שער לא נעול
אנטי אנטי אנטי תזה.
כן, זה מרתק, כן, זה מוצלח, כן, אני אוהב לכתוב על הטיפוסיאדה בקורס גרמנית, וכל יום מביא עוד ועוד סיפורים. אבל אני בכל זאת לא כתב של מקומון שחייב להביא לקוראיו את ליטרת הבשר, וזה עדיין לא טור קומיקס אלא בלוג, ובתור בלוג מטרתו העיקרית, הראשונית והכמעט-יחידה היא לקלוט לתוכו את השתפכויות המלל שלי.
אצלכם סוער. סוער כל-כך שאירועים נבלעים זה בזה: למי איכפת שסרט ישראלי מועמד לאוסקר בפעם הראשונה מזה כמעט 25 שנה ושהשריף הכריזמטי מניו יורק, שהיה אמור לרכב על תהילת ניין אילבן כל הדרך לבית הלבן, עשה שגיאה גורלית וטבע בביצות פלורידה? לא, אצלכם סוער, ואם וינוגרד מספק דווקא אנטי-קליימקס, יבוא מזג אוויר ויחליף אותו. ואצלי?ביום ראשון צללנו עם הראש פנימה לתוך סרטו האחרון של דייויד לינץ', "אינלנד אמפייר". שעתיים וחצי אחר-כך קלטנו שהאיש התחרפן, אבל אחרי עוד שעה פתאום הסרט נראה הגיוני. כלומר, כמו הזיה הגיונית.
יש שוט לינצ'י קבוע של אדם במסדרון עם הרבה דלתות. בעצם זה שוט די פופולרי בסיקוונסים של חלומות. בעצם זה שוט די קבוע גם בחלומות שלי. אני משוטט ומשוטט ומחפש את הדלת שתיפתח לאיזשהו פתרון, או לפחות לחידה הבאה. כל רצף סופו להיות מונוטוני, ואם מונוטוני - אז למה לא לשבור? במונוטוניה קקופונית השבירה היא העדינות, הרכות (כמו היקיצה בדממה כשחיים ברעש). ככה גם ב-Eastern promises, האחרון של קרוננברג, שראינו היום (אין היום לינקים. חפשו בעצמכם).
מחקתי עכשיו את המילה 'האינסופיות' שהופיעה בתחילת הפוסט, כתיאור להשתפכויות המלל האלה. שהרי הן סופיות, ולעתים קרובות קצרות יותר מן המצופה. אחרי הדחיסה מסתבר שאפשר את כל המוח לדחוק לאיזה אפון אחד (כמו המדריך המקוצר לסין, אוקסימורון מוחלט שאני מתרגם עכשיו). ובסוף השבוע צפויים מסיבות ואירועים חברתיים, כמו להכעיס, כמו להזכיר שהחברה קיימת, ושגם אנחנו חלק ממנה. למרות התחושה שלפעמים זה כמעט כמו לעבוד כסוכן סמוי בעולמם של ה-Shiny happy people.
והתחושה המעצבנת, המציקה, שכל זה לא אמר את מה שהיה לומר, שהתרחקתי מהכותרת, שהשער ננעל והעיר לא קלטה ולא נקלטה ואפילו בלבן לא התכסתה. האם כל מילה שעולה על דל השפתיים הופכת לשקר עוד לפני שהיא נהגית? האם באמת אי אפשר להאמין לסופרים, או לאמנים בכלל? וגם זה לא מה שרציתי להגיד, או שפעם אמרתי את זה טוב יותר, מדויק יותר, ישר ולעניין וחותך כמו סכין (פעם הייתי אומר יפני, אבל רוסי עדיף).

דוסבידניה.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/1/2008 00:10, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, טלוויזיה וקולנוע
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-31/1/2008 22:04

---

מה למדתי בגן היום, חלק 6
כרוח רפאים
אקואה מגאנה, שהרביצה מופע של ממש ביום הראשון של הקורס, נעלמה בימים שאחריו. רק ביום שני של השבוע השלישי הופיעה שוב הדמות הכבדה, הגדולה בכל הממדים, שראשה מוכתר בשיער מבולגן לכל הכיוונים בצבע קש טרי. אבל התעלומה לא נפתרה. אקואה המשיכה להגיע בבוקר (באיחור) וללכת אחרי ההפסקה הראשונה, ויצרה קשר עם שאר הכיתה רק כדי לאתר את רשימת הנוכחות ולחתום עליה. אבל נוכחותה המאיימת בירכתי הכיתה הורגשה היטב, והגיעה לשיאה כשהמורה רצתה לחלק אותנו לזוגות לעבודה משותפת. לרוע המזל, מספר התלמידים יחד עם אקואה היה זוגי, מה שהיה מחייב את המורה לשתף אותה - או להצהיר במופגן על כך שהיא 'פרסונה נון גרטה'.
אני חייב לומר שהופתעתי. הגברת אמיני, אישה נחמדה לכל הדעות, נראתה כמו באפי כשהיא מבינה שהיא חייבת להקריב מישהו כדי להציל את העולם. האופציות היו ברורות: להפיל על מישהו לעשות את התרגיל עם רוח הרפאים, או לעמוד מול האפוקליפסה שתשתחרר כשאקואה תבין ששוב מתעלמים ממנה. פראו אמיני בהתה לשני הכיוונים ואז נדלקה נורה קטנה מעל ראשה (טוב נו, לא באמת, אבל ככה זה ייראה בקומיקס).
"אנחנו נדחה את התרגיל הזה לאחרי ההפסקה", אמרה אמיני, "בינתיים פתחו את הספר בעמוד צווי הונדרט אונד צוואנציש, ו..."

שתיקת הדוקטור
אני לא בטוח אם היכרתי לכם גם את אלכסיי. ביום הראשון שלי 'למעלה', סיווגתי אותו - קצת מהר מדי - לקבוצת ה'רוסים שלא לומדים גרמנית כי הם מדברים רוסית כל היום'. הוא דיבר לאט, הרבה יותר מדי לאט בשביל מי שלומד כבר ארבעה חודשים, ונראה מתאמץ לחפש את המלים. אבל עם הזמן שוחחתי אתו עוד כמה פעמים, והתמונה השתנתה. הסתבר שאלכסיי:
1. נמצא בגרמניה רק חמישה חודשים, מתוכם ארבעה בקורס.
2. לא למד גרמנית מעולם לפני שעבר לגרמניה.
3. למד שש שנים רפואה והוסמך כרופא ברוסיה.
4. לא מחליף אף מילה ברוסית עם אלנה, הרוסייה השנייה בקורס, או עם החבר'ה הרוסים מהקורס למטה.
5. באמת רוצה ללמוד, כי מטרתו להיות מוסמך כרופא בגרמניה.

אז מה הבעיה שלו? העניין התברר השבוע, כשהמורה ניסתה להתעקש שהוא יגיב אליה בתרגיל מילולי שבו היה עלינו להביע את דעתנו על נושא פוליטי מסוים. היא פנתה לאלכסיי והוא שתק. אז היא אמרה שהוא חייב לדבר כדי ללמוד את השפה. "איש האבה קיינה וורתר" (אין לי מלים) - אמר אלכסיי. ואחרי שהמורה ניסתה לדובב אותו עוד, יצא סוף סוף המרצע מן השק. "איש מושטה קורקט שפרכן" (אני רוצה לדבר נכון) אמר סרגיי, ולא יסף.
וכך התבררה סוף סוף תעלומת הדוקטור השותק: הוא לא מדבר כי הוא לא בטוח שהוא יכול להגיד את הדברים נכון. לכן הוא אומר רק את מה שהוא יודע בוודאות, ומה שלא בטוח - משתתק. בדיוק ההיפך ממאריצה, שיש לה עשר טעויות בכל משפט אבל לא מפסיקה לדבר גרמנית. והיא כמובן צודקת: כדי לדבר בשפה לא מספיק לעשות את כל שיעורי הבית - צריך אומץ לקשקש, לברבר, להתנסות, לטעות. אומץ שאלכסיי - שלא למד כמעט אף שפה פרט לרוסית מעולם - לא מצליח בינתיים לגייס.

