הבלוג של חיים אתגר

בלי קשר לזהותו ולדעותיו הפוליטיות של שר החוץ, פקידי ודוברי המשרד ממונים, כך אנחנו מקווים, על פי רמת מקצועיותם. אבל ממה שהתרשמתי במהלך תוכנית הבוקר, מדובר בחבורה די חובבנית. כנ"ל לגבי דובר צה"ל. הלומים ומבולבלים, שני הגופים התמהמהו זמן ארוך עד שהגיבו למאורעות בלב ים. כל סטודנט שנה א' בתקשורת יודע שבעולם האינטרנט המודרני צריך להגיב מיידת. ודאי כשמדובר בסיטואציות כל כך חריפות. אבל החברים שלנו למדו כנראה בבית ספר אחר.

חמש שעות חלפו מתחילת האירוע עד שהואילו להגיב במשרד החוץ ובדובר צה"ל. אלו שעות קריטיות שקבעו את הטון התקשורתי סביב המשבר. במהלך הזמן הזה דוברים רשמיים נעלמו, או סירבו לעלות לשידור בטענה שהם לא יודעים, או לא מעודכנים. כולם התחפרו. כתבים ועורכים סביבי (גם בערוץ המקביל) התקשו למצוא גורם רשמי שיעדכן, ירגיע או יסביר. את הואקום מילאו רשתות זרות וערוצים קיצוניים. משרד החוץ הטורקי, החמאס ושאר יקירי ישראל הגיבו מיידית, בלי לחכות. הם גינו, הכפישו ולצערי, עשו עבודה הסברתית מצוינת.

בסופו של דבר הופיע דני איילון עם הפיאסקו הקבוע שלו שבמהלכו מלמל תשובות וסרב לענות לכתבים זרים. דובר צה"ל מצידו נקט בגישה הילדותית של "הם אשמים" ושחרר תמונות מעטות מדי ומאוחר מדי.

כל כך הרבה כסף מושקע במערך ההסברה הישראלי והנה בשעת השין, הוא נכשל. תוסיפו לזה שר חוץ מנותק ואלים והתוצאה: אקלים מצוין לעוד גל אנטי ישראלי נורא.

בלוק יצירתי במשרדי פרסום הוא עניין שכיח. כמה ח'ברה תקועים עד השעות הקטנות של הלילה. בפעם הארבעים ושמונה יוצאים להפסקת סיגריה, זה לא עוזר. שותים עוד קפה שחור וזורקים לפח מחברת רביעית. שום דבר, אין רעיון. ואז, ברגע של הבזק, מגיע אחד החברים ומעלה רעיון שבשעה סבירה ובמחשבה בהירה היה מביא לפיטוריו. אבל לנוכח מצוקת הזמנים הוא מתקבל בקול צהלה. בדרך כלל אין שום נפקות לעניין חוץ מאובדן לקוח או כרסום במעמדו של מוצר מסוים. אבל במקרה של הפרסומת האחרונה של מפעל הפיס, הנזק הוא ממשי.

מפעל הפיס מעודד אותנו להמשיך ולהמר על שלל מוצריו כדי לקדם את התרבות. בפרסומת שראיתי בסוף השבוע מוצגים שני שחקני תיאטרון בהצגה מול קהל, כשבשיאה של הדרמה, עולה צופה, מזנק לעברו של המקרר ומוציא ממנו סנדוויץ'. כל זאת מול ציבור ושחקנים. המנטרה - אתה בעל בית הבית, היות שאתה תורם לתרבות בישראל. צריך להיות קצת חמור כדי לטעון שעידוד תרבות עולה בקנה אחד עם הפרעה מגעילה שכזו. סילחו לי שאני ינטע לרגע, אבל מי מאיתנו לא נתקל במהלך צפייה בהצגה בצלצול טלפון סורר, בצופה שצווח בקול ואפילו בתלמיד שמינית ששורק לאחת השחקניות? רובנו חווינו את זה יותר מפעם אחת. זה עניין מביך, לא תרבותי והוא מגיע כסוג של של בוז למציג ולקהל. אבל במפעל הפיס חשבו שזה מתאים לקידום עניין הקולטורה בישראל. בפיס אומרים לנו שנמשיך להפריע ולהיות חיות ובעזרת המפעל זה יוכל להיעשות בכסות תרבותית.    

צפיתי בראיון המצוין שערכה דנה וייס עם נועם חומסקי ב"פגוש את העיתונות" ומיד הסתדר לי בראש הפוסט האחרון שפרסמתי. ברשימה התייחסתי לביטול של אלביס קוסטלו והריאקציה ההיסטרית של שרת החינוך. לבנת בתגובה להודעה של קוסטלו שיחררה הצהרה שעיקרה "פויה" עליו הוא לא ראוי להופיע בפנינו. לבנת לא ניסתה להבין מדוע העניין בוטל, או אולי לפנות לאומן ולפתוח עימו בדיאלוג. היא פשוט תקפה כשהיא מתעלמת מכך שהביטולים הפכו למגפה ולמחאה אנטי ישראלית הדורשת טיפול.

אחרי פרסום הבלוג חטפתי בראש בטוקבקים וכן הגיעו אלי מספר שיחות טלפון לא סימפטיות. במצבנו יש כנראה מעט מאד סבלנות לשמוע דברים אחרים. חבל, כי היכולת להסתכל מתוך עיניו של הצד השני (סליחה קלישאה), יכולה לסייע לנו במאבק ההסברתי ובקושי שלנו אל מול העולם. אנשי רוח ואומנים, בריות רגישות במיוחד, הן דרך מצוינת להבין מה גודל הברוך שלנו.

חומסקי, הסביר לוייס שההיסטריה הזו היא מרכז הקיום הישראלי בשנים האחרונות. את גולדסטון, הדי אזוטרי לדבריו, החרמנו והפכנו לעוכר ישראל. אם היינו מקשיבים למה שאמר, אולי העניין היה מת הרבה יותר מהר ולא הופך לפיאסקו עולמי. כנ"ל במקרה של חומסקי. למה צריך לעשות מהקשיש הזה עניין כ"כ גדול? למה לא לתת לו לנאום בביר זית? אני בטוח שאותם מאזינים פוטנציאלים לא מתרימים לקק"ל בזמנם הפנוי. הם שונאים אותנו גם בלי הדברים של חומסקי. קצת פרופורציה. בכל זאת כדאי לזכור שלא היה מתוכנן שידור לוויני וישיר לכל העולם. כולה ביר זית! אבל ההיסטריה גומרת אותנו. אנחנו חיים בסף רגישות אדיר לעצמנו ואפסי לאחרים. קוסטלו - עוכר ישראל, חומסקי וגולדסטון – self hating jews, וסנטנה? נו גם לו צריך להדביק איזה כינוי. נגיד... לטיני ממורמר צאצא לאיזבלה ופרדיננד הארורים.

אחרי שהסתיים הראיון של חומסקי גירדתי בפדחת בצער. האיש משכנע, רהוט, מדבר בהיגיון ונשמע לעיתים צודק. אבל אל דאגה, אם נגיד מאה פעמים "פויה" ברצף, חומסקי, גולדסטון ומוסיקאים מבטלים וארורים, ייעלמו מהעולם.