חיים משה, תעסה לי ברך

החיים הם רצופי עליות וירידות, יודעת גם יודעת. אך לאחרונה יצא לי לחוות לא מזה ולא מזה – כי אם משגרה מתמשכת ונטולת תהפוכות כלשהן (זה אם נתעלם, כמובן, משהייה מתמשכת בבתי חולים מסיבות מדכאות למדי שהרחיקו אותי מכתיבה לזמן מה). לעזאזל, הדבר המרגש ביותר בחיי לאחרונה היה הוספת הבוטנים והגזר לסלט העוף של ארומה! אין ספק שהייתי זקוקה לטלטול מרגש שישיב את חיי למסלולם המרטיט – ואם אפשר אז בחינם, כי בדיוק הוצאתי עוד משכורת על עוד מעיל.

היה זה רביעי שעבר בו ארזתי את חפציי ואת הבלונדיני החטוב שלי, ונסעתי ליומיים ביערות הכרמל. אם כי יהיה נכון יותר לומר שהוא נסע, שעה שאני מרחתי לו כמויות לא הגיוניות של קרם ידיים, סתם כי חשבתי שזה ישפר לנו את הזוגיות (וגם היה לי בתיק אז, כאילו, מה). לכבוד המאורע החגיגי – השקת של קולקציית תכשיטים שעולים כמו נסיכות קטנה – התאבזרתי במיטב תכשיטיי מקולקציית החרוזים החדשה של מונסטון. התחלתי להצטער על כך בערך בשלב הקוקטייל החגיגי, בו הסתובבו כל מיני מורן גרוסיות כשלגופן שמלות סאטן ותכשיטים מושאלים בשווי עשרות אלפי דולרים. "אמרתי לך שהיית צריכה להשאיר את החרוזים הנוצצים בחדר", לחש לי הבלונדיני, בדיוק כשהפלתי את הסביצ'ה שאחזתי עד אותו הרגע על הרצפה ולכלכתי לכמה נובורישיות את מגפי הבוקרים. גם חיים משה היה שם.

את ארוחת הערב החגיגית העברנו בהסתתרות מפני צלם ספציפי שהוציא עליי חוזה בקרב חוג מכריו המופרע, וצלם ספציפי נוסף שהרבה שנים לפני שהפכתי חוקית היה מטריד אותי מינית בכל עבודה משותפת שלנו – והיום איכשהו הפך לסוג של ידוען. אך ניסיונותיי לא צלחו ובשלב כלשהו הוא שם לב אליי והודיע לי שהוא מתחתן. איחלתי לארוסתו הצלחה בחטיבת הביניים ופניתי לדגום את מזון הסמי-גורמה (דברים שנקראו מצוין בתפריט המצורף התגלו בזה אחר זה כנפילות קולינריות. ככה זה עם מזון בריאות), שעה שכל הדוגמניות מסביב נמלטות מפני המנות שממשיכות לצאת מהמטבח, כאילו היה מדובר בספי שקד שבא לשפוט.

אחרי תקל עם הצוות המתנשא של גיא פינס שהתעניין בגילי ואז הפגין התעלמות מכוונת (חוץ מהצלם. הוא היה מסטול וכל הזמן אמר למלצר היין "או, איך ידעת?") החלטנו שבאמת די, חלפנו על פרצופו השבע של חיים משה ונסענו לפאב אירי נטול גלאם בחיפה יחד עם חברתי החתיכה והחיפאית אורלי, שחזרה מניו יורק כבר לפני שבועיים ועדיין לא העניקה לי את המתנה מהחנות של הלו קיטי (אני מקווה שאת קוראת פה, כלבה).

למחרת קמנו בצהריים והזדכינו על החדר, ולאחר ששתינו קפה ממש קרוב לחיים משה (!) - לבשנו חלוקים ופנינו אל אזור הספא, כדי להעביר את הזמן עד העיסוי שהובטח לי. הבריכה לא נראתה אטרקטיבית ובג'קוזי בדיוק ישב מישהו שלא הסכמתי שיראה אותי בבגד ים, פן יתחיל להשוות עם נטלי פורטמן. אז פנינו לחמאם הטורקי. חמאם טורקי, מסתבר, זה חדר חם מצופה בשיש שאפשר לשבת בו. אז התיישבנו. כעבור דקה החלטנו שמיצינו את חווית החמאם הטורקי. שיחקנו יחד במשחק 'הברח את יקי הקצין מהג'קוזי', ומשניצחנו כעבור חמש דקות בלבד הגיע זמן המסאז'.

העיסוי היה אלוהי, ולו הייתי משלמת עליו הוא היה שווה כל שקל. לאחריו החליט הבונבון שדי לו לצפות בכל מיני אחייניות פרסיות בביקיני ושמנו פעמינו לכיוון המרכז - לא לפני שכמעט דרסנו במורדות הכרמל כמה וכמה שועלים שאילולא היו בעלי יצר הישרדות בריא כל כך, היו יכולים להיות אחלה מעילים בקסטרו.