בחזרה לחיים - מעבר חד

לא יכולתי שלא להתייחס לעניין רפונזל. ואין דרך אחרת לחזור לשגרה. רק במעבר חד.

---

ידיעה בעיתון המקומי: המצוד אחר שודדי הקרוקודילים

שני קרוקודילים, באורך 1.2 מטר, נגנבו מגן החיות שבעיירה.

תחקיר של עובדי גן החיות מעלה, שהשודדים התכוונו בכלל לגנוב קואלות,

אבל נאלצו לשנות תוכנית

כי הקואלות השיבו מלחמה.

---

אחרי שקיטרתי לכם קטור ושוב על קולגותי המגעילות שמפגינות כלפי התנהגות בלתי סימפטית בעליל, אתן את פרספקטיבת גבי על הנושא.

אני: גבי, הבנות האחרות בעבדוה מגעילות אלי.

גבי: בוודאי שהן מגעילות אלייך, הן שמנות.

 

אני (לאחר התאוששות מההלם וחשיבה): הלחוצה לא מגעילה אלי.

גבי: הלחוצה לא שמנה.

 

(אין הכוונה לרמוז ששמנות תמיד גועליות אלי. אבל הממצאים מראים ששמנות אוסטרליות עם רגשי נחיתות שעובדות איתי, כן)

---

גרג, שיבדל לחיים ארוכים ויזכה גם לאגזוז חדש לאפנוע שלו, סידר לי עבודה במשרה מלאה לסמסטר הבא בתור מרצה. כדי להוכיח לי שהוא אכן רוצה לנצל אותי, הוא קבע 20% מהזמן של המשרה כמוקדש למחקר.

אני הצעתי לחקור את השפעת גורמים פסיכולוגיים בנפש האדם על יעילות השימוש במערכות מידע כנושא. גרג לא התלהב.

יש לי הרגשה שזה יעבור לו ולי תהיה מלגה.

 

נפגשתי עם הבוסית שלי לצורך העבודה הזו, ודיסקסנו את מטרותינו לקורס הזה (מטרתי העיקרית היא להכין את התלמידים למבחן ולמטלות. ללמד אותם נראה לי מיותר), כמו גם חובותי (לתת הרצאה פעם בשבוע, ולהשתתף בכתיבת חומר הקורס).

אני מאד התרגשתי, ולכן אמרתי לה: אני מאד מתרגשת!

אמרה הבוסית - אני מאד מרגישה הקלה.

 

אמרה, ונסעה לסידני לשבועיים.

---

נאלצתי להודיע למקום עבודתי העגמומי הנוכחי על נטישתי אותו לטובת משרה מעניינת, מכניסה ויוקרתית יותר.

בניגוד לימים עברו, בהם עשיתי כמיטב יכולתי למנוע משדי הקנאה להתעורר, החלטתי לנהוג אחרת. הסתרתי בקונסילר את השקעים השחורים מתחת לעיניים (בזכותם תמיד נחשבתי לתימניה ואף אחד לא חשד בי שאני מדברת רוסית), שמתי סומק שגרם לי להיראות כמו חייכנית פוסט-אורגזמית שזופה, ומסקרה שעשתה לי ריסי-במבי. במקום ללכת בגב כפוף ולקוות שלא ישימו לב שאני שם, צעדתי בגאון כשצמד דדי (המודגשים בחזית-פוש-אפ "מחוזקת") נישאים מעלה מעלה, כדברי פיקה צביק. כוונתי היתה לעורר את כל שדי הקינאה גם יחד, ואז לצפצף עליהם.

 

אבל כמעט נגמר לי הדלק.

באוסטרליה ממלא אדם דלק לעצמו, במו ידיו ומשאבה, ואחר כך משלם לגברת שבקופסה.

אחרי כמה דקות שבמהלכן התלבטתי אם אני אוהבת את הריח של הדלק או לא, גיליתי שהמשפך לא הוכנס כראוי, תוכנו לא נאטם, ומזה כמה דקות שאני שואפת אדי דלק כאחת האבוריג'ינים.

 

לעבודה הגעתי מסוחררת משהו, והתרכזתי בלא להקיא.

 

כששאלתי את העצבניה, עיקרית הגועליות, כמה זמן אתראה מראש אני צריכה לתת לפני שאני עוזבת, היא הגיבה בשמחה כנה ואמיתית.

"את עוזבת? באמת?! איזה יופי! גוּד אוֹן יוּ!  אמממ... אני ממש שמחה בשבילך!" אמרה בחיוך רחב. אני סתמתי טוב טוב את הפה ולא אמרתי: כן, אני בטוחה שבשבילי את שמחה.

אבל קולגה אחרת, הלחוצה, שאלה אנה אני באה ומה אעשה, וכשאמרתי "מרצה" שמעתי את העצבניה סותמת את הפה שלה חזק-חזק.   הי הי הי.

(אחרי כמה דקות היא הצליחה להתעשת ושלחה לי מייל בו היא מברכת אותי על משרתי החדשה. ואז שמחתי נגוזה וריחמתי עליה נורא. איזה בנאדם מסכן ואכול קנאה. לא יפה מצידי. מיד הלכתי והורדתי את המסקרה. גם צערי בעלי חיים על העצבניה, וגם גירד לי בריסים)

---

מאז, העצבניה חביבה אלי כאילו הייתי יבואנית חמאה הולנדית.

 

ייתכן שזה שייך לעובדה שהבאתי ללחוצה דוגמיות של מאכלי לטעום.

---

יורד פה גשם כבר יומיים. גשם זה דבר רטוב ומעצבן, וגרוע מזה, הגיעה עונת הג'וקים.

הנה כי כן, ג'וקים בטרופיקנה נכנסים לבתים כשקר להם.

הכלבים לא עזרה גדולה.

לא יהיו כאן פירוטים, כי זה יותר מגעיל מסיפורי עבודה.

---

גבי בנה לי מדפי תבלינים.

 

לפני:

אחרי:

---

קיץ נעים לכם. אני אשב לי כאן לבד בגשם.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 20/6/2006 15:29, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, out of my face&catdesc= bitch
39 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של שצ ב-23/6/2006 09:52

הפתרון האולטימטיבי

בסוף השבוע היתה סדנת ריקודי בטן עם אחת דבי (יעני Devi). באה כל הדרך מבריסביין, דקיקה וחיננית, ולרגע הפסקתי להרגיש כמו שעועית ירוקה בין פקעות של סלק עסיסי. לרגע היינו חינניות ודקיקות וכל השאר היו קובבות. עכשיו היא נסעה ואני שוב שעועית ירוקה.

לא כל כך רציתי ללכת לסדנה. מה יש לי ללמוד בסדנה? אנט היא המורה שלי, ממנה אני לומדת איך לרקוד. ממילא אני מסתכלת רק עליה ומנסה להדמות לה ולאגן הענקי שלה. ללא הצלחה. ושיעורים של שעה וחצי הם ממש קצה גבול היכולת, איך אני אשרוד שיעור של יום שלם, אפילו אם הוא במבצע ורק עשרים וחמישה דולר? וחוץ מזה יש לי מלא מטלות והסמסטר כבר נגמר וצריך להגיש וגרג מצפה ממני להוציא עבודה מספיק שווה שאפשר לפרסם.

אנט כמעט בעטה בי. היא מורה אמיתית! היא מורה אמיתית ולא כמוני, והיא רקדנית יפהפיה (באוסטרליה, אם אומרים על משהו שהוא "ביוטיפול" לא מדובר בחיצוניות, באיכות), ותמיד טוב ללמוד מעוד אנשים ולשמוע עוד הסברים.

שתינו צדקנו. היא רקדנית יפהפיה, מורה מחוננת ולמדתי הרבה דברים חדשים. ומצד שני, אחרי שעה וחצי נגמר לי הכוח והתפללתי שייגמר כבר. כל הרקדניות מהקבוצה הישנה דיברו עם אנט בחביבות בלי ליצור קשר עין, והסתכלו עליה בשנאה כשהיא הפנתה להן גב. הכל היה כצפוי.

 

הרבה "צעדים" חדשים היא לימדה, דבי הזו, וחלק מהם נפלו לי ישר לתוך כוריאוגרפיה שרציתי לעשות לנעימה "טראנס אוריינט" של פוליקר. היום אחרי הצהריים חזרתי מהעבודה (שהגעתי אליה בטעות) ורציתי להתחיל לבנות כוריאוגרפיה.

למה בטעות? חשבתי שאני עובדת חצי יום, ומתברר שהיום בכלל show day, היום שבו מציגים האיכרים את בהמותיהם המוצלחות ביריד במרכז העיר, כניסה 8$ לא כולל כלום. ביום כזה העובדים ה"זמניים" לא עובדים. הגעתי לעבודה, הרגשתי מפגרת לעשר שניות ואז התיישבתי לעשות את המטלות שלי. אחרי שעתיים נמאס לי ונסעתי הביתה להתחיל את הכוריאוגרפיה.

המחשב המניאק לא הסכים לנגן.

ריסטארט.

המחשב עמד בסירובו, אבל סרטים הוא הציג בגאווה. וגם את ה"בלופ" של workpace (תוכנה שתפקידה ליזום הפסקות למען ירווח לידיך על פני המקלדת) הוא השמיע בקול רם. מוזיקה: יוק. לא עברית, לא מזרחית, לא אנגלית ואפילו לא את השיר וחצי שנשארו לי מתקופת איטליה. דממה.

 

שאלתי את כל עוסקי המחשבים שבסביבת המסנג'ר שלי. כולם הציעו הצעות שכבר ניסיתי. תעשי ריסטארט. עשיתי!!

 

שוטטתי בגוגל, בקודקים, בסטינגס. מחר אני אקח אותו לטכנאים בעבודה, אמרתי לעצמי. אני רק צריכה לנקות ממנו אבק קודם, לחסוך לעצמי מבוכה.

 

ברגע האחרון ניסיתי עוד פעם. מה יש לי להפסיד. כיבוי עד הסוף והדלקה.

 

ומה? עבד כמו גדול.

אבל עכשיו כבר מאוחר מכדי לעשות כוריאוגרפיה.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 7/6/2006 13:14, בקטגוריות out of my face&catdesc= bitch
26 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גם כן סשה ב-12/6/2006 07:38

התפכחות

הכי מדהים זה כמה זה כואב.

---

ישבתי לכתוב הספד לאבא שלי. אף אחד לא אמר עליו הספד, ואף אחד חוץ ממני גם כנראה לא רוצה. התקדמתי דיי טוב.

 

משה עלה במסנג'ר. אחרי כמה זמן, שראיתי שהוא לא פונה אלי, חשבתי לי שעדיף שאני אפנה אליו, ואולי אקבל תשובות על ההתעלמות התמוהה שלו.

אז פניתי ושאלתי - איך זה שלא שמעתי ממך עד עכשיו?

ומשה מייד ענה, לא התאמצת מספיק.

 

וירד.

 

כשנדמה לי שאנשים כבר לא יכולים לאכזב אותי יותר, הם מוכיחים לי אחרת.

---

אה, והביולוגי עצבן אותי - מה שמראה שהעולם לא לגמרי השתגע.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 6/8/2005 13:32, בקטגוריות out of my face&catdesc= bitch
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-6/8/2005 23:19

31,186