כבר הרבה שנים שאני מסקרת נזקקים. תאמינו לי שכשאני רואה מצוקה אני מיד מזהה אותה. והפעם, למרות שראיתי כבר דברים רבים, הלב נסדק. תמונה כל כך קשה של מחסור לא נפרשה לנגד עיני זה זמן רב. שר בישראל שרוצה לצאת לחופשה באיטליה ואין לו כסף. אז עפ"י החשד, בשקט בשקט, מתוך צניעות, הוא פונה לחבר להלוואה. והחבר, וזה מזל, הוא ממש חבר נדיב, הרוח הישראלית מפעמת בו והוא מלווה. ואותו שר, כך אנו שומעים, נאלץ גם לטוס בתנאים מחפירים של מחלקת עסקים, ושוב בדיסקרטיות הוא פונה לעץ הנדיב ומבקש מחלקה ראשונה. עם הזמן, לכאורה, מגיעות מעטפות של כסף, ואנחנו הרי יודעים שלא קל לסגור את החודש בישראל. 

ואחרי כל מה ששמענו וראינו, אני שואלת אתכם ואת עצמי, בלב כבד, איפה היינו? איך לא ראינו? איך לא הושטנו יד לעזרה?

אז הנה פנייה נרגשת לשאר חברי הכנסת ושרי הממשלה: אם נקלעתם למצוקה קשה אל תתביישו, תשתפו אותנו, עמותות מזון רבות ישמחו לסייע. חבל ליפול כך על צווארו של חבר אחד.