למה?
(31/5/2006)

אני יכולה לומר שזה בגלל שאין לי זמן, אבל אפילו עצמי חושבת שזה תירוץ מסריח.

אני יכולה לומר שזה בגלל שאין לי חשק, וגם זה לא יהיה נכון. כלומר לגמרי נכון, כי אם היה לי חשק של ממש השאלה הזו לא היתה נשאלת בכלל.

אני יכולה לומר שזה בגלל שאני עושה דברים אחרים, חשובים, שממלאים את יומי.

מממ. אמירה מעניינת. אני באמת עושה דברים אחרים, אבל תמיד עשיתי דברים אחרים. די דומים למה שאני עושה עכשיו. בעצם אפילו זהים. אני עושה אותם הדברים בדיוק, אולי ביתר תנופה, כי עצורות בי אנרגיות של מנוחה, אבל עדיין אותם דברים שעשיתי קודם במקביל לכתיבה יומית.

אני יכולה לומר הרבה דברים, כולם נכונים במידת מה, אף אחד מהם אינו הסבר של ממש.

אין לי מושג למה אני לא כותבת

כאן

יכול להיות שאני לא פנויה

יכול להיות שזה יעבור

יכול להיות שיום אחד אפצח בסדרה של פוסטים מרתקים

או סתם בסדרה של פוסטים

יכול להיות שאזכה בלוטו

בעצם תמחקו את המשפט האחרון. אין שום סיכוי שאזכה בלוטו כי אין לי אפילו זמן לקנות כרטיס הגרלה (תירוץ מסריח) או חשק (לא בדיוק) ובכלל יש לי דברים אחרים, חשובים לעשות (מממ. כבר אמרתי).

בקיצור, עבר כמעט שבוע שלם בלי שאכתוב.

אם לא הייתם שואלים למה, כנראה שאפילו לא הייתי שמה לב.

ועכשיו, כששמתי לב, אני הולכת לסיים את מה שעוד מחכה לי כאן על השולחן כדי שאוכל לצאת לחופשה קצרה. בבית שאן.

נו לא בדיוק בית שאן. עשרים קילומטר דרומית לעיר. מישהו מכיר שיר שמתאים לזה?

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(25/5/2006)

קפוצ'ון בפוסטו האחרון עסק באופן בו מנסחים מועמדים לעבודה את קורות החיים שלהם ומרבים בסימני קריאה כדי להדגיש תכונה חשובה זו או אחרת ולא יכולתי שלא להיזכר במכתב הדרישה שהתקבל לאחרונה במשרדנו.

מכתבי דרישה הם השלב המקדים להגשת תביעה ומנסחיהם מנסים במסגרתם לפרוס את המסכת העובדתית העומדת בבסיס הדרישה לפיצויים ולשכנע, כי הסכום שהם מבקשים הוא אכן ראוי. ראיתי כבר מכתבי דרישה ארוכים בחיי, ראיתי כאלה בהם הפליגו עורכי הדין והגזימו בתיאור הפגיעות, כדי להניח תשתית לפיצוי מופרז, אבל זה שמתוכו אצטט מיד הוא בהחלט שיא חדש. חמישה עמודים מודפסים בכתב צפוף, כמעט ללא פסקאות ועם לא פחות מ-366 !!! סימני קריאה.

כדי לא להלאות אתכם וגם מחמת צינעת הפרט אביא רק קטע קצר מהמכתב:

