89 ימים של בריאות
(4/4/2015)

והבוקר התעוררתי עם צוואר תפוס. יש מי שיאמרו שזו מחאה של הגוף על החזרה למזון מן החי (הכבד עם בצל היה מעולה, המקלובה מעלפת ואני לא אומר מילה על עוגת מוס השוקולד), יש מי שיאמרו שזו תגובה טבעית לערב ארוך ומדכדך בו אמא שלי, לראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, לא רצתה לקרוא מההגדה ואבא שלי ציין פתאום, משום מקום, שלפני שלושה ימים היה יום הנישואים החמישים שלהם אבל הם לא במצב רוח לחגוג, ויש מי שיאמרו שהכל קשור לאלכוהול שמזגתי לתוכי כדי להתמודד עם כל הדברים האלה. כשלעצמי אני חושבת שזהו סתם צירוף מקרים, אבל ליתר בטחון סורגת שרשרת שומים.

 

יש משהו מעיק בכתיבה יומית, בעיקר כשהצוואר תפוס, משום שכשאי אפשר לזוז לא קורים דברים שאפשר לספר עליהם. חצי יום שכבתי במיטה בתנוחה קרש גיהוץ ובחצי השני ניסיתי את תנוחת "על הצד" ואני חייבת לומר לכם שאין הבדל של ממש בין התקרה ובין הקירות. ניסיתי לספר לעצמי סיפורים שהמצאתי, פעם הייתי ממש טובה בזה, אבל משהו נפרם במארג המחשבות שלי. קצוות המחשבה סרבו להתפצל למעשיות פרועות ומהר מאוד, מדי, חזרתי להרהר בשיגרה. זו אחת הסיבות שגזרתי על עצמי כתיבה יומית ועוד כללתי את זה בחלק "ההנאה" של האתגר. חשבתי שאם אכריח את עצמי לכתוב כל יום תחזור אלי לא רק היכולת לחבר מילים של טעם, אלא גם הבוננות העצמית שהיתה מנת חלקי בשנים הראשונות של הבלוג. זה עדיין לא קרה. מקווה שיקרה בהמשך. בינתיים ממשיכה לנסות.

 

כמה קטנות:

 

התכוונתי להתחיל היום לקרוא את מאד-ווין. לרוע המזל לפני שניגשתי אל הספר פגשתי במוסף הספרים של הארץ ובו קטילה די גורפת שלו. עוד הוכחה (שמתווספת לרגלה השבורה של העוזרת ולצוואר התפוס) שמישהו למעלה צוחק על התכניות שלי.

 

לא הכל אבוד. החלטנו לפצות את עצמנו על ארוחת ליל הסדר בארוחה אצל חיים כהן. 

 

כאן הייתי בדיוק לפני שנה -

 

 

 

 

שמור   בטל

7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע

90 ימים של בריאות
(3/4/2015)

תשעים ימים עוד לפניי, מה שאומר שעשרה כבר מאחורי ואני עדיין פה. רגע של טפיחת שכם וביס מהעוגיה ואפשר להמשיך. ערב פסח הגיע ואיתו חלפו ימי הטבעונות שלי (לפחות עד שהנטורופטית שוב תיתקף באמביציה). הבוקר חגגתי עם סנדוויץ' גבינת עיזים ופסטו של מקס ברנר (אם לדייק הגבינה והפסטו היו שלהם, את הלחם נטול השמרים הבאתי מהבית לחרדתם של בני הבית שתמיד משוכנעים שאגורש מהמסעדה בבושת פנים. זה אף פעם לא קורה. גם לא הפעם) ובצהריים גנבתי ביצה מצלחת הסדר. בערב היה הרבה אוכל, כולו טעים, מיעוטו עונה להגדרת "בריא", אבל ליל סדר יש (תודה לאל) רק פעם בשנה, אז אכלתי טוב כי מחר (אפשר) שאמות (או אחזור לשמור שזה סוג של מוות קטן).

 

היתרון בליל סדר מצומצם (אגב, מאז הפוסט של אתמול קיבלתי שלוש הזמנות להצטרף לסדרים של אחרים) הוא שאנחנו (לבדנו) אחראים על האוכל ואחרי כמה וכמה לילות מהסוג הזה אנחנו יודעים בדיוק מה צריך להכין, כמה זמן לוקח להכין כל דבר, ומה יהיה סדר ההגשה. הצמצום הזה איפשר לנו לאכול ארוחת בוקר רגועה מחוץ לבית, לנוח בצהריים ורק אחר כך להניח בניחותא סירים על הכיריים. הצמצום הוא יתרון גם אחרי שהכל מסתיים. בתוך עשר דקות כל הכלים (מינוס הסירים והקערות הגדולות) ממלאים את המדיח ואפשר להעמיד פנים שהכל נגמר. עד לחג הבא לפחות.

 

חג שמח.

 

 

שמור   בטל

1 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע

91 ימים של בריאות
(2/4/2015)

נקודת האור של יום האתמול היתה צפייה מרתונית בכל פרקי "הסוכנת קרטר" מה שאומר לא מעט היום ההוא ואולי על החיים שלי בכלל. הייתי שוקעת במחשבות עגמומיות בעניין, אבל בינתיים עבר לילה (קצר מדי, כמו תמיד) והגיע היום שלפני ליל הסדר, הוא היום שבו צריך להספיק לעשות את כל מה שיהיה מטורף מדי לנסות לעשות בבוקר ערב החג עצמו. מצוידת ברשימה קצרה פרצתי בהליכה ספורטיבית ברחבי המושבה, ומאוחר יותר נסעתי לסופר באיזור התעשייה עם רשימה ארוכה יותר. לא נרשמו אבדות בנפש.

 

אני אשקר אם אומר שפסח חביב עלי. הוא אמנם מגיע ביחד עם מזג אוויר משופר ותקווה לימים חמים יותר, אבל כשסביב שולחן הסדר מתקבצות רק תשע נפשות, כמחצית מהן גריאטריות, הרצון המיידי הוא לחתוך ורידים, או לברוח לאפריקה כמו שעשינו בשנה שעברה. אין דבר מדכא יותר מהפגנה כזו של חוסר חירות, שכן ברור לכולנו שאלמלא הקשר הגורדי המשפחתי לא היינו טורחים בישיבה הזו, ומבלים - רק חמישתנו - את הערב בצורה נעימה יותר. בימים האחרונים מצאתי את עצמי מנסה לגייס משתתפים נוספים לסדר, החל מחברים וכלה בילדי הפנימיה המקומית, אבל כולם מסודרים. תודה. בשנה הבאה אתחיל מוקדם יותר.

 

נקודת השיא של היום הזה - סירי, הכלבה שלנו, חוגגת שנה. החגיגות הרישמיות יערכו מחר שהחיילת תחזור הביתה. מחר גם מסתיימים ענייני הטבעונות. פעמיים כי טוב. אולי זה יצליח לעמעם מעט את יסורי הסדר.

 

 

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע