אז אגמור בשיר מזמור

סיכום שנה רכושני

הו, רוטב צ'ילי-תפוז ממכר,

שידרגת את סלטיי בארומה ללא היכר!

וכך, באחת, מילאת את חיי באור

כשסיפקת לי תענוג קולינרי טהור,

שגורם לי להאמין שסלטיי האהובים

הם קצת יותר מגיבוב ירקות רקובים.

ובפעם הבאה שבעל הסניף בריכוז

יאמר 'היי זרגן' ויבהה לי בעכוז,

אדע שבלעדיך הוא היה פחות יפה

וגורר מבטים רק מהברמן של הקפה.

הו, ליפגלוס 'ג'לי בייב' של מאק,

לא דביק ובעל גוון חמקמק –

הרי יודעת כל בעלת חוש אופנתי

שעדיף להוציא עליך סכום משמעותי

מלהסתובב בשפתיים עירומות

כשהגוון החיוור עושה שמות

לדימויה האופנתי המתהווה.

חוץ מזה, ברור שהרבה יותר שווה

לסבול את האוברדרפט שהוא עושה לי

מאשר לא להיות בייב, וסתם להיות ג'לי.

הו, מגפי אלדו בתשע מאות ש"ח,

התשלומים עליכם הם עסק ממושך!

מה גרם לי לעשות זאת – אינני יודעת,

אולי כי באותו יום היתה לי שפעת

ואולי בעצם זה הלחץ חברתי

של מקום העבודה החדש והאופנתי.

אך מדובר בלהיט שאת מניותיי הזניק,

ולא נופל אף מעבודותיו של מנולו בלאניק!

אז נכון שזה סכום לגמרי משוגע,

אבל היי – לפחות הפלטפורמות בהפוגה.

הו, אייפוד ורוד, חתיכי וזוהר,

מעביר את נסיעותיי באוטובוס הדוהר.

ובשעותיי הקשות כשהבוס צורח,

הדדליינים מאיימים והסידן בורח

אני יודעת שבזכותך אהיה במיטבי -

עם רפרטואר של אייטיז ופופ עכשווי.

ולפעמים אני חושבת שזה מזלי

שבחושך לא רואים את הפלייליסט שלי,

כי אז היה נהרס לי הדימוי השטחי.

נו, לפחות אין אף זמר מזרחי.

דידי, לא קר לי

לאחרונה תופסים חיי המשמימים תפניות מרטיטות כל כך, עד כי אפילו אני איני מצליחה לעקוב. בתחילה היה זה רוטב הצ'ילי תפוז ששידרג את חויית סלטי הצהריים שלי ללא הכרה. בהמשך היתה זו מסיבת החשק המשוגעת בחברת עילית הבלוגרים הנוצצת. ובסוף היה דידי.

אין לי חיבה מיוחדת לתכנית של דידי הררי. למעשה, הקשר היחיד שלי אליה היה האזנה אקראית בהסעות מקרית שמונה אל המוצב שלי (אכסיומה: נהגים תמיד יאזינו לרשת ג', אבל יעבירו כשיש דידי הררי). מעולם לא הקדשתי לו יותר מדי מחשבה עד היום בו חברתי לעבודה מיני התארחה כרווקה מחפשת בתוכניתו, אבל רק כטובה לידיד מההפקה שנתקע בלי בחורה. משחזרה מההתארחות, אותה תיארה כרצף מבטי זימה מכל שוכני האולפן (גם הנשואים שביניהם, ברור), סיפרה שהם מחלקים שם פרסים כאילו מחר לא תהיה נינט והעולם יקרוס לתוך עצמו. בערב יצאה מיני לדייט עם המאזין הנבחר, שהתברר כשף במסעדת יוקרה תל אביבית אבל משעמם תחת.

