מעשה בחמישה חלומות

אני אוספת מהספייס סלט קיסר טייק אוואי אל המשרד, אלא שאז המשרד הופך למעין חדר ביתי ונעים – האם תת המודע שלי מנסה לרמוז לי שאני מבלה שם הרבה יותר מדי שעות, אפילו שלא משלמים לי שעות נוספות? אניגמה! ולענייננו: אני משתחלת לשורטס דפוק-אותי החדשים שלי (כה מהממים הם, עד שהם חודרים לחלומותיי. כך מגדירים קנייה מוצלחת) ולחולצה מטונפת ומתיישבת לאכול, רק כדי לגלות גוויה של זבל"ש (זבוב לשעבר) משייטת לה בתוך רוטב האנשובי שלי.

"זו כבר פעם שנייה שזה קורה!", אני מתעצבנת לי בחלום (אף שמעולם לא קרה שגיליתי זבל"שים בסלטים של ספייס או של כל מסעדה אחרת). אני יורדת יחפה עם הדפוק אותי הלא-ייצוגיים שלי לספייס ופונה אל אחד המלצרים כדי להתלונן על הזבל"ש. המלצר מאזין לי בסבלנות ואז לוחש לאחראי המשמרת שמאזין לנו מהצד שזה המקרה הרגיל של נערה שמכניסה גוויות חרקים לאוכל של עצמה וחוזרת לדרוש פיצוי. שניהם מפנים את הגב ומתרחקים ממני, מותירים אותי יחפה ומושפלת, כשחצי סלטי בידי.

כשהתעוררתי: על אף שהמקרה הוא פרי דמיוני המופרע, החלום המשפיל הותיר אותי מצולקת ופגועה. עד עכשיו קשה לי לחשוב על לאכול בספייס (למרות שגם קודם לא רציתי. יש ליד קופי בר).

אמא שלי לוקחת אותי לשיחה חגיגית ומודיעה לי שבגלל שאני כל כך חמודה ומהממת, היא מוכנה לממן לי ניתוח הגדלת חזה אצל כל רופא שאבחר. "דב קליין!", אני זועקת, היא מחייכת ושתינו מתחבקות באושר ויורדות על גלידה בצוותא.

כשהתעוררתי: אמנם מיום שישי האחרון, משלוח מפתיע משטראוס הותיר את המקפיא שלי מפוצץ בגלידות (השוקולד-מנטה מדהימה). אבל במצב רגיל אין לי בבית לא גלידות, לא שוקולד וגם לא אוכל (משפחה חד הורית אשכנזית, נו). כששאלתי את אמא אם ההצעה שלה מהחלום עדיין תקפה, היא אמרה לי שבשום אופן לא, ואז שלחה אותי כרגיל לבקש מאבא. באמת הייתי עושה את זה, אילולא ביקשתי ממנו רק חודשים לפני כן להנפיק לי סכום דומה עבור לימודיי אצל תרצה גרנות. למעשה ויתרתי על ציצי חדש לטובת תעודת קופירייטר. חבל מאוד, שכן כולנו יודעים איזה מהם היה מקדם את הקריירה שלי יותר.

צומח לי שפם עבות, משהו בסגנון של צ'רלי צ'פלין פוגש את סלבדור דאלי. אני מנסה להסיר אותו במגוון שיטות ללא הצלחה. לא זכור לי סוף החלום, אך אני מניחה שהוא היה מעורב בהשמדה מוחלטת של חיי המין שלי.

כשהתעוררתי: לא שחיי המין שלי רחוקים מהשמדה מוחלטת, אבל שפם דווקא אין לי. חשבתי שאולי תת המודע שלי מנסה לרמוז לי על המתרחש מתחת לאף שלי, אבל הוא לא מספיק מתוחכם בשביל זה. עובדה – שנייה אחרי זה שוב חלמתי שאני באפי.

אני מקיימת משגל סוער עם חברי החתיך וחובב הזרגים קובי. בשלב כלשהו קובי אף מגדיל ואומר: "את יודעת זרגן, את כל כך סקסית שבשבילך הייתי עובר סופית לנשים". אני נאנחתי בסיפוק ואמרתי משהו על סיוד דחוף של התקרה.

כשהתעוררתי: שלחתי לקובי סמס עליז, המפרט לו בפלסטיות על החלום. במקום להיות מוחמא ולומר לי שהוא באמת מפנטז עליי, כמו שכל חבר הומו טוב צריך לעשות, הוא הגיב ב"איזה פחד" והשביע אותי שלא אנסה עליו שום מהלכים בעלי אופי מיני (פרט למהלך הזה שכולל מבחנות). "אבל אני חולמת הרבה שאני שוכבת עם חברות שלי", ניסיתי להרגיע אותו. הוא בתגובה אמר לי משהו בסגנון: "כן, זה הרבה יותר מתאים לך", כאילו יש לי שערות בבית השחי ואח שלי זה שלומי שבת.

אני נמצאת בדירתם המשותפת והצפון תל אביבית של אבא וסבתא זרגן (כאילו זה לא מספיק מביך לגור אצל אמא שלך בגיל 28, הוא ממשיך את זה גם עשרים שנה אחר כך), כשאבא קורא לי לראות את המחשב החדש שקנה בכסף בו הוא לא משלם עליי מזונות. אני מתרשמת מהמסך השטוח שעלה רק מאתיים דולר – סכום שיכולתי בכיף להוציא על מוצרי צריכה הכרחיים כמו חשמל, מים או תיק אפור מטופשופ – כשהוא מחליט להעביר איתי זמן איכות, ומראה לי את כל הפורווארדים המשעשעים שקיבל במייל לאחרונה (מהסיבה הפשוטה שאני לא צופה בהם על המחשב שלי. כי מהרגע בו גילה אבא את העולם הקסום של ה-FWD, גיליתי אני את העולם הקסום של האנטי ספאם).

על מנת שמייל ייחשב מצחיק בעיני אבא שלי, עליו לענות על שני קריטריונים: 1. הוא יכלול איזכור של אברי מין, רצוי גרפי. 2. הוא יהיה מהמיילים האלה שכולם כבר ראו לפני שנתיים וחסמו במהירות את מי ששלח אותם. ברוח זו, התיישבתי מול הצג השטוח והבטתי בכל הפטמות והמנושים שניבטו אליי ממנו, מנסה לחייך כי אחרת אבא ייעלב. עד הרגע בו ניבטה אליי מהמסך קריקטורה של זקנה ששדיה מגרדים את הברכיים. בדיוק אז מציצה סבתא זרגן מאחוריי ולוחשת: "רואה? ככה גם את תראי בעוד כמה שנים".

כשהתעוררתי: אה, זה קרה באמת.