מלכת הפלקט

במשך שנים, מצאתי את עצמי מבזבזת מדי פורים סכום תלת ספרתי על אקססוריז לתחפושות מקוריות יותר או פחות, שתמיד כוללות גרביונים – קשה לי להתנתק מהמסורת היהודית הגורסת שעל כל תחפושת לשלב מוטיב זנותי. כך שמאוד הופתעתי מהתחפושת המקורית להחריד שהרכבתי בשלושים ש"ח בלבד לפאה! וגם מהגיזום המדהים שהענקתי לה, לראשונה בחיי, בליל רביעי (במקור זו היתה תספורת קארה כהן), שהוכיח שיש לי קריירה חלופית ברשת מספרות טוני אנד גאי אם לא אצליח להתעשר מפרסום.

כשהגעתי בבוקר חמישי למשרד, גיליתי שפרט לסופרוויזרית שהתחפשה לקיטה, אף אחד לא באמת התחפש. אך במהרה הפאדיחה התחלפה בהרהורים קיומיים, לאחר שרוב הגברים שנתקלו בי באותו יום נשבעו שמאוד יפה לי קצר, והציעו לי ללכת על זה באמת. אולי זו מחמאה ואולי לא, פרסומאים נוטים להיות סרקסטיים.

המשך היום כלל סדנת כתיבה נוספת ומביכה אף יותר מהקודמת, ולא רק בגלל שהגעתי בשיער סגול, ומסיבת פורים על גג המשרד בהנחייתו של האייקון משה מהישרדות. במקום הראשון זכו בחורה שהתחפשה לפייסבוק וצמד ארט דירקטורים תימנים שהתחפשו זה לזה והוכיחו מה שתמיד ידענו – כל לועסי הגת, בסופו של דבר, די זהים.

אך המשבר המשמעותי ביותר היכה בי דווקא באישון לילה, שעה שניסיתי להידחס למסיבת האייטיז הטראשית בזמיר, עליה פנטזתי ימים ארוכים. לצערי החליט המועדון להתחפש באותו לילה לפסטיבל ערד, ולאחר הימחצות בין מאות בתי שחי מיוזעים של לופתי ניאגרות מחופשים לאיימי וויינהאוס, החלטנו לוותר. שמח ומבדח בתחת שלי.