מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

16 12/2009		אס"טת
		תגיות: אגודה, יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, מסקנה יומית

ביום ראשון האחרון, כמו כל חנוכה, ארגנו בפקולטה חלוקת סופגניות והדלקת נרות חנוכה. בימים רגילים זה כבר לא היה מרגש אותי (בכל זאת, זה קורה כל שנה במיוחד שאני זה שדאג לזה בשנה שעברה), אבל בגלל שהיו"רית הנוכחית נעדרה, כל הארגון של יום האירוע שוב נפל עליי. כל ההתעסקות עם לארגן קבוצה של אנשים, להזיז אותם ממקום למקום ולדאוג שהפעילות תתקתק, החזירה אותי אחורה לרגעים היותר טובים של עיקר הפעילות האגודתית שלי. כל ארגון של אירוע, למרות הלחץ הגדול שהוא מביא איתו, מוציא את הכי טוב שאפשר וגורם להנאה כשהוא מצליח וכשאנשים מסביב נהנים. פתאום אותו וירוס אגודתי שהדביק אותי לפני שנתיים וחצי ושהספיק להיות מדוכא, שוב התעורר ושוב ניסה לשלוח אותי חזרה אל לב העשייה.

כשקופץ לי רעיון לראש, לוקח לו הרבה זמן להיות מעוכל בפנים כדי שאני אספיק לחשוב עליו מכל הכיוונים. ככה זה גם כשקופץ רעיון לקחת תפקיד קטן שעד עכשיו כמעט ולא היה משמעותי ולהכניס לו הרבה משמעות. הוא לא גדול, ככה שהוא יוכל להשתלב עם שאר הדברים שאני עושה (ובמיוחד עם החוסר ניסיונות למצוא עבודה אמיתית) ויאפשר לי לתרום את הידע שצברתי בכל הזמן שלי באגודה. ההתעוררות של הווירוס גרמה לי לחשוב שיש לי עדיין מה לתרום ומה לתת, לחנוך אחרים ולהשאיר אחרי עוד משהו מעבר למה שאני כבר משאיר. מדובר על ניהול של צוות של אנשים שמחזיקים בתפקיד שאני פעם החזקתי, ובצורה הזו להחדיר להם את אותה תחושת אחריות וראייה של מהות התפקיד מהתקופה ההיא.

היו לי כמה שיחות בעניין עם כמה אנשים שנמצאים במערכת (או בדרך החוצה ממנה) ורובם דווקא הביעו התלהבות. זה לא כזה הפתיע אותי, אבל חיפשתי גם את הצד השני, הצד שיגרום לי להתפכח ולהסתכל על הדברים מהצד השני, ושיחה קצרה היום בצהריים נתנה לי אותו. אני כבר בשנה האחרונה של התואר שלי, עם רצון עז לסיים ולעוף מכאן, ובסופו של דבר הממוצע שלי די על הפנים ויהיה לי מאוד קשה למצוא עבודה (ואת זה אני אומר עוד לפני שבאמת התחלתי לחפש, וכוסומו, אני כל הזמן דוחה את זה). לקחת על עצמי עוד תפקיד, קטן ככל שיהיה, בטוח יפגע בצורה כזו או אחרת. אני ממש לא מהאנשים שיעמדו עכשיו עם סטופר ויספרו כמה שעות הם עושים כל חודש בשביל להגיע למכסה שלהם ואז לצאת לחופש עד סוף החודש. כשאני נכנס לתפקיד מסוים, אני עושה אותו עד הסוף ולא מוותר, במיוחד אם משהו מפריע לי. זו אחת התכונות שהתפתחה אצלי מאוד בשנתיים וחצי האחרונות ואני באמת לא יכול להעריך כמה אני הולך להשקיע, אבל ברור לי שאני הולך לנשום את זה. כל עוד אני לא מוצא עבודה הגונה, עדיף לי באמת להשקיע את מירב המאמצים והזמן שלי בשיפור הממוצע שלי וסיום התואר עם תחושה חיובית שיכולה רק לעזור לי בהמשך.

למרות כל זה, הדגדוג הזה של הווירוס עדיין שם. טופס הגשת המועמדות נח כאן על השולחן, רק מחכה שאני אמלא אותו (ויש לי זמן עד ליום ראשון). אני באמת שצריך לשקול עכשיו את כל האופציות שלי ולהחליט מה מטרת העל שלי בשנה הקרובה. בשורה התחתונה, נתתי כל כך הרבה מעצמי למען האחרים, הרבה יותר ממה שקיבלתי בחזרה, ולמרות הכל אני עוד לא מפנה את אותם משאבים לכיוון שלי. ואולי באמת גם הגיע הזמן לתת לאנשים אחרים להתפתח, גם אם הם פחות מוצלחים. אולי למישהו כאן יהיו עצות טובות יותר, מי יודע?

מסקנה יומית 15/12/09
יש יתרונות מבורכים בלהיות חבר הנהלה בדימוס. זה עוזר לדעת להגיד את המשפטים הנכונים בזמנים הנכונים בעיקר בשביל להיחלץ ממצבים שיכולים להתפתח לא נעים בתוך הפוליטיקה העדינה של האגודה (ובמיוחד בימים האלו).

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-16/12/2009 10:50

 

27 9/2009		עניינים שבלב - חשבון נפש לפני כיפור
		תגיות: יוצא אל האור, לב, מסעותיי עם עצמי

כל אחד מגדיר לעצמו איך הלב נראה. יש כאלו שיראו אותו בתור שריר גדול שמחולק לארבעה חדרים עם צינורות שנכנסים ויוצאים, אחרים רואים צורה סימטרית אדומה עם שפיץ בתחתית שאפשר למצוא על קלפים (ולא רק). אני רואה את הלב בתור צורה אבסטרקטית מבחוץ שמחולקת בפנים לתאים תאים, כשכל תא מייצג משהו חשוב. יש אזור שמוקדש לזיכרונות ולתחושות, אחר לחפצים ועוד אחד לאנשים. המרכז הוא החלק החשוב ביותר וככל שתא נמצא קרוב למרכז, ככה התוכן שלו הרבה יותר חשוב. הכל בפנים יכול להיות דינמי, תאים זזים ממקום למקום בהתאם לזמן בדיוק כמו שאנשים נכנסים ויוצאים מהחיים.

לפני שנה, כמעט בלי אזהרה מראש, תא שהיה ממוקם מאוד קרוב למרכז התפוצץ. גם עכשיו קשה לי לשים את האצבע על שרשרת אירועים מסוימת שהובילו לזה והאמת שכבר אין טעם לנסות ולהבין מה קרה. במשך כמה חודשים החור שנפער דימם בצורה די רצינית, והכאב התערבב בתחושות של בלבול ותדהמה לא ברורים. בנקודה מסוימת הבלבול התחלף באכזבה מסוימת וכעס שכילה את מרבית השאריות של החדר. המיקום המרכזי של החדר היקשה מאוד על עצירת הדימום ועל סתימת החלל שנפער במקומו. יכול להיות שזה גם נבע מתקווה מסוימת שניתן לבנות מהשאריות את החדר מחדש, אפילו באותו מיקום. זה נבע מתוך התמימות שקירבה מסוימת וחברות שעל פניו נראתה חזקה מאוד וקרובה מאוד יכולה לגשר על פערים שצצים, כזאת שתגרום לך להתעלם מהדברים הרעים ולהתרכז רק בטובים (כי לרוב הם יותר חזקים ויותר משמעותיים). ככל שעבר זמן התמימות נמוגה והשאריות נעלמו אבל החור עדיין נשאר והפצע עדיין מדמם, גורם לי לחשוב על מה שהיה שם בפנים מפעם לפעם.

שנה אחרי וכבר קורים תהליכים שיובילו לסגירת החור והפסקת הדימום. זה מעייף ומתסכל אותי כל פעם מחדש להיזכר בזה, ושום דבר כבר לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה ולהחזיר את הכל למצב שהדברים היו לפני כן. התאים מסביב באותה שורה מתרחבים ומנסים למלא את החלל הזה (וגם לפנות מקום לתא נוסף שהצטרף לשורה הזו במהלך השנה) ולהתגבר על הטראומה שנוצרה. חלל מדמם רק תוקע אותך במקום ולא מאפשר לך להתקדם, לגלות חוויות חדשות ולהכיר עוד אנשים וכאב הפיצוץ רק מרתיע אותך מלנסות להכיר כי פיצוץ כזה יכול לחזור. אבל אי אפשר לחיות ככה, במירמור תמידי ובתחושה של כאב וכעס. החיים אמורים להתקדם קדימה ולא להיתקע במקום.

הפוסט הזה הוא לא השלמה עם המצב. הוא לא בקשת סליחה או רצון לקבל סליחה כי פשוט כבר אין על מה. מילה אחת קטנה, גם אם היא תהיה מלאה בכנות, לא תוכל להחזיר אמון שנבנה במשך כמה שנים והתפוגג תוך חודשים, וגם לא יהיה ניתן לבנות את האמון הזה בחזרה באותו אופן. הפוסט הזה בשבילי הוא כמו יוד שאותו אני מטפטף אל תוך הפצע במטרה לסגור אותו ולאפשר לי להשתמש במקום הריק לצורך דברים אחרים, חשובים יותר. אי אפשר לחיות בעבר ואי אפשר לשנות את מה שהיה, וגם אם היה אפשר, לא בטוח שהייתי רוצה לשנות כי מכל דבר בסוף אנחנו לומדים, בין אם זה משהו קטן וחסר משמעות או גדול ומלא ברגש. כמו כל דבר בחיים, אני רוצה לצאת מהסיפור הזה בן אדם טוב יותר, שיודע להבחין טוב יותר מי הוא חבר אמת. מכל הדברים שעברו עליי בשנה האחרונה, זה הדבר שהכי חשוב לערוך לגביו חשבון נפש, כדי להבין קצת יותר טוב מה קרה ולא להגיע לדבר כזה שוב. גמר חתימה טובה.

(נכתב בהשראת הפוסט הזה)

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-29/9/2009 01:47

 

20 9/2009		9 איחולים עצמיים לתש"ע
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, יוצא אל האור, חפירות של אמצע לילה

1. לסיים סוף סוף את התואר - כי נמאס כבר ללמוד וזה מתחיל להעיק, כי הרבה מהאנשים שהתחילו איתי סיימו עכשיו והאחרים יסיימו בסוף הסמסטר הקרוב (ואז לי יהיה עוד סמסטר), כי הגיע הזמן לסמן וי על העניין הזה ולסיים אותו בצורה הטובה ביותר. אני לא יודע מה יהיה אחר כך, אני רק רוצה שהתואר הזה יהיה כבר מאחוריי.
2. למצוא עבודה טובה ומכניסה - כמה כבר אפשר לחיות על חשבון ההורים? אני כבר לא מקבל יותר דמי כיס מהאגודה וחשבון הבנק לאט לאט מתרוקן. כבר שברתי תוכנית חסכון עתיקה אחת ולא יעבור הרבה זמן עד שעוד אחת תישבר. חוץ מזה, עבודה שווה ניסיון שטוב בשביל עבודה קבועה אחרי שהלימודים יסתיימו וגם יכניס לי משהו חדש לחיים.
3. לסיים את הפרק של האגודה בחיים שלי - כי דאגתי מספיק לסביבה שלי, צריך לדאוג הרבה יותר לעצמי (מצד שני, יש רצון להשאיר חותמת סופית לא קטנה לפני שאני נפרד סופית מכל תואר אפשרי).
4. ליהנות הרבה יותר ממוזיקה ישראלית משובחת - רגע לפני החג פינקתי את עצמי באלבום ויחד עם המצעדים לסיכום השנה (וגם העשור) קיבלתי עוד תיאבון לצרוך מוזיקה ישראלית טובה. גם להתעמק במוכר והאהוב וגם להכיר דברים חדשים, בין אם לשמוע במחשב ובנגן, ובין אם לצאת להופעות. זה מסוג הדברים ששווה להשקיע בהם כסף (או לקבל אותם כמתנה).
5. להוריד כמות נכבדת של קילוגרמים - כי אני נמאס לי כבר מהכרס הזאת. צריך להתמיד הרבה יותר בחדר כושר ואיך שהחגים נגמרים להתחיל בדיאטה בלי רחמים. זה יהיה קשה אבל אני חייב את זה בשביל עצמי.
6. למצוא דירה - אז נכון שגם בשנה הקרובה אני אגור במעונות, אבל זה כבר מתחיל להעיק. כבר אין לי יותר מקום בבית ולכן אני צריך למצוא את המקום הפרטי שלי שיהיה בשבילי הבית. אני עוד לא יודע איפה בדיוק ומתי, זה תלוי בעיקר בכסף ובעבודה (וגם איפה היא תהיה).
7. לדעת טוב טוב מי האנשים שבאמת חשובים בחיים - אלו שתמיד יהיו שם, לא משנה המרחק, אנשים אחרים או העבר, אלו שאפשר לבטוח בהם. מצד שני, צריך לשים לב לדברים ולהבין מה קורה מסביב כדי ששום דבר לא יסנוור ולא משנה כמה החברות טובה. הפצע בלב עדיין פתוח וכואב ומזכיר טוב טוב איך חברות טובה יכולה להיעלם בלי אזהרה.
8. למצוא אהבה - אני לא יודע אם הגיע הזמן, אבל יש קצת הרגשה של שינוי. אולי סוף סוף משהו יקרה, וגם אם לא, צריך לקחת הכל באיזי וליהנות ממה שיש.
9. להישאר כמו שאני - להאמין בעצמי, בדברים שאני מאמין שחשובים וללכת איתם הכי רחוק שרק אפשר. לא לתת לאף אחד לחשוב שהוא יותר חכם ושהוא יודע יותר טוב (אלא אם באמת אכפת לו). לא לוותר על אף חלום וללכת בכיוון שאני חושב שהוא נכון, גם אם בסוף יתברר שהוא לא. בסוף יהיה טוב, חייב להיות.

שתהיה לכולם שנה טובה :)

שמור   בטל

19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-27/9/2009 12:45