הבו לי שקית נייר ואנשוף לתוכה
(16/12/2005)

התחושה שלי עכשיו, כשאני כותבת את הפוסט הזה, דומה במידת מה למה שהרגשתי רגע לפני שהמסיבה התחילה.

 

למעלה התחילו להגיע אורחים ואני עמדתי במטבח, עם הבעל המדהים של החתולה, וניסיתי לשכנע אותו שיתן לי להישאר איתו ולעזור. "בטח יש משהו שאני יכולה לעשות כאן", אמרתי והוא ידע שבעצם אני לא רוצה לעלות.

כל הבוקר הייתי אקסטטית, כל אחר הצהריים נרגשת, כל הערב נלהבת וברגע שלפני - בפניקה.

 

כבר שנים שאני לא נטרדת בענין הזה של רושם ראשוני; רוב הנמצאים סביבי מכירים אותי המון זמן ומי שאינו מכיר על פי רוב גם לא מעניין אותי.

אז נכון שבחודשים האחרונים, עם כניסת הבלוג לחיי, גדל מספר האנשים החדשים שפגשתי, אבל גם בזה לא היה שום דבר מלחיץ. אלו היו פגישות בהרכבים מצומצמים ואיך שהוא שיכנעתי את עצמי, שמכיוון שנקודת המוצא היא היכרות במרחב הוירטואלי, במקרה הכי גרוע אוכל לעבור דירה, בקלות, בלי אפילו להיזקק למובילים.

ואתמול, פתאום, פגישה עם המון אנשים חדשים, בחלקם כאלה שכבר הבהירו לי בתכתובת שהם ממש מחכים לגלות איך אני בחיים האמיתיים. ומאחר שלעבור דירה כבר לא בא בחשבון, כי יותר מדי אנשים מהוירטואליה הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי, התחלתי לדאוג מה יהיה הרושם שאשאיר. 

אני שונאת את הדאגה הזו. היא גורמת לי לחשוב על מה שאני עושה. וכשאני חושבת אין מצב שלא אפשל.

 

ועכשיו אתם מצפים שאני אומר שלמרות כל החששות הייתי ממש בסדר, כבשתי את כולם בסערה והשארתי רושם מדהים.

אז שלא.

אני לא זוכרת את כל הפנינים שיצאו לי מהפה במשך הערב, אבל זכור לי בוודאות שאמרתי לדודה משהו בדבר בלון שצומח לה מהציצים ולבחור הזה, שהציג את עצמו בפני, אמרתי, כמשפט פתיחה, שהוא מספיק צעיר בשביל להיות ילד שלי.

בררר....

לא שזה הצליח לקלקל לי את ההנאה מהערב. היה מדהים. אבל זה סיפור לפעם אחרת.

 

ומהמסיבה אל הבלוג והפוסט הנוכחי.

כבר מזמן שאני לא חושבת יותר מדי על מה שיכתב כאן. מי שמבקר פה באופן קבוע כבר התרגל אלי ומעטים מגיעים בטעות.

בעקבות אתמול אני יודעת שיכנסו לכאן אנשים חדשים. הרבה אנשים חדשים. לבדוק את הסחורה.

שוב אני צריכה לעשות רושם ראשוני טוב

שוב אני מתחילה לחשוב - האם מה שאכתוב יהיה מעניין מספיק? מצחיק מספיק? מרגש מספיק?

וכשאני חושבת, אין מצב שלא אפיל שיממון על הקוראים.

אוף.

 

אני צריכה שקית נייר, כדי להרגע.

או לשמוע שוב את מזגנים שרה אחרי ששאפה בלון מלא בהליום.

 

 

 

מה אתם מתרגשים? אלו של הצ'יף ומזגנים היו מלאות הרבה יותר.

 

שמור   בטל

בקטגוריות: הופ הופ טרללה
114 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע

הכל ענין של ציפיות
(10/12/2005)

ככל שאני זוכרת, בכל שנה ביום ההולדת שלי יורד גשם.

השנה קיבלתי רק ערפל.

ובזכותו בוטל הפיקניק של הגן .

גם אין גשם וגם אין פקניק. יכול היה להיות טוב יותר?

 

מבין הימים של חודש דצמבר, יום ההולדת עצמו הוא היום הכי פחות חביב עלי.

לא משנה כמה נפלא הוא יהיה, לעולם לא יוכל לעמוד בהבטחות שהוא אוצר. ביחס לשאר ימי החודש אין לי כל ציפיה, וממילא אין חרדת ביצועים ואני יכולה להתענג עליהם ובהם, בלי לחפש אחר שלמות.

 

יום ההולדת הוא גם היום בו אני מרגישה בצורה החדה ביותר עד כמה השתלטה האימהות על חיי, נוגסת בכל פה בזהותי כיחידה עצמאית, הופכת אותי ללחשן, גם במקום ובשעה שמגיע לי לשחק בתפקיד הראשי.

הילדים יצאו כדי חובתם בברכת יום הולדת ומיד כשהסתיימה חובה זו נקראתי אני לחזור לחובותי כאם; לעשות שוקו לזה, לזו לקלות ערמונים, את זה להחזיק על הידים, להוא לתת עוגיה, לעזור לה בשיעורים,

לזו, לזה, לה, לו

וכל תחושת החגיגיות שהיתה בי נדרשה להידחות מפני רצונותיהם, כי בראש ובראשונה אני אמא, ורק אחר כך חבצלת.

 

תזכורת לעצמי:

ביום ההולדת הבא להשתדל להתעורר במקום אחר שאינו הבית.

 

אבל אחרי התחלה צולעת מעט, שכללה מצב רוח גלי עד גבה גלי מצידי, התפתח היום למשהו ממש נחמד.

ערפילי הבוקר התפזרו ואיתם התפזר אותו מצב רוח רע שעטף אותי ונסענו כולנו לנמל תל-אביב לאכול ארוחת בוקר ב"בויה".

הסירו שם, אמנם, מהתפריט את קובית המוס הנפלאה, בגללה טרחתי ובאתי למקום, אבל סלט הפירות המדהים, שלקחנו הבתשע ואני, היה פיצוי הולם.

אחר כך היתה שנת צהריים ארוכה, ועוגת יומולדת עם זיקוקים ובין לבין היו טלפונים ו-smsים (וסליחה לכל מי שלא זיהיתי את המספר שלו. טלפון חדש, אתם יודעים) וגם כמה מתנות שוות, כמו דיסק של מירי מסיקה, שהוחלף לאלתר לאוסף סשה ארגוב "מנגינה מאירה, מצלצלת", שני ארגזי קרמבו משחיתות והצמיד המאמממם הזה שהביאה לי אושי חברתי.

 

 

 

ובל נשכח את המסיבה שארגנה לי שלגיה.

 

עוד שלוש מסיבות ועוד שנה שלמה למשבר גיל הארבעים .

 

שמור   בטל

בקטגוריות: הופ הופ טרללה
80 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע