כושילרבאק

השבוע שקלתי לחתוך עם מ',
שכן שגרה זה עסק די משעמם
וברור שכל קשר יהפוך די בנאלי
אם אין אפשרות טכנית למין אנאלי.
ומערכת יחסים זה באמת מסובך,
בעיקר כשאני כותבת והוא במטבח,
מגלגל לי סושי או הופך לי אומלט -
אך אללי, במכנסיו יתרון כה בולט!
האוכל לוותר על תענוגות הבשר?
ברור שאוכל, הרי יש לי מוסר!
רוב הזמן אני הרחק, וזה בלתי אפשרי
להיכבל כשהמפקד שלי לוהט ושרירי.
רק חבל שהיום, עת שוחחנו במקוון,
הוא גמר את זה ראשון ולא במכוון.
מה אכפת לי, גם כך אני במחזור.
היי, הוא מתקשר, ו(הפתעה) רוצה לחזור!

חוט אדום זה לא רק בטמפון

"את יודעת מהם 72 השמות של גוד?", החל ג'וזף מדריך אותי בנבכי עולם הקבלה המתעתע. משראה את פרצופי הנבוך מיהר לטמון בידי ספרון מעוצב פרי עטו של המקובל יהודה ברג, שעל שבעים ושניים עמודיו מביא רצפים אקראיים למראה של שלוש אותיות (רק 19.95 דולר). "כל אחד מהשמות של גוד נותן אנרגיה מיוחדת לתחום אחר בחיים. תפתחי את הספר ותראי מה מתאים לך", פקד ג'וזף, מנופף בסמכותיות בחוט האדום שעל ידו. פתחתי בעמוד כ.ו.ק (או kaf vav kuf) – סגולה לאנרגיה מינית. "אבוא ליחסי המין בראש פתוח, אשים את צרכיו של הפרטנר מעל לשלי", הודיע הספרון. לא יכולתי שלא לתהות – האם מדיח אותי ברג למין אנאלי? ואם כן, האם אמצא בדוכן הסמוך חומר סיכה עם הכתובת מ.ה.ש (ריפוי) או אמצעי מניעה עם הכתובת א.ל.ד (הגנה)?

מודה, למלון 'דיוויד אינטרקונטיננטל' הגעתי במטרה ברורה לומר לאסתר שנה טובה. קבלה זה אמנם הכי לוהט אך לולא היה העסק עוד חלק ממשנתה האופנתית של מדונה, היה כל זה מעניין אותי עוד פחות מהפנימיות של שירה חן. ניסיון החדירה הראשון התרחש בליל חמישי, במהלכו הגענו אני, חברתי שאנל וידידה פרנץ אל לובי המלון. התוכנית גבלה בגאונות: שאנל הלוהטת צריכה בדחיפות לשירותים, במידת הצורך תחשוף פטמה. ברקע: מגוון צדיקים בחולצות שאנטי ובכיפות בומבמלה, מפזרים אהבה וכסף רוחני על מרצ'נדייז של ה'קבלה סנטר' בדוכנים הממלאים את הלובי. הסיכול היה מהיר וממוקד, וכלל ליווי צמוד של שאנל לשירותי המלון ובחזרה.
גם הניסיון השני שכלל את כניסת העובדים לא צלח, אך זיכה אותנו בנאום חוצב לבבות מפי חדרנית ממורמרת שהמתינה במקום להסעה: "חבל שאת לא יודעת שמאפרים את מדונה ואת כל המפורסמים כל פעם שהם יוצאים החוצה". לו חייכה יותר, הייתי חושבת אותה לדוברת של אסתי לאודר.

בליל ראשון, שניות ספורות לאחר הנאום של אסתר בכנס 'קרן הרוחניות לילדים', זה קרה: שעה שאת חניית המלון עזבו בזה אחר קבליסטים לא חומריים בעליל ועטויי בגדי מעצבים (נצפתה ענת וקסמן בחצאית טוטו ונעלי דורותי, בהומאז' לא מצחיק לש. ג'. פארקר), הצלחתי להיכנס למלון. מסתבר שכשהמטרה היא לשלם מכספי על מוצרי המרכז לקבלה, מכניסים אותי ואפילו בחיוך. סקירה מהירה של מחלקת הספרים גילתה את מייקל ברג, הרם אורן של הקבלה. ברג זה ככל הנראה מקושר לראש מרכז הקבלה העולמי, הרב פיליפ ברג, בעלה של הסופרת המקובלת קרן ברג, כמו גם ליהודה ברג (מהפסקה הראשונה). נדמה כי חוכמת הקבלה, ממש כמו השלטון בעיראק, עוברת מאב לבן.

ככל קורבן אופנה, הוביל אותי הגורל אל החוט האדום, זה המעטר את פרק ידו של כל ידוען א-חומרי המשתכר עשרות אלפי דולרים לקמפיין. עשרים ושישה דולר נדרשתי לשלם עבור פיסת חוט "טעונה אנרגטית נגד עין הרע". עת הנחתי את החוט בעצב בחזרה על המדף ביקשה ממני אמריקנית אמידה למראה ומצולקת קמעה לתרגם לה את המילה 'שבע', שם הלהקה הרוחנית הנערצת עליה החל מאתמול. בהתלהבות אין קץ התווכחה עם חברתה באיזה מאלבומי הלהקה מופיע השיר המדהים עם ה"הללויה" והשיר המהמם עם ה"סלאם". משנתקשתה להחליט, רכשה לעצמה את כולם בכשמונים שקלים לחתיכה. לו התייעצה בי הייתי שולחת אותה לשינקין, שם ודאי היתה משיגה דיסק של מעלי העובש פלוס מעמד לקטורת בעשרים ש"ח.

בצר לי פניתי אל ג'וזף, מוכר צעיר מלוס אנג'לס, שהבין את מצוקתי הכלכלית וחש לסייע בידי להשיג מזכרת זולה. בתחילה עוד ניסה לדחוף לי נרות בעשרים דולר וקלפים של שמות הקב"ה (כמו בוורלי הילס? אבל רוחני) בחמישה עשר דולר, אך משנואש פנה לגבר מבוגר ומכובד למראה והחליף איתו מספר מילים. או אז צעד לעברי המכובד והעניק לי את הספר "Becoming Like God - Kabbalah and Our Ultimate Destiny", פלוס סיכה מדליקה. "תקראי את הספר ואז תעבירי אותו הלאה, כי לא הרווחת אותו. כשתקראי תביני", אמר ונעלם. לא הרווחתי, רוצה לומר, כיוון שלא שילמתי עשרים ושניים דולר עליי להשתעבד ולהפוך מיסיונרית. "הקבלה לא רוצה דברים חומריים, רק רוחניות", אמר לי אחד הצדיקים. וכל מילה נוספת מיותרת.

בדרכי החוצה הציע לי נער צדיק לגמוע "קבלה ווטר" – 27 שקלים לבקבוק מים מינרליים קדושים. לקחתי שלוק של לפחות שלושה שקלים ונסעתי הביתה, מוארת. ופוסטר של השם לתלות מעל המיטה? יוק.