יומוזיקלי
הבוקר קמתי במצב רוח מוזר. השלג שוב שייט בחלון, כמו אורח קבוע, ואינדקס דרום אמריקה סירב לתרגם את עצמו, לא משנה בכמה שוקולדים שיחדתי אותו. עמד לפני עוד יום ארוך ומשמים, והשקט ששרר מסביב דיכא אותי אף יותר (שלג, גם כבד, יורד בשקט ולא ברעש; זה הבדל משמעותי מגשם).
היה לי ברור שאני זקוק למוזיקה, אבל כשעברתי במוחי על האפשרויות, אף אחד מהן לא קרצה לי. נכון, אפשר לשמוע באתה-צינור כל שיר שלבי חפץ, אבל זה דורש לעזוב כל שלוש-ארבע דקות את ארגנטינה ובוליביה ולבחור שיר חדש. כמה אני כבר יכול להיות יצירתי? מצד שני, בגלגל"צ כבר טחנו לי את כל הלהיטים וגם את הפרסומות של 88 אף. אם אני יודע בעל פה. ותחנות הרדיו האינטרנטיות תמיד איכשהו משמיעות את השירים שהם 'ליד' מה שאני מחפש ולא בדיוק-בדיוק.
אז כדי לקבל את מה שבדיוק רציתי, חזרתי אחורה מבחינה טכנולוגית וביליתי את היום בהקשבה לאלבומים - מהם כאלה שאספתי לדיסקייה שלי בזמנים שבהם עוד היו אנשים קונים דיסקים, ומהם כאלה שמצאו את דרכם למחשב שלי. התוצאה היתה מרעננת ומגוונת, והחלטתי לחלוק אותה עם קוראי הנאמנים, שבזמן האחרון יצאו קצת קרחים.

פתחתי את הבוקר עם דאר וויליאמס. אני לא בטוח שאני זוכר מאיפה אני מכיר אותה, אבל היא מקסימה, והאלבום שלה my better self פתח לי את הבוקר הכי נעים שרק אפשר.



אחר כך חיפשתי משהו טיפה יותר... מעורר, משהו שייקח אותי מחוץ לקליפה ויביא אותי אל הצהריים. לא הייתי צריך לחפש הרבה, וכבר כשניגשתי למדף הדיסקים ידעתי מה אני מחפש: 'מנועים שקטים' של אסף אמדורסקי, דיסק שמייצג עבורי תקופה מאוד ספציפית בחיים, והרבה הרבה תקוות לעתיד.



בשלב הזה ידעתי שהתוכנית עובדת, וכדי לא להרוב כלום הלכתי על קלאסיקות. אני נבוך להודות שהאלבום הבא היה דיסק אוסף של הפינק פלויד. נבוך, כי אני בהחלט מסכים שהגדולה שלהם מתבטאת באלבומים המלאים, ובדרך שבה הקטעים מתחברים זה לזה. אבל 'החומה' היה כבד לי מדי, את Wish you were here שמתי לעצמי לאחרונה ואין לי עוד דיסקים שלהם. אז אוסף. לפיצוי, שמתי אחר-כך את האלבום הכבד-יחסית של ה'אלן פרסונז פרוג'קט', turn of a friendly card. (אני מעדיף את eye in the sky שלהם, אבל שיר הנושא המקסים של האלבום הזה, שמשום מה לא מצאתי באתה-צינור, מאוד מתאים לי לעכשיו, לרצון שמשהו ממוזל יקרה).

בשלב הזה כבר היינו באחר הצהריים, ואני הייתי זקוק שוב להתעוררות. אז עם הקפה השני השחלתי לתוך מכשיר הדיסקים את הת'ר נובה (שמקושרת לתקופה פרועה-יחסית אחרת ומוקדמת יותר) ושרתי בקול רם את המלים:



בשלב הזה החלה בטני לקרקר והחלטתי לנצח את השלג עם אוכל. היה עוף מופשר ומיד עלה במוחי הרעיון להכין את אחת ממנות-הדגל שלי, עוף באננס (מקפיצים בצל, גזר ופלפלים, מתבלים בקארי ובג'ינג'ר, מוסיפים אננס, קצת אבקת צ'ילי, ומלח. מחכים שהאננס ייצור קצת מיץ ואז מוסיפים את העוף). לליווי הבישול, חיפשתי משהו מרגיע (כשאני מבשל אני סוג של פורפרה על אסיד) ומצאתי את אלכסיי מרדוק, שכבר כיכב כאן בבלוג עם don't forget to breathe. האלבום, לצערי, לא מתעלה לרמה של הטראק הזה ונוטה קצת לחזור על עצמו, אבל כרקע לבישול זה הספיק.

לסיום, כשהשמש כבר שקעה מזמן והחושך מבחוץ איים, והעוף באננס ממש רצה להרדים אותי ולמנוע ממני לסיים את מטלותיי בזמן, שתיתי שתי כוסות של 'חליטה לשיפור הקשב והריכוז' ונכנסתי לעולם הקסום של אינפקטד מאשרום, באלבומם האחרון vicious delicious (טעים אכזרי?). כן, אני יודע שיש ביניכם התוהים איך בכלל אפשר להתרכז בעבודה ולשמוע את זה, אבל מה לעשות, ככה אני - אם לא קורים עשרה דברים במקביל, אני פשוט אדאג שהם יקרו ובדרך אזנח את העבודה.

וכך השלמתי יומוזיקלי מספק... איזו מוזיקה ליוותה אתכם היום?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/2/2010 21:22, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, סטיות אישיות, מתכונים
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-5/2/2010 11:33

---

לבשל לבד (2)
הבדידות נשאנוך בלי מלים. ולו בגלל שמלים לא ממש מצליחות לתאר געגוע, מרחק, חוסר. ובמיוחד כשהיום הגיעו חדשות לא כל-כך טובות מסרגוסה (ובמלים אחרות: כוחותינו לא הגיעו אל יעדם). בשתי מלים: איזה בעסה. במילה אחת: תסכול.
אבל תסכול זו גם דרך טובה לעבור למתכון הבא, שאמנם מתאים היטב לדאון-אנד-דירטי של הבישול לבד, אבל נולד דווקא כפתרון מהיר לבישול לקבוצה גדולה.

שרבוקה
את התבשיל הזה הגדרתי בזמנו כ'חביתה שרצתה להיות שקשוקה'. זאת מכיוון שהכנתי אותו לראשונה מתוך ניסיון עיוור להכין שקשוקה בלי לעיין בשום מתכון אלא מהראש בלבד. מאחר שהתוצאה לא היתה דומה בשום אופן לשקשוקה (אבל מצד שני - טעימה מאוד!) נאלצתי לתת לה שם אחר (ומכאן שרבוקה, על משקל שקשוקה, ובלי שום משמעות נוספת).
במבט לאחור, היום כשאני כבר יודע להכין שקשוקה חבל-על-הזמן, ברור לי שהניסיון של אז נועד לכישלון מעצם הווייתו - שכן סגנון הבישול ה'מהיר ועצבני' שפיתחתי באותה תקופה עומד בסתירה מוחלטת לעיקרון ה-slow food הסבלני, סודה של כל שקשוקה טובה. מצד שני, המתכון שנוצר כתוצאה מכישלון מפואר זה הפך במהרה לארוחת הבוקר המושלמת ביום שאחרי מסיבה של החבר'ה, כשכל מי שנשארו לישון (כי לא היה להם טרמפ/הם השתכרו ולא רצו לנהוג הביתה/הם גרים ברמת הגולן) מתעוררים רעבים ונודדים למטבח בעיניים מפולבלות כדי למצוא משהו לאכול. תוך זמן קצר גם התפתחה אמונה רווחת שהתבלין הסודי בשרבוקה מושלמת הוא תסכול מיני, ולכן הוטלה הכנתה בקביעות על מי שלא מצאו בן/בת זוג לבלות את הלילה. זו כמובן רק אגדה אורבנית, אבל המקור לתופעה ברור: מי שמצאו את מי לחבק בלילה פשוט מתעוררים מאוחר יותר בבוקר שאחרי, ועדיין עסוקים בכל מיני התנשקויות-מתחת-לשמיכה בזמן שמי שנותר בודד כבר התעורר רעב והחליט לפרוק את תסכוליו על המטבח . מיותר לציין שבהיותה ערוץ מוכר לפריקת תסכולים מתאימה השרבוקה כמו כפפת=מטבח לבשלן הבודד, הלוא הוא הנושא בסדרת פוסטים זו.
לאור המקום המכובד שתופסת השרבוקה בדברי הימים של מסיבות העבר, כבר תיעדתי מזמן את אופן ההכנה שלה בספר המתכונים הביתי; לכן, מתוך רצון לתפוס את רוח הדברים כפי שהיו, פשוט אעתיק את המתכון ישירות משם (בתוספת הערות בסוגריים מרובעים מנקודת המבט של היום וכדי לפרש עניינים מעורפלים או לא ברורים). הכמויות, כמובן, מתאימות לשרבוקה פוסט-מסיבתית, אבל מאחר שממילא זה יותר קונספט ממתכון, אפשר בקלות להתאים אותן לשרבוקה אישית או לפוסט-מסיבה גדולה במיוחד.


המצרכים (לשישה-שמונה מתעוררים רעבים):
10-12 ביצים
5-6 עגבניות [רצוי טריות יחסית]
2 בצלים [אפשר יותר]
1 קופסא פטריות [במתכון המקורי כתוב 'מכל סוג', אבל אני עקרונית מעדיף שמפיניון טריות]
שמן/חמאה/מרגרינה לטיגון
חלב (אם רוצים)
מלח ופלפל (ואולי זעתר) [ואפשר גם פפריקה, טבסקו או שום]
כל מה שיש בבית [קטגוריה פתוחה לפרשנות, שהופכת את השרבוקה למאכל כה-מפתיע וגם ממקמת אותה היטב באסטרטגיית הבישול של התקופה, כפי שפורטה בפוסט הקודם]
תסכול מיני [ראו לעיל]

אופן ההכנה:
מטגנים במחבת גדולה ככל האפשר את הבצלים. כשהם מתחילים להזהיב מוסיפים פטריות, תבלינים לפי הטעם האישי ואלתורים על פי רוח התסכול הטובה עליכם ומה שנשאר בבית אחרי המסיבה (מלבד במבה) [הערה זו נובעת מניסיון מר, אחרי שמתוסכלת אחת הוסיפה במבה לשרבוקה. לא היה טעים].
בינתיים טורפים את הביצים בקערה [קערית אם זו שרבוקה ליחיד]. אפשר להוסיף גם חלב. לתערובת הביצים מוסיפים מלח, פלפל ואולי גם זעתר [ופפריקה או טבסקו]. בדיוק כשאנשים מתחילים להיכנס למטבח בעקבות ריח הבצלים המיטגנים ולשאול 'מתי אוכלים?', מוסיפים למחבת את העגבניות [קצוצות. חשוב לציין כי מי יודע באיזה מצב יהיה הטבח אחרי מסיבה] ואחרי כשתי דקות שופכים מעל את תערובת הביצים. מערבבים בטירוף [בכף עץ, לפי עיקרון הבישול של ביצה מקושקשת] עד שהכל מתקשה ואז מכבים את האש. מגישים בצלחת ענקית ואוכלים בסגנון ברברי וקומוניסטי [כלומר, יש צלחת משותפת אחת וכל אחד מקבל כף/כפית/מזלג ואוכל בתיאבון. חוסך הרבה רחיצת כלים].

עד כאן המתכון המקורי (עם הערות).

הערות, הרחבות ושיפורים:
1. המתכון המתוחכם כולל למעשה את כל הרחבותיו תחת הכותרת 'מה שיש בבית'; עם זאת, עם ההרחבות הנפוצות נמנים פתיתי בייקון או האם (אם אין בין האוכלים צמחונים ו/או שומרי כשרות); נקניק איכותי (כנ"ל); פלפלים מכל הצבעים; גבינה לבנה קשה (צפתית או בולגרית) שמפוררים לתוך תערובת הביצים; גבינה צהובה, שמפזרים מעל הכל ואז סוגרים במכסה כדי להקרים; זיתים; קטשופ ו/או רסק עגבניות; תירס מקופסא; ואפילו תחתיות ארטישוק.
2. מישהו פעם אמר לי שהשרבוקה היא בעצם 'אומלט ספרדי'; ההבדל הוא שאומלט מתבסס על התקשות מסודרת של תערובת הביצים בשכבה אחת ואז הפיכתה בבת אחת, בתנועה שדורשת יד יציבה והרבה מזל; השרבוקה, לעומת זאת, יוצאת מהנחה שלאף אחד אין יד יציבה אחרי מסיבה (או כשהוא סובל מגעגועים קשים) ולכן דוגלת בשיטת ה'יאללה בלגן'.
3. שרבוקה עובדת טוב עם לחם טרי.

סלט אלטמן
בגלל כל השמן והביצים שמככבים בשרבוקה, כשהכנתי אותה לעצמי (אתמול) הרגשתי צורך להוסיף גם סלט. אלא שסלט זה באמת משהו מורכב מדי לסגנון הישיר והבועט שסיגלתי לעצמי, ולכן בחרתי בסלט הכי-הכי פשוט שאני מכיר. כמשתמע משמו, מקורו של הסלט הוא משפחתי היקרה, שאצלה הוא משמש נדבך חשוב בתרבות הפיקניקים (לצד שניצלים וסלט תפוחי אדמה).

המצרכים (לסלט אישי):
חצי קופסה גרעיני תירס
6-7 מלפפונים חמוצים קטנטנים (או חמישה קטנים, או שני גדולים). חשוב להשתמש רק במלפפונים בחומץ (מה שהופך את המתכון למוקצה מחמת מיאוס אצל חלק ניכר מהאנשים שאני מכיר, ולכן עוד יותר מתאים כמתכון ליחיד).
שתי כפיות מיונז
מלח

אופן ההכנה:
חותכים את המלפפונים החמוצים לקוביות קטנות כלל האפשר.
מערבבים הכל יחד.
אוכלים.

הערות, הרחבות ושיפורים:

1. לתיבול אפשר להוסיף גם פלפל שחור.
2. ניתן להוסיף עגבניה (ואז מתקבל 'סלט רמזור') או בצל ירוק קצוץ, או שניהם.
3. בהחלט אפשר להשתמש במיונז קל או כל תחליף מיונז אחר.
4. לאנשים שלא אוהבים מיונז אפשר להפריש חלק מהתערובת לפני הוספת הלבן-הלבן הזה ובמקומו להזליף קצת שמנ"ז.

זהו. עכשיו נעשיתי קצת רעב ואני אלך למטבח לראות עוד אילו נזקים אני יכול לעשות (ואולי להעלות אותם כפוסט מחר).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/9/2009 20:58, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, מתכונים
25 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-14/9/2009 20:55

---

לבשל לבד / זה מאוד נחמד (1)
מאז יום שני בבוקר אני לבד בבית, כי אסנת נסעה לעוד תחרות זמרה, הפעם בספרד (וכולנו מחזיקים אצבעות). מצב הלבד הזה הוא תמיד בעייתי, כי אחרי עשר שנים של זוגיות ושמונה שנים של מגורים ביחד מתפתחים כל מיני הרגלים, במיוחד בתחומים הביתיים כמו סדר-יום, שינה ואוכל.
עניין האוכל בעייתי במיוחד, כי מי שאוהב לבשל יודע שלבשל לעצמך זה הרבה פחות כיף מלבשל לשניים או יותר. ראשית, חלק מהסיפוק בבישול הוא לקבל מחמאות מהאוכלים ולשמוע את הניחושים שלהם לגבי 'מה יש בזה' ו'איך עשית את זה'; שנית, כי קל יותר ליצור איזון של טעמים כשמבשלים בכמות המתאימה לשניים (או יותר) ולא לאחד; ושלישית, כי כשאתה לבד צריך לעשות הכל לבד - מהקילוף והחיתוך וההכנה ועד רחיצת הכלים והניקוי-שאחרי (בעוד שבזוג אפשר תמיד לומר 'אני בישלתי - את/ה מנקה'). מצד שני, כשמבשלים רק לעצמך לא צריך להתחשב בהעדפות הקולינריות או התזונתיות של אף אחד אחר, ואפשר גם לעשות יותר ניסיונות מטורפים (כי במקרה הגרוע תוכל לשמור אותם בסוד ולא לספר לאף אחד).
התוצאה היא סגנון בישול אחר, כזה שמעדיף פתרונות קלים ומהירים על מתכונים ארוכים ומושקעים. אני מכיר את הסגנון הזה היטב, מהתקופה בדיוק לפני שהכרתי את אסנת, כשגרתי לגמרי לבדי בדירת חדר עם מִט (הוא לא היה מספיק גדול להיקרא 'מטבח') בקריות. הוא מתאפיין בהעדפה של ארוחות-בצלחת-אחת על מנות מסודרות של חלבונים, פחמימות וירקות שצריך להכין כל אחת מהן בנפרד; בהתעלמות מוחלטת מתנור האפייה, תוך הישענות רבה יותר על המיקרו; בבישול לפי 'מה שיש בבית' ולא לפי מתכון מסוים; בהתפתות לפתרון קלים ולמספר מוצרים מפתים שאני מוכן לאכול בכל זמן ומצב; ובנטייה להתחיל הכנה כל ארוחה בטיגון בצל בשמן זית על הכיריים.
באופן טבעי, גיליתי שבתנאי הלבד הנוכחיים אני חוזר כמעט-אוטומטית לסגנון הבישול הזה, ולמעדנים שכיכבו בו. וכדי שלא אהיה לגמרי לבד עם הבישולים האלה, החלטתי לחלוק איתכם כמה מתכונים [1] מובילים מסגנון הבישול הדאון-אנד-דירטי שסיגלתי לעצמי אי-שם לפני עשר שנים (עם עדכונים הכרחיים לימינו).
(ומאחר שההקדמה ארוכה ויש לא מעט מתכונים, זה יהיה פוסט ראשון בסדרה, ויכיל שני 'מתכונים' סופר-פשוטים, המצויים בארסנל שלי כבר המון שנים. אבל את שניהם כבר הספקתי להכין מאז יום שני).

כריך גבינה ופטריות במיקרו
לפני שמתחילים להסתבך עם מתכונים, הפתרון האוטומטי שלי במקרה של רעב באמצע עבודה/עריכת שיר/מחשבה על פוסט בנושא דקארט הוא הכריך הזה - מאכל כל-כך פשוט, עד שהוראות ההכנה הבסיסיות שלו מסוכמות פלוס מינוס בכותרת. מדובר ללא ספק על פורבידן פרוט, שכן גבינות צהובות באחוזים גבוהים הן דבר משמין להפליא, אבל אני ללא ספק מכור; את המקור להתמכרות אפשר אולי למצוא ב-Grilled cheese sandwitch האמריקאי, שאהבתי מאוד-מאוד לאכול כשלמדתי שם בחטיבת הביניים, ולכן יש להוסיף את טעמה הבלתי נשכח של פיצה עם פטריות טריות.

