הנה מה טוב ומה נעים

אז הרבה זמן לא יצא לי לספר כלום, גם הלימודים שואבים ממני אנרגיה, בעבודה צריכים אותי יותר, גם לא ממש קורה פה כלום. בכל שיחת טלפון עם הארץ אנחנו מדגישים שעברנו לגור במקום משעמם כי זה מה שרצינו, ותתחילו אתם לספר בבקשה מה קורה איתכם.

 

עוד שבועיים ההופעה של הריקודי בטן, כולי התרגשות! התלבושת כבר מוכנה (בערך), כולה בהשאלה.

 

הדירה - בסימן טוב ומזל טוב הרוב המוחלט של הכסף הועבר אלינו. סוף טוב, הכל כפרות.

 

קלייר לימדה את גבי להפעיל את מכונת התפירה, ככה שהוא יעשה ניסויים בכריות הספה, ואם הכל יעלה יפה - היידה לתלבושות. מה שכן, המכונה שקנינו מהשכנה ליד (שעברה לבית אבות) כנראה רדופת רוחות. זה מוזר, כי הבעלים שלה לא מתה. בכל אופן לפעמים היא מפעילה את עצמה. לא נחמד בכלל.

 

באופן כללי, אני משלימה עם הצדדים השליליים של העיירה שלי, בעיקר בעזרת המילים : "זה עדיין המקום הכי טוב לחיות בו".

 

ההודים מלמדים אותי לבשל. מה יותר טוב מזה. (אהמ...יפאנים?)

 

נמאס לי ממנגו על כל צורותיו גדליו ותולעיו. חילקנו לשכנים, לקלייר, בעבודה - ועוד המנגו נטויה.

 

הכי חשוב!! התאנה הניבה פירות נ-פ-ל-א-י-ם. כבר שניים נאכלו, וגם שם היד נטויה!

 

ומה עוד אספר לכם על עולמי כעולם נמלה וגו'? הצפרדע הקטנה והמנוולת, בשש וחצי בבוקר, הגיע אלי מלמטה כולה סירחוניום-טריאוקסיד, כנראה התגלגלה בהפרשות של איזו חיה (מעניין איזו).

שש וחצי בבוקר יצאתי למבצע "רחץ כלבך בזרמי המים".

 

גבי התקין דלת רשת למטבח, ואכן אף זבוב לא התגנב הביתה. הישג מרשים ביבשת מזובבת כמו זו.

 

עוד שבעה חודשים למנאייק, אבל מי סופר.

 

אל דאגה, עוד מעט חופש וחיי יחזרו להיות טלנובליים משהו.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 30/11/2005 09:58, בקטגוריות סתם יום של חול
28 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-8/12/2005 23:14

עטלפים חולירות, מזגן סלוני וחוטב עצים

זוכרים את המנגו? ואת העטלפים? ואת המנגו שעטפנו בניילונים כדי להגן עליהם מעטלפים?

אז החארות הפרוותיים קורעים את הניילונים ומחסלים את המנגו בטרם הבשילו.

עשרות מנגו גדולים ויפים מצאתי על הדשא, מכורסמים - ואפילו לא עד הסוף! יונקים מנוולים עם כנפיים! יש עטלפים שאין להם מה לאכול באפריקה, אתם יודעים את זה?

גבי קטף את כל המנגואים בגודל סביר ואנחנו מחכים שיבשילו בפיילה, הרחק משיני העטלפים. שידעו להם.

---

ימים נמוכי רוח עברו עלי, עד הפוסט הקודם. אמא שלי לא היתה הגורם, אני לא יודעת מה היה הגורם. בכל אופן זה נגמר. השיחות עם גבי ומיילים מכם מאחורי הקלעים ותגובות מלפני הקלעים פעלו את פעולתם, ככה נראה לי. אולי החזרה ללימודים התישה לי את האנרגיות - אחרי הכל אני אחרי שני סמסטרים מתישים ויש לי עוד שניים כאלו. זה די מסמרטט.

---

בשעה טובה פיטר-נשמה-טובה וגבי התקינו לנו מזגן בסלון, וחנכנו אותו בסופשבוע. היה קריר ונעים.

פיטר מספר (לגבי, כמובן, לא לי) שהעניינים עם קלייר לא משהו. אני אומרת, כאילו דה. הוא פתח עסק. השנים הראשונות בחייו של עסק הופכות את בעליו לעבד. ולא סתם עבד - עבד כנעני. ולא סתם עבד כנעני - עבד כנעני עם זית. פיטר עובד שבעה ימים בשבוע בערך שמונים שעות ביום.

יש להם, כזכור, שני תינוקות. השנים הראשונות של ההורות הופכות אותך לעבד, ולא סתם עבד וגו'. הוסיפו לזה את העובדה שקלייר נשארת איתם בבית (כרגע התינוק עוד קטן מדי אבל לדעתי היא תישאר גם אחר כך. היא גאה מכדי להודות בעובדה שזה מתיש והיא ממשיכה לעטות על עצמה פוזה של 'זה הדבר הכי מספק בעולם, להיות אמא של הילד שלי'. הייתי מאמינה לה אלמלא הייתי רואה כמה סבלנות נשארה לה מהסיפוק הזה).

אז היא מבועסת עליו שהוא עובד המון ולא עוזר לה עם התינוקות. ואני אומרת, כאילו דה (לגבי, כמובן. לא לפיטר).

בכל אופן קריסמס עדיין על הפרק אבל הכלבים לא מוזמנים. נצטרך למצוא פתרון.

---

בירור של כללי ההגירה קובע שההריון יצטרך להדחות עד אחרי קבלת התושבות. אין לי כוח להכנס לסיבות של למה. אבל הנה נפתרה ההתלבטות.

---

כשלומדים Network Security נהיים פארנואידים. ראו הוזהרתם.

---

היתה לנו שיחה ארוכה על יעל, אחותו של גבי. אמרתי שהתכונות שאני לא אוהבת ביעל הן בעצם תכונות שלי, שאני לא אוהבת גם בעצמי. גבי, מלאך יקר, התעקש שהגם שיש אפשרות קלושה שאף אני לוקה בחסרונות מאותה הסדרה, אין שמץ של דמיון ברמת התבטאותן אצלי לאופן שבו הן מבוטאות אצלה. וכך, חביבה ועולצת, יצאתי לי ליום עבודה.

בעבודה נתקלתי באישה שעשתה גיבוי לכל המסמכים שיש לה על המחשב - לאותו כונן במחשב.

אם לא צחקתם סימן שאינכם גיקים. הפסד שלכם.

---

אחד המרצים שלי נראה כחוטב עצים שבדי. לעומתו, אחד מחברי לספסל הלימודים נראה כמו מתאבד שיעי.

לא הצלחתי לבצע את אחת ההתקנות הנדרשות מתוך הCD שמצורף לספר. הבאתי את הלפטופ לכיתה, ואני והחוטב ניסינו שוב את מזלנו.

זה נורא מעצבן שמישהו מנסה את מה שכבר ניסיתי. במיוחד אם אני אומרת לו שכבר ניסיתי. מצד שני, אני בטח עושה את אותו הדבר.

גם החוטב לא הצליח.

שאל החוטב את הכיתה - מישהו הצליח את ההתקנה הזו?

אני, אמר המתאבד השחצן.

האם יש לך כאן את הCD? שאל אותו החוטב.

יש, אמר המתאבד והושיט לו את הCD בשחצנות. (אל תתווכחו איתי, הוא הושיט אותו בשחצנות!)

שוב ניסה החוטב את ההתקנה, הפעם עם הCD של המתאבד. התוצאות היו זהות לזה שלי.

אתה התקנת את זה? שאל החוטב את המתאבד.

כן, ענה המתאבד.

על המחשב שלך בבית? הקשיתי אני.

כן, ענה המתאבד.

ובדקת שזה עובד? שאל החוטב.

כן, ענה המתאבד.

וזה עובד? שאלתי באי אמון.

כן, ענה המתאבד.

מהCD הזה? חקר החוטב.

כן, ענה המתאבד.

על המחשב שלך? הוספתי.

כן, ענה המתאבד.

בבית? שאל החוטב.

כן, ענה המתאבד.

 

החוטב ואני הסתכלנו זה בזו.

 

החוטב נדרש לנימוסיו (אני ישראלית חצופה אז ירדתי מזה).

"אני מצטער אם אנחנו נשמעים ספקנים", אמר לו החוטב, "אבל הCD לא מצליח להתקין את זה כאן".

"באמת?" התפלא המתאבד וקם לראות במו עיניו.

 

הוא ניסה את כל מה שניסיתי גם אני, ואת כל מה שניסה החוטב אחרי.

הפעם התרגזנו שנינו.

"זה לא מצליח", אמר המתאבד, ועל כך אמרתי בליבי - לאאא!

"אה, רגע", נזכר המתאבד, "בעצם זה היה מCD אחר".

---

אני הופכת לגיקית מחשבים.

לא נורא, בעוד שמונה חודשים הכל ייגמר.

 

ואז אני אבכה לכם על בחילות בבוקר, צרבות, חוסר שינה וגודש. נכון שווה?

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 22/11/2005 07:15, בקטגוריות סתם יום של חול
33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_from_work ב-2/12/2005 05:20

מכתב שאמא לא תקרא

אז שמעת שאני בהריון, או שהמצאת את זה? או ששאלת אחת ממגבות העתידות שלך, וזה מה שהיא אמרה? "הבת שלך בהריון, בחודש שישי, ומצפה לבן"?

 

בטח הרגשת מטומטמת לגמרי כשסבא מנשה אמר לך שאני באוסטרליה.

שלוש פעמים חזרת ושאלת אותו - אוסטרליה? אתה בטוח? לא איטליה?

וסבא מנשה חזר ואמר לך, אוסטרליה. היא כותבת לי משם מכתבים.

 

התקנאת במכתבים? לא נראה לי. במכתבים אי אפשר להכות ביעילות, אי אפשר לראות את הצד השני נפגע אם מעליבים אותו. אז איפה פה הכיף.

 

אז הפתעה הפתעה אמא, אני לא בהריון. לא בחודש שישי ולא מצפה לבן. לא אכפת לי אם זה יהיה בן או בת. אני רוצה עשר אצבעות ברגליים ועשר אצבעות בידיים, וחוץ מזה לא אכפת לי כלום.

 

מעניין, כנראה סבא מנשה מוציא ממך את הצד השפוי שלך. איתו את לא יכולה להתנהג בפראות, כמו שעשית עם אבא שלי.

האם הוא אמר לך, סבא מנשה, שאבא שלי נפטר? האם התעניינת מתי ואיך זה קרה? האם הצטערת שהדברים האחרונים שלך אליו כללו את האמירה "קיבלת סרטן כי זה הגיע לך"? או שהמוות שלו חיזק את הדעה הזו שלך?

לסבא מנשה לא אמרת "תגיד לזאתי" כשדיברת אלי, לא שלחת לי איומים דרכו. את יודעת שהוא לא יסבול בשקט את הטירוף שלך, והתאמצת להתנהג בשפיות.

אפילו אמרת לו למסור לי שאת אוהבת אותי ומאחלת לי לידה קלה.

 

סבא מנשה מאמין לך.

סבא מנשה לא שמע אותך מקללת אותי ברוסית מילים שלא הבנתי. הוא לא שמע אותך מסננת את הקללות האלה תוך כדי שאת מכה אותי. הוא לא שמע אותך אומרת לי "תסתמי" כשבכיתי. סבא מנשה לא יודע שאמרת לגבי, חצי שנה לפני החתונה, שיזהר לו. סבא מנשה לא שמע אותך מכנה אותי "פסיכית" כשדיברת עם גבי. הוא לא קרא את המכתבים שכתבת לאבא שלי, שבהם אמרת שאת מקווה לא לשמוע ממני יותר לעולם.

אז הוא מאמין לך, שאת אוהבת אותי.

הוא לא יודע שתוך רגע את מסוגלת להחליף את המנגינה, לחזור לקללות ולהשפלות. הוא לא יודע שכל מה שצריך זה שינוי קטן במצב הרוח שלך. הוא לא יודע שמבחינתך, את אוהבת אותי כל עוד אני עושה בדיוק מה שאת פוקדת עלי, וגם אז, את שומרת לעצמך את הזכות להפוך פתאום את עורך, כי ככה מתחשק לך.

 

אני מכירה אותך קצת יותר טוב מזה.

 

חשבתי לחזור איתך לקשר, את יודעת. חשבתי לעזור לך לצאת מהבדידות שלך. הסיבה שהחלטתי להמנע מזה לא היתה הפחד מהכשלון, ולא הפחד שתפגעי בי (יש לי איפה להתנחם אם אני נפגעת, יש זרועות חזקות וחמות שמחזיקות אותי כבר כמה שנים). הסיבה שחזרתי בי מהכוונה ליצור איתך קשר היא הסיכוי שזה יצליח. הסיכוי, שכמו שקרה עם הביולוגי, את תרצי להיות איתי בקשר.

אני לא רוצה להיות איתך בקשר. וגם לא איתו.

אני לא בוטחת בכם.

ואין לכם שום דבר טוב להציע לי.

 

הרי איזה מן קשר את רוצה? את רוצה שנעמיד פנים שהכל בסדר, שאני אספר לך מה אני עושה ואת תוכלי להעביר ביקורת על זה, ואני אגיד "כן כן אמא, מה שתגידי אני אעשה".את לא רוצה לדבר על העבר - לא על הדברים האיומים שאת עשית לי, ולא על דברים שאת מרגישה שאני פגעתי בך.

כן, אני באוסטרליה. לא רק אני, אני וגבי - שלא נבהל מהאזהרות שלך ונשאר איתי. נדמה לי שהוא מרוצה - הוא שמח רוב הזמן, מפזם לעצמו שירים, בונה רהיטים כמו שהוא חלם, עובד בגינה.

ולא רק גבי ואני.

את הצפרדע את מכירה - היא התחילה את הדרך שלה אצלך, כשעוד גרתי איתך. איך התגאית בכל הפעמים שהכית גם אותה - "איך הכנסתי לה" , היית אומרת. גיבורה גדולה על כלבה קטנה. כמו שהיית גיבורה גדולה גם על ילדה בת שתים-עשרה, בת עשר, בת חמש.

וחוץ ממנה לקחתי גם את הברווז. אותו את לא מכירה. אותו לקחנו גבי ואני שנה אחרי שעברנו לגור ביחד.

 

ןלקחתי אותם איתי -  גם לאיטליה וגם לאוסטרליה. למרות שזה היה יקר, ומסובך, וקשה יותר למצוא מגורים, לקחתי אותם איתי.

איבדתי מספיק חיות מחמד.

כל פעם שהייתי יוצאת למחנה קיץ, או נוסעת לישון אצל חברה.

ולא היה אכפת לך. הייתי חוזרת ומוצאת שמסרת אותם, שלחת אותם - סילקת אותם. שטפת הקערות שלהם, של האוכל והמים, סילקת את השטיח שלהם. זהו, נגמר. פחות אחד שיאהב את הבת שלך.

 

לא נתת לי להפרד מהם אף פעם. גם כשלא היית חייבת לסלק אותם בגניבה. את האיירדל-טרייר החלטת להרדים, ולא הודעת לי. יכולת להתקשר אלי, להגיד לי. היית מפסידה יום לימודים - הציונים שלי היו עומדים בזה. הייתי נוסעת להפרד ממנו. אבל את - לא.

חשבת שאת מגינה עלי? שאני לא ארגיש צער אם אני לא אפרד ממנו?

 

אז הנה, מהכלבים האלה אני לא נפרדת. הם איתי. למרות המחיר ולמרות חוסר הנוחות.

אני לא הרדמתי את הכלבה שלי לפני הנסיעה, בניגוד אלייך. מזלי, שלפי החוק אסור להרדים ככה ילדים. אחרת לא הייתי מגיעה לגיל עשרים ושמונה.

 

אם אני אגיד לך משהו מכל זה, את לא תביני. תיכנסי מיד למגננה, תגידי שהייתי ילדה איומה ובלתי נסבלת ואני פסיכית גם היום וחוץ מגבי שלי אף אחד לא מוכן לסבול אותי. לא תהיה לך בעיה להגיד את זה, אפילו שאין לך מושג איך החיים שלי נראים.

 

את אישה אומללה, אין ספק. את אחראית להרבה מהאומללות שלך והרבה ממנה לעומת זאת פשוט עלה בגורל שלך. כמו שאני כרגע, אני לא רוצה להיות איתך בקשר שאת מציעה לי.

 

ובקשר להצעה שלך להשיג לי את תעודת הלידה שלי - אותה אני אצטרך כדי להגר - תודה, אני אפנה לשגרירות. למזלי בעולם הזה בגיל עשרים ושמונה, אפשר להסתדר גם בלי אמא. ובעצם אני רגילה עוד ממזמן.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 19/11/2005 06:55, בקטגוריות משפחה לא בוחרים
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של זו ש מהעבודה ב-3/12/2005 21:07

31,184