ואולי הוא בכלל מתכוון לומר לי שהוא רוצה להתגרש
(29/6/2006)

יש לי איתה שיחות יומיות. לפעמים זה קורה אפילו כמה פעמים ביום. אתמול למשל אני חושבת שחייגתי אליה שלושים ושתיים פעמים. אולי יותר. ואם רוצים לדבר על יחסים לא שיוויוניים אני אציין שהיא חייגה אלי רק פעם אחת ורק בגלל שאיכות הקו היתה גרועה.

שלושים ושתיים שיחות והכל בענייני יעוץ קולינרי. חשבון פשוט מביא למסקנה שהיה זול יותר לנסוע הביתה ולקחת משם את "עכבר העיר" שלי. רק שיש להניח שבמהלך אותה נסיעה ממילא הייתי מקשקשת איתה על הא ועל דא, בדרך הלוך וגם בחזור, כך שבסופו של דבר זה כבר לא היה משנה. לפעמים חשבונות פשוטים רק נראים כאלה.

 

אבל אני סוטה מהנושא. בכלל רציתי לספר על ארוחת הצהריים שלי מאתמול. איך ישבתי במשרד עסוקה בענייני כשהבנזוג צלצל ממקום עבודתו הוא, המרוחק ממני מרחק ארבעים ומשהו דקות נסיעה במצב תנועה טוב, ושאל אם אני רוצה לאכול איתו צהריים. ואיך אמרתי - "כן. בטח", שאחרי הכל כבר איזה שבועיים וקצת שאנחנו מצליחים להיפגש רק מול אנשים קטנים שרצים אחרי כדור בתוך הטלוויזיה, מה שפוגם מעט ביכולת התקשורת בינינו ואיך הוא אמר - "טוב. אני בא. תזמיני מקום" ואיך אמרתי "מזמינה" ואחרי שריחפתי במשרד כמה דקות, מסתחררת מחדר לחדר במן תחושת התעלות, מיהרתי להתקשר לחתולה, כדי שתמצא לי מקום טוב לאכול בו.

 

זה לא מובן, אפילו לא בעיני, איך דברים קטנים שקשורים בו יכולים להשפיע כל כך על מצב הרוח שלי. אני מניחה שככה זה בכל הקשור לענייני הרגש. הם לא תמיד מובנים.

 

שלוש שיחות נדרשו כדי להחליט על "סרגוס" ובכל שיחה, כרגיל, גם קישקשנו על דברים אחרים. הפעם הייתי כולי מגולגלת בתוך ההתרגשות שלקראת המפגש עם הבנזוג ולא יכולתי להפסיק ללהג בענין. "זה כל כך יוצא דופן", אמרתי לחתולה. לא פעם לא פעמיים אני מנסה לגרור אותו לארוחות איתי בתל-אביב והוא נאחז במרחק ומתרצה (בקלות) רק כשהוא בפגישה באיזור המרכז ולא לחוץ בזמן. ופתאום היוזמה הזו. "אולי הוא פשוט החליט שנמאס לו", אמרתי לחתולה, בעודי מכרסמת זנב עיפרון, להרגיע את קיבתי המקרקרת בציפייה. "בתוך חלל מסעדה רועש הוא יודיע לי שנגמר והוא רוצה להתגרש. בבית אין לנו לאחרונה זמן לשיחות כאלה".

את החתולה זה הצחיק. גם אותי.

 

היתה ארוחה משובחת ובין קרפצ'יו עם נבטי צנונית (מצוין) לשניצל קוקוס (רק למי שאוהב קוקוס) וקרמבל תפוחים (המממממ רוצה עוד) ניסיתי על הבנזוג את שאלון "ארבעת הדברים"* והשתעשעתי ברעיון לכתוב ביקורת של ממש על המסעדה, מה שהביא אותי לתחקר אותו ביחס להתרשמותו מכל ביס ונגיסה. אני משוכנעת שזו ארוחה שהבנזוג יזכור עוד לאורך זמן ובבוא העת יציין אותה בפרק ההתעללות הנפשית בתיק הגירושין שלנו.

 

מרעיון הביקורת ירדתי כשחיפשתי היום את התפריט, התברר לי שכתבו על "סרגוס" לא מעט ושכל הביקורות, ללא יוצא מן הכלל, היו משעממות. אז בשביל מה? לכתוב משעמם אני יכולה בכל נושא (ועושה די בהצלחה), אז למה דווקא ביקורת**

אסתפק, על כן, בחצי מילה על העיצוב וליתר דיוק על מסגרות האלומיניום בצבע זהב שתוחמות את המסעדה ונראות כמו אלו שהתקינו הורי על חלונות ביתם לפני 30 ומשהו שנה. רק תריסי פלסטיק היו חסרים כדי להזכיר לבנזוג את בית סבתו בחיפה. רטרו זה דבר נחמד, אבל למה לבחור דווקא את הדברים המכוערים מאז?

 

טוב. מחכים לי יומיים עמוסים במיוחד שעניינם יום ההולדת של הבנזוג (), עליהם אדווח (או שלא) בהמשך.

בינתיים, שיהיה סוף שבוע מצוין.

 

 

 

* התוצאה חביבה, אבל הוא לא מוכן שאפרסם אותה

** טוב. האמת היא שהתאהבתי בשם שהעניק הבנזוג לטור ביקורת האוכל שיום אחד אכתוב - "חבצוכלת". אבל השם, למרבה הצער, לא מצדיק ביקורת משמימה. נכון?

 

 

שמור   בטל

57 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע

בהתחלה חשבתי שזה יהיה רעיון נחמד לבוקר קייצי
(28/6/2006)

ואפילו הלנתי על כך שאף אחד לא מעביר את המשימה אלי.

רק אחרי שהיא עשתה לי את זה, גיליתי שמדובר בסוג של כאב ראש, היות שמרבית הנושאים כבר עלו במסגרת פרוייקטים אחרים ואין הרבה מה לחדש.

אבל מה אני מתלוננת. הבאתי את זה על עצמי.

אגב כאן זה התחיל והוא שייבא את זה.

 

* תוספת מאוחרת - עכשיו גיליתי שגם היא העבירה את המשימה אלי. נכון שזה לא אומר שאני צריכה לענות לעוד שאלון?

 

ארבעה דברים שאינכם יודעים עלי:

 

אין דבר כזה. אין תכונה או מעשה שלא סיפרתי עליהם כאן והמעט שנותר לוט בערפל פורט כאן וכאן

אז מה אני אגרד לפעם הזו?

 

1. יש לי זיכרון מאוד קצר. ככה לפחות טוענת אמא שלי שמעלה מן האוב כל מיני אירועים שלטענתה לקחתי בהם חלק. אם תשאלו אותי, לפחות לגבי מקצת הדברים, היא בטוח ממציאה.

2. אני חולה על סדר וניקיון, אבל בלאגניסטית בטירוף. אני יכולה רק לברך יום יום ואפילו פעמיים ביום את א' הנהדרת שמשליטה סדר בחיי ויותר מכך את ההשגחה העליונה שסידרה לי את א' ואת היכולת הכלכלית להחזיק בה.

3. אני מכורה לרומנטיקה בספרים ובסרטים, אבל במציאות רומנטיקה, כמעט כמו כל דבר אחר, מביכה אותי.

4. אני לא מרבה לחלק מחמאות לאנשים בפניהם וזה לא בגלל שאני לא מפרגנת. אין לי שום בעיה לומר את שבחו של אדם בפני אנשים אחרים. ואפילו בקולניות מתלהבת בליווית תנועות ידיים. אבל לא בפניו. זו שוב המבוכה הזו.  

 

ארבעה מקצועות בהם עסקתי בחיי:

 

1.מפיקה ברדיו

2. מזכירת מערכת בעיתון

3. אשת (נערת) יחסי ציבור במשרד פרסום

4. מזכירה במרפאת שיניים

 

 

ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב ושוב:

 

הייתי רוצה לכתוב כאן שמות סרטים משמעותיים שיעלו את קרני בעיני מי שהזדמן לכאן במקרה ועוד קיימת אפשרות שיחשוב עלי טובות. אבל אני לא אוהבת לשקר (אפשר להוסיף את זה לרשימה הקודמת). אני חולה על סרטים רומנטיים וכאלה אני מסוגלת לראות שוב ושוב ושוב. הבעיה שארבעה סרטים זה מעט מדי ואני מניחה שמיד כשאסיים את הרשימה הזו אזכר בעוד כמה וכמה.

 

1. צלילי המוסיקה

2. כל סרט רומנטי בשחור לבן

3. סברינה (בשתי הגרסאות - של בוגרט ושל האריסון פורד)

4. שתי פנים למראה (תודה לפנסה שהזכירה לי)

 

ארבעה מקומות בהם גרתי:

 

1. גבעתיים

2. ירושלים

3. חיפה

4. ר"ג

 

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב:

 

1. ד"ר האוס

2. האנטומיה של גרי

3. בנות גילמור

4. מותר לכתוב גם סדרות שכבר לא מציגות?

 

 

ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה:

 

1. ירושלים.

2. ראש פינה

3. חיפה

4. אילת

 

ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי:

 

1. court.gov.il

2. ישראבלוג

3. גוגל

4. לאומי

 

ארבעה דברים שאני אוהב לאכול:

 

1. כל מה שהבנזוג מבשל

2. סושי

3. פירות קיץ

4. שוקולד

 

ארבעה מקומות שהייתי מעדיף להיות בהם עכשיו:

 

1. יערות הכרמל. באמצע פילינג גוף

2. יערות הכרמל באמצע שנת בוקר מאוחרת

3. יערות הכרמל באמצע ארוחת בוקר

4. באמבטיה שלי. ולא לבד.

 

ארבעה קורבנות שלדעתי יענו על השאלות הללו:

 

1. החתולה (שתקלל אותי)

2. האוסטרלית (שתקלל אותי גם באיטלקית)

3. זו שגורמת לי לחשוב (שלא תקלל, כי היא מנומסת ולא בגלל שהיא לא היתה רוצה)

4. הקטינה (שצעירה מדי מכדי לדעת קללות. נניח)

שמור   בטל

51 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     5 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע

אני שואלת
(27/6/2006)

(השאלה מנוסחת בין היתר מטעמי נוחות בלשון נקבה ואולם מופנית לכל מי שעבר כאן בטעות, יהא מינו או מגדרו, אשר יהא).

 

נניח שהחלטת לערוך לילד שלך מסיבת יומולדת

נניח שכל האמהות האחרות בגן הגיעו להחלטה דומה

נניח שהחלטתן, את והאמהות האחרות, להכין לוח אירועים, כדי להבטיח שלא יקבעו המסיבות סמוך מדי אחת לשניה

נניח שהחלטתן גם שבצד התאריך יצוין גם שם המפעיל, כדי להבטיח שלא יוזמן אותו המפעיל לשתי מסיבות סמוכות

נניח שיש לוח, ויש תאריכים ויש שמות מפעילים וגם יש ימי הולדת וביניהם יום ההולדת של הילד הפרטי שלך, שרשמת חודש ומשהו מראש בצד שם של המפעיל שהזמנת,

נניח שלפני שסגרת עם אותו המפעיל גם אמרת לו שסמוך לתאריך שלך מתקיימים כמה וכמה ימי הולדת של ילדים אחרים בגן ועל כן את מבקשת לדעת אם פונה אליו הורה אחר מהגן, והוא מבטיח שכך יעשה

ונניח שאת רגועה, עד כמה שפולניה לחוצה יכולה להיות רגועה

ונניח שהבוקר, שבוע ומשהו לפני המסיבה שלך, את מגיעה לגן ומגלה שם פתאום הודעה על מסיבת יומולדת שלא מן המנין, שתקועה בין שלוש מסיבות אחרות שתואמו בעמל, ואם לא די בכך, המפעיל הוא אותו המפעיל שיהיה שבוע אחר כך ביום ההולדת שלך.

 

האם היית מקללת מתחת לשפמך ומבטלת את המפעיל שכבר הזמנת (למרות שקיבלת עליו המלצות חמות והבטחת לילד שלך שאותו מפעיל מהולל יגיע ליום ההולדת שלו)

האם היית צורחת על אותה אמא אחרת ועל המפעיל ובסופו של דבר מתקפלת ומזמינה מפעיל אחר

או האם היית נוהגת כמו שאחותך הבכורה והנבונה הציעה ומקדימה את המסיבה שלך, כך שתתקיים לפני זו של האמא הזונה?

 

"הבעיה עם אחיות צעירות שהן טובות לב", אמרתי לחתולה היום בעודנו אוכלות סנדוויצ'ים של אילנ'ס בביסים קטנים. נו, הרי זה ידוע. קחו כל אגדת ילדים שניה ותגלו שהאחות הבכורה היא כלבה והצעירה צדקת. ואין לי בעיה עם זה. באמת. מידה מסוימת של כלבתיות יש בה כדי לשפר את איכות החיים, ביחוד משום שבכל מקום תמצאו איזה חרא או שניים שמסרבים לשחק לפי הכללים.

 

החתולה צידדה בי, כמובן וגם הוסיפה משלה וסיפרה מקרה שהיתה עדה לו, כששני שני בחורים ישבו וצפו במשחק שהוקרן במייק'ס פלייס ושניים אחרים באו והעמידו את הכסאות שהם בינם ובין המסך. שני הראשונים ביקשו מהמסתירים שיזוזו ואלה שמו עליהם זין (מטאפורית בלבד). "ראו ככה", אמרה החתולה, "לקחו הראשונים את הכיסאות שלהם והעבירו אותם קדימה לפני המסתירים, כך שעכשיו הם שהסתירו להם. אני ושמאלנצ'יק רצינו להריע להם".

 

גם אני הייתי מריעה. התנהגות מרושעת וחסרת התחשבות ראויה להתייחסות זהה. כולנו כל כך מנומסים, כל כך מתחשבים וזה היה מצויין אם "כולנו" באמת היה כולל את כולם. רק שכולנו כולל רק את חלקנו ובלי מידה של רשעות אותם רשעים ימשיכו לעלוז לנצח.

 

לרוע המזל לא תמיד אפשר להגיב ברשעות. בגן של הבנשש שילמו 30 הורים מיסי ועד עבור 32 משפחות, משום ששתי משפחות החליטו שהכלל לא מעניין אותם ומה לעשות ואי אפשר להעניש את הילדים על התנהגותם המגעילה של הוריהם. כלומר אפשר, אבל לא מוסרי. 

"אולי תדברי את עם ההורים האלה", דירבנה אותי אחת מחברות הועד, "נסי לשכנע אותם שישלמו". אמרתי שאני מעדיפה לשלם את החלק שלהם מלהתבזות ולהתחנן בפניהם שישלמו. את שם החארות קיטלגתי בזיכרון הארוך שלי ובבוא היום הם עוד ישלמו.

 

ובאשר לזו שפגעה היום באחותי - אני לא בטוחה שתהיה לי סבלנות לחכות עד ל"בוא היום".

 

שמור   בטל

77 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע