המקרה המוזר של הכלבה בשעת לילה

חיים שלמים כסמל מין אינם עניין קל כלל ועיקר ולראיה שאלו את אודטה. זהו עסק קשה ותובעני, ולעתים קרובות אני שואלת את עצמי אם זה באמת שווה את זה. הפעם הראשונה בה באמת הרהרתי בעניין היה כשהמלנכולי לקח אותי לשיחת נפש בלילה הזוי אחד לפני כשנה בבסיס והסב את תשומת לבי אל שמועות זדוניות שמתפשטות סביבי כנעמה נטיב באמוק. מסתבר כי האייטם אודות מעשיי בטירונות עם אחד הקורסיסטים האחרים במתקן הכליאה המדברי ההוא בשבת אותה סגרתי עקב הפקרה כפייתית של נשק, עשה דרכו אל כל מוצב בגיזרה, ובעיקר אל צוות לוחמי צעצוע אליהם השתייך באותם הימים המלנכולי (אל תטעו! היום הוא סמל אמיץ שמטנף את נעליו בבוץ טובעני אימתני).  הסיפור האמיתי היה לא מעניין ולא חריג – ידוע שקורסים הם חממה נוחה למעשי פריצות ברוח החתירה למגע, וכיום כמעט כל חייל שאינו מכוער מאד מחזיק בקיטבגו סיפורי זימה צה"ליים. כך, סיפור חד-פעמי נחמד עם בחור שאפילו אינני זוכרת את פניו, לגמרי במו עצמו עשה אדפטציה לסרט פורנו צה"לי מטונף. וטינופת בהחלט לא היתה שם, פרט לבקטריות שבדרך-כלל שוכנות בתאי שירותים בבסיסי הדרכה. כולם דיברו על הצעקות, על השריטות, על התנוחות המגוונות, על הפטיש שלי לאלימות קשה מצד מפקדיי (הא?). אבל האם מישהו הזכיר את העובדה שלמדתי לקח ולא הפקרתי נשק כל אותו הלילה אף לא פעם אחת? ודאי שלא! כל עוד מאייתים את שמך נכון בתחת שלי.

ומשהובא העניין לידיעתי, כבר לא יכולתי להתעלם. הפלירטים הקטנים נעלמו כמעט לחלוטין, משיחות על סקס בזמן משמרות נמנעתי – עניין שהותיר אותי מחוץ לשבעים אחוזים מהשיחות – ובכלל הפכתי מאד קרירה למרבית לוחמי האופל שבבסיס. כה קרירה שהכינוי המקסים 'אייס' הפך במהרה ל'כלבה'' ופתאום נאלצתי להתחיל ולפתוח לבדי את קופסאות הטונה. עם הזמן, בהשתחרר רוב גושי הטינופת שבגזרה, כבודי האבוד שב ברובו. למעשה, פיתחתי את התדמית המושלמת במצבים דומים – הגרושה הממורמרת. שעה שהבריות סביבך מביעות דעות על מין, זרקי משפט כמו: "הו, כמה זמן לא זכיתי ליהנות ממשגל ראוי" – כך לא תצאי שרמוטה, שכן אינך מזדיינת, אך עדיין לא פריג'ידית מופרעת, שכן את רוצה להזדיין. אין צורך להודות לי, לא אני המצאתי את השיטה – מדובר בטרנד שסחף כבר את מבחר בנות ישראבלוג, אני רק קורבן אופנה.

ואין זה שקר מוחלט – באמת לאחרונה הליבידו שלי אנמי יותר מאישיותה של מיכל טראוריג. ככל אישה, לפני פאזת הגרושה הממורמרת גם עברתי את פאזת הנשואה הנמנעת, ויצביע על כך מקרה בודד ואומלל שלאחריו נעשה שימוש בגלולה מסוימת, ותו לא. אמנם לאחרונה הייצר מצוי במגמת עלייה, אך עדיין אין זה מספיק כדי לגרום לי להפוך לפחות קרה (ויעיד על כך החובש שמדד לי בשבוע שעבר 35.5). אני סתם מנסה נורא ליהנות מתשומת הלב הגברית הגוברת סביבי לאחרונה, ויודעת – זה הכל ייפסק ברגע שעידן הקרח יחלוף.

אך מדי פעם, כשהרס"פ מתאמץ פתאום ללכת איתי מכות ובלהט הרגע לופת את מותניי (אולי למד מהמ"פ?), או כשהסרס"פ מקרב אליי את ראשו העצום בשעת שיחה ופתאום נעלב שאינני מזמינה אותו לעולם למסיבות האלקטרו בקפה ברזילי (ומדוע שאזמין?) – אז אני נזכרת באותן עלילות שאולי עשו דרכן דרך איזה חור תולעת בזמן היישר לכאן ולעכשיו. ואז, אז אני באמת רוצה להשתחרר.