אמן סלע

הייתם מצפים שלאחר שלא פיבלשתי כמעט נצח, ודאי יהיה לי המון מה לכתוב. אז לא. חיי משעממים יותר מהרפרטואר של יוצאי רימון. אפילו החשש שמא בני סלע יחדור אליי מבעד לחלון שכך, מאז שאורי גלר הודיע שהוא משדר לו שייכנע. ככה זה, ברגע שאורי גלר מתחיל לחוש – אני ישר נרגעת. ממחר הרוגע הזה יתפשט גם לשאר תחומי החיים, שכן תקופת השאול הסתיימה באופן זמני, ואני חופשייה לנוע כציפור דרור מהשקה להשקה ולדלות שוברים ומוצרי קוסמטיקה בהם אין לי כל שימוש! מחר אף צפוי לי דייט מרגש עם אנאבל הלוהטת וטלי המושחתת, ובעזרת השף גם אחותי החיילת החתיכה תחזור לאפטר. ואם כל זה לא מספיק, אתמול איתרתי בדיווה את התכשיט הרוקרי מהוויש ליסט, שבאופן לא צפוי עשה עלייה, ורכשתי אותו! כן, החיים מתחילים לחייך אליי. רק שלא ייתקע להם משהו ירוק בשיניים.

תמונה להמחשה

במסגרת שעות העבודה המופרעות שלי בחודש האחרון וקשרי הידידות האמיצים שקשרתי עם המנקים (ששככו בימים האחרונים. מאז שאנחנו לא מתראים, הם מקפידים לעשות לביתם ולהעלים את הקפה והחלב מהמקרר), נאלצתי לוותר על שני שיעורים של תרצה. ככל תלמידה שקדנית, דאגתי להשלים את החומר שהחסרתי, וכך גיליתי שבשיעור אחד הגיע להרצות מישהו מטוויסטד, וסיפר כיצד שלח מוצרים של AHAVA לכל מיני בלוגרים ושהוא גאון שיווקי. מזל, אמרתי לעצמי, כבר דאגתי להשלים את החומר עם הפוסטים של ש. וחרוטון (ששוב נפל להומור בריטי מתוחכם ותיאר מעשה אונן לפרטיו), אחריהם מיהרתי לעשות פילינג עם חמאת המלח הממריצה שקיבלתי – אבל לא ממנו – ולקלל למה אני לא בטבלה, כי אז היו לי שתיים. בשיעור השני שהחסרתי, סיפר הקופירייטר התורן שאשתו הפילה. אחת התלמידות המבריקות בכיתה הכריזה שהיא ליברלית וממש בעד הפלות, והוא ענה: "גם אני, כשרוצים". נדמה היה לי שמכאן אפשר רק לרדת, ולכן בחרתי שלא להשלים את שאר ההרצאה. צריך לדעת מתי לגמור.

אבל אני לא יודעת מתי לגמור, בכל זאת שורשיי בוורשה, ולכן אספר לכם על השיעור בו דווקא כן נכחתי שעסק בשיווק ומכירות. נדלג על המודלים המשמימים ועל המונח אמיל"י (ראשי תיבות קריאייטיביים ל"אני מה יוצא לי מזה") שכשמו היה אכן מוזר (הבנתם? אמילי? מוזר?! בוהאהא, הטירוף בשיאו), ונעבור ישר לשלב הכיף – שיווק עצמי. שהרי גם אנחנו מוצר שיש למכור לכל מיני מעסיקים, בחורים בפיק אפ ברים ואנסים נמלטים! בתחילת התרגיל התבקשנו לנחש לעצמנו איזה רושם ראשוני אנחנו חושבים שאנחנו יוצרים. בשלב השני, כל אחד תלה דף על הגב וקיבלנו עשרים דקות להסתובב בכיתה, כשכולם כותבים לכולם על הגב איזה רושם ראשוני הם יוצרים – תכונה אחת לשיפור ואחת לשימור.

בשנייה הראשונה התלהבתי נורא, בשנייה שאחרי זה נכנסתי לפאניקה. אולי עדיף לא לדעת, חשבתי לעצמי, שעה ששאר התלמידים שרבטו כל אחד בתורו על הגב שלי, ולי נותר רק לנחש אם הם כתבו שאני שטחית, פקאצה או סתם חשה. ואז הגיע הזמן להסתכל בדפים. הלב שלי דפק מהר יותר מרוברטו באודישנים לבייבידולז, שעה שתלשתי את הדף מהגב והבטתי בו. להלן התוצאות (לא נגעתי):

לשימור: מתלבשת נפלא, שמה לב לפרטים, מתופחת (נניח שהכוונה למטופחת ולא לתפוחה – י.ז.), בעלת קסם אישי, מבריקה, חכמה, אמיצה, אישה-אישה, נראית טוב, חריפה, קולטת אנשים.

לשיפור: קצת קרה, ניתוק, מרוחקת, סנובית, מאופקת, מניפולטיבית, מפחידה, מרוחקת, קצת סנובית, אל תפחדי ממה שאומרים לך, סנובית, פלצנית לייט, מתנשאת.

אי אפשר להאשים אותי על כל עניין הקרירות. בכל זאת, יש לי אופי אירופאי וזה לא שהחיוורון התמידי שלי מוסיף לכל עניין החום, שלרוב שמור לבריות כהות עור שמוצאן בדרום-דרום צרפת. מצד שני הם שמו לב להשקעה בסטיילינג, אז אין תלונות. הייתי שואלת איזה רושם ראשוני עשיתי עליכם, אבל חזרתי מהמכון ואני צריכה להתקלח. אז ביי.