להיפגש או לא להיפגש? זו השאלה
(20/7/2005)

פגישת הבתולין היתה עם החתולה ולא קדמה לה שום מחשבה יתרה.

כתבתי באיזה פוסט או תגובה, וואלה אני לא זוכרת, שהייתי שמחה למצוא מלווה לאיזה סרט רומנטי בהיעדרו של הבנזוג ולפני שאמרתי שרה-שרה-שיר-שמח קיבלתי ממנה הצעה, כבדרך אגב, להתלוות אלי.

ונפגשנו.

בלי לדעת יותר מדי אחת על השניה, בלי חליפת מיילים לצורך העמקת ההיכרות, בלי שיחות טלפון רבות משמעות.

מה דעתך? בסדר. קבענו.

לא חשבתי יותר מדי.

אולי לשניה אחת, כשהבת שלי נתלתה על זרועי לפני שיצאתי ודרשה לדעת אם יש סיכוי שהפגישה העיוורת שלי תביא אותי  לרמאללה קשורה בשק בתוך תא מטען. זה מה שקורה כשמסבירים לילדים שלך שצריך להיזהר ממי שפוגשים ברשת.

היה נפלא. כבר אמרתי והמשיך להיות נפלא ועדיין נפלא.

ועם הארוחה, כמו שאומרים, בא התיאבון.

אז נפגשתי עם שרוני נשמה לארוחה עם ילד מקיא וקינוח משובח (לעזאזל. אנחנו חייבות לעשות את זה עוד פעם. באותו מקום. בלי ילדים), ואחר כך עם דודינקה לערב מוטרף לחלוטין, והכרתי בשמחה וכמעט במקרה את גכ"א ופמה מוקפת בקירקורי צפרדעים, ואכלתי סלטים בבאר שבע עם סלשה ועם צוות מלצריות שכל דקה התייצב אצלנו בשולחן לברר האם טעים לנו והפעם האחרונה, ממש לפני ימים ספורים היתה עם סופיה, שהבהירה לי כי התחת שלי גדל שלא באשמתי. לא שוקולד, לא סושי ולא שחיתויות כאלה ואחרות, רק הלידה. היא גם הבטיחה שזה יחזור להיות כמקודם ואמרה את זה בקול הכי מוסמך מקצועית ששמעתי ולכן מיד האמנתי לה והזמנתי קינוח.

וכל הפגישות היו ממש טובות. לא היתה אחת שהצטערתי עליה. בכולן היה אוכל טוב ושיחה זורמת ולא היה בהן דבר שיקלקל. כלומר, לא היה מה שיתקלקל, כי לא דובר על שידוך לחיים, אלא על הצצה מעבר לוירטואליה, הצצה שאולי תתפתח גם לחברות ואולי תישאר כזו, הצצה שנותנת פרצוף ולפעמים גם הבנה עמוקה יותר.

אז אם הכל בסדר, מה אני רוצה מהחיים שלכם?

התשובה לזה ברורה. בהיותי מי שאני, אם טוב מיד עולה בי החשד שהחמצתי את הרע.

הרי לא יכול להיות טוב בלי רע, נכון?

אלא שכל הטיעונים ששמעתי עד עכשיו בעד הנגד לא היו טיעונים שהתאימו לי. אין לי זהות סודית שאני רוצה להסתיר, אין לי שלדים בארון, המפגשים שאני מקיימת הם לא מפגשי סקס סוערים שיכולים לעורר איזה שהוא עניין רכילותי, אני לא רואה את עצמי רבה עם מי מאלו שפגשתי, לא רואה חשרת עננים, לא ברקים ולא רעמים.

מה שמיד מביא אותי לחשוש שאולי אני לא רואה את התמונה השלמה.

 

ואם בתמונה עסקינן -

אני חייבת לומר אחרי כל המפגשים הללו, שהיו רק מעט בעיני חלק מכם והיו המונים עד כדי שחיתות בעיני אחרים (שרלילה, אה?), שאף פעם הדמות שתארתי לעצמי על סמך הכתוב לא תאמה את המציאות. ולא משנה שהכותב תיאר את עצמו במדויק, עדיין הדמות נתפסה בעיני אחרת.

כנראה שלאני הפנימי שלנו, זה שאת קולו אנחנו משמיעים כאן בכתובים, יש קווי מתאר משל עצמו.

אני רק מקווה שאלה שלי הם בגובה 1.70, עם מותניים דקות ושיער בהיר.

 

---

 

נו טוב, אתם יודעים שהייתי אמורה לפרסם את זה אתמול. אבל אם הייתי מפרסמת במועד, לא הייתי יכולה לדווח על שחיתות הסושי מאתמול עם החתולה ודודינקה. מה אני אומר לכם? אין כמו ללכת לסושיה עם מי שמוכנים לקחת אתכם את כל מה שיש בתפריט, לרבות מנות שלא תכננתם להזמין מלכתחילה ובטעות הובאו על ידי המצרית לשולחן.

בהחלט להמשיך ולהיפגש. אין בכלל שאלה.

שמור   בטל

בקטגוריות: הרמת מסך הוירטואליה
114 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא