סיור בתל אביב
תל אביב היתה עיר הבית שלי בערך שש שנים לפני המעבר. הביקור בה אינו נוסטלגי-משתפך כמו החזרה למחוזות הילדות בקריות, איפה שההורים עדיין גרים ואנחנו מבלים את רוב זמננו בארץ, אלא מזכירה יותר מפגש ברחוב עם חברים ותיקים - מה שלומך, איך הולך, יפה לך השיפוץ באבן גבירול. הי, תראו, ברווז. לא היו פה פעם רק שלושה מגדלי דירות מהודרים לסופר-דופר-עשירים? במלים אחרות, יש מה שהשתנה, אבל בסיס האופי נותר: עיר שרחובותיה הראשיים מכוערים עד אימה, צרובים בשמש חסרת הרחמים, ואילו סמטאותיה ירוקות, מצולות ומלוטפות בריזה, כאילו מזכירות שיש לה אופי, שהיא נוטה חסד לאוהביה, שמצאנו כבר פעם שפה משותפת.
חייבים להודות: יותר משהיא השתנתה, אני השתניתי. מראות שפעם חלפו בלי תשומת לב דורשים עכשיו התייחסות: בחורה רוכבת על אופניים על הכביש באבן גבירול הסואן תוך כדי דיבור בטלפון סלולרי הצמוד בין הלחי לכתף. מוכר בפיצוצייה שעסוק כל כך בסלולרי עד שהוא מתבלבל ואומר שיש לו כרטיסי חנייה, ורק אחר כך נזכר שאין. מוכר בפיצוצייה אחרת שיש לו אמנם כרטיסי חנייה, אבל מרגיש צורך נואש לחלוק אתי את פרטי השודד הלא-יוצלח שהוא צופה בו בטלוויזיה במהלך העסקה כולה. מוכר בורקס שקורא לכל אחד 'גבר'. אחראי חניון שצריך לצפור לו כדי שישים לב שהגענו. פאב שמישהו חשב שהעיצוב הטוב ביותר עבורו בקיץ הוא שחור מכל הכיוונים ואפס פתחי אוורור. העובדה שאפשר לשלם בוויזה אפילו בבורקסייה. המהירות שבה השקלים נעלמים. חוסר המודעות המוחלט למה יקר ומה זול במטבע המשונה הזה.
מתוך השינוי הזה, אני מגשש את דרכי אל המוכר והידוע: בסושייה לא שינו את העיצוב. בתולעת ספרים עדיין מגישים סלט שורשים טעים וכולם - ממשוררים ועד סטודנטיות לעבודה סוציאלית - יושבים לעבוד. הרחוב שבו גרנו נראה שקט ושליו כשהיה, כאילו הוא באיזו עיירת ספר שכוחת אל ולא בלב תל אביב התוססת. ביום-וקצת שביליתי בה עד כה, נראה היה שתל אביב עוד מוכנה לקבל אותי לחיקה, אם אקבל אותה. ובליטוף הזה יש משהו נעים, גם אם בעוד שלושה ימים אהיה מרוחק ממנה קילומטרים רבים.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/7/2008 13:29, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נוריקו ב-2/8/2008 15:22

---

מהדורת חדשות

במונית, בדרך משדה התעופה, ברדיו מהדורת חדשות והנהג מגביר את הווליום. לוקח דקות ארוכות להבין למה זה כל כך זר. באוטובוסים בגרמניה שקט מוחלט. במסעדות לא פועל רדיו, וגם לא בתחנות הדלק. טלוויזיה אנחנו לא רואים, וגם כשראינו כדורגל נדחסו החדשות במחצית והחלק המרשים ביותר בהם היו פגעי מזג האוויר. והנה, מגיעים, והנהג מגביר. ולחלל המונית נפלטות טרגדיות דחוסות. אסון בטורקיה. פיגוע בירושלים. שריפה במושב. אישה ששולחת את ילדיה ללונדון. קיצוץ בחופשת הלידה (הקצרה ממילא). הפרשייה האחרונה של ראש הממשלה (המלא פרשיות ממילא). והכל בקצב מהיר, בחיתוך דיבור של פגזים. צריך להספיק. ארץ קטנטנה מייצרת המון חדשות שפשוט לא נכנסות בחצי שעה. בכתבות הצבע, איך השוטרים מתמודדים עם מסירת בשורות מרות לקורבנות תאונות דרכים. הזמן שלקח לי לכתוב את המשפט קצר מהזמן שקיבל האייטם. ולא הזכירו שיש אתם תמיד עובד סוציאלי. בספורט, המרתוניסט האולימפי נעצר באתיופיה והכדורגלנים המייצגים גונבים בשמים. מזג האוויר: חם ודחוס.

ממבט מבחוץ זה הכל נראה כמו משחק. זעזוע מעושה. איך אפשר לחיות כאן עם כזו דחיסות של חדשות, ידיעות, הערכות, פטפטת. הטוקבקיסטים של וויי-נט נראו לי תמיד הזויים; עכשיו אני מבין שהם מופצצים בפטפטת תמידית, וזה הפילטר שלהם - לקחת עמדה קיצונית ולהיצמד אליה. הם, אגב, חסרו לי מאוד כשקראתי בערך אותן חדשות (רק עם כותרות אדומות וטראגיות) ב'ידיעות' שקיבלנו במטוס. איך אפשר לקרוא על חקירות אולמרט בלי התגובות האוטומטיות?

 

כל הכאוס הזה לא גורם לי להתעורר ולהיות פעיל (כאילו ישראל החמה יותר פעילה, רגשית וחשופה מגרמניה ה'קרה') אלא לנתק את עצמי מכל הסיפור הזה, להוציא את הראש החוצה ולצעוק. אני מניח שמתרגלים ושיש ימים אחרים ויש דברים אחרים, אבל הדברים היחידים שגרמו לי לחייך בעיתון הם המעבר של 'איקיאה' לשקיות בד במקום פלסטיק ומבשלת בירה חדשה שנפתחה בגולן. מצד שני, גם כשגרתי כאן היה לי איזה תיעוב לעיתונים ועוד יותר לחדשות-הסנסציה בטלוויזיה. אבל המרחק והניתוק גורמים לי לראות הכל אחרתף מוקצן יותר. תמידחשבתי שהדימוי של ישראל כיורה רותחת, קלחת, סאונה, עולם של חוסר תקשורת וצעקות בשוק הוא מוגזם. אבל עם הירידה מהמטוס ומשדה התעופה הממוזג אל המציאות, אני יכול להבין איך יש אנשים שמקבלים את הדימוי הזה כאמת.

 

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/7/2008 14:19, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אקטואליה, שחרור קיטור
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Julia* ב-29/7/2008 17:33

---

יציאה לדרך
הבלוג יוצא לחופשה (או יותר מדויק, ממשיך את החופשה) לרגל נסיעה בלתי שפויה לישראל (מה בלתי שפוי? העובדה שעכשיו יולי).שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/7/2008 08:49
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-24/7/2008 14:17

---

הזמנים חולפים
כל מיני דברים קורים. שוב אנו מארחים ביקור, וקונצרט הסיום של אסנת בבית הספר, שהלחיץ מאוד, היה ועבר. עכשיו אני מעדכן מהמחשב של האופה ואשתו, שם אנחנו מתארחים, אחרי הרבה אוכל טוב ולא מעט וודקה. ועכשיו בקרוב בארץ. כן, בשבוע הבא אנחנו בעוד ביקור חטוף בארץ החמה, הצפופה, החטופה. את החדשות מהכנסת אני קורא כבר בלי להבין מילה, מי נגד מי, מה לעזאזל כל הקומבינות האלה.
כמה רחוקים אנחנו כבר מההווייה הזו? כאן קיץ כולל גשם וכולל רוח נעימה וקרירויות של ז'קט. התרגלנו. מזגן? מה זה? ושוב תהיה הטיסה, הנסיעה, השיבה לעולם המוכר, או אולי ההופך להיות הרבה פחות מוכר.
המתח בין היכולת ליצור לבין היכולת לשווק, ליצור קריירה, להתפרנס, מגיע שוב לאיזה שיא. אין חיים שקטים לאמנים, אין מקום בטוח כמו פטרוני ימי קדם. גם באירופה הכל השתנה, גם באירופה כבר יש פחות קריירות לאמנויות הקלאסיות. הכל נמדד בכסף. שוב כסף.
כתבתי על שיווק ואמנות בבלוג השני. הרבה אידיאלים. המציאות אחרת, ממש אחרת. יש ציפיות, יש רצון לנורמליות. כאילו, טוענים האנשים, אי אפשר להיות בזמני לנצח. אבל האמנם? הנצח הרי קצר, קצר מאוד, והמוות מחכה מעבר לפינה, וכל טרדות ודאגות הפרנסה הם מיא, כפי שאומרים ההודים - שקר ותעתועי רוח, שקר ומשחקי מספרים. זה לא שהמתמטיקה עוסקת במספרים, מספרים הם בירוקרטיה ולא מתימטיקה. מתימטיקה היא הספירה הטהורה של המחשבות, הספירה הטהורה של הניקיון, סוג של שירה.

כל מה שאינו שירה הוא אשליה. אשליה מרגיזה, מהסוג הטורדני. אשליה שהיא כמו ספאם באינטרנט. חשוב? מה זה חשוב? מה הם מדינות ואנשים ומוות ופיצוצים ותרגילים בוועדת הכספים? מהו המאבק על הנראטיב, מהו 'אני שמעתי', מה הם הבדלי השפות? הכל שקר. נגד אמירות כוללניות, נגד מחקרים, נגד לחץ של אי ידיעה שנובע מהתחושה שיש מה לדעת. אין מה לדעת. אין מה להרגיע. מה שבא בא.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/7/2008 21:41, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-23/7/2008 10:51

---