אימה היא תקווה בתחפושת

השיר הבא נכתב במבחן הקבלה לבית הספר לקופירייטינג של תרצה גרנות. המשימה היתה לכתוב שיר בחרוזים מדויקים על המשפט "אימה היא תקווה בתחפושת". זה מה שכתבתי, וביום חמישי הודיעו לי שזה אכן עבד. נתראה בזרמון גולדמן.

כשפגשתי את תקווה הייתי די שתוי

אילולא כן, ודאי לא הייתי נכנע לפיתוי

של אישה על סף גיל העמידה

עם ניחוח מסתורי של פשטידה.

המפגש בינינו היה כה מהיר –

אפילו לא זכרתי אם הייתי זהיר,

רק קיוויתי שלא עשיתי טעות

שתוביל מאוחר יותר לתביעת אבהות.

ולימים נפגשתי עם בחורה די שווה

שאף הצליחה להעלות אצלי את המחשבה

שאולי כדאי לוותר על מין מזדמן

וזוגיות יציבה להתחיל לדגמן.

וכדי להוכיח לה שאני רציני

לא פחות מבסיסט מטאל גרמני,

ויותר מהכל קרוע לה על הישבן –

הסכמתי להיפגש עם הוריה, כמובן.

כשהגענו לארוחת ליל סדר מאוחרת,

פתחה לנו את הדלת דווקא העוזרת.

נכנסנו לסלון והוריה הסתובבו -

ולפתע חשתי בסוג של דז'ה וו.

התיישבנו לאכול, אביה תיחקר

מה אני עושה וכמה אני משתכר,

ואימה בהתה בהלם מעבר לשולחן

בדיוק כשאביה רעם: "היית צנחן?!".

אך במקום להתייחס לגולנצ'יק הזועם,

הבטתי באימה בשקט רועם –

מהיכן מוכר לי שיערה השמנוני

וגופה השמנמן ומעט גמלוני?

היא המשיכה להתחמק ממבטי הבוחן

ואני תהיתי: 'כיצד זה ייתכן?'.

אך כשהושטתי ידי לקחת חרוסת

הבנתי – אימה היא תקווה בתחפושת!