ברוכים הבאים לפי השאול

"בכל דור יש אחת נבחרת. היא לבדה תילחם בפחמימות המורכבות, באחוזי השומן ובתרבות מכוני הכושר האפלה. היא הקוטלת".

בשבוע שעבר נחשפתי לראשונה לעולם הקסום של הקיקבוקס. מדובר בשעה תמימה של שריפת קלוריות, שכל מה שעושים בה הוא ללכת מכות! ברגעים אלה ממש מציפים אותי זכרונות מתוקים מאותו היום במהלכו כל כך קרעתי את הבלונדיני בטקן 4, עד שהוא התחיל לבכות כמו ילדה קטנה (לפעמים אני תוהה מה יקרה לי אם הוא יתחיל לקרוא כאן).

שיעור הקיקבוקס נערך בהדרכתה של מדריכת הבטן-ישבן-ירכיים המופרעת, ומאפשר לה יותר מתמיד להבליט את השרירים שיש לה בזרועות. מעניין אם היא לסבית. המדריך המתלהב מחדר הכושר הגיע לשיעור בתור אחד המתאמנים, וכמובטח השאיל לי את כפפותיו, כדי שידיי העדינות לא ייפצעו. בהתחלה כולם קופצים ובועטים לכל הכיוונים לצלילי מוזיקה קצבית, מה שגרם לו להביט בי משועשע, רק מחכה לרגע בו אשבר (לו רק ידע כמה הרגע הזה קרוב). לאחר כמעט חצי שעה כזאת, עוברים למה שאני אוהבת לקרוא לו "הכי את השק".

התחלקנו לזוגות והתחלנו מכים את השקים לפי הוראותיה של המופרעת. היא מדגימה רצף מסוים של מכות, נקרא לזה קומבו, ואנחנו צריכים לחזור עליו מול השק, שעה שהחבר שלנו מחזיק את השק עבורנו. בדיוק הייתי עסוקה בלדמיין את הבוס שלי אומר לי: "מי אמר לך ללכת הביתה?", כשהדגמתי על השק את רצף האגרוף-אגרוף-בעיטה-מרפק-ברכייה. המדריך המתלהב נראה המום מביצועיי שעה שהמדריכה עברה לידי וצעקה: "אליפות! פגז". המשכתי מכה את השק – לנגד עיניי עולה אחת הקולגות שלי, רווקה ממורמרת מעל גיל שלושים, שהחליטה בשבוע שעבר שהיא נורא שונאת אותי סתם ככה פתאום, ומאז טופלת עליי במרץ האשמות מופרכות – כשהמדריכה המשולהבת הגיעה מאחוריי ופצחה בשיחה:

מ: וואו, איפה עשית קיקבוקס?

י: אף פעם לא עשיתי.

מ: לא יכול להיות.

י: נשבעת!

מ: אז את בטח רקדנית.

י: הממם, לא.

מ: חבל שאת לא רוקדת, היית יכולה להיות מדהימה.

י: חבל שלא היית אתמול באירובי, היית רואה שלא.

ושוב הגענו למסקנה הבלתי נמנעת שאני באפי (אם כי בשלב הזה העדפתי שלא לחלוק את זה עם אלי האנה המקפצת, שבוודאי בטוחה שאני מסתירה ממנה עבר ספורטיבי מפואר כנדיה קומנצ'י של ורשה). וברגעים אלה, כשכל שריריי זועקים "כלבה", אני בשיאו של קונפליקט לגבי השאלה אם ללכת לפסטיבל אייקון או לא. מצד אחד, הצלחתי להשיג תג שיאפשר לי כניסה חופשית להרצאות שיהיו בהן מקומות פנויים. מצד שני, אני עובדת מחר ומחרתיים, מה שמאפשר לי להגיע לבערך שני אירועים ליום במקרה הטוב. מצד שלישי, אין לי אפשרות להעניק למי שאיתי כניסה מוזלת, מה שיהפוך את החוויה לבודדה למדי. מצד רביעי, חרר חרר חרר. טוב, על מי אני עובדת. ניפגש בסינמטק (אני אלבש בגדים אופנתיים ויתד מעץ).