"בנוסף לכך, בגין התאונה וכתוצאה ממנה סבל וסובל מרשי מפצעים עמוקים ביותר!!! רחבים ביותר!!! ארוכים ביותר!!!ומכוערים ביותר!!!מחתכים עמוקים ביותר!!! רחבים ביותר!!! ארוכים ביותר!!! בולטים ביותר!!! ומכוערים ביותר!!! מדימומים יומיים!!! מרובים ביותר!!! משטפי דם יומיומיים!!! מרובים ביותר!!! משריטות מרובות ביותר, מכוערות ביותר!!! עמוקות ביותר!!! ארוכות ביותר!!! בולטות ביותר!!! ורחבות ביותר!!! משפשופים מרובים ביותר!!! מכוערים ביותר!!! עמוקים ביותר!!! ארוכים ביותר!!! ארוכים ביותר!!! בולטים ביותר!!! ורחבים ביותר!!! מחבורות מרובות ביותר, מכוערות ביותר!!! עמוקות ביותר, ארוכות ביותר!!! בולטות ביותר!!! ורחבות ביותר!!! מהמטומות מרובות ביותר, מכוערות ביותר!!! ארוכות ביותר!!! בולטות ביותר!!! עמוקות ביותר!!! ורחבות ביותר!!! מנפיחות עזה ביותר יומיומית, מחבלות קשות ביותר!!! חמורות ביותר!!! ובלתי הפיכות לחלוטין!!! וממכות יבשות בולטות ביותר!!! ומכערות ביותר!!! בראש, פרק ירך ימין, בירך ימין, בברכיים, ברגל ימין, מרפק שמאל, באיזור פראטלי משמאל, באיזור טמפורלי משמאל, ביד שמאל, באגן בבטן ובאשכים!!! אשר גרמו והגורמים!!! למרשי סבל רב ביותר!!! קשה ביותר!!! חמור ביותר!!! ובלתי הפיך לחלוטין!!! אשר פגעו והפוגעים!!! במראה מרשי באופן קשה ביותר!!! וחמור ביותר!!! ובלתי הפיך לחלוטין!!!"

ולמי שלא הבין - מדובר בתאונה שהותירה הרבה מכות יבשות. זאת ותו לא  

שיהיה לכם יום מוצלח ביותר!!! נעים ביותר!!! וסוף שבוע לא פחות!!! טוב!!!!111!

למרבה המזל אף אחד לא מת
(23/5/2006)

ועל כן לא יהיה פוסט מורטום.

יחד עם זאת נראה לי שיש מקום לפוסט תובנות.

המטוס סוחב את המזוודה ולא אני. לכן אין שום סיבה להצטמצם בלבוש ולקחת רק חמישה זוגות מכנסיים, שתי חצאיות, חמש גופיות, שש חולצות קצרות וחמש ארוכות, שלושה סוודרים דקים, סוודר אחד עבה ועליונית. של אחותי. להבא אני לוקחת את כל צידו הימני של הארון, מדף אחד מהאמצע ושלושה משמאל.

לא כדאי לעשות עיסוי רגליים סיני על בטן ריקה. השלב הראשון בהרפתקה הזו, שנמשכת בין שעה לשעה וחצי, הוא הכנסתן של הרגליים לדלי עם מים שחורים. זה לא רק נראה כמו מרק, אלא גם מריח כמו מרק. היה רגע קצר ומשפיל במיוחד שתהיתי ביני לביני מה הטעם של זה.

זה לא רעיון טוב לאכול חומוס בסין. גם לא סושי. אני לא יודעת אם זו הקירבה הגאוגרפית ליפן או הריחוק מ"קיוטו" ו-"ריבר", תהא הסיבה אשר תהא, משום מה לא היה כל קשר בין סושי בצורתו המוכרת לי ובין מה שהוגש במסעדה היפנית אליה גררתי את שותפי לטיול בסין - Shintori null ii. קודם כל לא היה אבוקדו (כן. אני יודעת שמדובר בחדשות מטרידות במיוחד ואני מתנצלת על כך שלא הקדמתי והצעתי לכם לשבת בזמן שאתם קוראים). גם הרבה אורז לא היה. הדג - חתיכה ענקית ממנו - הונח על דוגמית אורז. ועדיין לא דיברתי על המחיר השערורייתי.

מה שכן - המנות - אשר כללו מיני יצורי ים במגוון צורות הגשה מעוררות השתאות - היו מדהימות ביופיין והייתם זוכים לראות צילומים טובים שלהם, לו היה מותר שם לצלם ("No picture, no picture!!!").

זה מה שתפס (בגניבה) הנייד של הבנזוג:

הגירסאות היפניות לגפילטא פיש (למעלה משמאל ומימין)

הסושי. 200 יואן. חצופים

מתאבנים.

ביום החזרה יש להקפיד על מגע חיוני בלבד עם הילדים. זה יבטיח שאף ילד לא יפרוק את המרפק שלו ובמקום לפרוק מזוודות נבלה במיון  

ועכשיו אני הולכת לאכול סושי נורמלי.

יש גם יתרונות בשיגרה