אינדקס החרדות השלם, חלק א'
על חרדה כתבתי כבר בבלוג הזה, אבל זה היה מזמן וחלק ניכר מהקוראים התחלפו. אני חושב שיש משהו חזק באבחנה שהגעתי אליה באותו פוסט (נא להקליק על הלינק), בהבנה שחרדה היא בסך הכל תגובת fight-or-flight טבעית כאשר לא נותר ממה לברוח או במה להילחם. מה שכן, לחרדות שלי יש נטייה להידבק לגורמים מסוימים וליצור איתם סימביוזה מושלמת, ולא דווקא מדובר בגורמי הפוביה המקובלים (גבהים, מקומות פתוחים, עכבישים וכו'). אז במסגרת הנטייה המאזניימית לקטלג, לדרג, למצעד ולסדר בארון, ומתוך הבנה מפוכחת שאחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם החרדה היא לפרוט אותה לפרטים ולזהות את המגוחך שבה, להלן, בבכורה עולמית ובסדר לא מחייב, אינדקס החרדות השלם של רונן א. קידר:

1. מערכות בירוקרטיות גדולות
דוגמאות אופייניות: חברות ביטוח רפואי, ממשלת ישראל, חברות סלולר, צה"ל וכד'.
מאפיינים: חוסר רצון עז לנהל כל דיאלוג ישיר או עקיף עם המערכות הנ"ל; דחיית האינטרקציה איתן עד לרגע האחרון האפשרי (ואחריו); התעקשות לקרוא עד הסוף כל פיסת דואר/מייל/פקס מהמערכות הללו כדי להבין מה הן רוצות ממני.
מחשבות אופייניות: "לא משנה כמה פעמים אני אגיד להם, בסוף הם ימצאו דרך לסדר אותי". "המכתב ששלחתי הלך לאיבוד אצל הפקיד".
גורמים מגבירי חרדה: לעשות את כל זה בגרמנית.
חרדות קרובות: כסף (ע"ע), החוק (ע"ע)

אני מניח שלרוב האנשים קשה עם מערכות בירוקרטיות גדולות (מב"ג), שאיכשהו תמיד מצליחות לסבך את הדברים הכי פשוטים. כמה שלא תגיד לעצמך שהמב"ג מורכבת מאנשים כמוני וכמוך שרק רוצים לחזור הביתה בשלום, תמיד יהיה קול קטן עם פרצוף של עכברוש שילחש לך שאתה אבוד במערכת, ינפנף באגרוף ויצעק 'קפקא צדק'.

2. כסף
דוגמאות אופייניות: שקל, דולר, אירו, אגרות חוב, תוכניות חיסכון
מאפיינים: תחושת כאב שמפלחת את החזה בכל פעם שמוציאים סכום לא מתוכנן. חששות כבדים לפני כל בדיקת יתרה. בדיקה קפדנית של כל שורה בתדפיס הבנק כדי לראות ששום דבר לא נעלם סתם. מעקב שעה-שעה אחרי שערי החליפין.
מחשבות אופייניות: לא יהיה לנו מספיק כסף. לא יהיה לנו מספיק כסף. לא יהיה לנו מספיק כסף (כפול מיליון)
תסריט הסיוט: להגיע לסוף החשבון בסופר ולגלות שאין עלי איך לשלם.
גורמים מגבירי חרדה: שורות לא מובנות בתדפיס הבנק. מכתבים המודיעים על חוב לביטוח לאומי מלפני שש שנים. תנודות חדות בשער האירו.
חרדות קרובות: מב"ג (ע"ע), איבוד (ע"ע)

זה שכסף ונכסים הם כשלעצמם גורמי חרדה זה לא חדש, אפילו חז"ל כבר אמרו. אבל איכשהו, למרות שרציונלית ברור לי שיש הרבה אנשים במצב פחות בטוח ויותר נואש מבחינה כספית ממני, עצם העובדה שהדבר הזה שמאפשר בעצם את כל החיים הוא משאב שכל הזמן מטפטף לכיוון הקו האדום גורם לי להיכנס לחישובים מסובכים ומפותלים שמנסים להבטיח שבמקרה הכי גרוע ובקונסטלציה הכי פסיכית שיכולה להיות, לא יווצר מצב שאין לנו לשלם במכולת.

3. החוק
דוגמאות: פקיד גבול, פקידי הגירה, שוטרים
מאפיינים: עצבנות גוברת בכל אינטרקציה עם פקידי ההגירה והגבולות, מה שעלול בהחלט להתפרש לא נכון. קפיצה מהכסא בכל פעם שמישהו דופק בדלת חזק מאוד/מצפצף בפעמון צפצוף ארוך.
מחשבות אופייניות: אני לא לגיטימי, אני לא בסדר, עכשיו הם יתפסו אותי.
תסריט הסיוט: הנאצים מגלים את אנה פרנק; טום הנקס תקוע בנמל התעופה.
גורמים מגבירים חרדה: אשמה, קומבינות (ע"ע), אי-סדרים, בירוקרטיה (ראו מב"ג).
חרדות קרובות: מב"ג (ע"ע); להיתפס בשקר

החרדה הזו תופסת מקום נכבד יותר בקטלוג מאז שעברנו לגרמניה, מסיבות מובנות. בחודשים הראשונים היא נסובה סביב תעודת התושב שלי והסיוט הבירוקרטי שעברנו כדי להבטיח אותה. תחושת חוסר-הלגיטימיות שמתעוררת אצלי בכל פעם שרשויות החוק בסביבה מזכירה לי את יראת האלוהים של הדתיים: תמיד ימצאו משהו רע שעשיתי, או במינימום משהו שיובן לא נכון. האין זאת כך, האזרח ק'?

4. איבוד
דוגמאות: ללכת לאיבוד, לאבד ארנק/מפתחות/טלפון סלולרי/פתק חשוב/משהו שאינו שלי
מאפיינים: תכנון מפורט ומדויק של כל מסלול נסיעה ב-Google Maps כדי לוודא שלא הולכים לאיבוד. חיפוש תמידי של מפות במהלך טיולים מכל הסוגים. טפיחה על הכיס/תיק שבו נמצא הארנק עשר פעמים בדקה, רק כדי לוודא שהוא עוד שם. פחד ממעברים בין רכבת לרכבת (אפשר בקלות לשכוח תיק/ארנק/מצלמה/מעיל בקרון הקודם).
מחשבות אופייניות: איפה התיק? איפה אני? האם סגרתי את הרוכסן בפאוץ' בפעם האחרונה שבדקתי שהארנק עוד שם?
תסריט הסיוט: להינעל מחוץ לבית בפיג'מה; להיתקע בלי ארנק/בלי כסף רחוק מהבית (שניהם כבר קרו לי)
גורמים מגבירים חרדה: מקומות הומי אדם. שינויים במפות. מעברים מרכבת לרכבת.
חרדות קרובות: לבוא לא מוכן לאירוע/הרצאה/דיון.

על עניין ה'איבוד' אפילו כתבתי שיר (מופיע בספר שלי, 'סימני נשיכה'. דרשו אותו ממוכר העיתונים שלכם), אבל זה לא אומר שהתמודדתי. עולם הג'י פי אסים ומפות האינטרנט די מבטיח שללכת לאיבוד זו חרדה באמת לא רציונלית, אבל אובדן של אחד מכל ההרבה חפצים שאדם לוקח על עצמו (ארנק, מפתחות, טלפון, מצלמה, צעיף, כובע, כפפות, בטריות ספייר, משקפי שמש, יו ניים איט) הוא דבר בהחלט סביר ואיכשהו מפחיד אותי נורא.

5. קולות משונים מהמחשב
(ובאופן כללי, התנהגויות משונות של הקופסה הנ"ל)
דוגמאות: קליקים בלתי צפויים, ניתוק מהאינטרנט, צורבים שלא צורבים, תוכנות שמתנהגות מוזר וכן הלאה.
מאפיינים: רגישות מופלאה לכל קליק בלתי מוכר, רעש של המאוורר או האטה בביצועים; המון תוכניות אנטי-וירוס, אנטי-ספיי ואנטי-מי-יודע-מה כדי 'להגן'; קריזה בכל פעם שחברת הכבלים, מב"ג (ע"ע) מעצבן ביותר, מנתקת אותי לפתע.
מחשבות אופייניות: החוק (ע"ע) גילה שהורדתי איזה קובץ באורח בלתי חוקי והתקין לי במחשב תולעת למעקב; האקרים איראניים השתלטו לי על הפיירפוקס; "אני לא מאמין! שוב אין אינטרנט!"; "משהו מוזר קורה עם המחשב שלי"
תסריט הסיוט: קריסת הארד דיסק (תודו, זה לא תסריט הסיוט שלכם גם?)
גורמים מגבירים חרדה: ניתוק ארוך מהמחשב.
חרדות קרובות: התנהגויות משונות של ה-DVD/מדיח/מכונת כביסה/מקרר.

על עריצות החרדה של המחשב והאינטנט אין לי הרבה מה להוסיף לפוסטים הרבים שכבר כתבתי; מעבר קצר על קטגוריית 'המחשב ואני' ייתן פרספקטיבה רחבה של כל התת-חרדות בתחום זה.


[הפוסט הזה מתארך, ויש עוד כמה וכמה חרדות שעוד מחכות לקטלוג. הפתרון? נפצל. יהא זה חלק א' וחלק ב' בוא יבוא.]


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/12/2008 00:00, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, סטיות אישיות
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-7/12/2008 12:22

---