המצרכים:
שתי פרוסות לחם (כמעט כל לחם עובד לעניין הזה, מלחם-סנדביצ'ים אמריקני לבן, דרך פיתה של אוסם ועד באגט. עם זאת, כל העניין יוצא פחות מוצלח עם לחמים אורגניים כבדים ודומיהם)
פרוסה-שתיים גבינה צהובה (קשה ושמנה, אבל לא חשוב איזה: קשקבל, טל העמק, גאודה - מה שבא)
2-3 פטריות שמפיניון טריות (לא מקופסא! זה אולי הדבר היחיד שרצוי לא להתפשר עליו כאן)
קטשופ (לא חייבים אבל מוסיף)

אופן ההכנה:
חותכים את הפטריות לפרוסות דקות ומפזרים על פרוסת לחם.
מכסים בגבינה הצהובה.
מורחים את הקטשופ על פיסת הלחם השנייה וסוגרים את הכריך.
שמים במיקרו לדקה בערך בחום הכי גבוה.
אוכלים ונהנים (זהירות - זה חם!)

הרחבות ושיפורים:
1. להוסיף אורגנו/בזיליקום/טימין.
2. להשתמש בפטריות יער במקום שמפיניון.
3. למרוח מיונז במקום קטשופ (סוטה אבל יוצר טעם מעניין).
4. להשתמש בלחם מטוגן בביצה במקום לחם רגיל.
5. אם אין לחם, להיות חורני ופשוט למלא פטריה בגבנ"צ ולשים במיקרו.

תפו"א במיקרו בנוסח אמריקה
במובן מסוים, ה'מתכון' הזה אפילו יותר פשוט מהקודם (לא יאומן!) ומעיד עוד יותר ממנו על העצלנות הטבועה בבישול-לבד. הגורם העצלני ביותר בעניין הוא שאת המתכון הזה אפילו לא המצאתי, אלא לקחתי בשלמותו מהדף הראשון של חוברת ההוראות שקיבלנו עם המיקרו הראשון שקנינו, אי-שם באמריקה בשנת 1985 (!). ובכל זאת, זה מעדן.

המצרכים:
תפוחי אדמה (לבן אדם בודד ממוצע - אחד ענק או שניים בינוניים, כתוספת לארוחה)
חמאה
מלח

אופן ההכנה:
שוטפים את תפוחי האדמה, בקליפתם (לא מקלפים! יותר מדי עבודה).
לוקחים מזלג ומחוררים באמצעותו חורים בתפוחי האדמה, מכל העברים. צריך בערך 6-8 סטים של חורים לתפו"א בינוני. תקיעת המזלג בתפו"א היא פעולה די כיפית וגם מוציאה תסכולים, אבל צריך לשים לב שהמזלג לא מתעקם.
עוטפים את תפוחי האדמה, כל אחד בנפרד, בנייר ניגוב (לא נייר אלומיניום!).
שמים במיקרו ל-8 דקות בערך (ל-2 תפו"א בינוניים. תלוי כמובן בעוצמת המיקרו שלכם).
מוציאים בזהירות (התפו"א בשלב זה חמים מאוד ולכן צריך קצת לחכות לפני שמוציאים) ומקלפים את נייר הניגוב.
חוצים כל תפו"א לשניים באמצעו.
וכאן מגיע הטריק שהופך (בעיני) את כל העניין לחגיגה:
בכל מחצית של תפו"א מהביל חורצים בסכין דוגמה של שתי וערב (נניח שני חתכים במאוזן ושניים במאונך, לא עד קצה התפו"א כדי שלא יתפרק), מניחים עליה פיסת חמאה ומחכים. החום של תפו"א ממיס את החמאה, והיא נוזלת היישר לסדקים של דוגמת השתי וערב והופכת את תפוח האדמה למעדן.
ממליחים לפי הטעם, וזוללים (בכפית).

הערות, הרחבות ושיפורים:
1. אפשר עקרונית לאכול את הקליפה אבל לא חייבים.
2. אפשר להפוך את המתכון לדיאטטי יותר ע"י החלפת החמאה בשמנת חמוצה או אפילו ביוגורט (אבל אז מפסידים את כל עניין הנזילה בסדקים).
3. אם כבר מוסיפים יוגורט אפשר להוסיף לו בצל ירוק חתוך, עירית או תירס.
4. אפשר ממש להשתולל ובזמן שהתפו"א במיקרו להכין על הכיריים צ'ילי (זה די פשוט) ולשפוך לתוך חצאי תפוח האדמה במקום חמאה. מאוד אמריקאי.

[בפוסט הבא: דברים שהבאתי מהבית, ואיך מתגברים על תסכול מיני]










[1] לא ממש מתכונים, כי זה סגנון בישול א-מתכוני בעליל. יותר קונספטים של מאכלים.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/9/2009 23:26, ושייך לקטגוריות אסנת, סטיות אישיות, מתכונים
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של בַּיִם ב-11/9/2009 09:11

---

פירות הטבע
מדי פעם אני מחליט לעשות רשימות, דירוגים ומצעדים שאני מחליט על הכללים שלהם, אבל גם אני הוא הבוחר אותם לפי טעמי והחלטתי האישית. הפעם, למשל, מדובר בעשרת 'פירות הטבע' האהובים עלי - דברים שאפשר לאכול אותם כמו שהם, בלי להוסיף כלום, ולהתענג. הכללים שניסחתי לעצמי (כדי שהכל יהיה הוגן) הם:
- המאכל נשפט לבדו, ללא כל תוספת של מאכל או תבלין אחר, פרט אולי למלח.
- המאכל נשפט לפי טעמו ללא כל עיבוד, פרט לחיתוך, קילוף, בישול במים, אידוי פשוט או מספר דקות במיקרוגל.
- מאכלים שנמכרים בסופר כשהם כבר מורכבים ואחרי עיבוד לא נחשבים.

והנה הרשימה, ללא כל סדר, כולל כמה הערות ותוספות.

אבוקדו
פרי? ירק? יצור ממאדים? מה זה משנה. אבוקדו איכותי נדיר פחות מזכייה בלוטו, אבל מענג כמעט באותה מידה. אפשר אם או בלי מלח, אבל מה שאי-אפשר הוא להפסיק לפני שגומרים אחד שלם.

אזהרות: מלא שומן ולכן לא דיאטטי. היזהרו מקשים או רכים מדי.
לא צריך להוסיף כלום, אבל אם רוצים: למעוך, להוסיף מלח, פלפל, מיונז, ביצה רכה וחתיכות לחם טרי.

דובדבנים
טעימים גם ישר מהעץ, כפי שהוכחנו לפני מספר שבועות. יש סוג חמוץ יותר וסוג מתוק יותר (אני אישית מעדיף את המתוק).

אזהרות: אוכלים יותר מדי ומקבלים כאב בטן.
לא צריך להוסיף כלום, אבל אם רוצים: ריבה. או ליקר דובדבנים על בסיס וודקה (מתכון של האופה)

פילה טונה אדומה
הכוונה, כמובן, לפילה באיכות סשימי, וספציפית לזה של הסושיות המובחרות. יש מי שנשבעים ביילוטייל, אבל בשבילי אין כמו האדום האדום הזה.

אזהרות: לאכול רק טרי!
לא צריך להוסיף כלום, אבל אם רוצים: סויה לטבילה, ג'ינג'ר לרענון, וואסאבי לאמיצים.

שעועית רחבה
בגרמניה קוראים לה breite stangenbohnen, ואנחנו מכנים אותה 'שעועית אפונית'. ויש צורך בהכנה מסוימת - אבל אין פשוטה ממנה, רק לאדות או לבשל במים, בלי כלום. נשנוש אלוהי לצפייה בטלוויזיה.

אזהרות: אם הן מתיישנות הן נעשות סיביות, וחבל.
לא צריך להוסיף כלום, אבל אם רוצים: חומץ בלסמי, למי שאוהבים.

פטריות
בדרך כלל הן שייכות לקטגוריית החומרים המצוינים להוסיף לתבשילים, אבל האופציה של 'חימום במיקרוגל' הכניסה אותן גם לכאן. זה אולי נשמע סוטה, אבל חצי דקה במיקרוגל הופכת פטריית שמפיניון פשוטה לחגיגת-טעם. במקרה זה, אין ספק שכמה דקות בתנור או בטוסטר-אובן עדיפות, אבל גם הגרסה הפשוטה יותר מספקת את הסחורה.

אזהרות: לא לשים במיקרו יותר מדי זמן.
לצל"כ אא"ר: מיליארד אפשרויות, כולל חביתת פטריות (אחת המנות האהובות עלי), פטריות ממולאות בגבינות והמנה של אתמול - פסטה עם שמנת קלה, יין אדום ופטריות (וזה באמת דל שומן).

עגבניות
גם החבר'ה האלה בד"כ משחקים תפקיד משני, ואין לכך שום סיבה. עגבניה טרייה מהסוג הנכון לא שורדת אצלי (גם כשנשאר חצי ממנה אחרי שהשתמשנו בשאר לסנדוויצ'ים).

אזהרות: ממה יש להיזהר בעגבניות? אה כן, הן נוטות להתחמם יותר מדי במיקרו.
לצל"כ אא"ר: למלא בסלט ביצים. להוסיף לכל סנדוויץ' על הפלנטה.

אננס
שלבי הקילוף והחיתוך כאן קצת יותר מאיימים מאשר בדרך כלל, ובארץ גם המחיר קצת גבוה, אבל פשוט אין כמו אננס טרי (אלה שבקופסא לא מתקרבים לקרסוליו).

אזהרות: לא להידקר מהקוצים. לקנות טרי (כלומר, לא לגמרי ירוק) אבל לא בשל מדי (צהוב לגמרי)
לצל"כ אא"ר: להוסיף לסלט ולדורף. להקפיץ עם עוף ופלפלים. להשתמש בסדנאות כתיבה.

משמש מיובש
נכון, נכון, ייבשו אותו בשבילי, אבל גם את הביצות ייבשו ואף אחד לא חושב שזו סיבה להחרים את החולה. מבין כל פרות הט"ו בשבט, זה היחיד שבאמת עושה לי 'טוווווו' בכל נגיסה.

אזהרות: אין.
לצל"כ אא"ר: להשרות במים חצי שעה, לחצות, למלא ברוקפור או גבינה כחולה ולאפות בתנור. מתאבן מהסרטים.

קרפצ'ו
לא באמת עומד בקריטריונים, כי מישהו כבר עשה עליו יופי של עיבוד כדי להביא את הבשר למצב דק ומענג כזה. אבל העיבוד הוא בסך הכל חיתוך, ואני את הקרפצ'ו שלי יכול פשוט לאכול כמו שהוא, וללקק את האצבעות.

אזהרות: לא לצמחונים, כמובן. ולקנות בשר רק ממקור אמין.
לצל"כ אא"ר: התוספות הרגילות - שמנ"ז, בלסמי, רוקט, פרמזן.

קוטג'
עוד יותר לא עומד בקריטריונים, כי זה מוצר מעובד של ממש, אבל הייתי חייב, ולו בגלל הגעגועים (באירופה פשוט אין קוטג' כמו שצריך). קוטג' טרי הוא פשוט חגיגה, כזו שמחייבת את המשפט האלמותי של פו הדב, "אין צורך בלחם, תודה".

אזהרות: לא להיכנע לחיקויים אירופיים. לקנות ולאכול רק טרי. למצוא איזו חברה מתאימה לטעם שלכם (אני מעדיף את של תנובה) ולא לעבור לאחרות.
לצל"כ אא"ר: עם לחם טרי ו/או עגבניות (ע"ע) זו ארוחת בוקר מושלמת.

הערות? טענות? תלונות? תוספות? בתגובות.
מתכונים יימסרו בשמחה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/7/2008 08:36, ושייך לקטגוריות מתכונים, סטיות אישיות
26 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של פצפונת ב-24/7/2008 22:53

---