פקק
נכתב ב9/5/2005 19:40

למרות שאני בטח אתחרט וד"ר סוס יחשוב שאני טרחנית, אני בכ"ז אסביר את מושג הפקק (לקיבוצניקים יש שחרור מפוסט זה).

פקק היא מישהי, לרוב, במערכת החינוך, לרוב, שמוזעקת למלא חוסרים של מטפלות (לרוב) כשיש צורך.

חלק מהעבודה שלה ידועה מראש (הכוונה היא שבדר"כ בימי שישי אני מקבלת את הסידור לשבוע הבא) וחלק מפתיע, כי פתאום מישהו חולה וצריך החלפה.

המינוס הכי גדול זו כמובן ההפתעה, לפעמים מתקשרים אלייך בבוקר ומנחיתים יום עבודה כשאת בנית על ניקוי כל הבית.

מינוס נוסף (אצלי לפחות) הוא שלא מקפידים על השעות, כלומר אם מישהי חולה ואין פקק נוסף היום אז לא משנה לאפחד שכבר סגרת את השעות השבועיות שאת נותנת - את צריכה לבוא ולסייע כמיטב יכולתך, וזה בא על חשבוני, בצורה זו או אחרת, ובנתיים זה גם לא משתלם לי כספית אבל אולי בסוף השנה יחזירו לי יותר כסף על הוצאות הלימודים ואז זה כן ישתלם כספית.

הפלוס הכי גדול הוא שבאים ליום, יומיים, מקסימום שלושה ולא הולכים הביתה עם הצרות, ולא לחוצים על "חייבים לסדר את המחסן השבוע כי בשבוע הבא יש כבר נושא חדש לטפל בו", מצפים מהפקק לקצת פחות בהשוואה לציפיה מהקבועות, זה לא אומר שאני לא נותנת את המקסימום אבל זה כן אומר שאם אני ממוטטת אני לא אסחוב את עצמי עד למעבר ליכולתי, מה שקורה לעיתים כשאת במקום קבוע יום יום.

ופלוס יותר גדול - כמעט לא יוצא לי לעבוד עם גרגמל.

אה, עוד פלוסים - זה הרבה פחות שגרתי (ושגרה היא אחת הסיוטים בבתי ילדים) וכל ילדי הקיבוץ מכירים אותך ורצים אלייך בשבילים, ואת לומדת על שלבי ההתפתחות וכל מיני דברים שיום אחד יועילו כשתהיי אמא.

זהו, נראה לי.

(הפניה בלשון נקבה עקב העובדה ש99% מהמערכת מורכבת מנשים ומוקדשת לח' האחד והיחיד שעבד בחינוך 5 שנים ונטש לפני חודש וקצת).

לפנות בוקר
נכתב ב31/3/2005 18:03

מאז אוקטובר אני מכינה את שולחן הבוקר לילדי בית הספר.

בשולחן הזה הם מכינים לעצמם כריכים לבית הספר וגם ארוחות בוקר.

יש שתי הסעות, אחת לתיכוניסטים ואחת לצעירים יותר.

כל יום יש בשולחן לחם, מרגרינה, גבינה, קוטג', ירקות חתוכים, גבנ"צ, פסטרמות, ממרחים מתוקים (ריבות, דבש, חלבה, שוקולד וחמאת בוטנים), ממרח צמחי, טונה, פירות ושתיה חמה.

בנוסף בימים ראשון ושלישי יש קורנפלקס, בשני וחמישי אחת מעובדות המטבח מכינה להם חביתה / דייסה / ביצה קשה, ברביעי אני מכינה להם סלט ובשישי שהוא יום קצר אין משהו שונה.

בכל יום ההסעה הראשונה יוצאת ב7:00, מלבד יום שישי, בשישי הגדולים לא לומדים.

בכל יום ההסעה השניה יוצאת ב8:00, כולל שישי.

מאז אוקטובר אני קמה כל בוקר ב5:35, בימי שישי ב6:35 ורק בשבת אני יכולה לקום בבוקר, ולא לפנות בוקר.

וזהו, נגמר, מיום ראשון יש פה הפרטת אוכל, וגם שולחן ארוחת הבוקר מסתיים.

אז מצד אחד אני אתגעגע לילדים האלו, כיף לי איתם יותר מאשר עם ילדי הגיל הרך, אבל מצד שני השעות האלו עודפות לי בסידור העבודה, הם נרשמות במקום ימי הלימודים שמגיעים לי, ונכון לעכשיו הן רק מעייפות אותי ולא נותנות לי שום דבר, כך שאשמח להתחיל סוף סוף את הבקרים באיזי, בעיקר בימים שאני נוסעת לאוניברסיטה.

אז מחר, יום אחרון, לכבודו ארגנו לי שעון קיץ, כך שאקום לכאורה ב6:35 אבל בעצם ב5:35, אם זו לא היתה הפעם האחרונה בטח הייתי חוטפת חררה.

ביי ביי ארוחות בוקר משמינות, ברוכה הבאה יקיצה טבעית.

הללויה!