יומיים לתוך השבוע

גבי מחוק מעייפות, והשבוע עוד לא בחצי שלו. מצד שני, הולך לו טוב. הוא נהנה, הילדים נהנים. כמובן, יש כמה ילדים מפריעים ומופרעים, אבל הם מעטים מאד. בסך הכל, הילדים טובים.

מהסיפורים שלו, הם גם נשמעים חמודים.

למשל, גבי לא מאיית כל כך טוב, אז בכל כיתה הוא בחר א' איות. תפקידו של א' לתקן אותו בכל פעם שהוא מאיית לא נכון.

באחת הכיתות, הילד שהתנדב להיות א' הוא ילד שבשיעור שגבי צפה בו, הפריע נורא. מאז השיעור הראשון הוא לא מפריע ודווקא משתתף.

בכיתה אחרת, הא' היא ילדה בשם ליסה. השיעור הראשון של גבי עם הכיתה שלה היה השיעור האחרון ביום וגבי כבר היה מחוק. ליסה המסכנה נאלצה לתקן אותו הרבה, ואז אחד הילדים התרגז עליה וצעק: "אולי תפסיקי כבר לתקן אותו?! תעזבי את הבנאדם בשקט!" וליסה אמרה - "אבל הוא אמר לי!".

ובעוד כיתה, הוא התכוון לכתוב את המילה  Height, אבל לא הצליח להזכר בסדר האותיות. הילדים ידעו מה הוא עומד לכתוב על הלוח, וכשהם ראו שהוא מתעכב, אחד מהם קם, כתב במקומו את המילה, וחזר לשבת.

 

חמודים.

 

השיעורים הולכים טוב, אבל הוא נאלץ "להחזיק אותם קצר", כי אחרת הם מנצלים את טוב ליבו ומפריעים. כנראה שככה זה אנשים. מה לעשות.

 

בנתיים הוא חוזר גמור, כי הימים מתישים וקשים לו, אבל אני מאמינה שהוא יתרגל. ובכל מקרה יש הרבה חופשות, ככה שיש זמן להחלים. החופשה הקרובה (למשך שבועיים) בעוד שמונה שבועות.

---

 

הגעתי למסקנה שמקור חשוב לכאבי הגב שלי הוא הספה המעפנית שלנו. צריך לקנות ספה נורמלית. הבעסה היא שהספות הנורמליות עולות מלא כסף.

---

 

מתסכל אותי היחס כאן לנשים.

לכאורה הכל בסדר, יש נשים בכל מני מקומות עבודה ובפוליטיקה וזה. יש גם נשים בצבא, למרות שמדי פעם דולפים סיפורים על איך מתייחסים אליהן מגעיל, כולל, למשל, אישפוז פסיכיאטרי בכפיה של מי שמעיזה להתלונן.

ומדי פעם יש בחדשות איזה מורה בבית ספר תיכון שנשפטת למאסר על קיום יחסי מין עם תלמיד. המגישים בחדשות יגידו בצדקנות שחוק זה חוק, והוא צריך להיות זהה לשני המינים.

מה יש להגיד, בלמנו פאדופיליה מתפרצת.

עד עכשיו, בכל המקרים האלה, התברר שהתלמידים פיתו את המורה. אף אחד מהתלמידים לא הגיש תלונה ולא פנה ליעוץ ולא מרגיש קורבן, להיפך. הם נחשבים לאגדה בקרב החברים שלהם.

האם זה בסדר בעיני? לא משהו. אבל גם לא משהו בעיני שלפי החוק בקווינסלנד, בנים נחשבים נוער עד גיל 25 (ונשים, עד גיל 17).

וגם לא משהו בעיני ש"נער" בן עשרים, שרצח (תמורת כסף) אישה במכות, מסתובב חופשי כי "זו היתה רק העבירה הראשונה שלו".

 

אני לא מבינה למה אף עיתונאי לא מצביע על עיוות הדין הזה. יש לי ניחוש - כי לציבור זה לא מזיז.

 

ואין כאן אף שדולה נשית. כלומר, יש את הליגה לנשים, אבל היא נוצרית.

כי דת ופמיניזם תמיד הולכים יד ביד.

 

בעיני זו שנאת נשים בלבוש חוקתי.

---

 

אבא של גבי שלח לנו מני מסמכים וספרים. אז יש לי את עמוס עוז - "סיפור על אהבה וחושך", ואת "זה ייגמר בבכי" של אוהד אשרי. אני באמצע "חייבים לדבר על קווין" באנגלית (אוף), וגם "הורים מרעילים" (הגיע הזמן, לא?). את "סיפור על יונה ונער" ו"תולדות האהבה" ששלחה לי עדי חיסלתי תוך פחות משבוע, ויש עוד כמה ספרים שאבא של גבי שלח לי. איזה כיף זה לא להיות סטודנטית.

 

אני יודעת, אני נשמעת מדוכדכת. זה רק עייפות, בחיי. בעוד יומיים אני כבר ארגיש הרבה יותר טוב.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 1/8/2006 13:40, בקטגוריות אוסטרליה - הצד האפל, אוסטרליה - ארץ הפלאות, סתם יום של חול
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-6/8/2006 13:40

יומיים, שלושה, מי סופר

אז אחרי היום המסעיר ההוא עם הראיון , ואימון ריקודי בטן שבו אנט (המורה) הגזימה לגמרי עם הביקורת הבלתי בונה שלה, המשיך יום שבת.

התעוררתי כרגיל עם שחר, או קצת לפני, חשבתי לי שיש דיי הרבה מטלות בית ושכדאי שאני אסייע לגבי. בילגגתי הלוך ובלוג, שטפתי קצת כלים, ועוד בימבלונת ואני בדיון אונליין על תאריכים, אני מסתכלת בלוח השנה שלי כדי לקבל פרספקטיבה, והאסימון נופל.

 

שיט!!

 

צווחתי ונכנסתי כרוח סערה לחדר השינה, בו ניסה גבי להמשיך לישון.

שיט!! שיט!! שיט!! יש לי מבחן אנגלית היום! בתוך עשרים דקות!! ואני עדיין בפיג'מה!!

---

הפסקה מתודית.

ממשלת אוסטרליה מאד רוצה מהגרים. באמת. מהגרים זה טוב לכלכלה (כי הם ילכו לעבוד), זה טוב לילודה (כי הם יולדים), וזה טוב לבישולים (כי... לא, לא, אני לא אגרר לפוסט השמצת הבישול האוסטרלי. לא הפעם!).

אבל לאוסטרלים יש באג קטן באישיות. כשהם רוצים משהו, הם מקשים על המשהו הזה את החיים ככה, שהמשהו יהיה בלתי אפשרי. למשל, מקומות עבודה צריכים עובדים. האם זה אומר שקל להתקבל למקום עבודה? הו לא! שמונים טפסים, ראיונות, המלצות, ותהליך שכבר עדיף לתפור בבית תלבושות ריקודי בטן למכור אותן באי - ביי.

כנ"ל הגירה.

רוצים מהגרים, מאד רוצים, בואו בואו מהגרים! שערינו פתוחים בפניכם! תראו איזו מדינה נפלאה יש לנו להציע!

רגע, מה, לאן זה?

תביא ת'דרכון.

בבקשה. (כי אנחנו מנומסים פה)

אתה צריך להוציא אישור הגירה, מהגר יקר. אתה צריך להוכיח לנו שאתה ראוי למדינה נפלאה כשלנו!

מה עם השכלה? יש לך השכלה?

תואר ראשון? זה הכל?! קדימה, לתואר שני מייד.

ואחרי שגמרת, גם דוקטורט. למה אתה מחכה?

אה, אתה לא משכיל?

אתה חשמלאי? אה, מצויין, מצויין, אנחנו צריכים כאלה.

 

לפי תקנות בית המחוקקים משנת 2001 מספר 24965 סעיף 8 בי, אסור לאדם להחליף נורה בביתו אם אינו חשמלאי מוסמך.

אתה יודע כמה נורות נשרפות פה ביום? אנחנו מייבאים רק נורות חרא, תוצרת סין.

אז אתה חשמלאי, מעולה. זה יקצר את התור בחודשיים לפחות לכל נורה.

אז כמה שנות נסיון יש לך? שמונה? מצויין! זה שנה יותר ממה שאנחנו דורשים כמינימום להגירה. יש לך הוכחות?

מכתב רשום מהמעסיק בארץ מוצאך (המעסיק חייב להיות רשום, מורשה, ובעל עשרה עובדים לפחות), תלושי משכורת (ואם חסר לך אחד, אתה לא רצוי כאן!) טפסי ביטוח לאומי.

