מה למדת בגן היום - אנקדוטות
אף די.וי.די. של סדרה אינו שלם בלי רצועת 'פספוסים'. להלן כמה מהרגעים המביכים והתמוהים ביותר בקורס עד כה.

---

אלנה מחליטה שהמורה מתאכזרת אליה (כי זו לא נתנה לה להשתמש במילון במהלך תרגיל-שיחה) ומחליטה על 'שביתת שתיקה'; לרוע המזל, היא לא מצליחה אפילו להסביר למורה שהיא לא מדברת כי היא כועסת, וכל המחאה מתבזבזת.

---

המורה שואלת את אחד התלמידים לשמו של גולקאן, הטורקי בן ה-18 שרוצה להיות גנן, והלה עונה מייד gurken (מלפפון).

---

מוחמד מנסה להסביר למורה בגרמנית את פירוש הביטוי 'יאללה' בערבית, ומסתבך קשות; אני נזכר שהמורה יודעת רוסית ומתרגם לה ל'דוואיי, דווואיי' שאני זוכרת מהטירונות.

---

סולימאן מנסה לקרוא טקסט שמכיל את המילה kursteilnehemer (משתתף בקורס) ויוצא לו kurzteilnehmer (משתתף קצר). אולי הקנצלרים הגמדים של אלנה החליטו להצטרף אלינו לקורס?

---

המורה מנסה לתרגל משפטים בסגנון של "אוטו הוא מכונה שנוסעת מהר", ומבקשת מאתנו, כל אחד בתורו, להגדיר משהו. כדי לעשות את זה מעניין, ההגדרות עוסקות בתרבות שממנה באנו, וג'אולין הסינית מגדירה היטב 'ברווז בנוסח פקינג'. עד שהסבב מגיעה לטרזה מסרדיניה, שהמורה מבקשת ממנה להגדיר מהי המאפיה. טרזה נאלמת דום (לא שזה חדש, היא אף פעם לא מדברת), אבל שנייה לפני שהמורה מתייאשת ועוברת לתלמיד הבא בסבב, היא ממלמלת: es gibt keine Mafia (בעברית: אין דבר כזה, מאפיה).

---

זהו להפעם. למי שרוצים עוד קצת להשתעשע, אני מציע את הווידיאו הבא, מ'כוכב נולד' של בולגריה, שם מחייבים כל מועמד לשיר שיר אחד בשפה שאינה בולגרית:



למחפשים משהו יותר רציני, אני ממליץ בחום על מאמר נפלא של אדמיאל קוסמן, שהצטרף השבוע ל'בננות בלוגס'.

אה, וסיימנו את באפי; מי שרוצה יכול לפתוח דיון מלא ספוילרים בתגובות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/2/2008 21:58, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, רשימת קריאה, דברים שמצאתי ביוטיוב
23 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-9/2/2008 16:03

---

מה למדת בגן היום, ספיישל פוליטי
שלג ירד היום למשך כשעתיים, מספיק כדי להיערם בכל המקומות שיש בהם אדמה חשופה ואין מכוניות או אנשים.
לפני כן ירד גשם שוטף אבל אנחנו בכל זאת יצאנו למסע קניות כדי להתכונן לאירוח (מחר באים אלינו סבסטיאן הפסנתרן ואווה הזמרת למרק + סרט).
עוד לפני כן (אתמול) יצאנו עם ליליאנה ובעלה-לעתיד אנדי לחגוג את ה'פאשינג' - הגרסה הגרמנית לקרנבל הברזילאי - בערב סלסה קובני עם להקה צרפתית בלב זארברוקן, ואיכשהו טעינו בדרך ומצאנו את עצמנו בקולנוע ארט-האוס שלא הכרנו, שבו (מתברר) התחילו בדיוק השבוע להקרין את 'ביקור התזמורת', סרט ישראלי על תזמורת מצרית שלא מועמד לאוסקר כי יש בו יותר מדי אנגלית. הסרט מוקרן, כמובן, בדיבוב לגרמנית.
ועוד לפני כן קרו כל מיני דברים מעניינים בסדרת הטלוויזיה/קורס גרמנית/קומיקס עתידי שלנו, למשל....

למה לי פוליטיקה עכשיו (1)

לפרק בו עסקנו השבוע בקורס היו שני נושאים עיקריים: מבחינה דקדוקית הוא עסק בזמן המשמש לאמירת משפטי תקווה, משאלות והמצאות אחרות, כגון 'לו הייתי רוטשילד' או 'אם הייתי וינוגרד, הייתי מצטייד במפלסת שלג'. בהתאם, הנושא התוכני היה 'פוליטיקה וממשל בגרמניה' ובמקום 'לו הייתי רוטשילד' עסקנו ב'לו הייתי קנצלר/ית'.
אבל הטוויסט הפוליטי הכי נעים של השבוע לא נבע מהחומר, אלא מההכנות ההולכות-ומתקדמות לבחינה. בין השאר, התחלנו בהכנות לבחינה בעל פה - שמתברר שהיא מתבצעת בזוגות. וכדי להקל על הקבוצה, חילקה המורה באמצע השבוע את כולם לזוגות לפי רמת הגרמנית שבפיהם - כדי להקל על הנבחנים להבין זה את זה. כדי לבדוק את הזוגות עשתה לנו המורה תרגיל-דמה על החומר, ושלחה אותנו לדון זה עם זה על המערכת הפוליטית במדינות המוצא שלנו. מה שהיה משעשע היתה העובדה שהזיווג לפי רמות שידך אותי דווקא לשאדי, הפלסטיני שהיגר מג'נין לירדן ומשם לזארברוקן.
אז היתה איזו מבוכה בהתחלה, אבל היא נבעה דווקא מזה שלא היה לי הרבה מה לחדש לו על המערכת הפוליטית בישראל; אבל די מהר התחלנו לדבר על הבחירות לפרלמנט הירדני, ומצאנו את עצמנו משוחחים בחופשיות ובנעימות, שגרמה למורה להיות מרוצה מה'שידוך' שלה וקבעה באורח חד-משמעי שאנחנו צריכים ללכת יחד לבחינה.
מאז התאמנו עוד פעם אחת (שיחה על היתרונות של עיר גדולה מול עיר קטנה, עם דוגמאות מברלין, תל אביב ועמאן) וזכינו לשבחים גם ממנהלת בית-הספר, שבאה לעשות לנו שיעור הכנה לבחינה. פוליטיקה ומלחמות? כנראה שלא בבית ספרנו.


למה לי פוליטיקה עכשיו (2)
על אלנה, לעומת זאת, עבר שבוע קשה. ראשית, מוחמד כמעט ולא הופיע לשיעורים משום מה, מה אילץ את המורה לשדך את אלנה לאנשים אחרים כאשר נדרשנו לעבודה בזוגות. אחד מאותם בני-זוג נוספים הייתי אני, מה שגרם לסיטואציה מאוד מביכה ביום שני בסביבות השעה עשר: בעוד אני מנסה לנהל עם אלנה סימולציה של שיחת טלפון על מודעת 'דרושים' (ספיח מהנושא הקודם), חשתי לפתע יד כבדה נחה על כתפי, וכשהסתובבתי עמד מעלי מוחמד למלוא אורכו ושאל בגרמנית משובשת מה אני עושה במקום שלו. למזלי זה היה לפני שפגשתי בדימויים של המאפיה הרוסית ב'סימנים של כבוד', וולכן הצבעתי בבטחה לכיוונה של פראו אמיני, האשמה העיקרית בסקנדל.
עם זאת, לטובת המציאות ושמו הטוב של מוחמד, אוסיף ואציין שיש לי יותר ויותר סיבות להניח שכל הרומן הזה הוא בעיקר פרי דמיוני הקודח. מוחמד ואלנה אמנם אוהבים מאוד לשבת בשיעורים ולפטפט על כל דבר פרט לנושא (ואז להביט על המורה בפרצוף המום כשהיא מנסה בפעם השלישית להסביר להם מה המטלה לעכשיו), אבל קשה לי להאמין שקורה ביניהם משהו אחרי שעות הלימודים. שניהם נשואים - כך מתברר - ומאז אותה שיחה ביום הראשון, שאולי לא הבנתי נכון, לא ראיתי עוד סימנים לכך שמישהו מהם מפר את נדריו. מצד שני, אפשר תמיד לדמיין.
אבל הייתי בסיבות שבגללן היה השבוע הזה סיוט מתמשך לאלנה היקרה. הנושא שבו עסקנו הוא השנייה והעיקרית ביניהן. פעם אחר פעם, כשהמורה ניסתה לעורר בכיתה דיון על חומר הלימוד, הוא נעצר באלנה - שהביטה בשתיקה ולבסוף מלמלה שהיא 'לא אוהבת פוליטיקה ולא מבינה בפוליטיקה'. בתחילה חשבתי שזה תירוץ כדי להימנע מהצורך לדבר ולחפש מלים - אבל אחרי שהיא הצהירה בגאון שגם לו היתה יכולה, לא היתה מצביעה בבחירות - לא בגרמניה ולא ברוסיה - הבנתי שהיא דברה בכנות: פוליטיקה בעיניה היא מעין משהו לא ברור שמשום מה אנשים אחרים מתעניינים בו (משהו כמו מכוניות מהירות עבורי).
לרוע מזלה של אלנה, אותה אי-הבנה הובילה אותה לאחד הרגעים המביכים (והמצחיקים) ביותר בקורס. היה זה כאשר דיברנו על מפלגות פוליטיות בגרמניה, וקיבלנו משימה - לקרוא חמישה תיאורים של מפלגות בגרמניה, בלי השם, ולהתאים כל תיאור לאחת מחמש כרזות בחירות של אותן מפלגות (כולל שם וסלוגן). כדי שלא יהיה קשה מדי, הטקסטים הכילו מילות-מפתח שאפשרו לקשר אותם די בקלות לכרזה המתאימה (למשל, בטקסט על הסוציאל-דמוקרטיים היה כתוב שהם עוסקים בחקיקה *סוציאלית*).
אחת מחמש הכרזות בתרגיל היתה זו:





נדמה לי שלקוראינו המבינים איכשהו בפוליטיקה, בגרמנית או בפוליטיקה גרמנית צריך להיות די ברור שזו כרזה של 'הירוקים'. מה שהמורה הוסיפה אחר-כך הוא שגמדי-הגינה המופיעים בכרזה הם סמל מקובל לגרמניה, וקיומם של שלושה גמדים בצבעים שונים רומז לתמיכתם של הירוקים בגרמניה 'רב-תרבותית' ו'רב-צבעית' (bunt). אבל גם בלי ההבנה הזו לא היה לרוב התלמידים קשה לקשר את הכרזה לטקסט על הירוקים, שלא רק שעסק המון בענייני סביבה אלא גם השתמש במילה bunt כדי לתאר את מטרותיה של המפלגה.
אלא שאלנה חשבה אחרת, ואיתרע מזלה להיות הראשונה שהמורה ביקשה ממנה לענות. במבט מבולבל ומבוהל, אבל בסוג של ביטחון מוזר, קבעה אלנה שהכרזה מתאימה לטקסט השני - שעסק בכלל בסוציאלדמוקרטים. המורה תהתה (כמו כולנו) מדוע, ובתגובה הפנתה אותה אלנה לשורה האחרונה בתיאור, שם נאמר 'ממפלגה הגיעו לשלטון שלושה קנצלרים'. שלושה קנצלרים, שלוש דמויות: הקשר ברור וחד-משמעי, לא?

קשה לקנא בפראו אמיני במצב הזה, וקשה למתוח ביקורת על העובדה שהיא קרסה אל כיסאה בצחוק מתגלגל. מתיחת קו של שוויון בין קנצלרים לגמדי גינה - מעבר לגיחוך שבה - היא מטאפורה נהדרת לחוסר ההתמצאות המוחלט של אלנה בפוליטיקה גרמנית ובפוליטיקה בכלל. מי יודע, אולי זה צעד ראשון לקראת תנועה לשחרורם של גמדי הגינה (אחרי שגמדוני הבית כבר זכו להישגים משמעותיים)?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/2/2008 21:39, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מה למדתי בגן היום, עונות השנה
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-7/2/2008 17:13

---

מה למדתי בגן היום, חלק 6
כרוח רפאים
אקואה מגאנה, שהרביצה מופע של ממש ביום הראשון של הקורס, נעלמה בימים שאחריו. רק ביום שני של השבוע השלישי הופיעה שוב הדמות הכבדה, הגדולה בכל הממדים, שראשה מוכתר בשיער מבולגן לכל הכיוונים בצבע קש טרי. אבל התעלומה לא נפתרה. אקואה המשיכה להגיע בבוקר (באיחור) וללכת אחרי ההפסקה הראשונה, ויצרה קשר עם שאר הכיתה רק כדי לאתר את רשימת הנוכחות ולחתום עליה. אבל נוכחותה המאיימת בירכתי הכיתה הורגשה היטב, והגיעה לשיאה כשהמורה רצתה לחלק אותנו לזוגות לעבודה משותפת. לרוע המזל, מספר התלמידים יחד עם אקואה היה זוגי, מה שהיה מחייב את המורה לשתף אותה - או להצהיר במופגן על כך שהיא 'פרסונה נון גרטה'.
אני חייב לומר שהופתעתי. הגברת אמיני, אישה נחמדה לכל הדעות, נראתה כמו באפי כשהיא מבינה שהיא חייבת להקריב מישהו כדי להציל את העולם. האופציות היו ברורות: להפיל על מישהו לעשות את התרגיל עם רוח הרפאים, או לעמוד מול האפוקליפסה שתשתחרר כשאקואה תבין ששוב מתעלמים ממנה. פראו אמיני בהתה לשני הכיוונים ואז נדלקה נורה קטנה מעל ראשה (טוב נו, לא באמת, אבל ככה זה ייראה בקומיקס).
"אנחנו נדחה את התרגיל הזה לאחרי ההפסקה", אמרה אמיני, "בינתיים פתחו את הספר בעמוד צווי הונדרט אונד צוואנציש, ו..."

שתיקת הדוקטור
אני לא בטוח אם היכרתי לכם גם את אלכסיי. ביום הראשון שלי 'למעלה', סיווגתי אותו - קצת מהר מדי - לקבוצת ה'רוסים שלא לומדים גרמנית כי הם מדברים רוסית כל היום'. הוא דיבר לאט, הרבה יותר מדי לאט בשביל מי שלומד כבר ארבעה חודשים, ונראה מתאמץ לחפש את המלים. אבל עם הזמן שוחחתי אתו עוד כמה פעמים, והתמונה השתנתה. הסתבר שאלכסיי:
1. נמצא בגרמניה רק חמישה חודשים, מתוכם ארבעה בקורס.
2. לא למד גרמנית מעולם לפני שעבר לגרמניה.
3. למד שש שנים רפואה והוסמך כרופא ברוסיה.
4. לא מחליף אף מילה ברוסית עם אלנה, הרוסייה השנייה בקורס, או עם החבר'ה הרוסים מהקורס למטה.
5. באמת רוצה ללמוד, כי מטרתו להיות מוסמך כרופא בגרמניה.

אז מה הבעיה שלו? העניין התברר השבוע, כשהמורה ניסתה להתעקש שהוא יגיב אליה בתרגיל מילולי שבו היה עלינו להביע את דעתנו על נושא פוליטי מסוים. היא פנתה לאלכסיי והוא שתק. אז היא אמרה שהוא חייב לדבר כדי ללמוד את השפה. "איש האבה קיינה וורתר" (אין לי מלים) - אמר אלכסיי. ואחרי שהמורה ניסתה לדובב אותו עוד, יצא סוף סוף המרצע מן השק. "איש מושטה קורקט שפרכן" (אני רוצה לדבר נכון) אמר סרגיי, ולא יסף.
וכך התבררה סוף סוף תעלומת הדוקטור השותק: הוא לא מדבר כי הוא לא בטוח שהוא יכול להגיד את הדברים נכון. לכן הוא אומר רק את מה שהוא יודע בוודאות, ומה שלא בטוח - משתתק. בדיוק ההיפך ממאריצה, שיש לה עשר טעויות בכל משפט אבל לא מפסיקה לדבר גרמנית. והיא כמובן צודקת: כדי לדבר בשפה לא מספיק לעשות את כל שיעורי הבית - צריך אומץ לקשקש, לברבר, להתנסות, לטעות. אומץ שאלכסיי - שלא למד כמעט אף שפה פרט לרוסית מעולם - לא מצליח בינתיים לגייס.

הבורג הקרואטי
הבטחתי הרבה דברים לפרק הזה, וחלקם יידחו לבאים. אבל עכשיו אני אצא למסע בעלילת משנה קצת מורכבת, שאיכשהו תתקשר לסיפורנו.
זה מתחיל באיש עם חלום: תומאס מקס מאייר, במאי לשעבר והמורה של כיתת האופרה בבית-הספר למוסיקה של זארברוקן. חלומו של הר מאייר הוא להעלות בבית הספר את האופרה Turn of the Screw (בעברית 'טבעת החנק', 'פיתול כפול', 'סיבוב הבורג' או 'תורו של המשגל', תלוי את מי שואלים) מאת בנג'מין בריטן. והשנה, בזכות צירוף מקרים ממוזל שהביא לכיתת השירה שלו בדיוק את הקולות המתאימים (כולל זמרת עם אישיות כובשת, קול נהדר והכי חשוב - דיקציה טובה באנגלית), הוא יכול.
מכיוון שאותה זמרת רבת-יכולות היא גם אשתי היקרה, הייתי כמובן מעורב בחזרות, בהכנות ובהתרגשויות של ההפקה מתחילתה. כך גם למדתי שבית הספר משלם הון עתק על הזכויות (כי בריטן לא מת מספיק זמן), ולכן לא נשאר כסף להרבה דברים אחרים. זה התבטא, למשל, בתפאורה מינימלית (אבל סבירה); בתלבושות שהסתמכו על העודפים של בית האופרה המקומי; בכך שהמעצבת תפקדה במקביל גם כמאפרת, כצלמת ומה לא; ובעיקר - בהשקעה בלתי מספקת בפרסום. ולכן -אחרי שפרמיירה הצליחה בקושי למלא שני שלישי אולם (אבל סיפקה לי הזדמנות מרגשת לרוץ לבמה ולתת לכוכבת פרחים) - קיבלנו את ההוראה לנסות ולפרסם את המופע בקרב כל חברינו, ידידינו ואנשי שלומנו, כדי למנוע פאדיחות בשלוש ההופעות שנותרו.
וכאן זה מתחיל להתקשר, כי אני מיד החלטתי להזמין את חברי לקורס לבוא ולשמוע. לרוע המזל, לא יכולתי לחלק פליירים (כי לא היו פליירים) ונאלצתי לדבר עם אנשים אחד-אחד. על אלנה ומוחמד ויתרתי מראש; רובי אמרה שהיא לא אוהבת אופרה; ואלכסיי היסס ארוכות ובסוף אמר שיחשוב על זה (ולא בא). אבל דווקא מאריצה, ידידתי מאותגרת-הדקדוק מהקורס הבסיסי, שמחה מאוד על ההזמנה (היא מדברת הרבה יותר אנגלית מגרמנית). וכך זכיתי אני לתרגל עוד ערב שלם בגרמנית (נסענו באוטובוס יחד לאולם ואחר כך סיפרתי לי את העלילה בקצרה), והיא זכתה - כך התברר - לראות לראשונה בחייה אופרה בהופעה חיה (היא מכירה אופרות מהטלוויזיה הקרואטית, כך סיפרה לי, אבל לא יצא לה לראות אחת לייב). הדובדבן שבקצפת היה לאחר מחיאות הכפיים והורדת האיפור, כשהכרתי למאריצה את ידידתנו הקרואטית לילי, ששיחקה באופרה רוח רפאים מיוסרת. לא חלפו שתי דקות משביב הקרואטית הראשון שעבר ביניהן, וכבר שלפו השתיים טלפונים והחליפו מספרים, כמו מקימות את עמותת 'קרואטיה בזארברוקן'. האם ככה נראים גם ישראלי כשהם נפגשים בחו"ל? אני מניח שכן.

[בפרק הבא: אלנה ומוחמד חוזרים בספיישל בין-תרבותי]




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2008 23:56, ושייך לקטגוריות אסנת, מה למדתי בגן היום
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-30/1/2008 18:23

---

מה למדת בגן היום, פרק 5
מאוד בא לי לכתוב על החיים המוזרים האלה שאנחנו חיים, אבל אולי בפוסט הבא. בינתיים, כמו שהובטח, ספיישל דויטשה שפראכה, בשלושה חלקים.

רפלקסיה
אחד הדברים שהיה לי תמיד קשה אתם בדיבור בגרמנית הוא הפעלים הרפלקסיביים, אלה שבהם הסובייקט הוא גם האובייקט, או במילותיהם של רדיוהד, you do it to yourself. בעברית אפשר לזהות אותם לפי הבניין - הם כולם ב'התפעל': להתלבש, להתנגב, להתנשק, להתעצב, להתאהב. בגרמנית (וגם בשפות אחרות, למשל ספרדית) הפעלים הרפלקסיביים נוצרים על-ידי הוספת שם-גוף רפלקסיבי אחריהם או לפניהם (תלוי באיזה אחד ממבני המשפט הפסיכוטיים של הגרמנים מדובר). וכך, rasieren הוא לגלח, ואילו sich rasieren הוא להתגלח. scminken הוא לאפר, ואילו sich schminken זה להתאפר (מילה שאסנת למדה מהקולגות שלה מאחורי הקלעים ולימדה גם אותי). הבעיה המעצבנת היא שאין התאמה מוחלטת בין בניין התפעל לרפלקסיביים של הגרמנים, ויש מספיק פעלים שהם בגרמנית רפלקסיביים אבל בעברית סתם רגילים: sich freuen פירושו לשמוח, sich treffen - להיפגש ו-sich errinern - לזכור (ויש לציין שבשלושת המקרים האלה ההיגיון עומד לצד הגרמנים). הבעיה הזו, יחד עם הצורך להטות את שם-הגוף, שגעו לי את השכל כי מעולם לא למדתי אותם באופן מסודר. אבל איכשהו במהלך הקורס הזה הצלחתי למצוא את הדרך אליהם, והם מתגלגלים לי (הנה עוד רפלקסיבי אחד) הרבה יותר טוב על הלשון.

מלחמת המינים
לעומת זאת, מה שלפעמים נראה שלעולם לא יתגלגל לי על הלשון כיאות, הוא עניין המינים. יש שפות, כמו עברית וספרדית, שבהם לחפצים דוממים יש מין, וצריך לזכור ששולחן הוא זכר או ש-llave (מפתח) היא נקבה. יש שפות (כמו אנגלית) שבהם חפצים דוממים הם לא זכר ולא נקבה, אלה יש להם מין נייטרלי, it. ויש שפות, כמו הגרמנית, שיש בהן אמנם מין נייטרלי, אבל רק מעט מהחפצים נושאים אותו, ואילו השאר הם זכרים ונקבות באורח אקראי לחלוטין. לא רק שצריך לזכור את המין של כל דבר, אלא שיש תמיד שלוש אפשרויות (כלומר, שתי אפשרויות לטעות).
החלק המעצבן הוא שהמין משנה להכל - כולל ה-article (המקביל ל-a או the באנגלית). בלי לזכור לאיזה אחד משלושת המינים שייך השולחן, לא תוכל להגיד עליו כלום. דוגמאות אנטי-אינטואיטיביות ומטורפות לא חסרות ('כוח', למשל, הוא נקבה), אבל מה תגידו על כך שהמלים Kind (ילד) ו-Maedchen (נערה צעירה, ילדה) מסווגות למין הנייטרלי, שאינו זכר ואינו נקבה (וזאת למרות שהמדשן היא ללא ספק נקבה). שיא הפליאה, עם זאת, שייך בעיני לשם העצם Person, המשמש בגרמנית (כמו באנגלית) לציון 'אדם כלשהו' מבלי להתחייב על מינו. אלא שלמיה הזו דווקא יש מין דקדוקי, והוא לא המין הנייטרלי: Person הוא נקבה.
את הטירוף המשונה הזה של הגרמנים פוגשים, אגב, בקורסים מהסוג הזה די מוקדם. זאת בגלל שמשום מה יש מדינות שבגרמנית מתייחסים אליהן תמיד עם ה' הידיעה. ולא, אני לא מתכוון ל- die USA (ארצות הברית) או die Niederlaende (הולנד, בתרגום ישיר 'ארצות השפלה') - מדינות ששמן הוא בעצם ברבים ולכן גם בעברית מקבלות את ה' הידיעה - אלא לכל מיני מדינות שמשום מה מקבלות את ה' הידיעה, ויחד אתה גם מין דקדוקי. כך מתברר שטורקיה, שווייץ, סלובקיה ומונגוליה הן נקבות (ומקבלות את התחילית die), ואילו אירן ולבנון הן זכרים (עם התחילית der). מה שכן, עוד לא נתקלתי במדינה נייטרלית.

החיפוש האינסופי
ועוד הערה גרמנית אחת, כהמשך לפוסט האטימולוגי על התמכרויות. בגרמנית, מסתבר, התמכרות היא Sucht, שם עצם שנגזר מהפועל suchen - לחפש. מעניין שהגרמנית - בניגוד לעברית ולאנגלית המדגישות את ההתמסרות ואובדן השליטה - מתמקדת בחיפוש האינסופי של האדם המכור אחר עוד ועוד, אחר יותר ויותר, אחר משהו שמחכה בסוף הקשת בענן. אולי זה אפילו מחזק את הקשר בין ההתמכרות לדת ('איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא'). מה שכן, כמו בעברית, גם בגרמנית ההתמכרות היא נקבה (והיא גם פועל רפלקסיבי, מה שסוגר את כל הפוסט יפה על עצמו).

[בפעם הבאה: אקואה ממשיכה לרדוף אותנו כצל; רובי מוכיחה כישורי ארגון; אלנה כועסת; ומריצה עוברת חוויה תרבותית]

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/1/2008 23:34, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, אטימולוגיה בשקל תשעים, הגרמנים האלו...
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-29/1/2008 00:13

---