סדר עולמי חדש - באוסטרליה

המוני תודות לשצה הצדקת שהביאתני עד הלום ובלעדיה אף וידאו לא היה עובד.    

 

כבר הרבה זמן אני רוצה לספר לכם מה קורה כאן באוסטרליה שלי, ומתעצלת. 

אפילו על חיי שלי מלאי עוגמת אני הנפש אני מתעצלת לספר לכם, אז קל וחומר לא מתחשק לי להטריח את מקלדתי למען קישקוש ג'נרי נושאים פוליטים.      

 

ואף על פי כן.    

 

לארה"ב הברית יש נשיא חדש וכולם מרוצים (חוץ מכמה חברות שלי שטרחו לספר לי שאובמה אינו קדוש ויש לו חברים אנטישמיים והוא קומוניסט.  אני לא מבינה מה אכפת לחברות האלה שהוא קומוניסט, ממילא אין להן כסף). אבל גם לנו יש ראש ממשלה טרי בתפקידו, ורציתי לספר לכם קצת על קווין ראד, האיש והחיוך.    

 

אני התוודעתי לקווין ראד במהלך הקמפיין, וממבט ראשון לא סבלתי אותו. 

לא ידעתי עליו הרבה, אבל גבר נאה שמבלה את רוב זמנו בחיוך מוקפא והליכה נוקשה לא זוכה אצלי לשום סימפתיה.  נדמה היה שכל אוסטרליה תצביע בעדו, אבל לא משום שהוא כל כך מוצלח, כמו משום שתיעבו את קודמו, ג'ון האוורד, הידוע בכינוי, "גולום".

 

בתמונות: ג'ון האוורד וגולום - מצא את ההבדלים.      

 

קווין ראד לא התרשם מחוסר תמיכתי, והמשיך בקמפיין שלו כאילו כלום. (אולי זה בגלל שאין לי זכות הצבעה.)    

 

ואז קרה דבר ששינה את דעתי - הצ'ייסר החליטו להתעלק על קווין ראד.    

 

קודם כל אולי כדאי שאספר לכם על הצ'ייסר.

ובכן, מזה שנים (4 שנים?) שנדמה לי כי האוסטרלים טיפשים המה ונטולי בינה. 

כל כך הרבה דברים מגוחכים קורים כאן, בדמות תוכניות טלוויזיה כאלו ואחרות, ונדמה שאיש אינו מבחין בכך.

אילו דברים מגוחכים, תשאלו?  ובכן, תוכניות החדשות כאן מביכות עד דמע! 

למשל אייטם חדשותי: "זוג כמעט והיה מעורב בתאונה בצומת פיקטון".

חיי נפשי.

כמעט והיה מעורב!  כמעט!  היה סיכוי לתאונה! 

ריבון עולמים, אתם קוראים לזה 'חדשות'? מה זה השיעמומון הזה?     

 

או לחילופין, תוכניות האקטואליה של שש בערב חוקרות את התופעה המחרידה של "שופ-ליפטינג". 

לפיכך הצוות רודף עם מצלמה ומיקרופון אחר שיכורה מסוממת במורד הרחוב, אחרי שנחשדה בגניבה מחנות (חנות משקאות, אלא מה), תוך קריאות:

"אז את שופ-לפיפטריט!"

"את לא מתביישת?"

"את חושבת שזה בסדר טו שופ ליפט?"    

 

מה יש לדבר, עבודת תחקיר משובחת.      

 

ומה כל זה שייך לצ'ייסר, תשאלו?  ובכן, אחרי כמה שנים כאן הסתבר לי שאני לא לבד. 

חבורה של חנונים שווים (טוב, הם שווים אם את אוהבת חנונים) לקחה את הנושא לידיה והפיקה סידרה סאטירית מופרעת שמטרתה ללעוג לכל מה שיש כאן במחוזותינו, מטוב ועד רע.      

 

דוגמה למעלליהם אפשר לראות כאן:  

       http://au.youtube.com/watch?v=FFu0b3EpB6k      

 

מופרעותם הגיעה לשיאה בעת ביקור APEC על חופינו, שאז החליטה החבורה לבחון את גבולות האבטחה המקומית.

 http://au.youtube.com/watch?v=TdnAaQ0n5-8    

 

למותר לציין שהחבורה נעצרה, מה שהרקיע את צחוקם השמימה.      

 

(הצ'ייסר גם צוחקים על דברים שלדעתי ראוי לשמר כאן במחוזותינו, כמו טוב ליבם של אנשים.  למשל, הקטע הזה צוחק על כמה רחוק אנשים מוכנים ללכת כדי לעזור לזוג ביום חתונתו. נו באמת. אבל אני סוטה מהנושא).      

 

ובכן, הצ'ייסרים לא חוסכים שבטם מפוליטיקאים - הם תמיד חומר טוב לבידור.  גולום היה מטרה קבועה לחיציהם, אבל משפרץ קווין ראד לתודעה, החליטה החבורה כי הגיעה השעה לקרצץ כדבעי גם למועמד החדש.      

 

וכך במסגרת הקירצוצים, גילו הצ'ייסרים שקווין ראד פתח לעצמו דף בפייסבוק, שם כולנו מוזמנים להיות חברים שלו.  כיאה לחבורה מופרעת ונטולת גבולות, הם הצטרפו, וארבו לקווין המסכן מחוץ לביתו בטענה שהם חברים ורוצים לקפוץ אליו לאיזו בירה.    

את תגובת קווין, שהרשימה אותי מאד, אפשר לראות כאן.  

      http://www.youtube.com/watch?v=nYZ4kk4x0JU    

 

וזה בניגוד לגולום המסכן, שעם השנים קצה נפשו בצ'ייסרים ומדי פעם התפרץ עליהם בזעם.       מצד שני, כולנו יודעים שאצל פוליטיקאים, זה לא מה הם אומרים אלא מה הם עושים. 

ולכן, אחרי שנבחר לו קווין ראד (בפער מרשים), חיכינו כולנו לראות מה יקרה.    

 

להפתעת כולם, קווין ראד הביא אותה בהתנצלות:     http://au.youtube.com/watch?v=b3TZOGpG6cM    

 

(אגב, הגברת אדומת השיער שם ברקע היא מספר שתיים של ראד, שהיא שאקלית עולם.  כמובן שיריביהם הפוליטיים מיהרו לציין שהיא דמות שגויה לעמוד בראש האומה, למרות הישגים מרשימים בעבר, מפני שהיא לא נשואה ואין לה ילדים, ולפיכך אין באפשרותה להבין את הקשיים העומדים בפני אמהות חד-הוריות.  יופי של טיעון, לא?)      

 

עניין האבוריג'ינים תלוי ועומד מזה דורות.  דורות שלמים של פוליטיקאים סירבו להכיר בזוועות שהטיל האדם הלבן על הקהילה האבוריג'נית שוחרת השלום.  עניין הילדים האבודים והמשפחות הקרועות - רוב האוסטרלים הלבנים ניערו חוצנם מהנושא, טענו "זה לא הייתי אני", וקבעו - "אין לנו מה להתנצל, ובכלל, שלא יחשבו עכשיו שהכל מגיע להם רק בגלל זה".    

 

והנה, קווין ראד התנצל, השמיים לא נפלו, האבוריג'ינים לא הגישו תביעות ענק, ועולם כמנהגו נוהג.  מה יהיה הלאה? נחיה ונראה.      

 

אחר כך, עשה קווין ראד שימוש חדשני בטכנולוגיה, וגייס את אחד הערוצים לקיים תוכנית של שאלות ותשובות.  בתוכנית ענה קווין ראד לשאלות הקהל, המנחה, והצופים בבית. 

הוא ענה על שאלות לא-נוחות כמו נישואים חד-מיניים,  שאלות על המצב הכלכלי,  ועל מחירי הדלק.  תשובותיו היו מקצועיות, ברורות, ומכבדות.   ואגב, בעניין הפייסבוק, עדיין אפשר להצטרף לרשימת חבריו של קווין ראד ולשלוח לו מיילים ושאלות.       

 

חוץ מכל זה, קווין ראד הוא אדם משכיל, שבהיותו נער מתבגר החליט שזה יהיה חכם מצידו ללמוד סינית (מנדרינית).  ובימיו כראש ממשלה הוא מסתובב הרבה בעולם ומקדם את יחסי אוסטרליה עם שאר העמים.       

 

אני חושבת שבעיקר, יותר מכל מה שהוא עושה בפועל (ובתור מישהי שלא צופה בחדשות, אני לא באמת יודעת מה הוא עושה), קווין ראד נותן לנו תקווה.  חנון חובב מחשבים וטכנולוגיה, אינטילגנטי ומבין עניין, יש מצב שהוא יזיז את הדברים שצריכים לזוז כאן בארץ.      

 

 

לפחות יש לנו את הצ'ייסרים, להנעים את זמננו עד אז.

  http://au.youtube.com/watch?v=vLBMgBT9jA4

---

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 23/11/2008 03:42, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, אוסטרליה - הצד האפל
26 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-3/1/2009 13:42

סוררת

קודם כל מותר לי. ככה זה נשים. אנחנו חוזרות על העבר בראש שוב ושוב ושוב, כי אנחנו מאמינות שהמפתח להתמודדות עם העתיד נמצא שם.

 

זה ממש כמו לעבור עוד הגירה. ההבדל הוא, שבמדינה הקודמת היה לי טוב עם התרבות. הכל היה נינוח יותר. ועכשיו אני צריכה שוב להתרגל להלך-רוח הכמעט אירופאי הזה. טוב שלפחות מזג האוויר השתפר.

 

כבר נדמה היה לי שהבנתי את מקום העבודה שלי, והנה קיבלתי מייל מהמנחה שלי, הכבאי הזכור לשמצה, שאני מזומנת לשיחת בירור איתו ועם ראש בית הספר.

ככה, בלי התראה.

לראש בית הספר ולי אין כמעט שום דבר במשותף. לא ידוע לי שהוא מהווה בכלל סמכות במה שקשור אלי. שיחת בירור תפסה אותי בלתי מוכנה בכלל, אבל איתו בפרט.

 

אז מה כבר עשיתי רע? נשאר לי רק לנחש, עד מועד השיחה עצמה (בעוד שבוע). לדעתי זה קשור באימייל אחד ששלחתי למישהו מהפרוייקט. הוא כתב משהו לכולם, ואני כתבתי לו תשובה, לעיניו בלבד, שכללה מחשבות משלי על הנושא. לא סתרתי אותו, לא הוכחתי אותו, לא התנגדתי. פשוט כתבתי כמה שורות נוספות של מחשבותי-שלי על העניין. ושכחתי מהנושא.

אחרי כמה ימים שאל אותי הכבאי במה דברים אמורים. חזרתי על מחשבותי. הכבאי אמר שלדעתו הייתי צריכה פשוט להסכים עם ההוא. אבל כן הסכמתי, אמרתי לו. ככה פתחתי את האימייל. במילים "כמו שאתה יודע, אני מסכימה איתך".

 

לא מבינה את האנשים האלה, בחיי, קבלתי בפני חברתי הישראלית שגרה בעיר אחרת. מה הקטע שלהם? למה כל דבר צריך להפוך לדראמה שייקספירית? למה ללכת לבכות למנחה שלי, במקום לשאול אותי למה התכוונתי?

ואם כבר במנחה עסקינן, למה לזמן אותי לשיחת בירור אחרי שכבר אמרת לי את אשר על ליבך, הסכמתי איתך, ואף הצעתי להתנצל בפני חבול-האגו? מה עוד אתם רוצים מחיי? האבנט דה ג'יואיש פיפל סאפרד אינף?

 

הם חושבים אחרת מאיתנו, אמרה לי חברתי מהעיר האחרת. הרבה מהגאווה שלהם מעוגנת במה שהם עושים בעבודתם. אם את מציגה בפניהם שהם עושים משהו בלתי-יעיל, או טועים, או סתם מפספים פה נקודה, את מושכת להם את השטיח מתחת לרגליים, והם ייאחזו בו בציפורניים אם צריך. אנחנו הישראלים, אין לנו בעיה להגיד משהו ישר בפרצוף. הם - את צריכה לתת להם להתרגל אלייך לאט לאט. כמה חודשים טובים. ורק אז תוכלי לתת להם לראות שאולי יש דרך אחרת או משהו חדש, אבל בשום אופן לא בצורה שתגרום להם להרגיש שהם יצאו פה פחות מוצלחים ממה שהם חשבו.

 

מייקל טען שאני לא מפגינה כלפיהם מספיק כבוד, להרגשתם. את אולי נחמדה אליהם, הוא אמר, אבל את מתנהגת אליהם כאילו את שוות ערך להם. הם מצפים שתסגדי לאדמה שעליה הם מדשדשים. מבחינתם, מה זאת אומרת "אני מסכימה איתך"? מי את בכלל שתסכימי או לא תסכימי? והמנחה שלך, יכול להיות שהשיחה היא לא כדי לתת לך מידע חדש שאין לך, אלא כדי שלמראית-עין ייראה שהוא עושה משהו. אחרת יאשימו אותו שהוא לא משתלט עלייך.

 

לפי מערכת הערכים שלי, אם מישהו מביע עמדה ומתעלמים ממנו, זה הרבה יותר מזלזל. בתמימותי חשבתי שההוא ישמח לראות שיש לי מחשבות משלי על הנושא, ושאני חולקת אותן איתו. בתמימותי ראיתי במייל שלו הזמנה לדיון פורה, ולא צו עליון שיש לומר עליו "אמן".

 

אבל כנראה שכאן, אם אני מוסיפה רעיונות משלי, בשבילם זה רמז שאני לא חושבת שהם אמרו מספיק. חטא ללא כפרה.

שלא לומר, אם אני מביעה השגה על דבריהם. זה בכלל סמרטוט אדום שפירושו התנגדות וחוסר שיתוף פעולה. ובזה כמובן שלא מעוניינים פה.

 

אז אוקיי, למדתי את הלקח ועכשיו אני יודעת, שבמחיצת החבורה הבלתי-מפרגנת הזו עדיף לי לשתוק. קל לומר מאשר ליישם, במיוחד לשכמותי. הרי אילו ידעתי לשתוק, חיי היו הרבה יותר קלים מלכתחילה. אולי כדאי שאקנה לי עצמות סחוס, ובמקרה של ספק אלעס אותם עד זוב חניכיים.

 

אלא מאי, תהיותי טרם נסתיימו. שיחת הבירור ככל הנראה תעלה גם עוד תאקל עם חבר צוות אחר. התאקל הזה קרה בעקבות בקשה שלי לראיין מישהו מהאירגון שלו, שלא עברה דרכו.

אני לא העברתי את הבקשה דרכו, כיוון שלא היה לי מושג שהבקשה צריכה לעבור דרכו. מי שהיה אמור ליידע אותי על התהליך הזה הוא לא אחר מאשר הכבאי.

והכבאי, אוי לאותה בושה, ידע על כל מהלכי. לפני כל צעד פניתי אליו וביקשתי שיכשיר את צעדי. והכבאי הכשיר.

עכשיו הדילמה היא - בעת שיחת הבירור (שאולי מוטב לכנותה "שיחת הנזיפה"), האם להעלות את העובדה שהכבאי אחראי לפאשלה הזו ממש כמוני? או שמה מוטב לספוג את ההאשמה הזו, כי מה זה עוד האשמה אחת במניין העלילות? הרי ממילא להוציא את הכבאי אהבל בפני הבוס שלו לא יוסיף לי נקודות.

 

זה כל כך מתסכל. זה כבר לא משנה מה אני אגיד, אילו הוכחות אציג, ומה אראה באותות ובמופתים. התדמית כבר נקבעה: אני הסטודנטית ההיא של הכבאי, שעושה רק צרות. כל מה שנשאר לי זה לשבת בשקט בשיחה, לספוג את הנזיפות, ולהבטיח הבטחת-שווא שלהבא אשתדל יותר.

 

למה הבטחת שווא? מפני שכבר השתדלתי ככל יכולתי ממילא. מה שנשאר לעשות מעכשיו, זה להעביר דרך מייקל כל אימייל שאני שולחת, לצרכי הגהה, ואחר כך להעביר אותם דרך הכבאי, לצורכי כסת"ח.

 

זה יימנע את החיכוכים לחודש-וחצי-שניים, עד הקונפליקט הבא.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 30/9/2007 06:32, בקטגוריות מטה לחמי שיחייה, אוסטרליה - הצד האפל
41 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של בא עם גרביים ב-10/10/2007 18:38

על שיער וראיונות
לפני כמה חודשים הגיעה למשרדנו פרעחה (כן, גם באוסטרליה יש פרעחות. לא פלא שאני מרגישה בבית). הפרעחה הציעה למכירה שובר של ארבעה טיפולי יופי במכון הסמוך, במחיר מציאה של 60$. השווי המלא אמור להיות 240$, אבל קשה לי להאמין שמישהו משלם. מצד שני, יש הרבה אנשים סתומים באוסטרליה, ככה שלכו תדעו.
בכל אופן, אם לחזור לעניינו, התלבטתי ארוכות ולבסוף השתכנעתי כי מליסה ואמא שלה (שעובדת איתנו, אגב. אמא ובת, יחד בעבודה, יחד בארוחות הצהריים. כמה נעים. סעמק) החליטו ללכת על זה. אם גם הן הולכות על זה, חשבתי לי, כמה נורא זה כבר יכול להיות.
הטיפול של צביעת הריסים היה מוצלח. אני ארוכת וכהת ריסית מתמיד, ובלי מסקרה מגעילה שנמרחת לי על הפרצוף, או גרוע מזה, בלי מסיר איפור שנכנס לי לעין.
התספורת, לעומת זאת, היא סיפור אחר.
נמאס לי מהמראה הפראקטי, חשבתי לעצמי. אני רוצה להתחיל להיראות יפה, ולא סתם אחת שיצאה מהר-מהר מהבית (כמו שאני עושה בדרך כלל, כי אחרת אני לא אמצא חניה ואצטרך לחנות ליד הנהר וללכת עוד שלושים צעדים). לכן ביקשתי מהספרית משהו שונה, משהו צעיר, משהו שובב.
הספרית הסכימה, ועשתה לי משהו שמצריך חצי שעה עבודה בבוקר, ומיומנות ארוכת שנים בשימוש במיישר שיער.
מה גם שאין לי מיישר שיער.
בטיפשותי כי רבה, הסתפרתי שלושה ימים לפני מרתון קבלה לעבודה.
כמובן, באותו רגע חשבתי שלא מדובר בטיפשות, אלא בחוכמתי-כי-רבה, כי עשיתי את המהלך שלושה ימים לפני המרתון. מספיק זמן להתרגל, חשבתי לי.
הו, היוהרה.
ביומיים הראשונים לא חפפתי את השיער. הוא ישב כל כך יפה עם כל הלחות-ללא-ללא-שטיפה וה-רק-קצת-ספריי-להחזיק-את-את-הקצוות-היוצאים-בנון-שולנטיות. הספרית הבהירה לי שהיא חופפת רק פעם בשבוע, כי השמנים הטבעיים מחזיקים את השיער יפה יותר מכל מוצר מלאכותי. אימצתי את עצתה.
ביום השלישי, הוא יום הפרזנטציה ("הציגי לנו את תחום מחקרך וספרי כיצד הוא משפיע על ההוראה שלך, בפחות מעשרים דקות ובלי להתעלף"), התעוררתי וגיליתי שהשיער שלי לא מגיב יפה להיעדר מקלחות. נראיתי כמו מישהי שמֵת לה חמוֹס על הראש, ונדבק לה לקרקפת.
לצערי, בתנאי התספורת החדשה, השיער שלי גם לא הגיב יפה למקלחת. אחרי מקלחת (ופן, כי לא היה לי מיישר שיער) נראיתי כמו תפרחת השדה המצויה. היה ברור שהמצב דורש פעולה קיצונית, והתקשרתי למספרה שליד הבית.
בעשר דקות, בעזרת מיישר שיער וספריי, סידרה לי הספרית מראה זוהר וצעיר של בחורה דינאמית. אצתי אל האוניברסיטה להציג את מחקרי בצורה הטובה ביותר האפשרית.
קישקשתי לכולם בשכל על המחקר שלי (גורמים המשפיעים על שיתוף וחלוקת ידע, אם תהיתם) ואיך המחקר הזה יצעיד את כל האוניברסיטה קדימה בתוך שלושה שבועות, ואיזה מרצה מצויינת אני והסטודנטים שלי מרוויחים מכל מאמר שאני קוראת. אחר כך השארתי זמן לשאלות, וחברתי הרשג"דית הביאה אותה בשאלה שתולה שטומנת בחובה פירגון עמוק ("אה, רק שלושה חודשים וכבר מאמר? יפה לך"). זה הרגיש קצת אובר-קיל, אבל אולי עדיף להאכיל את השופטים בכפית, חשבתי לעצמי, ונסעתי לרכוש מיישר שיער. וספריי.
בבוקר עשיתי כמיטב יכולתי. באמת. יישרתי, ריססתי, ביקשתי, 'תחננתי. לא עזר. נראיתי מבולגנת-שיערית. לא עלה על דעתי פשוט לאסוף.
בראיון, הלך טוב מחד (הצחקתי אותם, ויושב הראש השווה אותי לאיינשטיין. אותי! לאיינשטיין! מצד שני, אין לו רקע במדעים)
ומאידך, כשיצאתי היתה לי הרגשה שיכולתי לענות הרבה יותר טוב על הרבה מהשאלות. ביליתי את רוב אחר הצהריים בבעיטה עצמית. לא יכולתי להרשות לעצמי פחות ממושלם בראיון הזה. המתמודדים האחרים מצויינים, יותר מנוסים ממני, ויש להם דוקטורט.
הם הבטיחו שיודיעו לי באותו ערב, שזה משמח. לכאן או לכאן.
ואכן, הודיעו.
את המשרה עצמה לא קיבלתי, אבל אני עומדת לקבל הצעה לחוזה של שנה של משרה דומה. יצרו אותה במיוחד בשבילי, שזה משמח.
יכול היה להיות יותר טוב, יכול היה גם להיות יותר גרוע.
בסופו של דבר, זו תוצאה טובה.