יש לך? כל הכבוד!

רגע, לא סיימנו.

עכשיו תצטרך לעבור את מבחן ארגון החשמלאים האוסטרליים, כי פה הכל הפוך הרי, השמש בצפון וזה, אז גם הנורות הפוכות.

 

ויש לנו גם מגבלת גיל, בן כמה אתה? שלושים ושתיים? קצת זקן, לא?כמה שנות עובדה נשארו לך? עד שתגמור להגיש את הבקשה כבר תצא לפנסיה על חשבוננו. לא, תודה. אנחנו מחפשים מישהו אחר.

כמוך, משכיל ומנוסה במקצוע מבוקש, אבל צעיר.

 

 

ואם שרדת עד כאן, אז יש מבחן אנגלית שצריך לעבור. IELTS קוראים אותו.

 

כשהייתי באיטליה עשיתי IELTS כדי להתקבל לאוניברסיטה. הציונים הולכים מ 1 עד 9, בקפיצות של חצי.

הוצאתי 8.5

אבל פג תוקף הציון כי עברה שנה, וכדי להגר נדרשתי לעשות אותו שוב, לוודא שרמת האנגלית שלי לא הידרדרה מאד הבחינה האחרונה. המינימום הנדרש להגירה הוא 6.

 

עכשיו רק שאלה קטנה אל קובעי מדיניות מחלקת ההגירה:

נניח שאדם מוציא ציון כמעט מקסימלי במבחן, בעוד הוא חי במדינה שאינה דוברת אנגלית.

אחר כך, אותו אדם נוסע למדינה דוברת אנגלית וחי בה במשך שנה.

באותו הזמן, אותו אדם עושה תואר שני במוסד אקדמי דובר אנגלית, במהלכו האדם נדרש לקרוא, לכתוב ולדבר אנגלית אקדמית על בסיס יום יומי.

 

כמה אתם מעריכים שהאנגלית של אותו אדם תידרדר?

---

עטיתי על עצמי חזיה, זרקתי על עצמי חולצה ומכנסיים וסוודר, דחפתי לפה את הכדורים-של-לפני-האוכל, תקעתי חבילת עוגיות ללא גלוטן בתיק, תקעתי שתי עוגיות ללא גלוטן בפה, ורצתי לאוטו.

באמצע הדרך נזכרתי ששכחתי לקחת שעון. שיט. מילא, יש שעון על הקיר בחדר הבחינה. בלעתי את העוגיות.

דהרתי בכבישים והגעתי אל שער האוניברסיטה הקרוב למקום מגורי, כדי לגלות שהוא נעול.

עשיתי אחורה-פנה, כמעט התנגשתי בניידת משטרתית, וברחתי משם, מנצלת את העובדה שהם נסעו לכיוון החוף. הדרך לשער השני כוללת רמזורים בשפע, רובם כוללים זינוק בעליה.

הרמזור האחרון, זה שממנו פונים שמאלה (בעצם ימינה, אבל זה כמו שמאלה פה), כמובן האדים איך שהגעתי אליו. לפני עמד אוטו.

הרמזור התיירק.

האוטו עדיין עמד.

נו כבר נו כבר!! צעקתי על האוטו, ואז עלה בדעתי שהנהג לא דובר עברית.

באוניברסליות מרשימה לחצתי על הצופר, לראשונה מאז שנחתה כאן כף רגלי. האוטו הואיל לזוז והספקתי לעבור את הרמזור בעודו כתום.

 

הבחינה עברה בשלום.

---

עוד לא הציעו לי רשמית, אבל העבודה של הראיון ההוא כנראה תוצע לי. אני החלטתי להשאר עם גרג, אחרי שכל מי שעובד במחלקה אליה רואיינתי שאל בתמיהה למה אני לא לוקחת משרה אקדמית אם הציעו לי, ובאיזה סוג של פיגור אני לוקה.

---

היומולדת שלי הולך ומתקרב, תוך שלושה שבועות הוא כאן, וההורים של גבי, יברך אותם אלוהים, שלחו לי מתנה. ספרים רבותי ספרים, וסט של שרשרת ועגילים. התחלתי את "תאונות" של יעל הדיה (לא רע בכלל), ואילו הסט הגיע עם פתק החלפה והצהרה ש"לא ניעלב בכלל אם תחליטי לבוא ולהחליף. כמובן אפשר להחליף רק תוך שבועיים, אז אם תבואי לא נעלב בכלל".

איזה כיף שיש לי את ההורים של גבי.

(אגב, האבן הכחולה היא "אופל", שמקורה באוסטרליה. צבי, אבא של גבי, בחר אותה בכוונה תחילה בגלל הסמליות. אני חושבת שהיא מאד יפה, אבל מאז שהתחלתי עם הריקודי בטן, הטעם שלי השתנה ואני אוהבת יותר דברים גדולים)

---

בסוף השבוע הזה מתקיימת הופעת ריקודי הבטן בפסטיבל אומנויות הכפר. אחת הנשים עשתה בשבילי חזיה, אבל החלטתי שהיא לא מתאימה לתלבושת של אחד הימים ועשיתי לי שניה:

 

את העליונה עשיתי במו ידי. נשאר לי רק להוסיף לה מטבעות, או משהו, בחלק התחתון. אני מאד גאה בעצמי, לקח לי פחות מיום אחד!

---

היום היה יומי הראשון בתור מרצה. הסמסטר טרם התחיל, ולכן מה שעשיתי היה להשתתף בהדרכת מרצים. איזה פחד. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שרצתה לשחק עם הגדולים, ועכשיו גילתה שבעצם היא לא כל כך גדולה. איזה פחד.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 27/6/2006 12:32, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, אוסטרליה - הצד האפל, מלחמתי בבירוקרטיה, משפחתי וחיות אחרות
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-30/6/2006 11:13

בישול אוסטרלי - רמזים לפתרון

נתחיל מזה שהם צאצאים של אירופה. איזה סיכוי היה להם? סטייק ושלושה סוגי ירקות (כלומר תפ"א, גזר ואפונה) מבושלים למוות ומוטבעים בחמאה. תבלינים? מי צריך את זה (מה שמזכיר לי, למה הבריטים טרחו כל כך לכבוש ארצות רחוקות ולייבא משם תבלינים? לא נראה שהם ידעו מה לעשות איתם).

 

נמשיך בזה שהם שוביניסטים, ולכן הבישול נשאר בידיים של הנשים, יחד עם הכביסה, הנקיונות, והטיפול בצאצאים. למי יש זמן לנסיונות? סטייק והיידה, לשטוף כלים.

 

המקומיים לא היו מקור להשראה, הם פשוט אכלו מה שאפשר למצוא בשממה הזו והיו אסירי תודה. היה להם פיצ'רי, שזה מן מריחואנה ללעיסה, ככה שטעמים לא היו הדאגה הכי גדולה שלם.

 

אחר כך הגיעו הסינים. והוי, כמה שהם היו טעימים (לשבטים הקניבליים. באמת! היו מנהלי עבודה שהקפידו להחזיק סינים בצוות, כי הפראים העדיפו לאכול אותם. בררר). מסעדות סיניות התחילו לצוץ בתור מפעל מסתורי שבו מייצרים את הקסם.

ואז הגיעו עוד מהגרים, ומחקרים על זה שסטייק וסיגריות ואור השמש מסרטנים ושכדאי לאכול ירקות, והחיך האוסטרלי נפתח לאפשרויות חדשות.

 

מדי יום עבודה, עת אני מחממת לי את קופסאת הפיירקס הקטנה המלאה באוכל חם לצהריים, תמיד ניגשות אלי אי-אילו בעבודה ושאלות בעניין - מה את אוכלת? הן כמעט אף פעם לא מסכימות לטעום. אבל אחת, להלן שמה "לחוצה" (להבדיל מ"עצבניה"), דווקא ניסתה כמה פעמים ולא התאכזבה. וכמו רבים מבני דורה, אף היא ניסתה כוחה בבישולים מעבר לים והביאה לי ספר מתכונים תאילנדי.

 

מה רע?

 

ובכן, זה רק ספר אחד וזה לא הוגן לשפוט את כל ספרי אוסטרליה על פי ספר בישול אחד, אפילו שהוא צבעוני ונראה אופייני מאד, ובכל זאת.

לא פלא שהם לא מבשלים, כי המתכונים פשוט איומים.

לא שהם לא טעימים - הם כן. לא היה מזיק לתקן שם קצת את התיבול, ולקצץ קצת בכמויות החריף כדי שאפשר יהיה להרגיש גם את הטעמים האחרים, אבל בכל זאת טעים.

 

אבל מבחינה ביצועית, טכנית ופרוצדורלית, המתכונים איומים. דוגמה?

 

בקר בקארי מסאמאם.

(כבר אני מקרצצת. קוראים לזה "קארי", אבל אין בזה את התבלין קארי. "קארי" הוא שם כולל לתבשיל ברוטב אסייאתי)

מצרכים:

1 ק"ג בקר חתוך לקוביות (הסטייק עושה הסבה)

2 קופסאות קרם קוקוס (2 כפול 400 מל', מסביר המתכון למאותגרים)

כוס וחצי (375 מל', למי שלא הבין) ציר בקר (מתכון בעמוד 117, מבטיח הספר. בעמ' 117 כמובן מגלים רשימה חדשה ומקיפה של מצרכים ותהליך של ארבע שעות. אופציה של שימוש בציר בקר מוכן או מאבקה לא מוצעת, אבל אולי המקומיים כבר יעלו על זה לבד)

5 תרמילי הל, מבוקעים

רבע כפית ציפורן טחון

2 כוכבי אניס

1 כף סוכר דקלים טחון

2 כפות פישסוס (יעני רוטב דגים. מאד פופולרי פה במתכונים)

1 כף תרכיז תמרינדי

2 כפות מחית קארי מסאמאם (ראה עמ' 112, שאותו כמובן הייתי צריכה לצלם בנפרד, ואני אקטול אותו בעוד שתי פסקאות)

2 כפיות תרכיז תמרינדי, אקסטרה (מה אקסטרה? זה משמש לחלק אחר בתבשיל? אז למה לא תעשו לו כותרת נפרדת, יחד עם כל החברים שלו?)

חצי כוס ציר בקר, אקסטרה (שוב אקסטרה?)

8 בצלצלי שאלוט חומים חצויים

1 קומארה בינונית (אילו רק ידעתי מה זה. קטמן?)

רבע כוס בוטנים קצוצים לא מלוחים

2 בצלים ירוקים קצוצים דק.

 

רק על זה יש לי מה להעיר. קורא הבנאדם את המצרכים, ומתחיל להסתבך. למה לא לשים קודם את מה שצריך להיות מוכן מראש, כדי שנדע שצריך להכין מראש וזה לא יבוא לנו בהפתעה באמצע המתכון? למה לא להפריד את המרכיבים בקו מפריד, אם יש חלקים שונים בתבשיל? ואם כבר, גם לשים כותרת קטנה למעלה: "תבשיל עיקרי", "רוטב משני" ו - "קישוטים"?

 

ומילא זה, אבל את ציר הבקר למשל מפרידים לשתי כמויות, אבל את הקרם קוקוס לא, למרות שגם בו משתמשים בשני חלקים נפרדים.

 

מילא.

 

עכשיו נפנה להכנת המחית קארי מסאמאם. הנה המתכון:

20 צ'ילי מיובשים

כפית כוסברה טחונה (אתם מתכוונים גרגירי כוסברה טחונים? זה מתאים מבחינת טעם, רק למען האוסטרלי המאותגר, שלא יודע כוסברה מהי, כדאי לציין)

2 כפיות כמון טחון

2 כפיות קינמון טחון

חצי כפית הל טחון

חצי כפית ציפורן טחון

חמש שיני שום חתוכות לרבעים (לרבעים! איזו יומרנות! טוב, טוב, אני אפסיק לקרצץ)

1 בצל גדול קצוץ גס

2 מקלות למון-גראס קצוץ דק

3 עלי קאפיר ליים טריים קצוצים דק

1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ דק

2 כפיות מחית שרימפס (הוחלף ברוטב דגים וצדפות מטעמי אלרגיה. או כשרות, למי שמקפיד)

1 כף שמן בוטנים.

 

הכנה:

שימו את הצ'ילי המיובשים בכלי חסין חום וכסו במים רותחים. הניחו בתנור בחום בינוני לרבע שעה. סננו את המים.

(מה הקטע? להחזיר לחות לצ'ילי יבשים? אז למה לא להשתמש בצ'ילי טריים מראש ולחסוך התעסקות בתנור ובכלי לשטיפה?)

בנתיים, שימו את כל התבלינים היבשים במחבת, וערבבו מעל לאש עד שהתערובת ריחנית.

שימו את הצ'ילי המיובש-מורטב עם התבלינים בכלי חסין חום שטוח יחד עם שאר המרכיבים. ערבבו והניחו בתנור, בחום בינוני, ללא כיסוי, לרבע שעה.

טחנו את התערובת לקבלת מחית חלקה.

 

יוצאת מזה צנצנת, ולצורך המתכון המקורי צריך שתי כפות בלבד. למה המחית המצ'וקמקת הזו? אי אפשר פשוט להוסיף את התבלינים וזהו, כולל קצת בצל שאלוט קצוץ דק?

 

עכשיו חזרה למתכון המקורי.

 

שימו את הבקר בסיר, יחד עם קופסה אחת של קרם קוקוס (400 מל), ציר הבקר, ההל והאניס , הסוכר, הציפורן, הפישסוס והתמרינד. הביאו לרתיחה והניחו להתבשל שעה וחצי, או עד שהבקר כמעט רך (שעה וחצי בשביל "כמעט"? על מה אתם מבשלים, על נר נשמה?).

 

סננו את הבקר, שימרו את הנוזלים (כמה כלים כבר ליכלכנו?). סלקו את תרמילי ההל והאניס (לא ברור לי למה צריך להשתמש בתרמילים ובכוכב במקום בתלינים הטחונים שלא צריך אחר כך לסלק).

 

שימו שתי כפות מחית קארי במחבת, וחממו עד שיעלה ריחה (בחיי ככה כתוב. stir over heat until fragrant).

הוסיפו את שאר הקרם קוקוס, את האקסטרה תמרינד והציר-בקר, הביאו לרתיחה וערבבו לקבלת תערובת חלקה. הוסיפו את הבקר המסונן, הבצל, הקומארה (היה נחמד אם הייתם שמים תמונה של הגברת הזו) ו - לא תאמינו -  כוס מהנוזלים.

ומה אני אמורה לעשות בשאר הנוזלים? ובשביל מה בכלל אני מסלקת נוזלים ביד אחת ומוסיפה ביד שניה?

בשלו ללא מכסה, עד שהירקות והבשר רכים. (במתכון כתוב 30 דקות, שוב כנראה אפקט הנר-נשמה).

 

להגשה, שימו בקערה, פזרו בוטנים ובצל ירוק קצוץ.

 

 

מתכון אלטרנטיבי שלי, שגם אוסטרלי יכול לעמוד בו:

מערבבים קוביות בקר עם קרם קוקוס (קופסה אחת, 400 מל) עם חצי כפית הל, קמצוץ אניס, כוס וחצי ציר בקר (אפשר מאבקה או מקופסה), כף תמרינדי, 2 כפות סוכר דקלים (או רגיל וכף מיץ לימון), ו - 2 כפות פישסוס (בחיי, לא הרגשתי את הטעם), מביאים לרתיחה ומבשלים חצי שעה.

הוסיפו 8 בצלצלי שאלוט חצויים (אם אתם אוהבים),

קומארה (אם קטמן יגלה לנו מהי),

חצי בצלצל שאלוט (או רגיל) קצוץ דק,

חצי כפית צ'ילי יבש טחון (או פחות, אם חריף לכם)

2 שיני שום מעוכות,

חצי כפית מכל הבאים: כמון, קינמון, הל, למון גראס קצוץ דק ושמן בוטנים

עלה קאפיר ליים קצוץ דק

קמצוץ ציפורן טחון.

את כל זה בשלו ללא מכסה עוד רבע שעה או עד שהבשר והירקות רכים.

 

הוסיפו אורז ותקנו תיבול לפי הטעם, ובא לציון גואל.

 

---

כל עניין צירי הבקר והעוף קיבל תאוצה, מאז שקנינו מקפיא. לא עוד אבקת מרק, לא עוד ציר מקופסה! עוד מעט אתחיל לטוות לעצמי צמר ולהבעיר את גללי הכלבים לחימום.

(המקפיא התמלא עד אפס מקום תוך שבועיים בצירים, תבלינים וירקות קפואים. לא נשאר מקום לבצקים)

 

וסליחה על הצבע. חלק מהפונטים לא הסכימו לעבור ללבן, אז לשם אחידות כולם שחורים.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 12/6/2006 00:35, בקטגוריות אוסטרליה - הצד האפל, אוכל
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של CatMan ב-18/6/2006 09:11

31,184