הבורג הקרואטי
הבטחתי הרבה דברים לפרק הזה, וחלקם יידחו לבאים. אבל עכשיו אני אצא למסע בעלילת משנה קצת מורכבת, שאיכשהו תתקשר לסיפורנו.
זה מתחיל באיש עם חלום: תומאס מקס מאייר, במאי לשעבר והמורה של כיתת האופרה בבית-הספר למוסיקה של זארברוקן. חלומו של הר מאייר הוא להעלות בבית הספר את האופרה Turn of the Screw (בעברית 'טבעת החנק', 'פיתול כפול', 'סיבוב הבורג' או 'תורו של המשגל', תלוי את מי שואלים) מאת בנג'מין בריטן. והשנה, בזכות צירוף מקרים ממוזל שהביא לכיתת השירה שלו בדיוק את הקולות המתאימים (כולל זמרת עם אישיות כובשת, קול נהדר והכי חשוב - דיקציה טובה באנגלית), הוא יכול.
מכיוון שאותה זמרת רבת-יכולות היא גם אשתי היקרה, הייתי כמובן מעורב בחזרות, בהכנות ובהתרגשויות של ההפקה מתחילתה. כך גם למדתי שבית הספר משלם הון עתק על הזכויות (כי בריטן לא מת מספיק זמן), ולכן לא נשאר כסף להרבה דברים אחרים. זה התבטא, למשל, בתפאורה מינימלית (אבל סבירה); בתלבושות שהסתמכו על העודפים של בית האופרה המקומי; בכך שהמעצבת תפקדה במקביל גם כמאפרת, כצלמת ומה לא; ובעיקר - בהשקעה בלתי מספקת בפרסום. ולכן -אחרי שפרמיירה הצליחה בקושי למלא שני שלישי אולם (אבל סיפקה לי הזדמנות מרגשת לרוץ לבמה ולתת לכוכבת פרחים) - קיבלנו את ההוראה לנסות ולפרסם את המופע בקרב כל חברינו, ידידינו ואנשי שלומנו, כדי למנוע פאדיחות בשלוש ההופעות שנותרו.
וכאן זה מתחיל להתקשר, כי אני מיד החלטתי להזמין את חברי לקורס לבוא ולשמוע. לרוע המזל, לא יכולתי לחלק פליירים (כי לא היו פליירים) ונאלצתי לדבר עם אנשים אחד-אחד. על אלנה ומוחמד ויתרתי מראש; רובי אמרה שהיא לא אוהבת אופרה; ואלכסיי היסס ארוכות ובסוף אמר שיחשוב על זה (ולא בא). אבל דווקא מאריצה, ידידתי מאותגרת-הדקדוק מהקורס הבסיסי, שמחה מאוד על ההזמנה (היא מדברת הרבה יותר אנגלית מגרמנית). וכך זכיתי אני לתרגל עוד ערב שלם בגרמנית (נסענו באוטובוס יחד לאולם ואחר כך סיפרתי לי את העלילה בקצרה), והיא זכתה - כך התברר - לראות לראשונה בחייה אופרה בהופעה חיה (היא מכירה אופרות מהטלוויזיה הקרואטית, כך סיפרה לי, אבל לא יצא לה לראות אחת לייב). הדובדבן שבקצפת היה לאחר מחיאות הכפיים והורדת האיפור, כשהכרתי למאריצה את ידידתנו הקרואטית לילי, ששיחקה באופרה רוח רפאים מיוסרת. לא חלפו שתי דקות משביב הקרואטית הראשון שעבר ביניהן, וכבר שלפו השתיים טלפונים והחליפו מספרים, כמו מקימות את עמותת 'קרואטיה בזארברוקן'. האם ככה נראים גם ישראלי כשהם נפגשים בחו"ל? אני מניח שכן.

[בפרק הבא: אלנה ומוחמד חוזרים בספיישל בין-תרבותי]




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2008 23:56, ושייך לקטגוריות אסנת, מה למדתי בגן היום
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-30/1/2008 18:23

---

מה למדת בגן היום, פרק 5
מאוד בא לי לכתוב על החיים המוזרים האלה שאנחנו חיים, אבל אולי בפוסט הבא. בינתיים, כמו שהובטח, ספיישל דויטשה שפראכה, בשלושה חלקים.

רפלקסיה
אחד הדברים שהיה לי תמיד קשה אתם בדיבור בגרמנית הוא הפעלים הרפלקסיביים, אלה שבהם הסובייקט הוא גם האובייקט, או במילותיהם של רדיוהד, you do it to yourself. בעברית אפשר לזהות אותם לפי הבניין - הם כולם ב'התפעל': להתלבש, להתנגב, להתנשק, להתעצב, להתאהב. בגרמנית (וגם בשפות אחרות, למשל ספרדית) הפעלים הרפלקסיביים נוצרים על-ידי הוספת שם-גוף רפלקסיבי אחריהם או לפניהם (תלוי באיזה אחד ממבני המשפט הפסיכוטיים של הגרמנים מדובר). וכך, rasieren הוא לגלח, ואילו sich rasieren הוא להתגלח. scminken הוא לאפר, ואילו sich schminken זה להתאפר (מילה שאסנת למדה מהקולגות שלה מאחורי הקלעים ולימדה גם אותי). הבעיה המעצבנת היא שאין התאמה מוחלטת בין בניין התפעל לרפלקסיביים של הגרמנים, ויש מספיק פעלים שהם בגרמנית רפלקסיביים אבל בעברית סתם רגילים: sich freuen פירושו לשמוח, sich treffen - להיפגש ו-sich errinern - לזכור (ויש לציין שבשלושת המקרים האלה ההיגיון עומד לצד הגרמנים). הבעיה הזו, יחד עם הצורך להטות את שם-הגוף, שגעו לי את השכל כי מעולם לא למדתי אותם באופן מסודר. אבל איכשהו במהלך הקורס הזה הצלחתי למצוא את הדרך אליהם, והם מתגלגלים לי (הנה עוד רפלקסיבי אחד) הרבה יותר טוב על הלשון.

מלחמת המינים
לעומת זאת, מה שלפעמים נראה שלעולם לא יתגלגל לי על הלשון כיאות, הוא עניין המינים. יש שפות, כמו עברית וספרדית, שבהם לחפצים דוממים יש מין, וצריך לזכור ששולחן הוא זכר או ש-llave (מפתח) היא נקבה. יש שפות (כמו אנגלית) שבהם חפצים דוממים הם לא זכר ולא נקבה, אלה יש להם מין נייטרלי, it. ויש שפות, כמו הגרמנית, שיש בהן אמנם מין נייטרלי, אבל רק מעט מהחפצים נושאים אותו, ואילו השאר הם זכרים ונקבות באורח אקראי לחלוטין. לא רק שצריך לזכור את המין של כל דבר, אלא שיש תמיד שלוש אפשרויות (כלומר, שתי אפשרויות לטעות).
החלק המעצבן הוא שהמין משנה להכל - כולל ה-article (המקביל ל-a או the באנגלית). בלי לזכור לאיזה אחד משלושת המינים שייך השולחן, לא תוכל להגיד עליו כלום. דוגמאות אנטי-אינטואיטיביות ומטורפות לא חסרות ('כוח', למשל, הוא נקבה), אבל מה תגידו על כך שהמלים Kind (ילד) ו-Maedchen (נערה צעירה, ילדה) מסווגות למין הנייטרלי, שאינו זכר ואינו נקבה (וזאת למרות שהמדשן היא ללא ספק נקבה). שיא הפליאה, עם זאת, שייך בעיני לשם העצם Person, המשמש בגרמנית (כמו באנגלית) לציון 'אדם כלשהו' מבלי להתחייב על מינו. אלא שלמיה הזו דווקא יש מין דקדוקי, והוא לא המין הנייטרלי: Person הוא נקבה.
את הטירוף המשונה הזה של הגרמנים פוגשים, אגב, בקורסים מהסוג הזה די מוקדם. זאת בגלל שמשום מה יש מדינות שבגרמנית מתייחסים אליהן תמיד עם ה' הידיעה. ולא, אני לא מתכוון ל- die USA (ארצות הברית) או die Niederlaende (הולנד, בתרגום ישיר 'ארצות השפלה') - מדינות ששמן הוא בעצם ברבים ולכן גם בעברית מקבלות את ה' הידיעה - אלא לכל מיני מדינות שמשום מה מקבלות את ה' הידיעה, ויחד אתה גם מין דקדוקי. כך מתברר שטורקיה, שווייץ, סלובקיה ומונגוליה הן נקבות (ומקבלות את התחילית die), ואילו אירן ולבנון הן זכרים (עם התחילית der). מה שכן, עוד לא נתקלתי במדינה נייטרלית.

החיפוש האינסופי
ועוד הערה גרמנית אחת, כהמשך לפוסט האטימולוגי על התמכרויות. בגרמנית, מסתבר, התמכרות היא Sucht, שם עצם שנגזר מהפועל suchen - לחפש. מעניין שהגרמנית - בניגוד לעברית ולאנגלית המדגישות את ההתמסרות ואובדן השליטה - מתמקדת בחיפוש האינסופי של האדם המכור אחר עוד ועוד, אחר יותר ויותר, אחר משהו שמחכה בסוף הקשת בענן. אולי זה אפילו מחזק את הקשר בין ההתמכרות לדת ('איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא'). מה שכן, כמו בעברית, גם בגרמנית ההתמכרות היא נקבה (והיא גם פועל רפלקסיבי, מה שסוגר את כל הפוסט יפה על עצמו).

[בפעם הבאה: אקואה ממשיכה לרדוף אותנו כצל; רובי מוכיחה כישורי ארגון; אלנה כועסת; ומריצה עוברת חוויה תרבותית]

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/1/2008 23:34, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, אטימולוגיה בשקל תשעים, הגרמנים האלו...
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-29/1/2008 00:13

---

שלוש עבודות וחמישה פרויקטים
מאז שאני מכיר את עצמי, יש משהו שפשוט לא נותן לי להישאר מרוכז בדבר אחד. מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד מתלונן על זה שיש לי 80 אלף דברים שונית לעשות, אבל שברגע שזה מצטמצם לדבר אחד או שניים אני מיד דואג לפתוח, לפתח, להקים או להזמין עוד כמה פרויקטים 'מהצד'.
בעבר אלה היו בעיקר פרויקטים התנדבותיים, כאלה שדרשו זמן אבל לא שילמו כסף, עד שבשלב מסוים הכרחתי את עצמי קצת לצמצם אותם. אלא שאז מילאו את החלל כל מיני עבודות קטנות, שדרשו זמן ושילמו כסף (אבל לא תמיד הרבה). ב-2005, למשל, הגשתי דו"ח למס הכנסה ובו לא פחות משמונה מקורות הכנסה שונים. שלא לדבר על זה שתמיד יש דברים שעושים בשביל הקרדיט, בשביל חברים, בשביל הקארמה או בשביל עצמי - כלומר עוד פרויקטים התנדבותיים בנוסף לעבודות הרגילות.
ואז, כמובן, מגיע השלב שבו ההצפה הזו היא יותר מדי, ואני מזניח חלק מהפרויקטים - כמו ההזנחה הנוכחית בבלוג, שקצב העדכון בו נמוך בהרבה מבעבר - ובשלב מסוים מחליטים ש'חייבים לצמצם קצת', ומצמצם, ומיד מזמן שלושה-ארבעה פרויקטים להחליף את השניים שנגמרו/הוזנחו/ננטשו. אני כנראה צריך להבין שככה אני ולקבל את תופעות הלוואי (סוויצ'ים מטורפים בין מצבים שונים, חוסר שינה והרבה קפה).

[ובפרק הבא ב'מה למדתי בגן היום' - ספיישל על השפה הגרמנית, כולל איפור, מין והתמכרויות. שווה לצפות]


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/1/2008 23:09, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, עבודה
38 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עצמי ב-29/1/2008 00:18

---