---

עם כל הברדק, שכחתי שמחר טקס הסיום. תמונות עם גלימה וכובע דבילי בקרוב.

---

השנה לא היו לנו מספיק כוחות להתארגן על ארוחת חג בזמן, ולכן דחינו אותה ליום שבת.
אחר כך נזכרתי שטקס הסיום ביום שבת, ודחינו אותה לראשון בצהריים.
נכון לדקות אלו, אני שוקלת לבטל אותה לחלוטין, ולהסתפק בתפוח בדבש המסורתי. האנרגיות שלי צנחו חזרה, בתיאום מושלם עם תוצאות הבדיקות.
התוצאות חזרו לחלוטין בתחום הנורמלי. אני בריאה לגמרי! אין שום בעיה! רק חבל שהגוף שלי לא שמע על זה ומתנהג כאילו דרסו אותי.

---

גבי יוצא באופן רשמי לחופשת סוף סמסטר. השבוע האחרון היה קייטנה, כי רוב הילדים מתחילים את החופש מוקדם ומפסיקים להגיע. אחד מהם ניגש אליו באחד הימים להיפרד. "אני לא אגיע יותר לבית הספר עד הסמסטר הבא", הוא אמר, "ורציתי להודות לך על עבודתך. נהניתי מאד".
גבי אומר שזה מזכיר לו למה הוא הלך להיות מורה. זה, ובעיקר החופשה.

---

שנה טובה לכם,קוראים יקרים שלי. השנה הזו לא היתה נראית אפילו חצי ממה שהיא היתה בלעדיכם.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 22/9/2006 11:55, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, אוסטרליה - הצד האפל, בלוגיה הו בלוגיה
50 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-25/9/2006 23:53

31,184