סדר פסח, ביקור של אליהו הנביא, ומה לא נשתנה (רמז - הורתי)

איזה כיף לי איזה כיף!

הרגע חזרתי מגן חיות מצפון לעיירה, שם החזקתי קואלות (הטפרים שלהם איומים, הפרווה יותר צמר מאשר פרווה, אבל הן באמת חמודות לאללה), האכלתי קנגרואים (זה כמו חמור עם רגליים קדמיות קצרות נורא) וזחל עלי נחש יותר ארוך ממני. (בררררר...).

---

את סדר פסח עשינו עם ההורים המאמצים - כזכור, באפטיסיטים חובבי יהדות. באמצע הבישולים נהיה לי פתאום נורא עצוב. התגעגעתי לארץ. התגעגעתי לידיעה שמסביב כולם מתכוננים לסדר. התגעגעתי להגיד לאנשים זרים "חג שמח". התגעגעתי להורים של גבי.

ואז הכל כבר היה מוכן: היו לנו מצות שהביאו חב"דניקים מהעיר ליד, היה לנו יין, הכנו סלט חצילים וסלט אבוקדו, ותבשיל קציצות מרוקאיות ברוטב עם אורז, ופתאום - פתאום כאילו קיבלתי לי חזרה את ישראל שלי, אבל בלי כל מה שקשה לי איתו בישראל.

ההורים המאמצים הפגינו סבלנות על-אנושית ושאלו הרבה על הסדר והמנהגים ואפילו אכלו מרור. יין הם לא שתו, הם הביאו מיץ ענבים (יותר טעים מתירוש אפילו) כי בכל זאת גם הם צריכים לנסוע חצי שעה הביתה אח"כ. אבל הם בהחלט לא ייצגו את העיר.

---

אליהו הנביא

פתאום, כשמילאנו כוס אליהו הנביא, נשמעה דפיקה חזקה בדלת.

גבי פתח. (שיעור מספר אחד- לא פותחים את הדלת כשלא יודעים מי בצד השני.)

בפתח עמדה אבוריג'ינית אחת, מבושמת כאילו עברה את כל הבתים היהודיים בברוקלין ושתתה את כוס אליהו, בוכה ומחזיקה את הלסת, ממלמלת משהו על זה שכואב לה והיא בהריון.

ההורים המאמצים, נאיביים שכמותם, ניסו לדובב אותה ולנחם אותה, גבי הזמין אמבולנס, הכלבים נצמדו אליה ונבחו מלוא גרון, ואני הלכתי לדלת האחורית. (שיעור מספר שתיים - כשמסיחים את דעתך מלפנים, תן דעתך על האחור. למקרה שמישהו מנסה לפרוץ משם.)

טוב, אני כנראה הייתי היחידה שהיתה מתוחכמת מספיק לחשוב על זה, כי אף אחד לא בא. סימנתי לגבי ולמאמצים לא לתת לה הלכנס, הגיע אמבולנס, ולקחו אותה משם.

 

הצד החיובי:

- היא לא הקיאה לנו על הרצפה

- למדנו שני שיעורים

- הכלבים הוכיחו שלמרות שהם מתים מפחד, אפשר לסמוך עליהם.

הצד השלילי:

- מעכשיו נועלים את דלת הרשת בכניסה.

האמא המאמצת תפסה את זה כשליחה מאלוהים, שלחו אותה אלינו, אל הבית של כל דכפין יתיי (והיא דפינטלי עשתה את זה) , כדי שנעזור לה.

אני לא תופסת מזה עזרה. השכנה ליד יצאה החוצה כי היא חששה שקרה לנו משהו, ואז כשהיא ראתה במי מדובר היא סיפרה שגם אצלם היא ביקרה יומיים קודם, וביקשה סיגריה. קיצר, יש כאלה, צריך לנעול את הדלת. גם את האחורית.

---

שיחה עם אבא:

-"נכון המכתב הזה שאמא שלך שלחה לי..."

-"איזה מכתב?"

-"היא שלחה לי מכתב לפני חודשיים, לא סיפרתי לך?"

-"לא, וטוב עשית, כי לא הייתי יכולה להתמודד עם זה אז. (חכם אבא שלי!) עכשיו אני יכולה, ספר לי."

- "המחשב שהיא נתנה לך לפני שנתיים? היא רוצה אותו חזרה."

-"אהה." (המחשב שבק חיים תוך חצי שנה)

-"והיא מאיימת שאם היא לא תקבל אותו היא תתלונן במשטרה."

-"שיהיה לה בהצלחה."

-"בכל אופן, הכנתי לה מחשב..."

-"סחתיין עליך."

-"... אבל היא צריכה לקחת אותו בעצמה, אני לא אסע אליה להביא לה אותו."

-"וואטאבר."

-"זהו, זה הכל."

-"אבא, תן לה את המחשב המ%@&$#$% ושלא נשמע ממנה יותר."

-"היא גם מכנה אותך פה בכל מיני כינויים... לא חשוב, אני אחליף אותם במילה 'היא' לצורך השיחה."

-"איזו הפתעה."

-"היא מתלוננת עלייך, על ההתנהגות שלך, כאלה."

-"מה יש לה מההתנהגות שלי? אני לא חסרה לה, אתה רואה בעצמך. היא מקוננת על המחשב, לא אף מילה עלי ועל שאני חסרה לה."

-"לא.. זה לא נכון - זה רק מצברוח כזה. היא כותבת שהיא לא רוצה לראות אותך יותר בחיים, אבל היא לא מתכוונת לזה, זה רק מצברוח."

-"היא במצברוח הזה כבר כמעט שלושים שנה אבא. בשלב הזה זה כבר לא מצברוח."

 

ואשכרה השבוע היה לי הבהוב של חמלה אליה. אישה אומללה, מבוגרת, בלי כישורים חברתיים. הייתי יכולה לעזור לה, חשבתי לי לרגע. הייתי יכולה להנחות אותה איך לתקשר.

 

שלוש שניות עם המציאות סידרו את זה.

 

---

והביולוגי, שיהיה בריא (AS IF), שלח כמה אלפי דולרים.

ולשלוח לי אימייל, קשה לו!!!

---

יש אנשים בעולם, שיש להם אחלא הורים. אני לא אחת מהם. אני מקווה שהילדים שלי יהיו.

 

פסח שמח לכולם, ושנצא כולנו מעבדות לחירות. מה שזה לא יהיה שבולם אותנו, שיהיה לנו את הכוח להיפטר ממנו, ולא חשוב כמה זה יהיה קשה.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 25/4/2005 10:55
5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של איתי() ב-22/7/2006 22:59

שופינג מעולם אחר

כזכור, כואב לי להקליד (מכאן שכל פוסט יש להעריך אותו בבחינת "נחצב ביסורים").

אצתי לי ביום סתוי זה (כי באוסטרליה הכל הפוך) לחנות לצורכי מחשב, לקנות לי כרית מוארכת כזאת מסיליקון שמשעינים עליה את המפרקים כשמקלידים.

הגעתי.

התבוננתי.

חיפשתי.

לא מצאתי.

שאלתי את המוכר: "יש לכם כרית מוארכת כזאת מסיליקון שמשעינים עליה את המפרקים כשמקלידים?"

אמר המוכר: "כן."

הלך המוכר והסתכל במדפים. הלכתי אחריו.

הסתכלתי גם אני.

לא ראינו.

ברחמים עצמיים מהולים בזעם סרקסטי שאלתי: "נגמר לכם, נכון?"

"לא, לא." הרגיע המוכר. "אני רק צריך למצוא איפה שמו את זה."

עבר למדפים אחרים. חיטט כה וכה, ושלף כרית מוארכת כזאת מסיליקון, שמשעינים עליה את המפרקים כשמקלידים. על הכרית בלה-בלה-בלה היתה מדבקה, 14.95$.

אמר המוכר: "חכי רגע, אני בטוח ששינו את המחיר הזה."

הלך אל הקופה.

הלכתי אחריו.

העביר את הברקוד של הכרית ידה-ידה-ידה. הצג הציג:

0.01-

אמר המוכר: "it's ok, you can have it."

שאלתי: "עבור המחיר הזה?"

אמר המוכר:

"no, you can just - have it. just take it."

 

 

קיבלתי הבעה של פורצלן.

 

 

שאל המוכר: "את רוצה שקית?"

 

התאוששתי.

 

"לא, תודה," השבתי, "אני פשוט אברח מהר לפני שתתחרט."

 

המוכר צחק נורא.

---

היתה ארוחה אתמול עם המאמצים ובתם הקטנה, בעלה והתינוק. היה כיף מאד, וגם קיבלנו הזמנה לבוא לבקר אותם בעיר הטרופית שלהם. בשבוע הבא אנחנו עושים להם ארוחת פסח, וכבר הזמנו מצות מהעיר הקרובה. צריך רק לתרגם את ההגדה ולסלק משם את הקטע עם "שפוך חמתך", ולוודא שאין צפרדעים בשום מקום - רק זה חסר לי, אורחים נמלטים בזעקות "מכות מצריים!" באמצע שבת בערב.שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 17/4/2005 10:01, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_way ב-21/4/2005 09:09

הפתעות

כל מיני דברים קורים פה, מפתיעים אותי, אחר כך אני חושבת לעצמי - למה זה הפתיע אותי? ככה העולם הרי צריך להיות.

כמו אגדת ילדים, ככה זה כאן.

התחלתי לעבוד, עבדתי בעבודה דומה בארץ. היה לי משעמם נורא וגם פה אני חוזה חוסר עניין, אם אני רק אבצע את התפקיד כפשוטו. אבל בארץ היה ערך מוסף של לחץ, כל הזמן: אם טעית, יכסחו אותך. אם עלית על טעות של מישהו, הזדרז כמה שיותר מהר לכסח אותו. אווירה כזאת של לחץ וכאילו אם משהו קרה אז סוף העולם הגיע. ובסה"כ, גם כשקרו טעויות ודברים לא הלכו חלק והחברה ספגה אבדות כלכליות: זה לא הזיז לאף אחד. החברה על תילה עומדת. גם הרווחים שלה.

וכאן, הכל רגוע. אנשים מתעסקים בעיניינים הפרטיים שלהם בלי להתנצל: משתמשים במכונת צילום בשביל עצמם, מתקשרים מהטלפון הביתה. אף אחד לא עושה עניין.

האנשים נורא נחמדים, מציעים עזרה, מציעים כל מיני פינוקים. אחד הקולגות הזמין אותי ואת גבי לבקר אותם בסופ"ש, הם גרים על שפת הים. סתם, משהו קטן, אבל זה משנה את כל ההרגשה שלך במקום העבודה. ובעצם - ככה זה צריך להיות.

---

אחת מחברותי הטובות מסננת אותי. לא בדיוק, אבל היא לא פונ אליי בICQ, ואני רואה שהיא מחוברת. אם אני פונה היא עונה לי לאקוני כזה.

אנחנו חברות כבר המון שנים, כמעט עשר. כבר עברנו עליות וירידות. קצת לפני שנסענו מהארץ קצת רבנו. לא ממש, היא פשוט יוצאת עם מישהו ואני לא כ"כ בעד. אמרתי לה את דעתי. נימקתי. היא טענה ש"זה לא ככה". הבהרתי שאני מבינה שיש בקשר הזה צדדים חיוביים בשבילה, אבל המחיר הוא שהיא נשארת חסומה רגשית לאחרים. והיא דיי לחוצה למצוא בנזוג לקשר מחייב.היא נכנסה למוד של תשובות לאקוניות. היא כן באה להיפרד ממני באירוע הפרידה, אבל עדיין היתה דיי לאקונית.לפני כמה שבועות, סופסוף קיבלתי קו טלפון והתקשרתי אליה, כי התגעגעתי.

היא היתה לאקונית נורא. ענתה לי כאילו מישהו מכריח אותה, כמעט ולא יזמה משפטים משל עצמה - וראבק, אני מתקשרת מאוסטרליה! שאתי אם הכל בסדר, היא אמרה שכן. אמרתי שהיא לא נשמעת טוב, היא אמרה שאין לה מצברוח. שאלתי אם קרה משהו, היא אמרה שלא. שאלתי אם היא מעדיפה שנדבר בפעם אחרת, אמרה שלא. כאילו - אם מעפן לך, לגיטימי. או שתשתפי אותי, ואני אהיה איתך בבעסה, או שנדחה את השיחה למועד אחר, או שתצאי מזה לצורך העניין.

אני יודעת שאם אני אנסה לדובב אותה ולשאול מה העניין, יש סיכוי סביר שהיא תענה. אבל חורה לי שהיא לא באה ומדברת בעצמה. לעזאזל, אנחנו חברות כבר 10 שנים. כל מיני אנשים שהיו חברים שלה פחות שנים, והתנהגו אליה ממש מגעיל, היא סירבה לנתק איתם קשר בטענה שהם חברים ועם חברים לא מנתקים קשר. חברה אחרת שלה שיקרה לה ופגעה בה, (הן היו חברות הרבה פחות זמן מאיתנו), והיא עשתה מאמצים עצומים ליישר איתה את ההדורים, היא יזמה שיחות, היא כתבה לה מכתבים. ואיתי - כלום. ואם זה באמת בגלל שדעתי על הדייט הנוכחי שלה שונה משלה, אני באמת לא מבינה. זה כל כך מעליב.

---

 

תיכף יוצאים לארוחת ערב עם ההורים המאמצים. איזה התרגשות!

שבוע שקט וכיפי לכולם.

פארה.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 16/4/2005 10:55
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_way ב-17/4/2005 00:09

31,185