זה סיפור על ילדה בשם מזל

# "שרית רצתה לנהל מועדון. ניב לימד אותה הכל אודות סושי והיא החליטה להפוך את החומוסייה – לחומוסושי. גרשון התנגד, אבל אחרי אלפי תחנונים ונדנודים, הוא הסכים ששרית תהפוך את החומוסייה לסושי בפיתה פעם בשבוע" (מתוך 'טלנובלה (ע"ר)' – הספר, פרק 63).

תודה, בולצמן, תמיד ידעתי שיש בי הרבה יותר עומק ספרותי מהארי פוטר החמישי.

# בשבוע שעבר הודיעו לי כי התקבלתי למקום עבודה נחשק, לג'וב אליו ייחלתי מיום שחרורי. כנגד כל הסיכויים, המשרה המדוברת אינה קשורה כלל ועיקר לתחום המזון ואף לא לתחום מתן השירות המחוייך. זה דבר טוב מאד, ואם יתחשק לג'ה אז גם יהיה לי משרד משלי, אותו אוכל לקשט בפוסטרים של ט(ע"ר) ופריס הילטון.

בניגוד לספקולציות של חבריי לקליקה, המשרה הכי לא הוצעה לי בעקבות הבלוג – נהפוך הוא! אולי באמת הגיע הזמן שבלוגרים יתחילו להבין שאין שום ציידי טאלנטים שתרים ברחבי ישראבלוג אחר כותבים. אני מניחה שברגע שההכרה הזאת תחלחל, שבעים אחוז מהבלוגים יוותרו לא פעילים, ואנחנו נישאר עם הרבה בלינקיז ומונולוגים אובדניים עם ציורים גותיים בצד.

# היום החלטתי לצבוע את הארון, עניין שאני דוחה בהצלחה כבר מעל לשנה עקב חשש מבוסס שאהרוס את כל החדר. מדובר בצביעה אמנותית בשלבים, והתוצאה הסופית אמורה לכלול ארון בצבע אפרפר-תכלכל, כאשר הצבע מתקלף ממנו בנקודות אסטרטגיות ומגלה שכבה תחתונה ושובבה בצבע ברונזה. השלב הראשוני היה לשייף את הארון כולו בנייר זכוכית, משימה שהותירה את ריאותיי, ונורא מזה – שיערי, מלאים בחלקיקי פורמייקה לבנה בצבע לבן-ורוד. כמו כן, גיליתי מחדש מספר קבוצות שרירים שהפעם האחרונה בה התוודעתי לקיומן היתה בשבוע השדאות של הקורס, במהלכו ניהלתי תרגיל חוליה ונותרתי כשחצי רגלי בידי.

# לפני מספר ימים נפגשנו אנאבל ואני עם ש. מהמזגנים, על מנת להפוך את החברות בינינו לרשמית. כצפוי מדובר בבחורה מהממת על גבול השחיתות, ואם זה לא מספיק, היא יודעת מלא מילים מהפסיכומטרי וגם מצליחה להשתמש בהן במשפטים תקניים!

בין מאזט אחד למשנהו, עלה שמו של גבר שהכרתי מקרוב לכמה דקות לפני כשנתיים, וכיום מנהל קשר הדוק מדי עם מישהי שהיה אפשר לכנות אותה עיתונאית לו היתה כותבת על עוד נושאים פרט למנושים. מעניין מה היתה כותבת לו ידעה שבן זוגה בן השלושים נהג לסמס לבנות שמונה עשרה 'את כבר לא אוהבת אותי' (איזו מניפולציה גברית מתוחכמת!), אחרי מפגש בודד. מעניין גם מה היתה כותבת לו ידעה לכתוב.

הגילוי הותיר אותי נפעמת, אין זו פעם ראשונה בה אני נקשרת מינית, גם אם בעקיפין, עם ידוענים מז'אנר זה או אחר, וחישוב מהיר מוביל אותי לכיוון אחד בלבד – סחיטה באיומים. כיף כיף כיף!

# שמתי לב שבכל פעם בה אני שמה את האוזניות של האייפוד בלי להסתכל, יוצא ששמתי את אוזניה ימין באוזן ימין, ואת אוזניה שמאל באוזן שמאל. דברים כאלה גורמים לך להאמין בגורל.