היא שתקה, והשתיקה נעשתה יותר ויותר מביכה מרגע לרגע. בסוף היא אמרה שכרגע היא לא רוצה אף אחד מסיבות אישיות, אותן סיבות שגרמו לה להיפרד מהחבר האחרון שלה. לא דיברנו יותר מדי ובסוף כל אחד הסתובב לו לכיוון שלו והלך לדרכו.
למחרת אחרי המבחן ישבתי עם א' על הדשא לנוח. הוא סיפר לי שהוא דיבר איתה אחר כך (וגם לפני) ושהיא אמרה לו שכרגע היא לא רוצה שום דבר רציני ושלהיות איתי זה יהיה דבר רציני. הוא ניסה לייפות את זה, לנחם, להגיד שבעצם זה לא נכון שהיא לא רוצה בכלל. לא ניחם. אחר כך הוא אמר שבתקופה שרק הכרנו, כשהיא הגיעה לראות אצלנו סרט בחדר עם החברה שלה במהלך הסמסטר, דווקא מצאתי חן בעיניה והיא היא מעוניינת אבל אף אחד מאיתנו לא עשה שום צעד בכיוון. אחר כך נזכרתי איך בסוף הסמסטר, רגע לפני המבחנים, היא הזמינה אותי אליה ביום שישי ששנינו נשארנו לבד במעונות לארוחה. אחר כך נחתה הקטיושה בסטלה מאריס, היא חשבה שאני נסעתי הביתה ואני חשבתי שהיא שכחה מכל העסק וזה שוב התפקשש. רגע לפני שחזרנו צפונה היא שלחה לי הודעה ושאלה מה קורה. אני התקשרתי אליה והתחלנו לדבר, להעביר חוויות מלחמה ואז היא אמרה איך חסרים לה אותם הסרטים בימי רביעי בערב שהיינו רואים כל החבורה אצלנו בחדר. בלי יותר מדי לחשוב שאלתי אותה אם בא לה ללכת לסרט, והיא הסכימה. משם הכל התחיל להתגלגל.
אחרי שנגמר הזמן אינטרנט וחזרתי לחדר, לא רציתי לדבר עם אף אחד. רציתי את השקט הרגיל שלי. החלפתי במחשב את "השיר של איתי" עם "קליפה" ופשוט ישבתי והקשבתי למילים המכאיבות. אחרי חזרה קטנה אחרונה על החומר רציתי מישהו קרוב לדבר איתו, לשפוך את כל הדברים בפניו, אבל אחת נרדמה והשניה תקועה לה אי שם וגם ככה בקושי מדברת איתי, אז החלפתי בגדים, כיביתי את האור וניסיתי לישון. למרות שהייתי צריך לקום מוקדם בבוקר, לא ממש הצלחתי להירדם. הסתובבתי במיטה והמחשבות הסתובבו אצלי בראש, והכרית נהייתה מלוחה. התסכול התחלף לו בייאוש ובאכזבה, עם לא מעט מחשבות אם בכלל הכל כדאי, אם בכלל יש טעם לחפש אהבה שאני בכלל לא יודע אם קיימת. הדבר האחרון שאני זוכר לפני שנרדמתי היה את השיר שבקע מהרדיו של השכן מלמעלה. Stop crying your heart out...שמור   בטל

34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/9/2006 01:40

 

25 8/2006		ישראבלוג שלי
		תגיות: יוצא אל האור

5 שנים לישראבלוג (היום), 3 וחצי שנים לבלוג (ביום שישי הבא). הייתי אז חייל, שחבר טוב שלו הראה לו את הדבר הזה שנקרא בלוג והזמין אותו להיכנס פנימה לתוך העולם הזה. לקח לי את הזמן להיפתח, להתחיל לדבר יותר על עצמי ופחות על הסביבה (זה התבטא בשינוי של השם), אבל מאז לא הפסקתי. היו תקופות שפל בכתיבה, שפשוט לא היה לי חשק וכוח לכתוב, ותקופות שהכל יצא בהן החוצה ולא יכולתי להפסיק את עצמי. בצבא כתבתי פעם בשבוע, כי זה הזמן שהייתי מגיע הביתה, כשהשתחררתי כתבתי על חיפוש העבודה ועל העבודה שמצאתי והחוויות שהיו בה ואחר כך התחילו הלימודים וכל מה שקשור בהם. זה בדיוק הזמן להתחיל לנבור בארכיון שלי ולהיזכר בפוסטים שאני הכי אוהב, בתגובות הטובות (וגם כאלו שלא) ובעיקר לראות את התגובות הראשונות של חלק מהאנשים שהפכו בצורה כזאת או אחרת לחלק מהחיים שלי.
הבלוג הזה גרם לי להיפתח, להוריד חלק מההגנות שהצבתי מסביבי. אולי זה האנונימיות של הרשת והיכולת להסתתר מאחוריי מסך ומקלדת, אבל זה עבר גם החוצה, לעולם הגדול. הימים האלו מציינים שנתיים בדיוק להיכרות עם זאת שהתחילה את כל התהליך הזה, שהצליחה למצוא את הדרך פנימה. זה התחיל מתגובות הדדיות, נמשך בהתכתבות ובמשחקי רשת זוגיים ועד לשיחות טלפון ארוכות ושיחות נפש על כוס בירה ונרגילה (היא) בחוף הים. בעיות טכניות (צבא, מלחמה, ביטולי הופעות) מנעו מאיתנו לציין את המועד כמו שצריך (אבל עוד לא אמרתי נואש).
לפני שנה כתבתי כאן שאני כותב בעיקר בשביל עצמי, לתעד את החיים שלי ובעיקר לא לשמור דברים בבטן. היום אני חושב שזה לא כל כך נכון. לפני כמה זמן פנה אליי מישהו, החמיא לי על הבלוג ואז שאל "בלוג כל כך ותיק, איך כל כך מעט כניסות?”. עניתי לו, שזו לא הכמות שמעניינת אותי, זו האיכות. אני לא יודע כמה אנשים חולפים על פני הבלוג כל הזמן, מציצים לרגע ואז ממשיכים הלאה, אבל אני יודע טוב מאוד מי מגיע ונשאר, מגיב, עושה מנוי (דרך האתר) ואפילו פונה בצורה קצת יותר ישירה. עד היום לא הייתה לי אף תלונה לגבי אנשים שנשארו כאן לקרוא. עם חלקם אני מצ'וטט דרך המחשב, חלקם פגשתי ועם חלקם אני מעוניין להיפגש. הבלוג הזה, בכל שלושת וחצי שנותיו, לא היה מעולם 100% אני. יש חלק לא מבוטל לכל אותם קוראים וקוראות שמגיבים כאן, שנכנסים לחיים שלי בכל צורה שהיא (והרי הבלוג אמור להראות את החיים שלי). בשנה וחצי שיש לי פרו עוד לא סגרתי אותו לכניסה באמצעות סיסמא ורק פעם אחת חסמתי את האפשרות לתגובות, בגלל פוסט שהיה לי קצת כבד בגרון (ועדיין קיבלתי עליו תגובות.
אז לכבוד היום הולדת אני רוצה להגיד לכל מי שעובר או נשאר כאן, הרבה הרבה הרבה תודה.

דבר אחרון: לשם שינוי, הבלוג מועמד השנה בשתי קטגוריות בישראוסקר: הבלוג העמוק והבלוג הוותיק (לא התקבלה המועמדות לבלוג האמיתי). כל מי שרוצה יכול להצביע לאיזה בלוג שהוא רוצה, בקטגוריות האלו וגם בשאר הקטגוריות. יש בהחלט מועמדים ראויים. לא חשוב לי כל כך לזכות בדבר הזה, אבל מבחינתי כל קול שאני אקבל הוא סוג של הערכה ותודה. בהצלחה לכולם, ויום הולדת שמח.שמור   בטל

15 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-28/8/2006 21:26

 

19 7/2006		על ארבע
		תגיות: יוצא אל האור

פרדל העבירה ראשונה, ואחר כך מישהי גם העבירה (3 פעמים!), אז אני מנצל את החופשה הכפויה שלי (באדיבותו הרבה של חסן נסראללה) ונותן לכם 4X4:

 

ארבעה דברים שאינכם יודעים עליי:

1. אמונה תפלה (ודי אידיוטית, למען האמת) – אני לא דורך על אבני שפה אדומות. בכלל.
2. למדתי בכיתת מחוננים ביסודי, בחטיבה וגם אחר כך בתיכון (אותה כיתה כל הזמן). אני לא מרגיש יותר חכם מהרבה אנשים אחרים.
3. צה"ל כמעט לא רצה לגייס אותי. עד היום אני לא מבין למה...
4. ויש עוד כמה דברים, אבל את זה יודעים מי שבאמת קרובים אליי.

ארבע עבודות שעבדתי בהן:

1. ממיין תרופות במפעל של אבא שלי (עבודת קיץ זמנית ומאוד קצרה).
2. עובד מטבח במקדונלד'ס הקרוב לביתי – לא מאמין ששרדתי שם שנה ואפילו קיבלתי עובד מצטיין...
3. צבא (מסובך מדי להגדיר את זה, אם זה נקרא עבודה...).
4. מלצר בבית מלון בתל אביב – ושוב, לא מאמין ששרדתי שם 8 חודשים שלמים...

ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב:

1. פורסט גאמפ.
2. מלך האריות.
3. ליאון.
4. מועדון קרב.

ארבעה מקומות שגרתי בהם:

1. תל אביב, עיר הולדתי.
2. חולון, הבית האמיתי, קרוב ל-17 שנים.
3. חיפה, הבסיס שלי. 5 ימים בשבוע במשך קרוב ל-3 שנים, חדר ומיטה משלי. בית, לא?
4. חיפה, טכניון. עוד מעט (ולא יודע מתי זה יהיה) אני עוזב את החדר הנוכחי שלי במעונות ועובר לדירה במקום אחר בקמפוס. נחיה ונראה...

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב (נכון לכתיבת שורות אלו):

1. אבודים.
2. זהות בדויה.
3. 24.
4. ורוניקה מארס. ותודה שיש אימיול אחרת לא הייתי מצליח לעקוב אחרי כולן עם הלימודים.

ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה:

1. פריז ולונדון (טיול משפחתי לבר מצווה שלי).
2. איטליה (הטיול בשביל אחותי).
3. אירלנד (ארץ מדהימה, עיתוי הנסיעה היה די אומלל).
4. ישראל, כי הארץ שלנו היא הכי יפה.

ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי:

1. וואלה (בגלל המייל, ובגלל החדשות יחד עם כל שאר אתרי החדשות למיניהם).
2. הפורומים של אס"ט (אגודת סטודנטים טכניון, למי שלא הבין), כי בטוח מישהו הצליח את שאלה 11 בגיליון האחרון בחדו"א ומוכן לשתף את זה עם כל העולם.
3. ישראבלוג (די קשור לאתר הראשון ברשימה, כל העידכונים מגיעים רק לשם, יש מייל אחר לשאר הדברים).
4. האטריק, כי הגיע הזמן שהקבוצה שלי תתעורר ותדרוס את הליגה (שני מחזורים לסוף, צריך עוד 3 נקודות בשביל פלייאוף ולא לרדת ליגה אוטומטית).

ארבעה דברים שאני אוהב לאכול:

1. הלזניה של אמא.
2. חזה עוף, שהכינו אותו כמו שצריך.
3. סלט, אבל איך שאני חותך אותו ומוסיף לו דברים.
4. שוקולד...

ולמי הלאה?

1. פ(י)לו.
2. ninelives99.
3. ג'וזפ.
4. מקליין (אתה תכתוב?)

שרק יהיה שקט...

שמור   בטל

30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/8/2006 16:16