הקרב על האוצר

הימים האחרונים היו ללא ספק רוויי אירועים מכוננים שיירשמו בספרי ההיסטוריה – בין אם מדובר בירח שעובר בין כדור הארץ לשמש ומטיל צל בגודל בריטני ספירס בספק הריון שני, או בהכרזה של הקניונים המובילים על יום פטור ממע"מ ככה באמצע השבוע. אך שוב נבצר ממני להשתתף בשמחות הלאומיות בשל עומס עבודה שערורייתי שתמיד מגיע לפני החגים. לאחרונה אף פיתחתי קשרי ידידות מיוחדים עם צוות הניקיון של הבניין, שמופתע לגלות מדי ערב שאני עדיין צפונה במשרדי, מלאת מרץ וחיות כלול דרומי נגוע המיועד להשמדה.

לא רק ששעות העבודה הארוכות הביאו אותי למצב מבזה של 'יום טרנינג' שלוש פעמים בשבוע (יום טרנינג – יום עבודה שעוד בטרם תחילתו את כבר יודעת שבסופו תרצי לשאוף גז בישול. לפיכך כבר בבוקר מנסים למזער נזקים ולובשים טרנינג, מתוך התפיסה שאם את עומדת להיראות חרא בכל מקרה, לפחות שיהיה לך נוח) – הן אף ניתקו אותי מהמהפכים הדרמטיים המתחוללים במדינה באופן חסר תקדים. האינטרנט גועש, הכותרות בעיתונים זועקות והציבור כולו אחוז תזזית. ואני? אפילו לא ידעתי שקלי קלארקסון ביטלה את ההופעה בארץ. נו, לפחות עכשיו יש לי סיבה לצפות ליציאה לגימלאות.

אם לא די באלה, גיליתי שגם בתחום הכלכלי מצבי לא מזהיר משלל סיבות שאת חלקן אחשוף כאן:

# הטלפון הנייד עתיק היומין שלי נמצא מרחק פסיעה מאבדון מוחלט, ולכן עליי להחליף אותו בהקדם. כמובן שננעלתי על הדגם הכי חדש והכי יקר של נוקיה, כי אני פרחת מותגים חסרת גבולות.

# המנוי שלי למכון הכושר הסתיים (למרות שגם כך גיליתי שאם בכל פעם שאני מגיעה לשם אני במחזור, כנראה שאני לא מגיעה מספיק), ובהתחשב בכמות הפחמימות שאני צורכת לאחרונה – בהחלט כדאי לי לחדש אותו.

# למרות שאני אומרת לעצמי מדי חודש שזהו, לא צריך יותר שום דבר מטופשופ, אני נכנסת לטראנס שבסופו שאני מוצאת את עצמי בקרן רחוב, כשבידי שקית מסתורית ובתוכה עוד שלוש חולצות שחורות ואקססורי מדליק אחד.

אני מתנחמת בעובדה שהבלונדיני כבר מתחיל להראות סימנים של עילוי בתחום הפיננסי. עם השחרור החל הגוזל לקרוא ספרים כמו "אבא עשיר, אבא עני", "לפרוש צעיר, לפרוש עשיר" ו"לגהץ בכיף, בלי להתעייף" (טוב, את האחרון אני המצאתי. אבל תודו שזה ימכור). אמנם בהתחלה פקפקתי בהתלהבותו המופרזת ממשפטים כמו "צריך להשקיע בנכסים, ואז לתת לכסף לעבוד בשבילך". אבל לאחר שההשקעה הראשונה שלו במניות מעו"ף הניבה רווח של יותר מאלף ש"ח בשבוע – לי נותר רק לכוון אותו לחשוב שהוא מעוניין לאחד איתי חשבונות בנק, ולטווח הרחוק זה ישתלם לי. לי, ולחנויות נבחרות בקניון רמת אביב.

כיושבת ראש מועדון המעריצים של אנאבל דז'והאדי, התלהבתי להגיע בשבוע שעבר למחזמר הראשון האמיתי בו היא משתתפת, לאחר סדרת אודישנים לא קלים והמוני חזרות מתישות. היא אמנם יידעה אותי מראש שהתפקיד יכלול עירום מלא, גם אם לדקות בודדות, מה שגרם לבלונדי לשאול אותי מדי כמה ימים מתי ההצגה הזאת עולה וכמה קרוב לבמה יושבים. החושך המוחלט על הבמה בנאמבר הספציפי אמנם הפריע לו ליהנות כפי שציפה, אבל זה לא גרע בקצת מההתרגשות שלי בפעם הראשונה שראיתי אותה על במה. היא הולכת להיות מפורסמת, אבל ממש. מעניין אם אז יכניסו אותי לפאבים בלי לבקש תעודת זהות.

עריכה: כמו כן, רציתי להתנצל בפני כל מי שמצא עצמו נפגע מהפוסט האחרון שלי אודות המסיבה אצל פוסיקאט. כמובן שהדברים נכתבו בהומור, לא כוונו לפגוע באיש ונוסחו כפי שנוסחו רק על מנת לשעשע את ההמונים ואולי גם לגרום לפרובוקציה זולה, שתתבטא מאוחר יותר ברייטינג. לא הלך, לא נורא.