מבקרים


בפנים הכל נכון
מושלם ולבן, אפילו הטעויות
בפנים הכל אינסופי
חסר גבולות

פותח את הדלת
הם נדחפים פנימה
כמו אוויר לגלגל אופניים
ממלאים כל פינה
מקשיחים את העור

הם מנומסים כל-כך:
איפה לשים את הפרחים?
למה אינך משתמש בכל מה שקיבלת?
לא שזה משנה באמת, אבל

עכשיו כל בליטה היא טעות
כל טעות היא אשמה
והן נאספות לסף פיצוץ, מוסיפות
סדק על סדק בעור החשוף - פסססססט...

הם יוצאים, מחייכים, מחכים לתורם
להסתכל על הפנצ'ר ולצקצק משהו עוקצני

לא נגיע ככה לשום מקום, אבל בפנים
הכל נכון
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/4/2007 14:59, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30, סיפרותי
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-2/4/2007 09:51

---

רשימת קריאה
(כדי שיהיה לכם מה לקרוא אחרי שייגמרו כל מוספי השבת והחג ועדיין לא יגיעו כל האורחים לסדר)

אורזת כותבת על זוגיות ומוסכים ומרגשת אותי. יש משהו מדהים בלהגיע להבנה שאתה 'חלק מזוג', שמתפקד טוב יותר יחד מאשר לבד. ובלי שזה יתנגש, בכל זאת, עם הרצון להיות אדם שלם אחד.

מתי שמואלוף כותב על יחזקאל נפשי כתבה מעניינת שיש לה שני חסרונות: היא מתחנפת מדי למושא שלה, והיא פורסמה ב'צהובון השירה' 'כתם'.

בחלל פתחו יופי של פרויקט - רנגה, לפי המסורת היפנית. היוזמה מבורכת והשירים יפים, ואני רק מקווה שבפעם הבאה תהיה יותר פתיחות לכותבים נוספים, מבחוץ.

מחקר בריטי חדש מדרג חומרים שונים לפי רמת הסיכון. הכותרת: אלכוהול במקום החמישי, ניקוטין בתשיעי, קאנאביס, אקסטזי ואל אס די משתרכים מאחור. יש לי לא מעט השגות על הדרך שבה נערך וכומת המחקר הזה, אבל את המגמה אפשר להבין.

וקצת חדשות טובות לסיום, בעיקר לקוראי גרמנית: כתבה בעיתון המקומי על קונצרט של אסנת עם הפסנתרן שלה בהויסוויילר, לא רחוק מזארברוקן. תרגום המשפט הראשון (בערך): "כך מדמיין לעצמו אדם זמרת סופרן: גאה, מודעת לעצמה, נראית מצוין ובעלת קול בנוי לתלפיות, שמעלה דמעות של רגש בעיני השומעים." אנחנו גאים.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/3/2007 00:30, ושייך לקטגוריות אמנות, אסנת, סיפרותי, ביקורת
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-2/4/2007 10:12

---

בתוך הראש

הראש מתרחב.
הפנים מושלכות קדימה. ללא העיניים.
האוזניים רחוקות, משני הצדדים.
העורף הולך מטר אחורה, אבל מאיים להתרחק יותר.
הראש תופס את גודלו של החדר.

רואה רק את פנים הראש.
זה נראה כמו חדר, אבל אני יודע
ששני מטר לפני ניצבת חומה שקופה שרק היא הגבול בין הפנים לחוץ.
עצמות הקרקפת נלחצות החוצה מכל האוויר שבתוכן,
עוד מעט יידחקו הצידה ומוח ינזל מביניהן על רצפת הפרקט.

השקט מוחלט. דבר אינו נשמע במרחק ביני לבין האוזניים.
אני חש אותן בוערות בשולי החדר,
מהדהדות את זרימת הדם בעצמות הדחוסות
מבוישות, מובכות מהמצב הזה, בן אדם
עם שני מטר ראש בכל כיוון -

יש כל כך הרבה חלל עכשיו ביני לבין עצמי
כל כך הרבה זמן לוקח למלים להיכנס, לצאת
החומר הצמיגי בראש מאט את מהירות הקול
קוטע באיבן תשדורות רצון והחלטה.

הראש רחב כמו צפלין, נושא אותי אתו
שלוש קומות מעל הרחוב הגרמני
מעל השלוֹס, מעל הקירכֶה

הראש מתרחב לתת מקום. לתת
למעיין גז לא טבעי לפרוץ מהבטן
למלא את שמנמנות הצפלין
בפרצים שהוצאו מהקשרם:
אנשלוס. אקציה. אינשולדיגנזי.
ברוך. ביס.
גוט -

ואז שיתפוצץ.
זה מה שאני רוצה.
רוצה את האוזניים שלי בחזרה
רוצה את הפנים
רוצה שתבער השנאה ותכלה את עצמה ואת הצפלין את צלע ההר גם יחד
שיבוערו הזוכרים שייבערו הנזכרים שיעלו באש הזכרונות
שמנפחים אותי מעל לכוחותי
שעושים מראשי אהיל מנורה עגול
עור פנימי מתוח על קרקפת שקופה
ונורת הלהט בפנים היא גוף שחור,
קורן חשיכה.












שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/3/2007 23:38, ושייך לקטגוריות אמנות, הגרמנים האלו..., שחרור קיטור, סיפרותי
21 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-12/4/2007 15:23

---

על חלל
בחודש שעבר כתבתי על סצינת כתבי העת לשירה בישראל ובין השאר תהיתי מדוע אין פעילות משמעותית בתחום באינטרנט. זמן קצר אחר כך הגעתי (באדיבות ענבל) אל חלל, אתר חדש לשירה עברית באינטרנט, שנראה, לפחות ממבט ראשון, כתשובה הולמת לתהיייתי. שמחתי לגלות שהעומדים מאחורי המיזם לא הופיעו משום מקום, ושלמעשה מדובר (פלוס מינוס) בקבוצה שהיתה בזמנו הרוח החיה של "דג אנונימי?"; מיד נעלתי מגפי ויצאתי לטייל ב'חלל'.
ראשית שמתי לב לעיצוב המינימיליסטי - שחור על גבי לבן, ללא ציורים ותמונות, בפונט שהזכיר לי משום מה את מעבדי התמלילים הראשונים בעברית (מישהו זוכר את "אורן"?). לא ברור לי אם מדובר בהצהרה אמנותית (בנוסח 'לא מעניין אותנו עיצוב, תנו למלים לדבר') או שזו רק ברירת מחדל זמנית עד שיימצא מעצב לאתר, אבל בעיני בהחלט מדובר בעיצוב נקי, מושך ומעניין, שמתחבר לרעיון של 'חלל שירה'. החלוקה לשיר מרכזי, העומד ב'פרונט' של האתר, ומספר שירים מסביבו, נראתה הגיונית ומעניינת, ונהניתי גם מהטקסט הקצר (תחת הכותרת 'מה') הפונה לכותבים ולקוראים בבקשה:"את החלל הזה יש לסמן, יש להרחיב את גבולותיו. יש לשחק בו ואיתו." אבל הדבר שריתק אותי יותר מכל באתר הוא מה שהופך אותו באמת לאתר שירה ולא למגזין מקוון - התגובות. בניגוד לקודמיו (דג אנונימי? ואוקפי), מאפשר האתר תגובות על השירים המוצגים בו. במידה רבה, זהו יישום של הבקשה 'להרחיב את הגבולות' של החלל; דיון סביב שיר עשוי בהחלט להעשיר הן את הכותב והן את הקוראים.
אבל מהי תגובה על שיר? אם נעזוב רגע את 'חלל' ונביט במגוון האפשרויות להגיב על שיר (ב'במה חדשה', בפורומי שירה, בבלוגים) נראה כי אלו מתחלקות למספר סוגים. ראשית יש תגובות פשוטות וקצרות המסכמות במילה או שתיים את דעתו של הקורא על השיר ('נהדר', 'לא משהו', 'לא התחברתי' וכן הלאה). תגובות מסוג זה, ככלל, לא תורמות בעיני הרבה לכותב (פרט אולי לבוסט קטן לאגו ולרישום הסטטיסטיקה - כך וכך אהבו, כך וכך לא). סוג אחר הוא התגובה העריכתית-ביקורתית - תגובה מנומקת המציינת את המקומות הטובים בשיר (בעיני הקורא) ואת הנקודות שבהן הוא כושל, לפעמים בשילוב הצעות (קונקרטיות יותר או פחות) לשיפורים אפשריים. סוג שלישי של תגובה הוא היצירתי - הקורא הזוכה להשראה מן השיר מותיר הגיג משלו, המשך המחשבה או התמונה שהוצגה בשיר, ואולי אפילו שיר חדש ומלא כתגובה (כפי שהיו עושים משוררי החבורות האמנותיות בצרפת בהתכתבות על נייר אמיתי). אלא שבאינטרנט, כשהתגובות מיידיות, לא קל ליצור תגובה יצירתית מעניינת, הראויה לעמוד באותה מדרגה כמו השיר המקורי, ולעתים קרובות התגובות ה'יצירתיות' הן פארודיה חסרת מעוף או חיקוי של השיר המקורי, והוספתן אינה תורמת הרבה להרחבת ה'חלל' סביב השיר. ראו, למשל, כאן.
בכל מקרה, מתוך רצון להיכנס לדיאלוג ב'חלל', הגבתי על אחד השירים בתגובה מהסוג השני, תוך שמירה על נימוס (כיאות לאורח). בתגובה כתב לי המשורר (ואחד מעורכי האתר): "רונן, אני חושש שהתבלבלת. זה חללשירה ולא סדנת כתיבה-יוצרת", ובהמשך הסביר כי השירים באתר מוצגים כיצירות מוגמרות, ולכן אין מקום לתגובות עריכתיות-ביקורתיות מסוג זה. העמדה הזו בפירוש לגיטמית, שנאמר 'רצונו של חלל - כבודו', אך היא עוררה בי אכזבה - ותהייה. אכזבה, כי עם מציאת האתר ומנגנון התגובות חשבתי שסוף סוף נוצרה הזדמנות לנהל דיון מדוקדק בין משוררים על הטכניקה השירית, על הדיוק השירי, על כלי העבודה המקצועיים שאנחנו חולקים ועושים בהם שימוש על מנת ליצור תקשורת - לא כ'סדנא' שבה יש מנחה ותלמידים אלא תוך דיון פתוח בין הכותבים - והנה, לא כך הדבר. ותהייה, כי אם תגובות עריכתיות אינן לגיטימיות, לאלו תגובות מצפים עורכי האתר? נראה לי ברור שהם אינם מכוונים לתגובות אהבתי/לא אהבתי בסגנון 'במה חדשה', ותגובות עריכתיות - גם לא, כך שכנראה כוונתם לתגובות יצירתיות; אלא שמבחינה זו לא נצפתה באתר הצלחה מרובה עד כה, ואני חושש שגם לא צפויות הברקות מסמרות-שיער בעתיד (מהסיבות שהעליתי לעיל). התמונה הרומנטית של החבורה הפאריזאית המושפעת זה מיצירתו של זה עלולה לקרוס לתחרות של חידודים, שאינם עולים על המקור, או להותיר אותו מיותם (כי לאף אחד אין משהו יצירתי להוסיף).
מצד שני, כפי שכתב חזי לסקלי, "יש גם סיבה רביעית", או במקרה זה אפשרות רביעית: למצוא דרך אחרת להגיב לשיר, באופן שאינו נכנס לאחת הקטגוריות לעיל. זהו אתגר לא קטן (כמו במשחק הילדים 'כן לא שחור לבן' - להימנע מכל האפשרויות המקובלות), בין אם לכך כיוונו העורכים או לא; בימים הקרובים אנסה לחשוב איך אפשר לעשות זאת, ואם אמצא - תראו את התוצאות בחלל.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/2/2007 21:02, ושייך לקטגוריות אמנות, אינטרנט, ביקורת, סיפרותי
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של אלכס בן-ארי ב-19/2/2007 11:32

---