כמה ימים מאוחר יותר התפרצה מיני למשרדי, וצווחה שהידיד ההוא שלה שמקושר להפקה מתארח עכשיו אצל דידי בתור רווק מחפש (שזה די מושחת, בהתחשב בסוג הקישור שהיה לו להפקה). על כל פנים, היא הודיעה לי שאני עכשיו עולה לשידור, נותנת את דקותיי הטובות ביותר וזוכה במלאן פרסים בהם נתחלק. אז התקשרתי ואמרתי שאני מטר שבעים וארבע, שאני מדגמנת, שאני בלונדינית ועוד כהנה וכהנה שקרים בוטים. תוך דקה כבר הייתי בשידור, מספרת לרווק על חיבתי לפילאטיס, על התנגדותי להריונות מטעמי אסתטיקה ועל הנטייה שלי להסתובב ללא תחתונים (בדוי לחלוטין, אני חובבת תחתוני סבתא מושבעת, ורצוי בצבע קרם).

האולפן געה בצחוקים של כל מיני פרופסורים מהפקולטה למדעי המעמול ודידי שאל משולהב: "ואם יש לבחור שלך יום הולדת, איך את מפנקת אותו?". "מה זאת אומרת", עניתי, "אני מזמינה את החברות מהסוכנות ועושים אורגיה". והחבר'ה באולפן, רק שמעו מילה גסה וכבר על הרצפה. דידי כנראה היה מרוצה מהמהומה שעוררתי, כי הוא העניק לי שעון, משקפי שמש וג'ינס באותה השנייה וירדתי משידור. השמחה במשרד על השלל היתה גדולה, עד השנייה בה הבחור באולפן בחר אותי. עוד יכולתי לשמוע במעומעם את דידי מכריז: "אנחנו ניתן לך את הטלפון שלה אחרי השידור ושניכם תצאו הערב לארוחה אצל אלברט".

"נו, מה חשבת. שהוא לא יבחר את הדוגמנית חובבת המין הקבוצתי?", שאלה אותי מיני, שעה שצעקתי עליה שתתקשר מהר לידיד הזה שלה, ותסביר לו בעדינות שמדובר בחברתה השקרנית הפתולוגית שסתם רצתה להעביר קצת שיגועים בשידור. אבל הוא לא האמין לה, והתעקש לתאם ארוחת ערב עם הפלא שהוא אני. "אני באמת לא חושבת", אמרתי לו כשניסה לשכנע אותי בטלפון שבכלל לא אכפת לו אם אני לא דוגמנית בלונדינית וגבוהה (למעשה, היה נשמע שלא היה אכפת לו גם לו הייתי גמדה שמנמנה עם קונדילומה). וגם לא מזה שאני צעירה ממנו בתריסר שנים בערך, או מזה שאני שקרנית, או מזה שאני לא ממש פנויה, או מזה שאני חזרזירה תאבת בצע שרק רוצה פרסים. "את הפרסים שולחים רק למי שיוצא לדייט", הסביר לי כשהבין עם מי יש לו עסק ואמר שאתקשר אם אשנה את דעתי.

למחרת התקשרו אליי מהפקת התכנית כדי לברר את הכתובת למשלוח הפרסים. מאז עבר כבר שבוע, והאופטימיות מתחילה להתפוגג. האם הענקתי לדידי את תמימותי הרדיופונית לחינם? אותה מחשבה נוגה עברה לי בראש (יחד עם "הממם, סלמון!") כשנכחתי לפני יומיים באירוע בנוכחותו של דידי. כשדידי זיהה את מיני כרווקה הלוהטת מתכניתו הוא ניגש לשאול מניינים ואולי לעשות לה עוד קצת עיניים בתקווה שהפעם זה יעבוד. ידעתי שאם אסגיר את עצמי כזו שמילאה לו את האולפן בזיקפות שחורות ואז נעלמה אל תוך עננת המסתורין ממנה באה – הוא יודיע מיד לחבריו בחמ"ל ההפתעות שלא ישלחו לי כלום. אז הלכתי לאכול סלמון. דווקא היה טעים.