צדקה תציל ממוות

בשיטוטיי הארוכים ברשת נתקלתי במספר לינקים שלכדו את עיניי וסירבו להרפות. כאות לאהבת הבריות הבלתי נלאית שלי, החלטתי לפרסמם ממש כאן, כדי שכולכם תוכלו ליהנות מהם. רק אומר שמדובר בסוג של רמז ושביום שלישי כשאשתחרר, בטח יהיה לי נורא משעמם באוטובוס מתל השומר הביתה. אז הנה, יש פה ופה ופה וגם פה. ואני מתה על ורוד. ועליכם, ברור!

עכשיו בואו נראה אם זה יעבוד.

בסדר

כמו שהבטחתי, העיצוב החדש והמהמם מאד עלה ערב ליל הסדר. אם סובלים כל הלילה בלשמוע את סבתא אומרת: "קחי עוד גפילטע, זה לא משנה. גם ככה תשמיני, גם לי היה פעם גוף כמו שלך" – לפחות שיהיה אחר-כך עיצוב יפה להתנחם בו. לגבי השם הנבחר, 'בין מוסר לאופנה', זה מה שיש לי להגיד: אמנם לפי התוצאות באתר האינטרנט שלנו, השם הזוכה היה 'נערה משוחררת'. אבל, יש לציין כי השם הזה היה השם הכי מפגר, והוא צורף לרשימת הפיינליסטים משתי סיבות בלבד:

1. כדי שיהיו ארבעה פיינליסטים, ואנשים לא יגידו שהעתקתי מכוכב נולד.
2. כדי שבפיגורו הרב, ידגיש את גאוניותם של שלושת השמות האחרים.

מה לעשות, אם כן, שיש לכם טעם דוחה. הייתי חייבת להרים את הכפפה ולבחור בעצמי את השם לבלוג – יש דברים שאם לא תעשי אותם בעצמך, ייראו אחר-כך כמו הפרצוף של יושצ'נקו.

את הקרדיט על התעסקות ללא-חת בקוד אתן לזין החתיך, שהשקיע את כל כולו בפרוייקט מששמע שאמא שלי אמרה: "נואש". היא לא אמרה רק את זה, היא גם אמרה: "יולי, אני לא יכולה לעבוד איתך ככה. את פסיכית". למעשה, מאה אחוז מתוך האנשים שהתנדבו בשלב זה או אחר לעזור לי במלאכת העיצוב התובענית, הרימו ידיים תוך זמן קצר. מה לעשות, כשהפיקסלים לא יושבים בצורה מושלמת, אני לא יכולה להירגע. ואם השלווה שלי נפגמת בגלל מישהו שלא מצליח לעבוד איתי בהרמוניה, גם השלווה שלו תיפגם. מחויבות זה מחויבות, ומי שלא מסוגל להתמודד עם זה – מקומו בפח האשפה של ההיסטוריה.

"אטיטיוד בבית, לא אצלי!", אמרתי לאמא בהחלטיות ופניתי אל הזין. שעה ששמו האנטומי הגס מביך אותי ומרגש אותי בו בזמן, ערכנו תדריך. "אתה מוכן לזה, זין? זה לא הולך להיות קל. אני אתקשר אליך מאוחר בלילה, אני אסמס לך מוקדם בבוקר". את הקטע עם הבוקר אמרתי רק כדי להלחיץ אותו, כי בעצם אני ישנה בשעות האלה, ולרוב אינני מסמסת מתוך שינה. אבל גבר לעניין הוא זין זה, שכן לקח על עצמו את המשימה באומץ ואף בנחישות ומהר מאד נכנסנו לעניינים. "אני רוצה את זה יותר ורוד! יותר ורוד!!" צרחתי, מנסה להדביק את המציאות עם הויז'ן שלי. "מנגה, זין! מנגה!!", רדיתי בו כאחרונת הכלבות מחוג הסילון, אך הוא קיבל עליו את כל גזירות פרעה שלי. אמנם היתה איזו פעם שהעז להציע לי: "אולי תחתכי את התמונה הראשית קצת מעל התחתונים, זה נורא גס ורואים לה את כל המנוש". "גס?", הייתי המומה, "גס?! כשרואים לוונוס של בוטיצ'לי את הפטמה – זה גס? כשבציורים של הירונימוס בוש כולם עולים זה על זו ועושים קיבוץ – זה גס?! זו אמנות! אתה לא תצנזר את האמנות שלי!!". והתוצאה לפניכם. מהמם? גם לדעתי.

ועכשיו, מיוחד לפסח – פרוייקט עשרת המכות (או: למה אני חייבת דחוף בעל עשיר):

1. מול ים

2. קורדיליה

3. מאנטה ריי

4. רפאל

5. קיוטו סלסה

6. כרמלה בנחלה

7. אורקה

8. קלואליס

9. מיקה

10. אייפוד (יש בוורוד!)