 
|
|
בר קבועים הוסף לקבועים |
« הדוסים של ישרא » ± « קיבוץ איסט קריג! » ± |
|||
| אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה.
הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
|
||||||
|
הקש האחרון (או: למה יש רגליים והוא הולך על הראש?) נדבקתי מהילדים בכינים. חשבתי שזה משהו שלא תופסים אחרי גיל מסויים, שמעתי אפילו תאוריה שאומרת שהכינים צריכות הורמון מסויים שנמצא אצלנו רק כשאנחנו גדלים (כך שרק ילדים ונשים בהריון עלולות להידבק), מסתבר שהכל שטויות או שאני היוצאת מהכלל, שעם כובע על הראש, ושיער שברוב הימים הוא אסוף, הצליחה לתפוס מהילדים כינים. אז בארבע, אחרי שהגן נסגר, אני נוסעת לקנות חומר בבית מרקחת וחוזרת לחפוף, בדיוק הדבר האחרון שהייתי צריכה כדי להכניס אותי יותר עמוק לדיכאון. ובכ"ז, שתי נקודות אור: התגובות שלכם לפוסט הקודם. והשכן שנכנס עכשיו והביא לי שקית מפוצצת בתפוזים מהפרדס. נכתבו 17 תגובות 0 קישורים לכאן לינק לכאן 
הדמעות לא מפסיקות לזלוג ואני בדיכאון טוטאלי. לצערי אני חייבת לחזור לעבודה בקרוב, אז פירוט תקבלו אח"כ. מה שכן, אשמח מאוד מאוד מאוד אם תהיו נחמדים מספיק כדי להשאיר לי בדיחות ושאר דברים מעלי חיוך בתגובות, אין לכם מושג כמה אני צריכה עכשיו סיבות לחיוך. תודה מראש. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> קצת יותר פרטים: הקיבוץ הזה הוא המקום הכי מטומטם שאני מכירה. מסתבר שזה שאמרתי שאני לא רוצה לעבוד יותר בגן זה טוב ויפה אבל זה שענו לי "אם נמצא נודיע לך" לא מתייחס לכאן ועכשיו אלא לסוף השנה! כן, כן, לא הסכמתי להתחייב להיות בגן עד אוגוסט, ובתמורה לא מוציאים אותי לקורס מטפלות ובכ"ז משאירים אותי בגן עד אוגוסט. זה לא שממש אין מה לעשות, אני יכולה ללכת לועדת כח אדם ולבכות שימצאו לי מקום אחר, אני יכולה להמשיך לא להשקיע ולא להתנחמד ברמה כזו שהגננת תגיד שהיא לא מוכנה יותר (והיא די קרובה לזה), אני יכולה לנסות לברר אם נותרה איזושהי פונקציה של קליטה בקיבוץ (עושה רושם שאין), ואני יכולה לעזוב (אבל בשביל זה אני כנראה אצטרך למצוא אקדח להצמדה לרקה של הבעל). זה מדכא, ומעצבן, בעיר כשאתה מתפטר אז זהו, ההפתעה היחידה זה אם אומרים לך "קום וקח את הדברים עכשיו", שעה אחרי שסיכמתם שתעבוד את כל תקופת ההודעה ותהיה הכי בסדר איתם, פה מסתבר שגם בשביל להתפטר צריך לעבור בועדה או שתיים, עלאק חברה תומכת. בגן עם כל יום הדברים נהיים יותר קשים, יותר גרועים, והסבלנות שלי לילדים פוחתת והולכת, אני יכולה להבין שלאפחד בקיבוץ המזורגג הזה לא אכפת ממני, אאוטסיידרית במלוא מובן המילה, אבל לא אכפת להם שלילדים יש מטפלת שבכלל לא רוצה להיות שם??? >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> עוד בדיחות יתקבלו בברכה, ותודה למגיבים עד כה. נכתבו 29 תגובות 0 קישורים לכאן לינק לכאן |
הדף הקודם הדף הבא דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 |
|
הוסף מסר |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה
גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית
רשימת פוסטים בקטגוריה