רוצה דואר, זבל?

פלוני, ככל הנראה אחד ממאוכזבי הבלוג שגילה שאני בעצם פרה ענקית ומחוטטת, רשם אותי מתישהו לשירות ספאם אלים במטרה להרוס את חיי. גיליתי את זה כאשר ההודעות היחידות שקיבלתי למייל היו מכל מיני אנשים במיקרוסופט שמודיעים לי שבואנה, הגזמתי עם הנפח (אתם חושבים שאני לא יודעת את זה?! למה עברתי לרוטב יוגורט שלוש אחוז, הא?) ושהתיבה שלי יותר מפוצצת בג'אנק מאשר קיבתה של בריטני פרה הלידה. ואפילו הצעה אחת לרכוש ויאגרה לא קיבלתי, ותאמינו לי שאני מחכה.

כשניסיתי למחוק גיליתי שמדי כמה שניות מתחדשת ההצפה. ככל אישה חזקה שיודעת לעמוד על שלה, מצאתי את עצמי מתייפחת אודות מתקפת הטרור אל מול בריות אקראיות במסנג'ר. איש לא הצליח למצוא פתרון וידעתי שאין מנוס מהגרוע מכל. כי המוח אומר לעבור לג'ימייל אבל הלב, הלב אומר להישאר בכתובת הישנה – זו שמודיעה לי על דואר (טוב, ספאם) חדש תוך שאני משתעשעת עם אמוטיקונים של כל מיני אברי מין מתנדנדים במסנג'ר.

אך רצה הגורל והעתקתי את חיי לג'ימייל. הרי גם ככה עוד כמה ימים נגמר לי הפרו (וואו, נראה לי שנתקע לי משהו בגרון. הו, זה גורם לי להשתעל כל כך חזק!), וללא העיצוב המדהים יהיה הבלוג שווה לתחת, ועוד אחד רופס שלא עושה פילאטיס. ובמסנג'ר, נו, גם ככה יש לי יותר מדי סטוקרים, וסטוקרים חדשים יגיעו אליו (והם יגיעו אליו, ההיסטוריה אינה משקרת!) גם בדרכים אחרות. אחרי הכל, אם הסתדרתם בלי הלינק ל- RSS– תסתדרו גם ככה.